ארבע מיתות פרק
שביעי
סנהדרין
נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ההיא
שריפה ממש הואי. בת"כ איכא ב' ברייתות שנויות סתם
האי את אביה.
מאי דריש ביה: מאי זו. אהיכא קאי:
כג א
א) ב)
מתני' משקעין
ג)
אותו. שלא יתהפך אנה ואנה ותפול הפתילה
דפליגי מעיקרא קתני כיצד היתה מיתתן שני חוטין כו'
❖
על בשרו מבחוץ: קשה לתוך הרכה. כורכין סודר קשה לתוך
ונשרף גופן ובגדיהן קיימין שנאמר ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם
ד)
הרכה מפני שהרכה אינה חונקת לפתוח פיו והקשה מחבל את גרונו
וימותו ובתר הכי גבי יבכו את השריפה קתני שריפת נשמה וגוף קיים
ה)
ו)
$ וא"ת והא אמרי' בפ' הישן
ומנוולתו לפיכך קשה מבפנים לחנוק
רבינו חננאל
ז)
ורכה מבחוץ להגין: ומדליק את
מישאל ואלצפן היו שנדחו
האי את אביה היא מחללת מאי דריש ביה
ח)
1
דריש ביה הכי לפי שמצינו
הפתילה. בגמרא מפרש פתילה של
לפסח שני ואי שריפה ממש הואי לא
שחלק הכתוב בכהנים
מבעי ליה לכדתניא היה רבי מאיר אומר
❖
ט)
זכרים בין תמימים לבעלי
אבר: מדליק. מתיך: וחומרת את
נטמאו ויש לומר דשלדן קיימת הוה
מה ת"ל את אביה היא מחללת שאם היו
מומים יכול נחלוק
בני מעיו. לשון חמרמרו מעי
כדאמר בהמפלת מת
בבנותיהם ואם יש בהן
נוהגין בו קודש נוהגין בו חול כבוד נוהגין
כווצת: רבי יהודה אומר. אין
שנשרף ושלדו קיימת טמא: מום נפסלו מן הכהונה
תורה אור השלם
אותם ולא בגדיהם. ואם תאמר
בו בזיון אומרין ארור שזו ילד ארור שזו גידל
ודינם כדין בנות ישראל
חונקין אותו בסודרין דאף הוא אם
1. וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל
ת"ל בת ובת ואפילו שיש
ארור שיצא זו מחלציו אמר רב אשי כמאן
היה מת בידם ע"י חניקתם קודם
והא כתיב
בהן מומין בנות כהן הן:
לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא
קרינן רשיעא בר רשיעא ואפי' לרשיעא בר
תני ר' ירמיה מה ת"ל את
זריקת הפתילה לא היו מקיימין מצות
וישאום בכותנותם ויש לומר דלא
מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:
אביה היא מחללת שאם
ויקרא כא ט
צדיקא כמאן כהאי תנא: זו מצות הנסקלין:
שריפה. אף הוא לישנא בעלמא הוא
ידעינא אם בכותנות הנושאים או
2. אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים
היו נוהגים בו קודש נוהגין
כלומר אם יחניקוהו אף הוא ימות
בכותנות הנישאים:
מאי תנא דקתני זו מצות הנסקלין משום
בו חול היו נוהגין בו כבוד
הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ
ונילף מפרים הנשרפים. המ"ל
שריפה: בצבת.
נוהגין בו בזיון. אומרין
בידם ואין זו
אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי
דתנא נגמר הדין מוציאין אותו לסקלו
ארור שזה ילד ארור שזה
לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי
לא היה ב"ד של
ואהבת לרעך כמוך ברור
טנליי"ש בלע"ז:
בית הסקילה היה גבוה שתי קומות ואיידי
גידל ארור שזה יצא
יְיָ וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת
שכן מכשיר.
אותו שעה בקי.
לו מיתה יפה:
צדוקין היו שאין
תימה
מחלציו. אמר רב אשי
לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
דקא בעי למיתנא מצות הנשרפין תנא נמי
כמאן קרינן רשיעא בר
במדבר יז ג
להם ג"ש אלא
קרא כמשמעו:
דלא חשיב מכפר כדאמר בפרק
זו מצות הנסקלין: מתני' א מצות הנשרפין
3. בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג חָרֹק
רשיעא ואפילו לרשיעא
גמ' מנא לן. דכי
האי גוונא שריפה
נגמר הדין :
בר צדיקא כמאן כי האי
עָלַי שִׁנֵּימוֹ:
הנך נפישי.
היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו
אתיא שריפה
היא דקאמר רחמנא:
ומשום הכי לא
תנא ור' ישמעאל נמי כהאי
תהלים לה טז
4. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְיָ
תנא סבירא ליה: כיון
ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על
שריפה. כתיב הכא באש
קאמר הכא מכשיר ממכשיר
דתנא נגמר הדין מוציאין
וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי
תשרף וכתיב התם אשר
עדיף כדאמרינן בפרק נגמר הדין
צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד
אותו לסקילה כו' עניינא
ויקרא י ב
יְיָ:
הקריבו השרופים מה להלן גוף קיים
א"נ מכשיר דהתם עדיף שזה
5. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת
דנסקל תני [נמי] הכא זו
שפותח את פיו ומדליק את הפתילה וזורקה
מצות הנסקלין והדר תני
בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ
ולקמן פריך מנא לן: מבני אהרן.
הכשירו בכך וזה אדרבה נפסל בכך:
לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני
מצות הנשרפין [במצות
כָּמוֹךָ אֲנִי יְיָ:
❖
דכתיב בהו יבכו את
טעה הנשרפין] היו משקעין
ויקרא יט יח
מעיו ר' יהודה אומר אף הוא אם מת בידם
השריפה: מנא לן. דעדת קרח הכי
אותו בזבל עד ארכובותיו
לא היו מקיימין בו מצות שריפה אלא פותח את פיו בצבת שלא בטובתו
כו' עד ומדליק פתילה
הוו: בנפשותם. ולא בגופם: שריפה
וזורקה לתוך פיו ויורדת
ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני
גליון הש"ס
ממש. הלכך על כרחיך לא מצי
וחומרת את בני מעיו מאי
מעיו אמר רבי אלעזר (בן) צדוק מעשה בבת כהן אחת שזינתה והקיפוה
תוס' ד"ה ההיא וכו'
למילף גוף קיים מהתם. ולקמן פריך
פתילה רב מתנה אמר
וא"ת הא אמרינן פ' הישן.
פתילה של אבר יליף
חבילי זמורות ושרפוה אמר(ו) לו מפני שלא היה בית דין של אותה שעה
ותהוי שריפה ממש ולילף שריפת בית
שריפה שריפה מעדת
בקי: גמ' מאי פתילה אמר רב מתנה פתילה של אבר מנא לן אתיא
❖
דין מיניה ותהוי ממש: על עסקי
קרח. דכתיב בעדת קרח
את מחתות החטאים
נפשותם. על חנופת אכילה ושתיה
שריפה שריפה מעדת קרח מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת
האלה בנפשותם כלומר
הנכנסת בנפשותם: בחנפי לעגי
נשמה וגוף קיים רבי אלעזר אמר אתיא שריפה שריפה מבני אהרן מה להלן
מגופה של מחתה נשרפה
לעזי רש"י
מעוג. בשביל חנופה של לגימות
נשמתם שריפת נפש ובשר
שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים מאן דיליף מעדת
❖
טינליי"ש. מלקחיים.
קיים אף הכא בעינן
מעוג שהאכילם והשקם קרח לעדתו
שריפת נפש וגוף קיים
קרח מנא ליה דכתיב 2 ואת מחתות החטאים האלה בנפשותם שנשמתן
ונתחברו עמו חרק עלי וגו'. מעוג
והיא פתילה של אבר. ר'
נשרפת וגוף קיים ואידך ההיא שריפה ממש היא ומאי בנפשותם שנתחייבו
לשון דבר הנאכל כדכתיב
אלעזר אמר שריפת עדת
מוסף רש"י
קרח שריפת גוף נמי הואי
שריפה על עסקי נפשותם כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי דכתיב
באלמנה הצרפית שאמרה לאליהו
נגמר הדין. (לעיל
אלא שריפה שריפה מבני
חי ה' אלהיך אם יש לי מעוג: מנא
בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי
מב:) היה גבוה שתי
3
אהרן ילפינן דכתיב בהו
לן. דגוף קיים בבני אהרן: שריפה
קומות.
וימותו לפני ה' שריפתן
לגימה חרק עליהן שר של גיהנם שניו ומאן דיליף מבני אהרן מנא ליה דכתי'
(לעיל מה.) פתילה של
כעין מיתה הואי מה מיתה
ממש. אף הגוף אבל מבפנים התחילה
וימותו לפני ה' כעין מיתה ואידך ההוא שריפה ממש הואי ומאי דכתיב
אבר.
נטילת נשמה וגוף קיים אף
שריפתן ושרפה והלכה עצמות ובשר:
(פסחים עה.) מפרים
שריפת בני אהרן נטילת
4 וימותו דאתחיל בהו מגואי כעין מיתה דתניא אבא יוסי בן דוסתאי אומר
הנשרפים.
והא כתיב ותאכל אותם. דמשמע
נשמה וגוף קיים ותרווייהו
שני חוטין של אש יצאו מבית קודש הקדשים ונחלקו לארבע ונכנסו שנים
אית להו פתילה של אבר.
