חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
נא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
ראיה יש בשטר מתנה. ה"ה דה"מ למימר בשטר הודאה דלא
ודייני גולה.
שמואל
וקרנא בפרק ראשון דסנהדרין (דף יז: ע"ש):
רב א מיי' פי"ג מהל' טוען
א) [ב"ק כ. עמ"ש על הגליון
דל
בשם הערוך], ב) קדושין כו.
הלכה ח סמג עשין צה
שייך ביה גלויי זוזי: זוזי מהכא ותיקני ליה בשטר. במקום
מחזיקין. (ב) והיה לה למחות: מסתברא אמרי. היכא דהויא מקצת חזקה
[לקמן פו.], ג) קדושין כו.,
טוש"ע ח"מ סי' קמט סעיף
❖
בחיי בעלה ושלש לאחר מיתת הבעל כמו שפירש רב יוסף לעיל [נ:] התם
שכותבין שטר היו וקאמר דבמקום הזה לא מהניא שמעתיה מידי אע"ג
ד) רש"ל מ"ז,
ט:
רג ב מיי' פ"א מהל'
דמהניא במקום שאין כותבין ומיהו אף במקום שכותבין שייך למימר
הוא דמסתברא דמחזיקין דהא רב גופיה ה"ק לעיל [שם] אשת איש צריכה
מכירה הל' ג ופ"ב
למחות דמשמע דמחזיקין ומיהו דייני
דנפקא מינה להיכא דאמר אי
מהל' זכייה הל' א סמג עשין
תורה אור השלם
גולה בכל ענינין פליגי אדרב:
בעינן בשטרא איקני ואי בעינן
פב טוש"ע ח"מ סי' קצ סעי'
ודייני גולה אמרו מחזיקין אמר רב הלכה
(ג)
(ד)
1 עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל
א וסי' רמא סעיף א:
כדרב יוסף. גמרא הוא שקיצר דברי
בכספא איקני דקני בכספא אע"פ
כדייני גולה אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב
רד ג מיי' פ"א מהל'
וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה:
❖
רב אבל רב לא הזכיר רב יוסף שהרי
שלא כתב לו השטר אי נמי כגון שכתב
מכירה הלכה ז סמג שם
משלי כב ז
הדר ביה מר משמעתיה אמר להו מסתברא
טוש"ע ח"מ סי' קצא סעיף
קדם לו רב הרבה דורות: כיון דאית
השטר תחלה ואח"כ נתנה דמים דאי
אמרי כדרב יוסף: ולא לאשה בנכסי בעלה
ב:
לה מזוני. מהבעל: מזוני הוא דקאכלה.
אמר לגלויי זוזי הוא דבעי לא קנתה:
רה ד מיי' שם טוש"ע שם
הגהות הב"ח
כתב לו על הנייר או על החרס.
וכו': פשיטא כיון דאית לה מזוני מזוני הוא
ס"א:
הכל יודעין דלפירות יורדת והלכך לא
רו ה מיי' שם טוש"ע שם
(א) גמ' שדי מכורה לך שדי
דקא אכלה לא צריכא א דיחד לה ארעא
מיחה בעל: דיחד לה. בעל קרקע
וכן תניא לענין קידושין כתב
נתונה לך: (ב) רשב"ם ד"ה
ס"ב:
רז ו מיי' פ"ב מהל' מלוה
מחזיקין דהיה: (ג) ד"ה
אחריתי למזונה הא ראיה יש לימא לגלויי
אחריתי למזונות ואפי' הכי לא קפיד
לה על הנייר או על החרס אע"פ
מסתברא וכו' בכל ענין
הלכה ח טוש"ע אה"ע
❖
זוזי הוא דבעי שמעת מינה המוכר שדה
בעל אי אכלה טפי והלכך לית לה
שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי
פליגי: (ד) תוס' ד"ה דל וכו'
סי' פו סעי' ב:
אי בעינא בשטרא איקני ואי
חזקה: ודייק חזקה הוא דלית לה
כו'. אומר ר"ת דאתי כר"א דאמר
לאשתו קנתה ולא אמרינן לגלויי זוזי הוא
בעינא: (ה) ד"ה כתב וכו'
❖
בלא שטר: הא ראיה יש. אם יש
עדי מסירה כרתי דלר' מאיר כיון
