ארבע מיתות פרק
שביעי
סנהדרין
נג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קמיפלגי
בפלוגתא דר' שמעון ורבנן. תימה ור' ישמעאל
הכי גרסינן בשלמא לר' יונתן כדמפרש רבי טעמא: ממאי דאיכא
לג
א)
א
ב)
חנק בעולם. במיתת ב"ד דילמא אין מיתות ב"ד אלא שלש קלה
דאמר לעיל ארוסה יצאה לשריפה ולא
שבהן בסייף: ארבע מיתות. בשמן הנקוב להן וכיון שלא פירש למי
נשואה מנ"ל דאשת איש בחנק דאי מר' יאשיה מסתמא מדסבר כר'
לד ב
ג)
שמעון דשריפה חמורה סבר נמי כוותיה דסייף קיל וכדרבי נמי לא
נתן חנק על כרחיך קלה היא מכולן
והניחה לסתומי' שאינו רשאי
ד)
ה)
מצי דריש דתקשי אימא שריפה ול"מ
למשכה להחמיר עליה אלא להקל
ו) ז)
עליה לפיכך לא הוצרך לפרש: שאר
לשנויי מדאמר רחמנא בת כהן
בשלמא לר' יונתן כדקא מפרש רבי טעמא
לה ג
הנסקלין. דלאו עבודת כוכבים ונערה
בשריפה מכלל דהאי לאו בשריפה
אלא לרבי יאשיה ממאי דאיכא חנק בעולם
המאורסה וחלול שבת ואוב וידעוני
דדילמא ה"מ ארוסה אבל נשואה
אימא סייף אמר רבא ארבע מיתות גמרא
ומגדף דהנך כתיבי בהו סקילה ז)
אימא בשריפה ועוד קשה בסוף פירקין
לו ד
ח)
גמירי להו מאי לא מפני שהיא קלה
ט) י)
וכולהו שאר הנסקלין לא כתיבא בהו
איכא למ"ד דמוקי רבי כרבי
❖
קמיפלגי בפלוגתא דרבי שמעון ורבנן א"ל
סקילה בהדיא וגמרינן להו לקמן
ישמעאל וי"ל דאין סברא להחמיר
רבי זירא לאביי שאר הנסקלין דלא כתיב
בגזירה שוה דאוב וידעוני: במאי
בנשואה בת ישראל טפי מבארוסה ואף
לז ה
בהו סקילה דגמרי מאוב וידעוני במאי גמרי
גמרי. איזו תיבה מופנית לגזירה שוה
על גב דפריך הכא אימא שריפה
תורה אור השלם
דמיהם בם או מות יומתו: א"ל רב
במות יומתו גמרי או בדמיהם בם גמרי א"ל
ה"מ לשנויי הכי אלא דשפיר משני
לח ו
1. אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ
אחא מדפתי לרבינא. הא דא"ר זירא
והך שינויא לא מצי לשנויי למאי
בדמיהם דמיהם בם גמרי דאי במות יומתו
וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה
א
דמוקי רבי כרבי ישמעאל:
לאביי במאי גמרי מאי הוה קשיא ליה
רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית
גמרי דמיהם דמיהם למה לי אלא מאי
דאי במות יומתו גמירי עד דגמרי
אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ:
לרבי זירא אי הוה גמרי במות יומתו:
❖
לט ז
בדמיהם דמיהם גמרי מות יומתו למה לי
במדבר לה כא
מאוב וידעוני ליגמרי מא"א.
אי נימא אשת איש קא קשיא ליה.
כדתניא 1 מות יומת המכה רוצח הוא אין
אמאי קרי ליה מיתה סתם ובחנק
תימה א"כ ג"ש מאי אהני דבלאו
לי אלא במיתה הכתובה בו מניין שאם אי
גליון הש"ס
תיגמר מינה ג"ש מאוב וידעוני כי
הכי סתם מיתה חנק וי"ל דלאו
אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו
היכי דגמרינן כל הנסקלין דלא כתיב
דווקא מא"א דאיכא למימר דליגמר
רש"י ד"ה איסור מצוה
מ ח
וכו' ואיזו זו חייבי לאוין.
שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול
בהו אלא מות יומתו סתמא וגמרינן
מרוצח דהוי בסייף:
משום אם ומשום אשת אב. הא
להו מהתם: מכה אביו ואמו. אמרינן
להמיתו תלמוד לומר מות יומת המכה
לקמן דמיתתו בחנק באלו הן הנחנקין
דלא קתני א"א משום
מ"מ אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא
❖
דהכא לאחר מיתה איירי: הא לית
מא ט
וקשיא ליה לגמריה לסקילה
ואי במות יומתו גמרי מאי קא קשיא ליה
ליה קידושין בגווה. אפילו ר' יהושע
מאוב וידעוני ומאי קשיא ליה אדגמר
אילימא אשת איש קא קשיא ליה למיתי
מאוב וידעוני לגמריה מאשת איש
דאמר בפרק החולץ
מוסף רש"י
מב י [
ולמיגמר מות יומת מאוב וידעוני מה להלן
דהכי שפיר דכיון דאיכא למיגמר קלה
אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד
אין לי.
בסקילה אף כאן בסקילה מדאמר רחמנא
ואיכא למגמר חמורה אי אתה
מודה דלא תפסי קידושין בחייבי כריתות
אלא מיתה
מג כ
ארוסה בסקילה מכלל דנשואה לאו בסקילה
הכתובה בו. (לעיל
רשאי למשכה להחמיר: לגמרו מא"א.
כדדרשינן מקרא בסוף האומר
מה:) מנין שאם אי אתה
ואלא מכה אביו ואמו קא קשיא ליה למיתי
כדאמרינן דאינך רשאי למושכה
ובפ"ק דב"מ אמר
יכול כו'.
להחמיר הלכך בדמיהם בם גמרי:
אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו
ולמיגמר מאוב וידעוני עד דגמרי
מאוב
מד ל
מתני' אלו הן הנסקלין. דכתיב
משמע דליכא מאן דפליג והא דמשמע
וידעוני ליגמרו מאשת איש דאי אתה רשאי
(ב"מ לא:)
בהו סקילה הא כתיב ביה ודלא כתיב
בכל דוכתא דממזרות תלי בתפיסת
למושכה להחמיר עליה אלא להקל
עליה
ביה סקילה כתיב בהו דמיהם בם
קידושין היינו דלא כרבי יהושע:
אמר ליה שאר הנסקלין גופייהו קא קשיא
מה מ
(לקמן עב:)
וגמירי מאוב וידעוני: והאשה
וחייבי
ת"ל מות יומת.
ליה דאי במות יומת גמרי עד דגמרי מאוב
וידעוני ליגמרו מאשת איש:
המביאה את הבהמה. עליה: והנותן
מו נ
(לעיל מה:) דאמר
מתני' אלו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת האב ועל הכלה
מז ס ע
מזרעו למולך. קסבר האי תנא מולך
ב
אין קידושין תופסין
ו ❖
בחייבי לאוין.
ועל הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה והמגדף והעובד
לאו עבודת כוכבים הוא מדתנן
ג
עבודת כוכבים ותנא מולך אלא חק
עבודת כוכבים והנותן מזרעו למולך ובעל אוב וידעוני והמחלל את
ד
ה
העבודת כוכבים בעלמא הוא ורחמנא
ח)
השבת והמקלל אביו ואמו והבא על נערה המאורסה והמסית והמדיח
רבינו חננאל
ז
ח
ט
י
חייב עליה סקילה והכי אמרינן בגמ'ט):
והמכשף ובן סורר ומורה הבא על האם חייב עליה משום אם ומשום
ארכובותיו כו': תניא כל
כ
ל
מ
אוב וידעוני. במתניתין לקמן
(סוטה יח:)
מקום שנאמר מיתה
אשת אב רבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד נ הבא
מפרש להו: והמקלל אביו ואמו.
בתורה סתם אי אתה רשאי
על אשת אב חייב משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו
למושכה להחמיר עליה
ס
החמיר מבמכה משום דאיכא תרתי
(כתובות כט:)
אלא להקל עליה דברי ר'
בין לאחר מיתת אביו בין מן האירוסין בין מן הנישואין ע הבא על
קלון אביו ואמו ומוציא שם שמים
יאשיה רבי אומר נאמר
כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש בין בחיי בנו בין לאחר
לבטלה: והמסית. את היחידים:
מיתה בידי שמים ונאמר
מיתת בנו בין מן האירוסין בין מן הנישואין: גמ' תניא רבי יהודה אומר
[מיתה] בידי אדם מות
והמדיח. עיר הנדחת. לקמן באלו הן
יומת הנואף והנואפת
הנחנקין מפרש לה מנא לן
אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו חייב אלא משום האם בלבד מאי אינה
וכיוצא בה מה מיתה בידי
שמים מיתה שאין בה
דבסקילה: מכשף. בגמרא
ראויה לו אילימא חייבי כריתות וחייבי מיתות בית דין מכלל דרבנן סברי
רושם פי' חבלה אף מיתה
יליף לה מנא לן דבסקילה: הבא על
אע"ג דאינה ראויה לו הא לית
ליה קידושין בגווה אלא חייבי לאוין
האמורה בידי אדם מיתה
האם. בשוגג חייב עליה שתי חטאות
שאין בה רושם כו': אמר
(קדושין סח.)
