נ:
חזקת
הבתים פרק
שלישי
בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שניהם ישנן כו'.
היה לו בגוף כלום מעולם לקנין פירות דמוכר עבדו ע"מ שישמשנו
ופטורין דספק נפשות דבעלים
שהכוהו ומי נהרג
קצח א מיי' פ"ב מהל'
א) [שבת קכט. וש"נ:],
ב) לעיל כג., ג) [שם], ד) צ"ל
רוצח ושמירת נפש
שלשים יום שתחלה היה הכל שלו ועדיין לא יצא מתחת ידו שהפירות
מהם להקל דנפקא לן מושפטו העדה והצילו העדה (במדבר לה):
ומהכא. דק"ס, ה) [לעיל מב.],
הלכה טו:
שניהם. כלומר שניהם שהכוהו נהרגין: זה. אחרון לפי שאינו תחתיו:
שלו וכעין זה מחלקין גבי בהמת ארנונא בפ"ק דפסחים (דף ו.) ומה ז)
קצט ב מיי' פי"ד מהל'
ו) [צ"לשמזיקין], ז) צ"ל ממה
שהיה קשה וכו' ושם מפורש.
טוען הל' יא סמג
וזה. הראשון לפי שאינו עכשיו כספו שהרי מכרו: כי כספו הוא. מיותר
שהיה קשה עליה מבכורות שם מפורש וכן צ"ל דאין לומר כלל דלר"מ
רש"ש, ח) צ"ל יסבור. רש"ש,
עשין צה טוש"ע ח"מ סי'
❖
דסבר הכא קנין פירות כקנין הגוף
הוא דמה נתינת טעם היה צריך ליתן
ט) [צ"ל צריכה],
קמט סעיף יא וטוש"ע
דמי וסבר שם לאיש אבל לא לאשה
בדבר ולומר לא יוקם לפי שכספו הוא.
אה"ע סי' פז סעיף ב:
ח)
שניהם ישנן בדין יום או יומים זה מפני שהוא
ר ג טוש"ע ח"מ סי' קמט
דהא ביבמות בפרק אלמנה (דף סו.
אי נמי מדמצי למיכתב כי כסף הוא
תחתיו וזה מפני שהוא כספו ומספקא ליה אי
סעי' ט בהגה"ה:
תורה אור השלם
רא ד מיי' שם הל' יא וסמג
ושם) פליגי במכנסת שום לבעלה
ומש"ה נמי יליף אמימר לגבי נכסי
ד)
קנין פירות כקנין הגוף דמי אי לאו כקנין הגוף
1 אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם
שם טוש"ע אה"ע סימן
היא אומרת כלי אני נוטל בכתובתי
מלוג דכיון דאינו מיוחד לא לאיש ולא
❖
פז סעי' ב:
דמי א) וספק נפשות להקל רבי אלעזר אומר
יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ
❖
והוא המגרש אומר דמים אני נותן
לאשה אינו קרוי שדה האיש ולא שדה
שמות כא כא
הוּא:
שניהם אינן בדין יום או יומים זה לפי שאינו
א
לך ר' אמי אמר הדין עמו רב יהודה
האשה והלכך אם מכרו שניהן מכרן
רבינו גרשום
תחתיו וזה לפי שאינו כספו ואמר רבא מאי
אמר הדין עמה ואמרינן תניא כותיה
בטל ויכולין לחזור בם כאדם המוכר
הגהות הב"ח
ביום או יומים כן הכי נמי
דר' אמי עבדי צאן ברזל יוצאין בשן
דבר שאינו שלו דלא (ג) ליהוי מכר:
טעמא דרבי אלעזר אמר קרא לא יוקם כי
1
(א) גמ' איבעית אימא הא
קנין פירות: ר' יהודה אומר.