דבעי לא אימא הא ראיה יש בשטר מתנה
בשאר שטרות לא משמע:
רבינו גרשום (המשך)
שצריך שיחתמו עדים בשטר קידושין
לה שטר מכירה מבעל הוי מקחה
אמר ליה רב נחמן לרב הונא לא הוה מר
א)
דבעל גבי אשתו שתיק: הא
קיים: לימא. הבעל אע"פ שהקרקע
כדאמר בפ"ב דקידושין (דף מח. ושם)
מייתי ראיה. דזבנה ניהלה
גבן באורתא בתחומא דאמרינן מילי
מוסף רש"י
נקנה בכסף מעות הללו שקבלתי
אמר ר"נ כגון דקדשה בשטר שאין
יש לה חזקה אמאי נימא
מעלייתא אמר ליה מאי מילי מעלייתא
בתחומא. לא היית קרוב
הבעל משום הכי זבינתה
ממנה לא קני לה הקרקע: לגלויי
עליו עדים ור"מ לטעמיה דאמר עדי
אצלנו שתוכל לבא, ל"א
ניהלה כדי לגלויי לי זוזי
אמריתו המוכר שדה לאשתו קנתה ולא
זוזי בעינא. מעות הטמינה ממני
חתימה כרתי א"כ לא מהניא חתימה
בתחומא בבית המדרש, ראשון
דחזו לה דהות מטמרא
שמעתי (ב"ק כ.). נכסים
מינאי ולהכי זבינתה ניהלה
אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי אמר ליה פשיטא
ונתכוונתי לגלות לי מעותיה ובחזקת
על דבר שיכול להזדייף כדתנן בפ"ב
שיש להן אחריות. היינו
ולא משום מכירה גמורה
מעות שלי לקחתים מידה ולא לשם
דגיטין (דף כא:) אין כותבין לא על
דל זוזי מהכא ותיקני בשטרא מי לא תנן
קרקעות, שאחריות כל אדם
דהא מה שקנתה אשה קנה
הלוה והנושה בחבירו עליהן,
מכר ולא לדעת קנין מכירה
הנייר כו' ואפי' איכא עדי מסירה לא
בעלה. ש"מ מדלא מצי
א
נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף
ב) ב
לפי שקיימין ועומדין לפיכך
למימר הכי איכא למישמע
קבלתי' ולא גמרתי והקניתי: שמעת
מהני לר"מ דצריך שיהא מוכיח מתוכו
ובשטר ובחזקה אמר ליה ולאו איתמר עלה
נסמכין עליהן (קדושין כו.)
מינה דהמוכר שדהו לאשתו
מינה המוכר כו'. ופלוגתא היא
כדאמר בריש כל הגט (שם דף כד:) גבי
שקיימין לעולם (רשב"ם לקמן
קנתה ולא אמרי' לגלויי
אמר שמואל לא שנו אלא בשטר מתנה
פו.). בכסף. במתן מעות
זוזי הוא דבעי ואי מייתא
לקמן: אימא. דוק הכי: הא ראיה
כתב לגרש את הגדולה דלר"מ אפילו
(שם). ובשטר. אם כתב לו
ראיה הויא חזקה. לעולם
ג אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן לו
יש. אם יש לה שטר מתנה דהתם
גדולה לא מצי מגרש משום דאין מוכח
שדי מכורה לך או נתונה
המוכר לאשתו א) קנתה
דמיה ולאו מותיב רב המנונא בשטר כיצד
לך ומסר לו את השטר
ולא אמרי' לגלויי זוזי
ג) ד
גמר ונתן לה דליכא גלויי זוזי:
מתוכו הי מינייהו מגרש וא"ת והא
(שם). ובחזקה. רפק בה
הוא דבעי. והאי דדייקת
כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין
בתחומא.
בתי מדרשות שלהן בסוף
אמר בפ"ב דגיטין (דף כב:) דלא
פורתא או דיש אמצרי או נעל
הא ראיה יש לה היינו
או פרץ כל שהוא (קדושין
בשטר מתנה דאי מייתא
בו שוה פרוטה שדי מכורה לך שדי (א) קנויה
התחום היו כדי שיוכלו לבא שם
הכשיר ר' אלעזר אלא בגיטין ולא
כו.). עד שיתן דמיה. דלא
ראיה דיהבה לה במתנה
בשבת מן העיירות שמסביב: א"ל.