ור' יהודה סבר לה כרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין
רבה ד' מיתות גמרא גמירי
דבכולהו עריות כתיב בהו כרת וכתיב
לה. כלומר הלכה למשה
מתיב רב אושעיא איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתייבמות
בהו חלוק חטאות ואפילו בגוף אחד
מסיני א"ר זירא לאביי
איסור שאר הנסקלין דלא
כדאמרינן בפרק בתרא דמסכת מכות
מיפרשא להו סקילה
לחייבו על אחותו שתים שהיא אחותו מאביו ואחותו מאמוי) והכא נמי כתיב בהו חלוק לרבנן כדמפרש בגמרא : משום אשת אב. אם
דגמרי מאוב וידעוני במאי
נתקדשה לאביו שלא ילדתו בזנות או נתקדשה לו אחרי כן: אלא משום אם. וטעמא מפרש בגמרא: בין לאחר מיתת אביו. אחיוב דאשת אב
גמרי במות יומת גמרי או
קאי דמרבה ליה קרא אף לאחר מיתה כדמפרש בגמרא אבל שם אשת איש לאחר מיתה לא קאמרי: בין מן האירוסין. דכיון דקדשה אשתו היא
בדמיהם דמיהם בם גמרי.
דכתיב כי יקח איש אשה משעת לקיחה נקראת אשתו והך קיחה קידושין היא דגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון : גמ' תניא
כלומר כל דכתיב ביה
דמיהם בם בסקילה כמו
ר' יהודה אומר וכו'. האי תנא פליג אתנא דידן דלא מפליג לדרבי יהודה בין ראויה לשאינה ראויה והאי תנא אית ליה דהיינו
אוב וידעוני ואסיקנא מכה
טעמא דרבי יהודה דלא היה לו לאביו אישות בה הלכך לא קרינא ביה אשת אב: חייבי כריתות. שאסורין עליו באיסור
אביו ואמו קא קשיא ליה
אי אמרינן ליגמר במות
כרת דקיימא לן בקדושין בפרק שלישי דלא תפסי בהו קדושין: מכלל דרבנן וכו'. בתמיה: אלא בחייבי לאוין. כגון ממזרת
יומת [למיתי ולמיגמר]
ונתינה או אלמנה לכה"ג דקיי"ל דתפסי בהו קדושי מהאחת אהובה והאחת שנואה . וטעמא דר"ע התם מפרש מלא יקח
מאוב וידעוני בסקילה.
נימא הכי עד דגמרי מאוב
איש את אשת אביו וסבר דבאנוסת אביו הכתוב מדבר דלאו דלא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו הוא דאיכא וקאמר רחמנא דלא יקח
וידעוני דבסקילה ליגמרו
אין לו לקוחין בה: איסור מצוה כו'. יבמה שנפלה לפני יבם והיא אסורה עליו משום מצוה או משום קדושה חולצת ואינה יוצאה
מאשת איש במות יומת
בלא כלום. אע"ג דגבי חייבי כריתות קיימא לן בפרק קמא דיבמות מגזרה שוה דעליה דיוצאה הימנו בלא כלום בלא
בחנק דכל מיתה סתם אי
אתה רשאי למושכה
חליצה התם הוא דאסורה ליה איסור חמור דלא תפסי ביה קדושי אבל איסור מצוה או קדושה דבנות קדושין נינהו מרבינן התם
להחמיר עליה אלא להקל
מיבמתו יבמתו יש לך אחרת שעולה השערה לחלוץ ואינה עולה ליבום $ ואיזו זו חייבי לאוין: ולא מתייבמת. דהא אסירא ליה. וכי תימא תיתי
עליה. א"ל שאר הנסקלין
עשה ותדחה לא תעשה גזירה ביאה ראשונה שמקיים בה יבמה יבא עליה אטו ביאה שניה שאין בה מצות עשה:
גופייהו קא קשיא ליה דאי
במות יומת גמרי מאוב
איסור
וידעוני ליגמרו מאשת
איש א"ל בדמיהם דמיהם קא גמרי: [מתני'] אלו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת האב ועל הכלה ועל הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה בהמה עליה כו'. תניא א"ר יהודה אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו חייב
משום אשת אב אלא משום אם בלבד. ואוקימנא להא דר' יהודה בחייבי לאוין