דיני ממונות בשלשה
פרק ראשון סנהדרין
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מצוה למימר להו. ברישא אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו דפתחינן להו בפשרה: היינו ת"ק. דאמר נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע הא
נד א
א)
ב)
מקודם גמר דין רשאי לבצוע וה"נ רשות הוא: איכא בינייהו מצוה. להזכיר פשרה לת"ק ליכא מצוה: איכא בינייהו משתשמע דבריהם.
ג)
לת"ק אפילו שמע דבריהם רשאי לבצוע עד שיגמר הדין ויאמר זה זכאי וזה חייב לר"ש בן מנסיא משתשמע את דבריהם וידעת להיכן נוטה
נה ב
אע"ג דלא נגמר אין רשאי לבצוע: מקרא זה. ובוצע ברך: אלא כנגד מעשה העגל. שעשה אהרן
פשרה בינו לבין עצמו והורה היתר
לעצמו לעשות להם את העגל: ויבן
ד)
כנגד
מעשה העגל. אקרא דתורת
מזבח. הבין מהזבוח לפניו שהרגו
מצוה למימרא להו אי דינא בעיתו אי פשרה
ה)
א
נו ג
את חור על שלא עשה להם: אהרן
אמת קאי כדכתיב בסיפיה
בעיתו היינו תנא קמא איכא בינייהו מצוה
ו) ז)
כהן ונביא היה: ולא הויא להו
ורבים השיב מעון שיהא להם תקנה
רבי יהושע בן קרחה סבר מצוה ת"ק סבר
נז ד ה ו
כדמסיק: אלא על דברי תורה.
תקנתא. דהא סופן לעשות כן בזכריה
ח)
רשות היינו דר"ש בן מנסיא איכא בינייהו
והא דאמרינן בפרק במה מדליקין
בן יהוידע ויחרב בית המקדש על כך:
❖
משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין
והני תנאי. דלית להו משתשמע
ששואלין לו נשאת ונתת
נוטה אי אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו
דבריהם אי אתה רשאי לבצוע: האי
באמונה ואח"כ קבעת עתים לתורה
ט) י)
ופליגא דרבי תנחום בר חנילאי דאמר רבי
כ)
פוטר מים מאי דרשי ביה: תחילת
התם באדם שעוסק בתורה מיירי
תורה אור השלם
דינו. לעתיד לבא: על דברי תורה.
תנחום בר חנילאי לא נאמר מקרא זה אלא
אלא שלא קבע עתים והכא מיירי
ל)
1. וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ
שלא עסק בתורה: פוטר מים.
כשלא עסק כלל אי נמי שואלים לו
מ)
כנגד מעשה העגל שנאמר וירא אהרן ויבן
לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר
1
❖
חַג לַיְיָ מָחָר: שמות לב ה
תחילה על משא ומתן באמונה ומ"מ
שפוטר התורה מעליו הוא ראשית
מזבח לפניו מה ראה א"ר בנימין בר יפת
2. רְאֵה יְיָ וְהַבִּיטָה לְמִי
יקבל דינו תחילה על דברי תורה
מדונו. תורה נמשלה למים דכתיב
א"ר אלעזר ראה חור שזבוח לפניו אמר אי לא
עוֹלַלְתָּ כֹּה אִם תֹּאכַלְנָה
והכי דריש ליה לקרא תחלת גילוי דינו
הוי כל צמא לכו למים:
נָשִׁים פִּרְיָם עֹלֲלֵי טִפֻּחִים
הגהות הב"ח
שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור
לצינורא דבידקא. כשהנהר גדל
במה שנטשו מדברי תורה מ):
אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי
(א) רש"י
ומיקיים בי 2אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא
כֹּהֵן וְנָבִיא: איכה ב כ
לגודא
דגמלא. וה"ק פוטר מים
פעמים שהוא יוצא לשדות שעל אגפיו
3. פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית
ולא הויא להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו
❖
כעין ניגרים וצינורות קטנים ואם אינו
דהיינו גודא דגמלא שפוטרת את
ראשית מדון
מָדוֹן וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב
משלי יז יד
לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה
נְטוֹשׁ:
סותמו מיד הולך ומרחיב ושוב אינו
האדם מן המים כך הוא ראשית מדון:
4. כֹּה אָמַר יְיָ עַל שְׁלֹשָׁה
יכול לסותמו והיינו דקאמר קרא פוטר
שאינו
והני תנאי פוטר מים ראשית מדון מאי דרשי
3
פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל
מוסף רש"י
מים ראשית מדון כלומר ראשית מדון
אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל
ביה כדרב המנונא דאמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם נידון אלא
ב
תחילת דינו.
מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן
ומריבה דומה לפוטר מים. פוטר פותח
על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון אמר רב הונא האי תיגרא דמיא
בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם: עמוס ב ו
כמו פטר רחם : לגודא
5. כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק
לצינורא דבידקא דמיא כיון דרווח רווח אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא
דגמלא. דפין של גשר בתחילה
(קדושין מ:) פוטר מים.
וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ
כיון דקם קם: שמע"י ושת"י שב"ע זמירו"ת הו"א סימן: ההוא דהוה קאמר
ראשית
בְרָעָה: משלי כד טז
כשדורסין עליהם מנענעות וסוף
מדון.
6. אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה
ואזיל טוביה דשמע ואדיש חלפוה בישתיה מאה א"ל שמואל לרב יהודה
מתחזקות ונקבעות במקומן והכי נמי
תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים
קרא כתיב פוטר מים ראשית מדון ריש מאה דיני ההוא דהוה קאמר ואזיל
כשאדם מרבה בקטטה מתחזקת ובאה.
וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם
(קדושין מ:) ארון
הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא
ולא מקרא נפקא: טוביה דשמע
אתרתי תלת גנבא לא מיקטל א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב כה אמר
ג
4
תשעה.
בְשָׁלוֹם: שמות יח כג
ואדיש. אשריו ששומע חרפתו ושותק
ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ההוא דהוה קאמר ואזיל
7. בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ
(סוכה ז:)
ומרגיל בכך. ואדיש כמו דדש דש
הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם
שב בירי לשלמנא וחדא לעביד ביש א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב כי
5
אל תגזול דל כי דל
יִדְלֹף הַבָּיִת: קהלת י יח
: חלפוה בישתיה מאה.
8. גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר
הוא.
שבע יפול צדיק וקם (ורשע יפול באחת) ההוא דהוה קאמר ואזיל דאזיל מבי
הלכו להם בשתיקתו מאה רעות שהיו
בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי
דינא שקל גלימא ליזמר זמר וליזיל באורחא א"ל שמואל לרב יהודה קרא
(משלי כב
באות עליו על ידי התגר: פוטר מים.
הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב:
❖
כב)
תהלים מא י
כתיב 6 וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום ההוא דהוה קאמר ואזיל
המתחיל (א) (מדון) ופותח בקטטה הוא
9. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם
היא ניימא ודיקולא שפיל אמר ליה שמואל לרב יהודה קרא כתיב בעצלתים
תחילת מאה דיני: מדון. נוטריקון
7
וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל
ימך המקרה וגו' ההוא דהוה קאמר ואזיל גברא דרחיצנא עליה אדייה
הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי
מאה דני. ל"א מדון בגימטריא מאה:
רבינו חננאל
הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן
אתרי תלת גנבא לא מיקטיל. כלומר
לגזיזיה וקם א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב גם איש שלומי אשר בטחתי
8
אי דינא בעיתו אי פשרה
הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר
אם עובר אדם עבירה פעמים ושלש
בעיתו ואף על גב שנתגלה
אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי
בו וגו' ההוא דהוה קאמר ואזיל כי רחימתין הוה עזיזא אפותיא דספסירא
יִשְׂרָאֵל: שמות כה כב
הריב וכן יש לו לדיין
ולא באה עליו פורענות אל יתמה
שכיבן השתא דלא עזיזא רחימתין פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן אמר
01. וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה
לומר לאדם חזק איני נזקק
דאתרי תלת גנבא לא מיקטיל וסופו
לכם שמא יתחייב החזק
הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַיְיָ שִׁשִּׁים
רב הונא קראי כתיבי מעיקרא כתיב 9 ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל
ללקות באחרונה: שב בירי לשלמנא.
ונמצא החזק רודפו לדיין
אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים
הכפורת ותניא ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה וכתיב והבית
וכו' ור' תנחום בר חנילאי
רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה
01
שבע בורות כרויות לרגלי איש שלום
דריש האי קרא פוטר
קוֹמָתוֹ: מלכים א ו ב
אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה
ומכולם ינצל: וחד בירא לעביד ביש.
11. כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם
מים ראשית מדון במעשה
קומתו ולבסוף כתיב כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה
לעושה רשעה: כ)יפול. בתקלה ראשונה
דאהרן בעגל שנא' וירא
כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי
11
אהרן ויבן מזבח לפניו
אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי
הבאה לו: דמבי דינא שקלוה גלימי'.
בית אשר תבנו לי וגו' מאי משמע דהאי לא תגורו לישנא דכנושי הוא אמר
מה ראה אמר רבי אלעזר
וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי:
מי שנטלו ב"ד טליתו לפורעה לאחר:
רב נחמן אמר קרא ויין לא תשתה ולא תאגור רב אחא בר יעקב אמר
ישעיהו סו א
ראה חור זבוח לפניו
21
21. כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ
אמר אי לא שמענא להו
ליזמר וליזיל. הואיל ודין אמת דנו לא
מהכא תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה רב אחא בריה דרב
31
השתא קטלי נמי לדידי
וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא
הפסיד כלום אלא גזילה הוציאו מידו:
איקא אמר מהכא 41 אוגר בקיץ בן משכיל: אמ"ת ממו"ן ירא"ה סימן:
ומתקיימא בהן אם יהרג
תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ
כל העם הזה. ביתרו כתיב ומשמע לא
במקדש ה' כהן ונביא
הַתֹּלָעַת: דברים כח לט
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל דיין שדן דין אמת
ד
31. תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ
ולית להו תקנתא בתשובה
שנא זכאי ולא שנא חייב כולן במשמע:
לעולם אפשר אטרדם
לאמיתו משרה שכינה בישראל שנאמר 51 אלהים נצב בעדת אל בקרב
אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ:
היא ניימא ודיקולא שפיל. כשהאשה
במעשה העגל אפשר
משלי ו ח
אלהים ישפוט וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק
מנמנמת הסל שעל ראשה שהיא נותנת
41. אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל
דהדרי בתשובה והויא
תקנתא וכו'. ואסיקנא כל
מישראל שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וגו'
נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ:
בו פילכה ומלאכת ידיה בו שפיל כלומר
61
דיין שדן דין אמת לאמתו
משלי י ה
מתוך שהיא עצילה אין מלאכתה ניכרת.
ואמר רבי שמואל בר (נחמן) אמר רבי יונתן כל דיין שנוטל מזה ונותן
51. מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים
ה
משרה שכינה על ישראל
וכולן משלות הן: אדייה לגזיזיה וקם.
שנאמר אלהים נצב בעדת
נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב
לזה שלא כדין הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו נפשו שנאמר 71אל תגזול דל כי
אל וגו' והמעוות מסלק
אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט:
הרים אגרופו עלי ועמד לנגדי:
דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש
שכינה שנאמר משוד
תהלים פב א
רחימתין הוה עזיזא. כשאהבתינו היתה
61. מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת
עניים מאנקת אביונים
ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן ו לעולם יראה דיין
עזה ביני לאשתי: אפותיא דספסירא
עתה אקום יאמר ה'.
אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם
עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו
וכל דיין שנוטל ממון
יֹאמַר יְיָ אָשִׁית בְּיֵשַׁע
שכיבן. על רוחב הסייף היינו שוכבים
יָפִיחַ לוֹ: תהלים יב ו
מזה שלא כדין ונותנו
שנאמר
שנינו: לא סגי לן. לא די לנו: הרי כאן
71. אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל
לזה הקב"ה גובה נפשו
ממנו שנאמר אל תגזול
עשרה. גובה מן הקרקע הרי שהקב"ה משרה שכינתו בעשרה טפחים סמוך לקרקע ועוד באורך הכפורת באמתה וחציל): ולבסוף. בבהמ"ק היה גבוה
הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי
דל כי דל הוא ואומר
בַשָּׁעַר: כִּי יְיָ יָרִיב
שלשים אמה ואורכו ששים וכשחטאו נאמר להם איזה בית אשר תבנו לי שתוכל שכינתי להיות מצומצמת בתוכו: עתה אקום. אסתלק משער ב"ד:
כי ה' יריב ריבם וגו'.
רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם
מטתו
נָפֶשׁ: משלי כב כב-כג