הכשיר אלא לאלתר אבל בשאר
לך הרי זו מכורה ונתונה ולאו הוא מותיב
גמר מוכר ומקנה עד דקביל
ראייתה ראייה: בתחומא.
דמים, ואע"ג דקביל דמים
בבית המדרש: אמר ליה.
היכא דאיכא שטר מכירה אפילו
שטרות (ה) משמע דלא הכשיר אפילו
לה והוא מפרק לה במוכר שדהו מפני רעתה
ה
בעי שטרא אלא היכי דפריש
המוכר שדהו לאשתו וכו'
לגלויי זוזי מיכוין בקבלת המעות הוי
לאלתר וי"ל דהכי בעי למימר דלא
וכדאמרינן לעיל (שם). הרי
ולא אמרי' לגלויי זוזי בעי:
ד) (רב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן)
זו מכורה ונתונה. קא
קנין גמור דדל זוזי מהכא ותיקני
הכשיר רבי אלעזר אלא בגיטין
אמר ליה מאי מעלייתא.
ורב אשי אמר במתנה בקש ליתנה לו
סלקא דעתך או או קתני
פשיטא דקנתה: דל זוזי
בשטר מכירה דגבי מעות הוא דאיכא
ודכותייהו כמו שדה מכורה לך דהכא
(שם). במוכר שדהו מפני
מהכא. דאפי' לא יהבה
ולמה כתב לו בלשון מכר כדי ליפות כחו
למימר קבלת מעות הללו לא ליקני
וכן ההיא דקידושין דלא נכתבו אלא
רעתה. דניחא ליה דלקנייה
ניהליה זוזי אפי' הכי קנתה
ליה שטרא ללוקח כי היכי
מיתיבי ו לוה מן העבד ושחררו מן האשה
בשטר דקא גמר ומקנה לה
דלגלויי זוזי נתכוין ולעצמו קבלם אבל
לקנות שדה והאשה דומיא דגיטי
.
דלא מצי למיהדר ביה (שם)
בשטר. דתנן כו' בכסף בלא
וגרשה אין להן עליו כלום מאי טעמא לאו
גבי שטר המכירה לא שייך למימר
שאינן עשויין עיקרן לראיה אלא
ורב אשי אמר. הך מתני'
שטר ובשטר בלא כסף ולא
בנותן מתנה מיירי וכולה חדא
מצי למיהדר בהן: עד שיתן
הכי אלא הרי הוא כשטר מתנה דהכל
להתגרש אבל שטרות העומדים לראיה
משום דאמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי שאני
היא ולאו או או קתני, אלא
דמים. ב) ואי אמרי' הכא לא
מודין בו לקמן דקנתה דמה ריוח יש
לא ועי"ל דהכא ובקידושין לא איירי
ב
התם דלא ניחא
ליה לשווייה נפשיה
כך וכך כתב לו שדי מכורה
קנתה היינו טעמא משום
ונתונה לך, לייפות את כחו
דלגלוי זוזי בעי. ומקשי'
לו בכתיבת שטר המכירה אלא ודאי
אלא בכתב ידו כדאמר הוציא עליו
עבד לוה לאיש מלוה שלח רב הונא
1
שאם יגבנה בעל חוב של נותן
ולא. דלא קנה עד דיהיב
גמר ואקני לה והא ליכא למימר דאי
כתב ידו כו' וזה אינו יכול להזדייף
מתנה ישוב עליה לתבוע ממנו
זוזי. ומתיב וכו' הרי זה
בר אבין המוכר שדה לאשתו קנתה
❖
דמים המפורשים (שם).
לא כתב לה שטר לא הוה יהבה זוזי
שהיה ניכר שאין זה כתב ידו:
מכורה ונתונה. ואע"ג דלא
ובעל
אע"פ
נתן דמים אלמא משום
שאין בו שוה פרוטה.
