דיני
ממונות בשלשה
פרק ראשון סנהדרין
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דיני
ממונות בשלשה. בגמ' ילפינן להו: גזילות. כופר בפקדון דמששלח בו יד הוי גזלן וכן החוטף מיד חבירו הוי גזלן כגון ויגזול את
א א
א)
ב)
החנית מיד המצרי אבל לוה ולא שילם לא מיקרי גזלן דמלוה להוצאה ניתנה: וחבלות. החובל בחבירו חייב בחמשה
ג)
דברים כדאמרינן בבבא קמא ואיש כי יתן מום בעמיתו וגו' כן יעשה לו בממון. ובגמ' פריך היינו דיני ממונות: נזק. דשור המועד
ד)
ב ב ג
או אדם שהזיקו. ובגמ' פריך היינו חבלות: תשלומי כפל. דגניבה שנמצא בידו דכתיב אם המצא תמצא בידו וגו': ותשלומי ארבעה
ג ד
ה) ו)
וחמשה. דשור או שה שטבחו או
ד ה
דיני ממונות בשלשה. אחר ששנה
מכרו: האונס ומפתה. נערה בתולה
ה ו
ז)
ו ז
חמשים כסף: ק) מוציא שם רע. לא
דינים בתלתא בבי משמיענו
ח)
דיני
בכמה דנין אותם ד)הא דלא תנא כופר
מצאתי לבתך בתולים וגו' וענשו אותו
מאה כסף וגו' : דיני נפשות.
ושלשים של עבד כדתנן שאר קנסות
ז ח
ט)
י) כ)
דאם אמת היה שזינתה תחתיו היא
י"מ משום דשור מיתתו בכ"ג ובזמן
ל) מ)
שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר
בסקילה. ודיני נפשות בעינן כ"ג ר)לקמן
נ)
בפירקין : מכות. מלקות
ושלשים של עבד ודלא
ח ט
ארבעים. טעמא דר' ישמעאל ורבנן
כר"א דמחייב ע"פ עד אחד וע"פ
ט י
מפרש בגמרא מקראי: עיבור
הבעלים בפרק ארבעה וחמשה
ס)
ממונות א בשלשה ב גזילות וחבלות בשלשה
החדש. בגמרא מפרש: עיבור השנה.
ואין נראה דהא איכא אמוראי
ע)
נזק וחצי נזק תשלומי כפל ותשלומי ארבעה
שהיו ב"ד יושבין ורואין אם צריכין
התם דסברי דאפי' ר' עקיבא דריש
י כ
וחמשה בשלשה האונס והמפתה והמוציא אם כופר לרבות שלא בכוונה ונראה
ג
לעבר מפני האביב והתקופה
שם רע בשלשה דברי ר"מ וחכמים אומרים
יא ל
לר"ת דכופר ול' של עבד הוי בכלל
כדאמרינן בגמ' מילתיה דר' שמעון
פ) צ)
ק)
מוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני שיש
מיפרשא בגמרא בברייתא :
חבלות אי נמי תנא ושייר הני ושייר
ד
יב מ נ ס ע
סמיכת זקנים. על ראש פר העלם
נמי יציאת עבד בראשי אברים דקנסא
בו דיני נפשות מכות בשלשה משום רבי
ה
יג פ צ ק ר
דבר של צבור: חליצה בשלשה.