וקמתמה גמרא ולא לאיש חזקה בנכסי
ועין לאיש אבל לא לאשה ומאי
כספו הוא כספו המיוחד לו: ולא לאיש חזקה
איתמר עלה: (ב) שם מיגו
אם חבל בו שני באותן ל'
אשתו. בתמיה. אלמא אינה צריכה
דאי בעי אמר אנא כצ"ל ותיבת
קושיא לרב יהודה דלמא אע"ג
יום ישנו ביום או יומים
בנכסי אשתו: והאמר רב אשת איש צריכה
ליה נמחק: (ג) רשב"ם ד"ה
מפני שהוא כספו שקנאו:
❖
דהדין עמה יוצאין לאיש ולא לאשה
למחות בבעלה הואיל ולית ליה חזקה:
כי כספו וכו' דלא הוי מכר:
וספק נפשות. להקל
למחות במאן אילימא באחר והאמר רב ב אין
אשת איש. שהחזיק אחר בנכסי מלוג
דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי
דמספקא ליה אי כקנין הגוף
מחזיקין בנכסי אשת איש אלא לאו בבעל
דמי אי כקנין פירות: להקל.
ואפילו בנכסי מלוג נמי הוי דינא
שלה צריכה למחות משום דההוא אחר
דלא יוקם (העבד) דהיינו
מוסף רש"י
אמר רבא לעולם בבעל וכגון שחפר בה
הכי לרבי מאיר אלא ודאי לא מהני
יש לו חזקה ואם לא מיחתה הפסידה:
ג
קילותא דתרוייהו ישנן בדין
ספק נפשות להקל. דיני
יום או יומים ולא יוקם. ר'
במאן. צריכה למחות מי הוא
כלל קנין פירות להיות כקנין הגוף
בורות שיחין ומערות והאמר רב נחמן אמר
ב)
נפשות דהא והצילו העדה
אלעזר אומר וכו'. דאינו לא
קנין
לצאת לאיש כדפרישית: פירות
המחזיק: אילימא באחר. שאינו
רבה בר אבוה אין חזקה לנזקין אימא אין דין
כתיב (כתובות טו. ב"ק מד:
של זה לגמרי ולא של זה
סנהדרין עט.). בקוטרא. עשן
לגמרי והכי נמי סבירא ליה
לאו כקנין הגוף דמי כו'. קשה
בעלה. וכל זה סיום הקושיא הוא:
חזקה לנזקין אי בעית אימא לאו איתמר
(לעיל כג.). בבית הכסא.
(א)
לאמימר דשניהן אם מכרו
אין מחזיקין בנכסי אשת איש. דמציא
דבסוף השולח (גיטין דף מח. ושם) מסיק
שעל גבי קרקע ונראה לעינים,
בנכסי מלוג לא עשו ולא
עלה ג) רב מרי אמר בקוטרא רב זביד אמר
שכך היו בתי כסאות שלהן
אפלוגתא דרבי יהודה ור"ש דכ"ע
אמרה על בעלי סמכתי שהוא ימחה
כלום משום דאין לאשה
❖
בבית הכסא רב יוסף אמר לעולם באחר
(שם).
בפירות כלום ולאיש אין
קנין פירות כקנין הגוף דמי וי"ל
ויערער ולכך שתקתי. ובשאר בני אדם
בגוף הקרקע כלום אבל
וכגון שאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל
דהתם לא קאמר אלא דמהכא ליכא
דלא בעל קאמר רב דאין מחזיקין
ד
אי זביני תרוייהו לעלמא
אי נמי היכא דזבנה איהי
מוסף תוספות
ושלש לאחר מיתת הבעל מיגו דאי בעי אמר
למילף מינה ובערכין (דף כו:) גרס
שכן משמע אין מחזיקין לשון רבים
לדידיה הוו זביניה זביני
לעולם אימא לך לרבי שמעון כקנין
ועוד דאי בבעל קאמר דאין מחזיקין
(ב) ליה אנא זבינתה מינך כי א"ל נמי את
א. היינו שהוא של איש
ולעולם ראיה בעי: כי
ואשה או שנתן עבדו
כספו הוא כספו המיוחד
הגוף ול"ג דכ"ע והא דלא מייתי
היינו מתניתין ה) לא לאיש חזקה בנכסי
זבינתה ליה וזבנה ניהלי מהימן גופא
לחבירו מהיום ולאחר
לו. וזה עבד אינו מיוחד
אשתו ומאי אתא לאשמועינן: אלא לאו
בהשולח הך דהכא משום דניחא ליה
מיתה או שנתן גוף לזה
באותן ל' יום לא לזה ולא
אמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש
לזה: פיס' האמר רב אשת
ופירות לזה. ריטב"א.