ולגלויי זוזי נתכוין גם בכתיבת השטר
דנתינת השטר קנה. הכא
דכל כך לא מסיק איניש אדעתיה: מי לא תנן כו'. וקס"ד דאפי'
תימה דמאי רבותא הוא שוה פרוטה בשלמא גבי קדושין נקט כתב לה
נמי דל זוזי מהכא ותקני
מוסף תוספות
בשטרא: במוכר שדהו מפני
בשטר מכירה קאמר דקני בלא נתינת מעות דכיון דכתב לו
על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה דרבותא היא דאע"פ
א. וחרס יכולה להזדייף
רעתה. שאין בה תועלת
שטר מכירה אין יכולין עוד לחזור זה בזה ומעות חייב לו הלוקח
שאינה מקודשת מתורת כסף כיון שאין בו שוה פרוטה מקודשת מתורת
כדאמרינן בכתובות.
ומחמת שהיא רעה קא גמר
רמב"ן. ב. שמתוך שאין
ויהבה ניהליה אע"ג דלא
למוכר: ולאו איתמר עלה. דבשטר מתנה מיירי אבל שטר מכר
שטר אבל הכא גבי מוכר אפי' יש בו שוה פרוטה אינו קונה מתורת
עומדין אלא לראיה שבהן
קיבל דמים. אבל בעלמא
לא קנה: וא"ל רב הונא לרב נחמן ולאו מותיב רב המנונא. לשמואל
כסף שהרי מוכר נותן שטר ולא לוקח ואין קרקע נקנה אגב כסף:
צריכין לעמוד זמן מרובה
לא קנה עד שיתן דמים.
ולמה כתב בלשון מכר כדי ליפות את כחו. להיות אחריות על
ולפיכך כל שיכולין
והכי נמי במוכר שדהו
כו'. אלמא שטר מכר נמי קנה ואכתי מאי מילי מעלייתא: הרי
להזדייף פסולין. ר"ן.
לאשתו לא קנתה דמצי
זו מכורה או נתונה. ואמר ליה רב נחמן לאו אמרינן התם בפרק
הנותן כדין מוכר ופ"ה שכתב לו בשטר כל זה שדי מכורה
ואע"פ שהשטר של קנין
אמר לגלויי זוזי הוא דעבדי
יכול להועיל לראיה כמו
ראשון דקדושין [כו.] דרב המנונא מותיב לה וגם מפרק לה דהך ברייתא
לך וגם שדי נתונה וכתב לשון מתנה משום דינא דבר מצרא וקשה
משום הכי איצטריך להו
כן הגט יכול להועיל וכו'
למימר בתחומא דקנתה ולא
דקתני שטר מכר קונה במוכר שדהו מפני רעתה קרקע רעה
דאמר בהמקבל (ב"מ דף קח:) מתנה דאית בה אחריות יש בה משום דינא
עיקרו לא לכך נעשה. תוס'
מצי אמר לגלויי זוזי עבדא.
דבההיא ודאי גמר ומקנה מיד בשטר ומעות ליהוו מלוה גבי דלוקח
דבר מצרא ועוד קשה לר"ת שדי שדי תרי זימני למה לי ואור"ת וכן
קידושין ט. ג. ודיינין ליה
ורב ביבי מסיים בה משמיה
ג
כמכר, כ"ש כאן שכתב לו
דרב נחמן דהמוכר שדהו
עד דתבע ליה אבל בשאר קרקעות לא קנו בשטר עד דיהיב
ר"י דלא מיירי בשכותב שניהן אלא בשכותב מכורה או נתונה וקאמר
בהדיא שדי מכורה לך.
לאשתו קנתה משום האי
זוזי כשמואל ואכתי איכא מילי מעלייתא: ה"ג במסכת קדושין [שם] רב
אפי' בשכתב מכורה במתנה בקש ליתנה לו והא דכתב בלשון מכר
רשב"א. ד. עיין רשב"א
טעמא משום דבמתנה ביקש
וריטב"א מה שכתבו בשם
ליתן לה ולמה כתב לה
אשי אמר במתנה ביקש ליתן לו כו'. ואאתקפתא דהך ברייתא דהוה
כדי לייפות את כחו שמקבל עליו אחריות ד ועי"ל דשני שטרות כותב לו
❖
ר"ת.
