נב:
ארבע מיתות פרק שביעי
סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
טעה
בדרב מתנה. ואף רבי אלעזר ב"ר צדוק נמי חזר בו:
למה תלמיד וכו'.
משום דאיירי בעדת קרח נקט לה שהיו תלמידי
כד א
א)
בזמן שיש כהן יש שופט. המ"ל כדדרשינן בפרק הנחנקין
ב) ג)
חכמים כדכתיב נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם ועל שם
מלמד שהמקום גורם: רבי יהודה אומר ניוול
שפיתם אותו רשע כשנהנו מממונו הקלו בעיניו להשיאם ולהחזיק ידו
כה ב
ד) ה)
הוא זה. לא קרי ליה ניוול אלא משום דכתיב ובחקותיהם לא תלכו
בתחלה. בעודו מתנהג בכבודו שאין
במחלוקת ולמרוד
בהקב"ה:
כדמוכח בגמרא: אלא כיון דכתיב
כו ג
ו) ז)
צריך לו הוא יקר בעיניו: רב חמא
שריפה. תימה דמשמע הכא דאע"ג
בדורות האחרונים היה כשאר
למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ
ח)
האמוראים: טעה בדרב מתנה.
דחוקה היא כיון דכתיב באורייתא
ט) י)
בתחלה דומה לקיתון של זהב סיפר
הימנו
ד
שרי ובפ"ק דמסכת ע"ז
דאמר לעיל שריפת ב"ד פתילה של
דומה לקיתון של כסף נהנה ממנו דומה
אבר היא: וטעה בדתניא. שאין
פריך ושריפה חוקה היא והכתיב
כז ה
לקיתון של חרש כיון שנשבר שוב אין לו
ובחקותיהם לא תלכו ומסיק לאו חוקה
ב"ד ממיתין אלא בזמן לשכת הגזית
תקנה אימרתא בת טלי בת כהן שזינתה
היא וי"ל דהתם קאמר לאו חוקה היא
בעוד סנהדרין נוהגת בלשכת הגזית
כח ו
הואי אקפה רב חמא בר טוביה חבילי
לשם עבודת כוכבים דאי הוי חוקה
נוהגת אף בחו"ל כדאמרינן במסכת
זמורות ושרפה אמר רב יוסף טעה בתרתי
מכות : של צדוקין.
לעבודת כוכבים אפילו הוה כתוב
שדורשין מקרא ככתבו: ה"ק. רבי
טעה בדרב מתנה וטעה בדתניא ובאת
באוריי' לא הוה מהני אבל הכא איירי
1
כט ז
בחוק העובדי כוכבים שלא לשם עבודת
אלעזר לחכמים בתמיה כדאמרינן
אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה
ל ח
כוכבים דומיא דסייף דכיון דכתיב
במתניתין דמשמע שראה מעשה זה
בימים ההם בזמן שיש כהן יש משפט
א
באורייתא לא מינייהו גמרינן ושרי:
משגדל והכי אהדרו ליה לא היה ב"ד
לא ט
בזמן שאין כהן אין משפט: אמר רבי אלעזר
איש
פרט לקטן. אבל האשה
בקי: והתניא. דאין מביאין ראיה מן
ברבי צדוק מעשה בבת כהן שזינתה וכו':
הקטן אהדרו ליה: אמר להו כשהוא
מיחייבא בביאת בן ט' שנים
כ)
אמר רב יוסף בית דין של צדוקים הוה הכי
גדול. מעשה שראה בגדלו ולא אשגחו
ויום אחד כדתנן בפרק יוצא דופן
לב י
ל)
אמר להו והכי אהדרו ליה והתניא אמר
ביה דאמרו ליה לא היה ב"ד של אותה
ומייתי לה לקמן:
מ)
פרט לאשת קטן. הא דאיצטריך
רבי אלעזר ברבי צדוק זכורני כשהייתי
וכו' והדר אמר להו מעשה שראה
❖
בקטנו: מתני' ניוול הוא זה.