בבעל. אלמא יש חזקה וקשיא מתני'
לאיתויי תנאי היא דפליגי בשדה דומיא
ודייני
ב. מפני שיכולין לחלק
איש צריכה למחות. במי
לרב: לעולם בבעל. שהחזיק בנכסי
דפלוגתא דרבי יוחנן ור"ל דהתם:
שדה ביניהם וגם הבהמה
שמחזיק בקרקע שלה אלמא
וספק נפשות להקל. פי' בקונטרס משום דכתיב ושפטו העדה והצילו
יכולין לחלק מלאכתה
דיש לו חזקה בנכסיה אם
אשתו קאמר רב דצריכה למחות שיש חזקה לבעל ואפי' הכי לא תקשי
וכיון דשייך בהו דין
לא מיחתה: במאן. צריכה
העדה ואין נראה דבלאו הכי נמי לא קטלי מספיקא דאפילו
ליה מתניתין דהך חזקה דקאמר רב כגון שחפר בה הבעל בורות שיחין
חלוקה יכול כל אחד
למחות: אילימא באחר.
ממונא לא מפקינן מספיקא: רבי אלעזר אומר שניהם אינן בדין
ומערות דלפירות הוא דאשתעבד ליה נכסי מלוג דאשתו ולא לקלקל
למכור חלקו ולא אמר ר'
שמחזיק בנכסיה: והאמר
אלעזר דבר זה אלא בדבר
רב אין מחזיקין בנכסי אשת
יום או יומים. הקשה ריב"א דהיכי מדמי אמימר מכירה לדין יום או
הקרקע לחפירת בורות וכגון שדה שאינה עשויה לבורות והלכך יש לו
שהוא לשני בני אדם ואין
איש. אע"ג דאכלה שני
יומים דא"כ שותפים לא יוכלו למכור לעולם דהא אמר בהחובל (ב"ק
חזקה דודאי קנאה מאשתו והלכך מקלקל לה לצרכו וכי האי גוונא הוא
בו דין חלוקה כגון נכסי
חזקה לא הויא חזקה דמגו
מלוג שהגוף לאשה
דיש לה בעל סמכה עליה
דקאמר רב צריכה למחות: אין חזקה לנזקין. כלומר היכא דמזיק
דף צ. ושם) מאן תנא להא דתנו רבנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין
והפירות לבעל ואין בהם
ולא מיחתה: וכגון שחפר
וכן עבד של שני שותפין אין יוצאין בראשי אברים כמאן כר' אלעזר
לחבירו אין יכול לטעון לקוחה היא בידי שהרי החזקתי בה ג' שנים
דין חלוקה שלא תוכל
בה בורות שיחין ומערות.
