נא:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
ו) ניחא ליה דליהוי עבד לוה כו'. ודוקא נקט לוה אבל מכר לא
והבעל אוכל פירות. דלא גרע מנכסים שנפלו
לה בירושה: במתנה
רח א מיי' פכ"ב מהל'
א) [ס"א לשון], ב) [צ"ל רבנא
אישות הל' כט סמג
וכ"א לקמן בתוס' קמט. ד"ה
בקש ליתן לה. ולא יאכל פירות כדאמרי' לקמן במתנה קנתה ואין
ומשום אשה הוא דנקט לוה אבל גבי עבד אין חילוק בין לוה
רב ובחולין צב.], ג) [צ"ל
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
[ברם]
רבינו תם לא גריס
פה סעי' ט: למכר דמה שקנה עבד קנה רבו:
הבעל אוכל פירות ומיהו במוכר לחבירו אין לומר כן שאינו אוהבו כל
ורבנא], ד) [חולין נד.],
רט ב מיי' שם הל' כז
ה) הוא רבי ולא רב ועיין
ברם ר' אבא אלא גריס ר' אבא ורבי אבהו וכל גדולי הדור כו'
כך: מיתיבי כו'. ההיא קשיא דלעיל ולשני המימרות נקשית בבית
רש"ל, ו) שייך לעמוד הקודם,
טוש"ע שם סעי' ז:
❖
כדי ליפות את כחו. ולא גריס את
המדרש: במתנה קנתה ואין הבעל
רי ג מיי' שם הלכה כט
ז) [דף מט. ושם ד"ה דכתב],
אוכל פירות. דנותן בעין יפה נותן:
כחה אלא ליפות את כחו ופירש שיאכל
טוש"ע שם ס"ט:
ובעל אוכל פירות ברם רבי אבא ורבי אבהו
ריא ד מיי' פ"ז מהל'
רברבי. רב שקדם לרבי יוחנן רבו של
הוא את הפירות והשתא מייתי רב
וכל גדולי הדור אמרו במתנה בקש ליתנו
פקדון הלכה י ופכ"ב
הגהות הב"ח
הונא בר אבין סייעתא לדבריו דתימה
רבי אלעזר כדאיתא בשחיטת חולין
מהלכות אישות הל' לב סמג
לה ולמה כתב לה לשום מכר כדי ליפות
א)
(א) גמ' שאני התם דלא
עשין פה טוש"ע אה"ע סי'
הוא לומר שהיה שולח שכל גדולי
(דף צה:) דכל זמן שהיה רב קיים הוה
משוי איניש נפשיה עבד:
את כחה מיתיבי לוה מן העבד ושחררו מן
פו סעי' א ועיין בטור [וברב
הדור חולקין עליו שאם כן אין ממש
שלח ליה רבי יוחנן לקדם רבינו
(ב) שם בני בנתיה דרב
אלפס עוד בב"מ פ"ג דף
❖
האשה וגרשה אין להן עליו כלום מ"ט לאו
חסדא לרב חסדא: (ג) שם
פז.]
בדבריו ואין מתיישב לר"י גירסתו
שבבבל ועוד דאמר ליה לריש לקיש ד)
א"ל אנא נמי כצ"ל ואות
משום דאמרי לגלויי זוזי הוא דבעא שאני
דא"כ מה צריך לומר במתנה בקש
שכל אותן הימים היה הוא בישיבה
ו' נמחק: (ד) רשב"ם ד"ה
התם דלא (א) לישוי איניש עבד לוה לאיש
רברבי וכו' אמר רב הא
ליתן לה ונראה לר"י גירסת הספרים
ואני בעמידה ועוד דאמרי' בעירובין
רבינו גרשום
דמחדדנא. נ"ב כך הוא
מלוה אמר רב המוכר שדה לאשתו קנתה
(ו) ברם ר' אבא וליפות כחה ופליגי
(דף יג: ע"ש) אמר ה)רב האי (ד) דמחדדן
בפ"ק דעירובין בדף י"ג אבל
עבד אלא דבעי לגלויי ליה
הסמ"ג בסוף הלכות י"ט
עליה וסברי דמוכר לאשתו לא קנתה
מחבריא טפי משום דחזיתיה לרבי
זוזיהו: וכל גדולי הדור
והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל
מביא מן הירושלמי דרבי
אמרו. ודאי קנתה דלא
מאיר מאחוריה: כזוטרי. ר' אלעזר
דלגלויי זוזי הוא דבעי וסברי כרב
אוכל פירות ורבי אלעזר אמר אחד זה ואחד
הוא שאמר כך ע"ש: (ה) ד"ה
אמרינן לגלויי זוזי עבד
הונא דאמר דל זוזי מהכא ותיקני
שהיה תלמידו של רבי יוחנן ואע"ג
לא מן וכו' שגנבו משם
משום דבמתנה בקש ליתן
זה קנתה ואין הבעל אוכל פירות עבד רב
הס"ד: (ו) תוס' ד"ה ברם
לה: ובעל אוכל פירות.