הוא ובעי נמי ג' מומחין וללישנא קמא
ר)
ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה ו עיבור
ש)
ביבמות יליף לה בפרק מצות חליצה
לא חשיב הא שייר דאיכ' למימר דפשיטא
החדש בשלשה עיבור השנה בשלשה
יד ש
ת)
: מיאונין. יתומה קטנה
ליה דהוי מכלל חבלות אי נמי התנא
טו ת
א)
דברי ר"מ רבן שמעון בן גמליאל אומר לא איירי אלא בממון הניתן מיד ליד:
שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה יוצאה
בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין
טז א
ז
בלא גט במיאון כל זמן שלא גדלה
מה
וגומרין בשבעה ואם גמרו בג' מעוברת: ח סמיכת זקנים ועריפת עגלה
תחתיו ובשלשה בעינן דכל דתקון רבנן
יז ב
ב)
בשלשה דברי ר' שמעון ר' יהודה אומר בחמשה החליצה והמיאונין
ג) ד)
כעין דאורייתא תקון ומיאונין דרבנן
י
ט
❖
יח ג
בשלשה נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין בשלשה ההקדשות
דמדאורייתא אפילו מיאון לא בעיא
❖
כ
ל
מ
דאין קדושי קטנה כלום אלא אם כן
בשלשה הערכין המטלטלים בשלשה ר' יהודה אומר אחד מהן כהן
נ
קדשה אביה דכתיב את
תורה אור השלם
והקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן דיני נפשות בעשרים
ס
ע
פ
מוסף רש"י
בתי נתתי לאיש הזה: נטע רבעי.
ושלשה הרובע והנרבע בעשרים ושלשה שנאמר והרגת את האשה
1. וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל
צ
1
אם בא לחללו על המעות וכן מעשר
והמוציא שם רע.
כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ
ואת הבהמה ואומר ואת הבהמה תהרוגו שור הנסקל בעשרים ושלשה
ק
2
שני: שאין דמיהן ידועין. כגון פירות
וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת
שנאמר 3 השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת בעלים כך מיתת השור
הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ
והרקיבו שאין להם שער בשוק:
דְּמֵיהֶם בָּם: ויקרא כ טז
הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש מיתתן בעשרים ושלשה רבי
וההקדשות. הבא לפדותן צריך שלשה
ר
2. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן
אליעזר אומר כל הקודם להורגן זכה רבי עקיבא אומר מיתתן בעשרים
לשומן: הערכין המטלטלין. בגמרא
שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת
(לקמן ח.) וחכמים
יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה
מפרש: אחד מהם כהן.
ושלשה: אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן
ש
אומרים כו' מפני שיש
ויקרא כ טו
תַּהֲרֹגוּ:
דכתיב כהן בפרשה כערכך הכהן
בו דיני נפשות.
3. וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא
גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד ואין מוציאין למלחמת
מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד
וגו' : והקרקעות. של
הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין מוסיפין על העיר
בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ
הקדש צריך ט' והעשירי כהן לשומן
וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה
ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין עושין סנהדריות
אם בא לפדותן. בגמ'
מפרש
הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו
לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין עושין עיר הנדחת
יוּמָת: שמות כא כט
ויליף להו מקראי: ואדם. הבא לפדות
4. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
אלא על פי בית דין של שבעים ואחד ת אין עושין עיר הנדחת בספר ולא
עצמו מיד הקדש צריך עשרה לשומו.
(שם) סמיכת
אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ
שלש אבל עושין אחת או שתים סנהדרין גדולה היתה של שבעים
זקנים.
ובגמרא פריך אדם מי קדיש:
א
מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
(לקמן ג:) והקרקעות.
יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם
דיני נפשות בעשרים ושלשה. לקמן
ואחד וקטנה של עשרים ושלשה מנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד
וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל
יליף לה במתני': הרובע והנרבע.
שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן ר' יהודה אומר
אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם
4
(מגילה כג:) ואדם.
במדבר יא טז
שור שרבע אשה ובהמה שנרבעת
עִמָּךְ:
שבעים ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה שנאמר ושפטו העדה
ב
5
5. וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין
לאיש נידונית הבהמה ליסקל: בכ"ג.
(שם) על
והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת הרי כאן עשרים ומנין לעדה שהיא
הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל
כאדם הרובע דאיתקוש להדדי
העיר.