לחלק ולומר זה יהא חלק
דמזיק לה לארעא דבעל
וא"כ הכא נמי דעבד של שני שותפין אין יכולים למכרו וי"ל דהתם
בחפירת בורות שיחין ומערות דכי האי גוונא לא הויא חזקה דמצי טעין
האשה וזה יהא חלק האיש
אין לו בנכסי אשתו אלא
אידך משום דלא אחזקת כדמחזקי אינשי לא חששתי למחות: אימא אין
מיירי בשני שותפין שלזה גוף ולזה פירות דומיא דמוכר עבדו ע"מ
א
וכו'. תוס' רי"ד ב"ק צ:
פירות בלבד ולא לחפור
ג. דהנך שני דאכלה בחיי
בה כלום הלכך אם חפר
דין חזקה. להצטרך ג' שנים לנזקין היכא דחזקתו ע"י נזקין אלא לאלתר
שישמשנו שלשים יום וחציו עבד וחציו בן חורין כגון שנתן כל דמיו
הבעל לא סלקי לה
בה צריכה למחות ואם
ואינו מעוכב אלא גט שחרור להיות מותר בבת חורין דאין לו בגופו
הויא חזקה דאין אדם רואה ו) שמחזיקין קרקע שלו ושותק אלא מוחה
ממניינא דאין מחזיקין
לא מיחתה החזיק בהן:
כלום אבל אם מקצת גוף של זה ומקצת של זה אז היה יוצא בראשי
מיד והיכא דלא מחה הפסיד. והלכך אשת איש דקאמר רב צריכה
בנכסי אשת איש וליתא
והאמר רב נחמן אין חזקה
למיגו דאי בעי אמר מינך
לנזקין. לומר הרי שימשתי
אברים והיה מפסיד חלקו אם הפיל את שינו או סימא את עינו כמו
למחות מיד הוא דצריכה למחות מאחר שחופר בה בעל בורות שאין
זבינתה ואכלתה שני
בזה נזק כמה שנים ושלי
שיכול למכרו והא דקאמר התם לאו א"ר אלעזר כספו המיוחד לו ה"נ
אדם רואה היזקו ושותק והלכך כי האי גוונא יש לו חזקה: ה"ג
חזקה. יד רמה.
היא הקרקע ואמאי צריכה
ב
למחות: אימא. הא דאמר
ואי בעית אימא הא איתמר עלה רב מרי אמר כו'. כלומר
עבדו המיוחד לו לאו מקרא יליף דבלאו קרא יליף לראשי אברים מדין
רב נחמן הכי אין דין
יום או יומים כי היכי דילפינן לענין מכירה אלא גמרא דתלמודא קאמר
ואיבעית אימא לעולם חזקת ג' שנים בעינן אפי' היכא דחפר בו
חזקה לניזקין דלאלתר הויא
כלומר בעינן שיהא עבדו המיוחד לו: במאן אילימא באחר והאמר
חזקה אם ראה ולא מיחה
בורות כדאוקימנן למילתיה דרב והא דקאמר רב נחמן אין חזקה
ולא צריך ג' שנים ומשום
רב אין מחזיקין כו'. תימה לרשב"א דמאי קשיא נימא לעולם באחר
לנזקין לא בחזקת ג' שנים בקרקע חבירו איירי אלא בעושה היזק
הכי צריכה למחות לאלתר
בחפר בה: איבעית אימא
והא דקאמר ט)(צריך) למחות כשכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך
לחבירו אפי' בבית של עצמו כגון עשן וריח רע ואתא לאורויי שלא
הא דאמר רב נחמן אין
ובפירותיהם שאין לבעל פירות ולכך צריכה למחות שאינה סומכת
יזיק לחבירו ואפי' החזיק ימים רבים אין חזקה מועלת לו להזיק
חזקה לניזקין בקוטרא ובית
חבירו: רב מרי אמר כו'. כבר פירשנו בלא יחפור [לעיל כג.]: רב יוסף אמר.
עליו ונראה לו דמ"מ סומכת עליו כיון שאם מתה יורשה דאפילו כתב
הכסא. דאפי' שתיק אינש
לא מחיל אבל בורות שיחין
לה בחייך ובמותך קיימא לן כרשב"ג דאם מתה יורשה בפרק הכותב
מתני' לא תקשי לרב דמאי דקאמר רב אשת איש צריכה למחות
ומערות אם לא מיחתה
(כתובות דף פג:): כגון שאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל ושלש שנים
לאו בבעל קאמר דהא אין לאיש חזקה בנכסי אשתו כדקתני מתני'
והחזיק הבעל הוי חזקה:
ורב יוסף אמר לעולם
לאחר מיתת הבעל. אבל מקצת בחיי הבעל ומקצת לאחר מיתת הבעל
אלא לעולם באחר שהחזיק בנכסיה קאמר רב דצריכה למחות.
באחר. ודקשיא לך אין
לא ולא דמי לאכלה בפני האב שנה ובפני הבן שתים (לעיל דף מב.)