מיעוט אותם ולא דבר אחר ואם הכל
ורב מתנה אומר בני אהרן
בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ושרפום והכתיב 4 ותאכל אותם אותם
נשרף מאי קא ממעט. ומשני אותם
שריפת גוף הוי כאבא יוסי
ולא בגדיהם ונילף מפרים הנשרפים מה להלן שריפה ממש אף כאן שריפה
(לעיל
ולא בגדיהם: שכן אדם חוטא נשמה
בן דוסתאי דתני שני חוטי
מב:)
אש יצאו מבית קדשי
פיגול. אדם מאדם חוטא מחוטא
ממש מסתברא מאדם הוה ליה למילף שכן אדם חוטא נשמה פיגול אדרבה
הקדשים ונחלקו לארבעה
נטילת נשמה מנטילת נשמה אבל
מפרים הנשרפים הוה ליה למילף שכן מכשיר לדורות הנך נפישין מאן דיליף
ונכנסו ב' בחוטמו של זה
וב' בחוטמו של זה
שריפת פרים אין בהם נטילת נשמה
מעדת קרח מאי טעמא לא יליף מבני אהרן ההוא שריפה ממש הואי ונילף
ושרפום ואקשינן והא
שכבר הן נשחטין: פיגול. דבר
מינה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא 5 ואהבת לרעך כמוך
כתיב ותאכל אותם כלומר
שאין בו פיגול מדבר שאין בו פיגול:
ותאכל אותם אכילה
ברור לו מיתה יפה וכי מאחר דאיכא דרב נחמן גזרה שוה למה לי אי לאו
(מבחוץ) משמע ושנינן
מכשיר. שריפת ב"ד מכשיר הכשר
אותם ולא בגדיהם. ומפני
גזרה שוה הוה אמינא שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא כלל ואי
מצות המקום וכן פרים הנשרפים
מה לא למדו שרפה שרפה
משום ואהבת לרעך כמוך לפיש ליה חבילי זמורות כי היכי דלישרוף לעגל
אבל שריפה דהני לאו בידי אדם הוה
מפרים הנשרפין דבעינן
דומין הלומדין מן
קמ"ל: וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל
שיקיימו בהם מצות המקום: ולדורות.
המלמדין וכך הוא הדין.
דבר הנוהג לדורות מדבר הנוהג
ישראל אחריהן אמר לו נדב לאביהוא אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה
וילפי אדם מאדם שכן
לדורות: ופרכינן מאן דיליף מעדת
הנהרג אדם ועדת קרח או
ננהיג את הדור אמר להן הקב"ה הנראה מי קובר את מי אמר רב פפא היינו
בני אהרן כולן אדם. וכולן
קרח מ"ט לא יליף מבני אהרן משום
דאמרי אינשי נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני אמר רבי (אליעזר)
חוטאין ובכולן איבוד
דקסבר שריפה ממש הואי ותהוי
נשמה בלבד. ואין בהן
למה
שריפה ממש ונילף שריפת ב"ד מיניה.
תורת פיגול לאפוקי פרים
הנשרפים שאינן בני אדם
לשריפה ממש דהוה ליה אדם מאדם וחוטא מחוטא ונשמה ופיגול: לאו שריפה היא. ובב"ד שריפה כתיב ואי אתה רשאי לברור לו זו
ואין נשרפין בשביל
שאינה קרויה שריפה: ואי. בעי לקיומי ואהבת לרעך כמוך אפיש ליה חבילי זמורות: לעגל. מהר: קמ"ל. ג"ש דמיקריא נמי שריפה והשתא
שחטאו ובשרם הוא
הנשרף ולא נשמתן והן
דאיהי מיקריא שריפה ברור אותה לו מדרב נחמן: וכבר היו. איידי דאיירי בבני אהרן תנא ליה הכא לאשמועינן דבשביל שהיו מבקשים שררה
נעשין פיגול אדרבה
ורבנות מתו: נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני. הרבה גמלים זקנים שטעונים עורות גמלים יונקין שמתו. בכרי מדין ועיפה
מפרים הנשרפים הוה ליה
מתרגמינן הוגני. בכרה קלה היינו גמלה נערה ויונקה שהיא קלה ועסקיה רעים מחמת שלא הורגלה לטעון משאוי:
למילף שכן שניהן הפרים
והנהרג חוץ לעזרה
למה
שריפתם ושניהן מכשירין
כמו שפירשנו למעלה. ושניהן נוהגין לדורות לאפוקי הני ששריפתן בעזרה היא ואינם לא מכפרין ולא מכשירין ואינן נוהגין לדורות דמאי דהוה הוה ושנינן הנך נפישן אלו שנים ואלו ג' ולתרווייהו חד שריפת נשמה וחד
שריפה ממש מאי טעמא ילפי משריפת נשמה נילפו משריפה ממש. אמר רב נחמן אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. וזו היא פתילה של אבר: פי' לעגל. מהרה: וכבר היו משה ואהרן מהלכין ונדב ואביהוא
באין אחריהן ואמרו זה לזה מתי ימותו שני זקנים הללו ואנו שנינו ננהיג הדור והקב"ה אומר עתה תראו מי קובר את מי והיינו דאמרי אינשי נפישי גמלי סבי דטעיני משכי מהוגני פי' רבים גמלים זקנים נושאים עורות של