בשטר ומה שקונה בשטר אינו אלא
דרבי אבא ורבי אבהו וכל גדולי
וכו' ונראה לר"י גי' הספרים
כנכסי מלוג: קנתה ואין
חסדא עובדא כרבי אלעזר אמרו ליה ב) רבן
מתנה כיון דלגלויי זוזי הוא דבעי
הדור חבריהם דאמרי לעיל במתנה
דגרסי רבי אבא אמר וליפות
הבעל אוכל פירות. משום
עוקבא ורבן נחמיה בני בנתיה דרב לרב
כחה: (ז) בא"ד לענין זה
דכולה שדה בין גוף ובין
ג)
(ב)
ולא קנתה בזוזי ומה שכתב בלשון מכר
בקש ליתן לה כו' סבירא להו כר'
שבמתנה נתן. נ"ב כדתנן
פירות יהיב לה: שבק מר
חסדא שביק מר רברבי ועביד כזוטרי א"ל
לא כתב אלא ליפות את כחה ופירוש
אלעזר דאין הבעל אוכל פירות אינהו
לקמן בהמוכר את הבית
רברבי. דהיינו רב ורב
והתוס' הביאו בדף זה סוף
הונא דאמרי לעיל דקנתה
(ג) ואנא נמי כרברבי עבדי דכי אתא רבין אמר
רבינו תם יש ליישב ולפרש בקש
נמי זוטרי נינהו לגבי רב שתלמידי רבי
ע"א: (ח) ד"ה במתנה וכו'
ובעל אוכל פירות: ועבדת
יוחנן היו: כרברבי עבדי. ר' יוחנן
ליתן לה לענין זה שבמתנה (ז) נתן את
ר' יוחנן אחד זה ואחד זה קנתה ואין הבעל
וא"ת אע"ג דאינה יכולה
כזוטרי. כר' אלעזר דהוה
למכור מכל מקום תקני
שהיה חבירו של רב: תרתי.
כולן ועוד יש ליישב פירוש ר"ת
תלמידיה דרב: כרברבי. ר'
אוכל פירות אמר רבא הלכתא המוכר
א
לה: (ט) ד"ה קבל וכו' יודיע
יוחנן: תרתי. קאמר והלא
במתנה בקש כו' דאפילו למאן
בתמיה. שני דברים של רבא סותרין
לבעל אם כצ"ל ואות ד'
שדה לאשתו לא קנתה והבעל אוכל פירות
חדא סתרא לאידך דאי
נמחק: (י) בא"ד תהא נמי
דאמר קנתה במוכר לאשתו ולא אמר
זה את זה לא קנתה משמע לא גוף
לא קנתה אמאי איצטריך
❖
במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות תרתי
ב
נאמנת לומר שלי:
למימר הבעל אוכל פירות
לגלויי זוזי הוא דבעי לא קנתה אלא
ולא פירות דלגלויי זוזי הוא דבעי
אפי' גוף הקרקע נמי
לא קשיא ג כאן במעות טמונין כאן במעות
משום דבמתנה נתן לה דהא אין כאן
והבעל אוכל פירות משמע שקנתה
שלו הוה: במעות טמונים.
שאין טמונין דאמר רב יהודה מעות טמונין
שמטמנת ממנו לא קנתה
מוסף תוספות
מכר שלא נתנה לו כלום שהדמים הן
גוף הקרקע דלאו לגלויי זוזי הוא
והכל שלו משום דלגלויי
לא קנתה מעות שאינן טמונין קנתה: ת"ר
דבעי: במעות טמונין. שלא היו
שלו בלאו הכי ואע"פ שאין יכול
א. דכל מה שיש תחת יד
זוזי הוא דעבד. אבל במעות
האשה, כנכסי מלוג
שאינם טמונים קנתה והבעל
אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן
להוציא ממנה בדין מ"מ אם תקף
ידועין ומפורסמים לבעל לא קנתה
א
ד
מחזיקינן להו שנפלו לה
אוכל פירות: לא מן הנשים
דלגלויי זוזי הוא דבעי: מעות שאין
ממנה או הוציא מידה דרך ערמה
העבדים ולא מן התינוקות קבל מן האשה
מבית אבי אביה או שניתנו
וכו'. דאיכא למימר גונבין
לה במתנה, וגוף שלה
טמונין. קנתה והבעל אוכל פירות
לבעליהן ולאדוניהם:
הם שלו כדאמרינן בסמוך וא"כ השתא
יחזיר לאשה ואם מתה יחזיר לבעלה קבל
ופירות לבעל וכו'. רשב"א.