ודקשיא לך האמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש לא תקשי
ג
מחזיקין כגון שאכלה מקצת
דהתם אם היה אוכל שלש שנים בחיי האב היתה חזקה: מיגו דאי
שני חזקה בחיי בעלה
דה"מ דאין מחזיקין בחיי הבעל שאם החזיק בנכסי' בחיי הבעל
כשהיא אשת איש וג' שנים
בעי אמר מינך זבינתה כו'.
ג' שנים אינה חזקה ואינה צריכה למחות דמצית אמרה על בעלי
תימה ואמאי נקט כי האי גוונא דזבינתיה
לאחר מיתת הבעל דבתר
דמית ליה לא סמכא דעתה
ניהליה וזבנה ניהלי הול"ל דנאמן לומר דמינך זבינתיה דאי מילתא
סמכתי א"נ דוקא פירות שהיו לבעלי בנכסים שלי אותן מכר לך
על בעלה והיה לה למחות
אבל הגוף שהוא שלי לא היית יכול לקנות שגם הוא אין לו חזקה
דפשיטא היא דמהימן א"כ השתא נמי מילתא דפשיטא היא דמהימן במיגו:
ומיגו דאי בעי אמר לה
מינך זבינתה ואכלתיה שני
בנכסיי באכילת פרי דכיון דאית ליה פרי הכל יודעין דפרי הוא דקאכיל
הא
חזקה כי אמר לה נמי
ולכך לא חששתי למחות אבל הכא במאי עסקינן כגון שאכל הלוקח מקצת חזקה בחיי הבעל שמכר לו וג' שנים שלימות לאחר מיתת הבעל כי
זבינתה לבעלך וזבנה ניהלי
האי גוונא קאמר רב דצריכה למחות כדמפרש טעמא לקמיה והכי קאמר רב אשת איש שמכר בעלה לאחר נכסי מלוג שלה צריכה למחות לאחר
מהימן דהיינו דקאמר רב
אשת איש צריכה למחות
מיתתו דסד"א כיון דהכל יודעין שהבעל מכרם לו ולא היא וגם הוא מודה כמו כן שהבעל מכרם לו לא תועיל חזקתו אף לאחר מיתת
כלומר אשת איש שהתחיל
הבעל כלום שהרי לא יכול לטעון לאשה מינך זבנתה אחרי כן ואכלתיה שני חזקה דכיון דמתחלה הבעל מכרה לו ופירות הוא דהוי ליה לבעל
אחד להחזיק בנכסיה
בחיי בעלה ומת בעלה
באותה שדה ואותן מכר לזה הרי זה כאריס שיורד לקרקע באריסות לפירות שאינו יכול לטעון אחרי כן לקחתיה הימנך והלכך לא איצטרך
צריכה למחות שוב שלא
למחות קמ"ל רב דצריכה למחות לאחר מות בעלה קודם שיחזיק בה ההוא אחר ג' שנים דודאי אע"פ שמתחלה היתה קנויה לו מן הבעל
יכול לטעון הבעל מכר לי הגוף אם יירשך ואם ימות קודם לך פירות מיהא קניתי ומיד כשמת הרי נסתלקתי ממקחי ולכך קניתי
ממך שהרי עתה נעשה השדה שלך והלכך מיגו דאי בעי אמר אנא זבנתה מינך אחר מות בעליך ואכלתיה שני חזקה כי קאמר יודע
אני דזבינתיה לבעליך ואחרי כן זבין ניהלי מהימן ולא דמי לאריס שאין יכול לטעון לקחתיו אחרי כן משום דסתם אריס אין זמן
לאריסותו אלא כל הימים בתורת אריסותו עומד אבל זה שלוקחה מן האיש על מנת שאם ימות יפסיד מקחו שתטול האשה נכסי מלוג
שלה התם ודאי כשמת הבעל הרי זה
כאילו יורד עכשיו מחדש לשדה אשה זו והיא
שותקת שלש
שנים איכא למימר
דזבוני זבינה ליה:
ודייני