קרא היינו במייעד לבנו קטן
תינוק ומורכב על כתיפו של אבא והביאו
או בן ט' שבא על יבמתו וס"ד כיון
השתא משמע מפני שהרגו מעומד
בת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות
ונופל: על סדן. עץ עבה תקוע
דמדאורייתא רמיא קמיה ליחייב עלה
תורה אור השלם
ושרפוה אמרו לו קטן היית ואין מביאין
בארץ כמו של נפחים: גמ' שורפים
משום א"א קמ"ל והכי מוקמינן לה
1. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים
: ראיה מן הקטן שני מעשים הוו הי אמר להו
נ)
על המלכים. שמתו מטתן וכלי
בפ"ק דקדושין
הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר
פרט לאשת אחרים. והיינו כותינ)
ברישא אילימא הא קמייתא אמר להו ברישא
ס)
יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ
תשמישן ואין בהן משום דרכי האמורי:
וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר
א"ל כשהוא גדול ולא אשגחו ביה אמר להו
אלא משום דכתיב הך שריפה
וקמ"ל דאין אישות לכותים נ)
ע)
הַמִּשְׁפָּט: דברים יז ט
❖
כשהוא קטן ואשגחו ביה אלא הא אמר
2. כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם
בדאורייתא. שנאמר בצדקיהו בשלום
אע"ג דאין מיתה ואזהרה איסורא
ס)
אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא
להו ברישא ואמרו ליה קטן היית ואמר
מיהא איכא מדאיצטריך למישרי יפת
תמות ובמשרפות אבותיך המלכים
תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ
הראשונים כן ישרפו לך וגו': נקם
תואר דדרשינן בפ"ק דקידושין
להו כשהוא גדול ואמרו ליה מפני שלא היה
כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא
גליון הש"ס
בית דין של אותה שעה בקי: מתני' מצות
ינקם. במכה עבדו כנעני ומת תחת
אשת אפילו אשת איש ע):
אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ
ב
גמרא איש פרט לקטן.
וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ:
ידו דהוי במיתת ב"ד משום דעבד
קמיפלגי
הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך
ויקרא יח ג
שייך במצות שהאשה נוהגת בהן:
3. בְּשָׁלוֹם תָּמוּת
שהמלכות עושה רבי יהודה אומר ניוול הוא לו אלא מניחין את ראשו
דבריז ליה מיבריז. תוקעה בבטנו
וּכְמִשְׂרְפוֹת
אֲבוֹתֶיךָ
על הסדן וקוצץ בקופיץ אמרו לו אין מיתה מנוולת מזו: גמ' תניא אמר
הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר
או בגרונו כמו ברזא דחביתא: לפי
❖
הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ לָךְ
להן רבי יהודה לחכמים אף אני יודע שמיתה מנוולת היא אבל מה
חרב כתיב. פיפיות של חרב שני
וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ לָךְ כִּי
אעשה שהרי אמרה תורה ובחקותיהם לא תלכו ורבנן כיון דכתיב
דָבָר אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם יְיָ:
צדדין מכאן ומכאן דכתיב
2
ירמיהו לד ה
חרב פיפיות אלמא תרי נינהו: לעזי רש"י
סייף באורייתא לא מינייהו קא גמרינן דאי לא תימא הכי הא דתניא
4. הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי
❖
גיסטרא. חולקו לאורכו לשנים: קטל
קטרי"ל [הטירי"ל]. עורף.
הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב
שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי היכי שרפינן והכתיב ובחקותיהם
ג
הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל
בר חורין. דלא כתיב ביה אלא מיתה
לא תלכו אלא כיון דכתיב שריפה באורייתא דכתיב ובמשרפות אבותיך
3
אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ
סתם וכל מיתה סתם חנק הוא:
לְפִי חָרֶב: דברים יג טז
וגו' לאו מינייהו קא גמרינן והכא נמי כיון דכתיב סייף באורייתא לאו
מוסף רש"י
5. וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ
מנלן. בסייף: מן הצואר. גרון:
מינייהו קא גמרינן והא דתנן באידך פירקין אלו הן הנהרגין הרוצח
ולא מדרכי האמורי.
אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט
ממול עורף. מאחרי הפנים דכתיב
וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם:
ואנשי עיר הנדחת בשלמא עיר הנדחת כתיב בהו 4 לפי חרב אלא
וערפו לשון עורף מול
(ע"ז
שמות כא כ
רוצח מנלן דתניא נקם ינקם נקימה זו איני יודע מה הוא כשהוא אומר
6. וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם
יא.) ואתה תבער.
הרואה את העורף דהיינו אחורי צואר
5
(כתובות לז:)
חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית
והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית הוי אומר נקימה זו סייף ואימא
שרואין את העורף ועורף הוא קטרי"ל
6
מיתה יפה.
וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם
❖
שכנגד הפנים דכתיב ויפנו
דבריז ליה מיברז לפי חרב כתיב ואימא דעביד ליה גיסטרא אמר רב
(שם)
וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם
אלי עורף ולא פנים אלמא עורף
וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב:
נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה
7
ויקרא כו כה
להדי פנים: פרט לאשת קטן.
7. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת
יפה אשכחן דקטל עבדא בר חורין מנא לן ולאו קל וחומר הוא קטל
רבינו חננאל (המשך)
אשמועינן דקטן אין לו קדושין: לאשת
בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ
עבדא בסייף בר חורין בחנק הניחא למאן דאמר חנק קל אלא למ"ד
בבת כהן שזינתה והקיפוה
כָּמוֹךָ אֲנִי יְיָ: ויקרא יט יח
אחרים. גוי. אשמועינן שאין
8. וְאַתָּה תְּבַעֵר
חבילי זמורות ושרפוה
חנק חמור מאי איכא למימר נפקא ליה מדתניא 8 ואתה תבער הדם
קידושין לגוי ומהכא תיפוק
כו'. אמרו לו קטן היה
הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי
הנקי מקרבך הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן בסייף ומן
לן בכל דוכתא: אלא להקל
ואין ראיה לקטן. אמר
תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְיָ:
דברים כא ט
להן מעשה אחר ראיתי
הצואר אף כאן בסייף ומן הצואר אי מה להלן בקופיץ וממול עורף אף
עליה. ולקמן מפרש דארבע מיתות
ד
9. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת
כענין הזה ואני גדול א"ל
כסידרן גמרא גמיר להו ר' יאשיה
כאן בקופיץ וממול עורף אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא
אותו ב"ד שדנו כך לא
אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת
ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה: מתני' מצות הנחנקין היו
מסיני וכיון דחנק קלה מכולם על
היה בקי רב יוסף אמר
אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת
ה
ב"ד של צדוקים היה
הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת:
כרחיך נתנה לחייבי מיתות הסתומין
❖
משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותן סודר קשה לתוך הרכה וכורך
דלא גמירי ג"ש: מצות
ויקרא כ י
שהרי אין לך כח להחמיר עליהם
על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאת: גמ' תנו
הנהרגין מתיזין את ראשו
שמנין לך לדונם בחמורה שמא לא
בסייף כדרך שהמלכות
רבנן $ איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן
עושה כו'. ולא חיישינן
9
ו
ז
9
רבינו חננאל
נתחייב בה: לא מפני שהיא קלה.
משום דכתיב ובחקותיהם
אשת רעהו פרט לאשת אחרים מות יומת בחנק אתה אומר בחנק
ח
ט
דסבירא ליה כר"ש דאמר
9
9
גמלים קטנים כלומר
לא תלכו מאחרי שמצאנו
או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה אמרת כל מקום
דכתיב בתורה הכה תכה
נשחטו הקטנים ונשארו
חנק והרג: אינה אלא חנק. ור'
הגדולים נושאין עורותיהן
את יושבי העיר ההיא
מפרש לה לדרבי יונתן: נאמר מיתה
שנאמר מיתה בתורה סתם אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא
אחריהן: א"ר אלעזר למה
לפי חרב. דאי לא
בידי שמים. וימת גם אותו
להקל עליה דברי רבי יאשיה רבי יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא
ת"ח דומה בפני ע"ה
תימא הכי הא דתניא
שורפין על המלכים ולא
בתחלה דומה לקיתון של
ונאמרה מיתה סתם בידי אדם:
כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק רבי אומר נאמר מיתה
י
זהב סיפר עמו דומה
מדרכי האמורי והכתיב
אין בה רושם. אין בה חבורה וסימן:
לקיתון של כסף נהנה
ובחקותיהם לא תלכו אלא
בידי שמים ונאמר מיתה בידי אדם מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה
מדקאמר רחמנא בת כהן. שזינתה
כיון דאשכחנן דכתיב קרא
ממנו דומה לקיתון של
שאין בה רושם אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם ואימא
חרש כיון שנשבר אין
בשלום תמות ובמשרפות
בשריפה מכלל דבת ישראל לאו בשריפה
לו תקנה: אימרתא בת
אבותיך וגו' לאו מינייהו
שריפה מדאמר רחמנא בת כהן בשריפה מכלל דהא
לאו בת שריפה היא
הלכך מות יומת הנואף ע"כ חנק הוא:
קא גמרינן הכא נמי כיון
טלי בת כהן שזינתה הואי
בשלמא
הכי
אקפה חמא בר טובי'
דכתיב סייף בתורה לאו
חבילי זמורות. אמר רב
מינייהו קא גמרינן. ואימא
דבריז איבריז פי' לידקריה דקירה. לפי חרב כתיב ואימא דעביד ליה גסטרא פי' חולקו לשנים. אמר רב
יוסף טעה בתרי טעה בדרב מתנה דאמר פתילה של
אבר וטעה בהא דתניא ובאת אל הכהנים הלוים
ואל השופט אשר יהיה בימים ההם בזמן שיש
כהן
משרת
לפני ה' יש משפט ובזמן שאין כהן אין
נחמן ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה ואסיקנא ואתה תבער הדם הנקי הוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה כו' שנאמר
ערופה: מצות הנחנקין
משפט והאידנא כיון
דליכא
כהן דליכא בית אף
אין
בזה"ז
משפט מות. א"ר אלעזר ב"ר צדוק מעשה
ובערת הרע מקרבך
גמר הבערה
הבערה מעגלה
משקעין אותו בזבל עד