הַמִּשְׁפָּטִים
הָאֵלֶּה:
עשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב ומנין להביא
6
ש) והרגת את האשה ואת הבהמה
וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ
עוד שלשה ממשמע שנאמר 7 לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני
מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ
בהמה היינו רובע ואיתקוש בהמה
❖
(לקמן יד:)
אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר
שאהיה עמהם לטובה אם כן למה נאמר אחרי רבים להטות לא כהטייתך
לאשה מה אשה בכ"ג אף בהמה בכ"ג:
מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה
לטובה הטייתך לרעה הטייתך לטובה על פי אחד הטייתך לרעה על פי שנים
ואומר ואת הבהמה תהרוגו. בנרבע
וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן
ג
הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ
רבינו חננאל
כתיב: שור הנסקל. שנגח אדם
ואין
בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ:
דיני ממונות בשלשה
ומת: כמיתת בעלים. אם היה נידון
במדבר לה כד-כה
6. עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה
גזילות וחבלות
בחיוב מיתת בית דין דבעי עשרים ושלשה כך מיתת השור דהאי בעליו יומת קרא יתירא להך דרשה ולא דנתחייב קטלא כדמפרש טעמא בגמ'
בשלשה כו'. אוקמה (רב
הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים
: הזאב והארי כו'. שהמיתו אדם ונידונין בסקילה כשור דאמרינן בב"ק אחד שור ואחד כו' בשור שנגח את הפרה ת): ברדלס. א)חיה
בהו) [ר' אבהו] למתני'
עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי
היא: ואין דנין לא את השבט. רובו של שבט שעבדו ע"ז במזיד: נביא השקר. בחנק. בגמ' בעי מנלן דבעי שבעים ואחד: במלחמת
הכי דיני ממונות בשלשה
ב)
יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה
ומה הן גזילות וחבלות הן
מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי:
הרשות. כל מלחמה קרי רשות לבד ממלחמת יהושע שהיתה לכבוש את ארץ ישראל: על העיר. ירושלים: סנהדריות. שהיו מושיבים סנהדרי
שצריכין ג' מומחין
במדבר יד כז
קטנה של כ"ג בכל עיר ועיר כדכתיב תתן לך בכל שעריך וצריכין בית דין הגדול שבלשכת הגזית לצאת ולהושיבם וכו'ג) יליף בגמ'
7. לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים
כדכתיב בעסק גזילות
: בספר. כרך המבדיל בין ישראל לנכרים ובלע"ז מרק"א. ובגמרא מפרש טעמא: עדה שופטת. עשרה מחייבין: ועדה מצלת.
בענין השומרין ג' אלהים
לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב
והן מומחין.
לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים
עשרה מזכין. אשמעינן קרא דצריך עשרים שאם יחלקו יהיו עשרה מחייבין ועשרה מזכין: לעדה הרעה. במרגלים כתיב: לרעות.
❖
שמות כג ב
לְהַטֹּת:
אם הרוב מחייבין לא תלך אחריהם להרוג: שומע אני. דלטובה לזכות הלך אחריהן שאפי' מיעוט המזכים ורבים המחייבין כתיב לא
תהיה אחרי רבים לרעות אם כן למה נאמר אחרי רבים להטות משום זכות לא איצטריך ליה אלא אפילו לחייב הלך אחריהן: לא כהטייתך.
לעזי רש"י
אחרי רבים לזכות אני אומר לך לנטות אחרי רבים לחובה אלא לזכות על פי אחד אפילו אין יתירין מזכין על המחייבין אלא אחד זכה
אבל לחובה עד שיהו מחייבין עודפין על המזכין שנים והכי קאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות על פי אחד אבל אחרי רבים בשנים
מרק"א. גבול, ס¿ פ« ר.
אפי' לרעות. הלכך
על כרחך
כ"ב בעינן דבציר מעשרה מזכין ליכא
למימר דהא
כתיב
והצילו העדה ותו לא משכחת חובה בציר מי"ב:
ואין