בלשון מכירה כדי ליפות
קשיא לשמואל קאי ובא רב אשי לומר דהך ברייתא לא בשטר מכר
בחד לשון מכירה ובחד לשון נתינה ואם יצטרך לדינא דבר מצרא
כחה דדעתו קרובה אצלה.
דבשטר מכירה כותבין בו
איירי כלל אלא בשטר מתנה ודבר הרגיל הוא שכותבין בשטר מתנה
יראה של נתינה ולא של מכירה ואם צריך לאחריות יראה של מכירה
אחריות. ובמסכת קדושין
רבינו גרשום
לשון מכר ליפות כחו דמקבל מתנה שאם יערערו עליו יבא הנותן
ועי"ל דאפי' כתיבי תרוייהו בשטר אחד יפה כחו מה שכתב בלשון
כתב רב אשי אמר במתנה
יחזיק לאחר מיתת בעלה
בקש ליתן לו וכו' וקאי
לפצותו כדין מוכר דלא ליהוי תרעומת עילויה וה"ק שדי מכורה לך
מתנה לענין הא דתנן לקמן בהמוכר את הבית (דף עא.) בד"א במוכר
ג' שנים: דייני גולה.
אמוכר שדהו מפני רעתה:
וגם נתונה תהיה לך הרי זו מכורה להיות אחריותה על הנותן
אבל בנותן נותן את כולן והכי איתא בירושלמי פ"ק דקידושין ועי"ל
שמואל וקרנא: הדר ביה
אין להן עליו כלום. דפטור
כדין מוכר וגם נתונה היא ולית בה משום דינא דבר מצרא
דנפקא מינה מה שכתב בלשון מתנה שאין צריך ליתן דמים ומיהו קשה
מר משמעתא. דאמר לעיל
מלשלם: מאי טעמא לאו
לטעם זה דאמאי בעי בשטר באיקני סגי: לוה מן העבד ושחררו
האמר רב אין מחזיקין:
משום דאמרינן לגלויי זוזי
דאמרינן בבבא מציעא (דף קח:) מתנה לית בה משום דינא דבר
מסתבר טעמייהו אמרי.
הוא דעביד דלוה מהן
כו'. תימה דמאי רבותא נקט ושחררו וגרשה פשיטא דאי אין להם
מצרא והיינו דאיכא ייפוי כח דמכר ודמתנה: ה"ג ורב
משום דס"ל כתירוץ דרב
ולא גמר לפרוע להן.
יוסף דאמר לעולם באחר
ומקשי' לרב נחמן דאמר
אשי אמר במתנה כו': לוה מן העבד. וכתב שטר מלוה ושיעבד
עליו כלום בעודו תחתיו גם לכשיוצאין אין להם עליו כלום ויש
וכו': פיס' מזוני הוא דקא
לא אמרינן לגלויי זוזי
לו נכסיו: לגלויי זוזי הוא. דשיעבד לו נכסיו: דלא משוי נפשיה
לומר דסלקא דעתיה דגמר ומקני להו שיקנו לאחר שישתחרר ותתגרש:
אכלה. ולא משום דמוחזקת
עבד. לגבי הלואה שאני
היא בה: לא צריכא כגון
דלא גמר לשעביד נפשיה
כו'. אנן סהדי דשום אדם לא יהיה ברצונו עבד לוה אם יכול להפטר
לא למיהוי עבד לאשתו או
דיחד לה ארע' אחריתי
בשום ענין
והלכך איכא למימר לגלויי זוזי הוא דבעי אבל גבי
מכר גמר ומקנה שהרי אינו נעשה עבד לוה בהך שטר מכירה
למזונותי'. והחזיקה באחרת
לעבדו. דמידע ידע דעבד
אפילו הכי לא הויא חזקה
לוה לאיש מלוה ולא
עבד לוה לגבי לוקח: שלח רב הונא בר אבא. לתלמידי בית המדרש:
כלל ואפילו
קבל
עליו אחריות עדיין
לא נטרפה מן הלוקח דליהוי
והבעל
א) נראה דצ"ל לא קנתה דאמרינן דלגלויי זוזי וכו'.
ב) נראה דצ"ל ומשו"ה אי אמרינן דקנתה היינו טעמא משום דלא אמרינן לגלויי זוזי בעי.