שהוציאן דרך מכר הם שלו ואין כאן
דליכא גלויי זוזי שהרי גלויין ועומדין הן:
ב. [ו]אין הרשות קנוי לה
מן העבד יחזיר לעבד
ואם מת יחזיר לרבו
לא מן הנשים כו'. דאיכא למימר גנבום
מכר והלכך למ"ד קנתה לא קנתה
לזכות לה על ידה. תוס'
קבל
הרא"ש גיטין עז:
אלא משום דבמתנה בקש לתת לה
לבעליהן ולאדוניהם ותינוקות נמי שמא
ג. דמסתמא לא בעיא
גנבו מבית בעל הבית שהם דרים שם ואסור לסייע ידי עוברי עבירה
והא דכתב לה בלשון מכר כדי ליפות את כחו לענין שיאכל הפירות
למיתב לה ביתו. רמב"ן.
ד. אבל אשאלה קנתה
וכשלא יקבלו מהם יחזירו למקום שגנבו (ה) שם: יחזיר לאשה. ולא לבעל
כי המכר מבטל הקנין דהא אין כאן מכר כדפי' ולענין שדה הויא
אלא שהבעל אוכל פירות,
מתנה וקנתה ולענין פירות הוי מכר ולא קנתה: במתנה קנתה
דאין לנו להחזיקה בגנבתה: יחזיר לבעלה. שאפי' אם ניתן לה ממון זה
וילקח [ב]שכירות[ו] קרקע
והבעל אוכל פירות. שם.
ואין הבעל אוכל פירות. תימה דאמר בגיטין בפ' הזורק (דף עז: ושם
על מנת שאין לבעלה רשות בה מכיון שמתה יורשה בעלה שהבעל יורש
ה. דאע"ג דלא מהימנא
ד"ה מה) גבי ההוא שכיב מרע דכתיב גט לדביתהו בהדי פניא דמעלי
את אשתו והלכך יחזיר לבעל דממה נפשך עכשיו הרי הוא של בעלה:
לומר שלי הן לגמרי, נאמנת
היא לומר נכסי מלוג הן,
יחזיר לרבו. דמסתמא כל מה שקנה עבד קנה רבו. ונראה בעיני דהוא
שבתא כו' אתא לקמיה דרבא אמר ליקני לה ההוא אתרא דאית בה
אבל אחרים אומרים וכו'
גיטא כו' אמר רב עיליש מה שקנתה אשה קנה בעלה איכסיף ומאי
הדין אם נשתחרר העבד ואח"כ מת יחזיר לרבו שהרי עבד היה
דנאמנת לומר וכו' שנתנו
קושיא והא במתנה אין הבעל אוכל פירות א"כ לא קנה בעלה ואומר
כשהפקיד לזה וסתם עבדים גזלנין הן אבל אם נתגרשה האשה ואחר
לי במתנה על מנת שאין
לבעלי בהם כלום. ר"ן.
רבינו תם דאין תלוי באכילת פירות למיקרי חצרה דהא רבא סבר
כך מתה יחזיר ליורשיה ולא לבעלה דמשנתגרשה אין הבעל יורשה:
וע"ע ברמב"ן ורשב"א.
כריש לקיש (לקמן דף קלו:) דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואפילו
קבל
ו. כיון דמסתמא הנמצא
ביד האשה מבית הבעל בא,
יש לבעל פירות אינו מפקיע כח האשה שהגוף שלה ומתגרשת שפיר אלא בהא תליא מילתא דלא מיקרי חצרה לענין זכיה אלא כשמוכרת
היה צריך שיודיע לבעל
ונותנת קיים הלכך כשנתן לה הבעל אע"ג דאין אוכל פירות כיון שאם מכרה ונתנה אינו קיים לא מיקרי חצרה דאדעתא דהכי שתמכור
ב
אולי יאמר שלי הוא וינתן
לו, אלא ודאי אפי' אם יאמר
ותתן לא יהיב לה ומייתי ראיה דהתם בריש הזורק גבי זרק לה בחצרה פריך חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני כגון שכתב לה דין
שלי הוא ינתן לאשה. רא"ש.
ודברים אין לי בנכסיך אע"ג דכשכתב לה נמי הכי יש לבעל פירי עד שיכתוב לה ובפירותיהן כדתנן בהכותב (כתובות דף פג.) אפילו הכי
ז. ששוכבת על ערש דוי,
ואין כאן מיגו, שאין יכולה
חשיב חצרה כיון שאם מכרה ונתנה קיים כדתנן בהכותב ומיהו אינה ראיה דאע"ג דאינו מזכיר ובפירותיהן הכי בעי למימר כדאשכחן
ליקח מן הנפקד וליתנו
לעיל ז) גבי אין לאיש חזקה בנכסי אשתו וא"ת אע"ג דאינה יכולה למכור (ח) תקני לה לגט מידי דהוה אשכירות דאמר (במסכת מע"ש פ"ה מ"ט)
לפלוני. שם. ח. כי היכי
דאמר בטמונין לא קנתה,
גבי ר"ג מעשר (שני) נתון ליהושע ומקומו מושכר לו ובהמוכר את הספינה (לקמן דף פד:) מדד ולא משך לא קנה ואם היה פיקח שוכר את
דלגלויי זוזי הוא דבעי.
מקומו ואומר רבינו תם דגדול קנינו של שוכר מזה שאפי' מת בתוך הזמן המקום מושכר ליורשיו עד הזמן משא"כ באשה שאם מכרה ונתנה
רא"ש.
הבעל מוציא מיד הלקוחות ובירושלמי לא משמע כפר"ת דפריך בריש הזורק (גיטין דף עז.) וגנתה וחצרה אינן משתעבדות לאיש לאכילת פירות
ומשני ר' יוחנן בשם ר' ינאי עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ומשמע מדפריך מפירות דבפירות הדבר תלוי ולא במה
שאינה יכולה למכור ור"י אמר דאפי' תלויה הזכייה בפירות מ"מ פריך שפיר התם מה שקנתה אשה קנה בעלה שלא היה נותן לה הבעל
מקום הגט אלא משאיל ג ודוקא במתנה הוא דקאמר דקנתה ואין הבעל אוכל פירות ד ועוד אומר ר"י דהא דאמר הכא במתנה קנתה ואין הבעל
אוכל פירות היינו דוקא שאינו אוכלם אבל כנכסי מלוג הם אותם פירות וילקח בהם קרקע ויאכל הפירות ומשום הכי פריך התם
שפיר מה שקנתה אשה קנה בעלה:
קבל מן האשה יחזיר לאשה. נראה דאם אמרה האשה תן לפלוני שהם שלו דנותן לו דנאמנת היא במיגו דאי בעיא שקלה איהי מיניה
ויהבה ליה ואפי' אומר הבעל שהממון שלו אין לו כח להוציא ה מידה מדקאמר יחזיר לאשה דהוה ליה למימר יודיע לבעל (ט) דאם היה כח
ביד הבעל להוציא מידה כשאומר שהוא שלו ו והא דמפליג בסמוך בדביתהו דרבה בר בר חנה בין מהימנא בין לא מהימנא הנ"מ בשעת
מיתתה דלית לה מיגו דאי בעי שקלה מיניה ויהבה למי שרוצה ז ואם תקף הבעל מידה שוב אינה יכולה להוציא מידו ולומר של פלוני הם
כדאמר לעיל לוה מן האשה וגרשה אין לה עליו כלום ואם היתה נאמנת לומר של פלוני הם תהא (י) נאמנת לומר שלי הם במיגו דאי
בעי אמרה אחרים הפקידו בידי דאינה צריכה לומר מי הם האחרים וישאר הממון לעולם בידה ודוקא במעות טמונות דלוה מן האשה דלעיל
במעות טמונות איירי מדקאמר לגלויי זוזי הוא דבעי אבל מעות שאינן טמונות יש לה עליו וכן אם תקף מוציאין מידו ועוד מדקאמר
רבא דבמעות שאינן טמונות קנתה משמע דאם תקף מוציאין אותן מידו דאם אין מוציאין אמאי קנתה הא יכול לומר להוציא מידה נתכוונתי כי
לא יכולתי להוציא מידה בענין אחר ואפי' בב"ד ח ואם היא נושאת ונותנת בתוך הבית אינה נאמנת לומר לא שלי ולא של פלוני הם כדאמר לקמן
(דף נב:) וכן האשה שהיא נושאת ונותנת כו' ואמרה שלי הם עליה להביא ראיה ולא מהימנינן לה במיגו דאי בעיא אמרה שהיא נפקדת
משל אחרים ומיהו היכא שאינה נושאת ונותנת בחיי בעלה וממון בעלה מצוי בידה יש להסתפק אם חשבינן לה כאילו נושאת ונותנת אם לאו:
קבל