נג:
ארבע מיתות פרק שביעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וחייבי
כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו. תימה מנ"ל לדמויי
איסור מצוה שניות מדברי סופרים. תנא גופיה קתני לה במשנה הכי:
מח א
א) ב)
ואמאי קרי לה וכו'. פירוש אמוראים נינהו: ר' יהודה מחליף. שהיה
חייבי לאוין לחייבי כריתות לכל מילי דאע"ג דדמו לענין
ג)
ממזרות וקידושין לענין חליצה ויבום נימא יבא עשה וידחה ל"ת ז):
שונה ומפרש איסור מצוה אלמנה לכהן גדול דכתיב בסוף
ד)
לדבריו
❖
דת"ק קא"ל וליה לא ס"ל. המ"ל דסבר כדתניא בסוף
ספר ויקרא כשהשלים כל מצות כהונה אלה המצות איסור קדושה
ה) ו)
ז)
החולץ
שניות מדברי סופרים כגון אם אמו
דאמר כרבי עקיבא איזהו ממזר כל
ואם אביו ואמאי קרי ליה איסור
❖
איסור מצוה שניות מדברי סופרים ואמאי
א
רבינו חננאל
שאר בשר שהוא בלא יבא אבל
קדושה שא"ל חכמים קדש עצמך
קרו להו איסור מצוה שמצוה לשמוע דברי
כגון אלמנה לכהן גדול
מחייבי לאוין גרידא לא:
במותר לך להתרחק אף מזו המותר
חכמים איסור קדושה אלמנה לכהן גדול
גרושה וחלוצה לכהן
השתא
תורה אור השלם
י"ל אמו שאינה אשת
כדי שלא תכשל באיסורא אבל חליצה
הדיוט דרבנן סברי כיון
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ואמאי קרו להו
אביו. לא צריך להאי
בעיא: חייבי לאוין. דקתני אלמנה:
1. קְדֹשִׁים יִהְיוּ
דתפסי בהו קידושי אשת
איסור קדושה דכתיב קדושים יהיו לאלהיהם
אב קרינן ביה ור' יהודה
1
לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ
כחייבי כריתות. משוי להו דלא תפסי
ק"ו דבלא"ה פריך שפיר משום דקשו
סבר לה כרבי עקיבא
שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי
ותניא עלה רבי יהודה מחליף חלופי הוא
בהו קדושי: וחייבי כריתות לאו בני
קראי אהדדי כדפ"ה אבל אין עונשין
דאמר אין קדושין תופסין
יְיָ לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם
דמחליף הא חליצה בעיא ואי סלקא דעתך
חליצה ויבום נינהו. וכן חייבי לאוין
מן הדין לא שייך כאן ולא דמי לאחותו
בחייבי לאוין ולאו אשת
מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ:
אב היא. הלכך אינו חייב
ויקרא כא ו
בת אביו ובת אמו דפ"ק דמכות
ר' יהודה כר' עקיבא סבירא ליה מכדי חייבי
לרבי עקיבא מה חייבי כריתות אינן
2. עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת
עליה אלא משום אם
בתורת קדושין ואין בהן חליצה ויבום
דהתם כתיב בת אביך או בת אמך
לאוין לרבי עקיבא כחייבי כריתות דמי
בלבד מאי טעמא דרבי
אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא
יהודה דמחייב אחת דאמר
אף אלו הואיל ואינן בתורת קדושין אין
דמשמע דלישנא דקרא מיירי בבת
לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ:
וחייבי כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו
אביי אמר קרא ערות אביך
ויקרא יח ז
בהן חליצה ויבום: לדבריו דתנא קמא.
אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת
3. עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא
לדבריו דתנא קמא קאמר וליה לא סבירא
וערות אמך לא תגלה
אביו אבל הכא כתיב אשת אביך סתם
דמחייב אלמנה בחליצה קאמר רבי
אמך היא אחר שהזכיר
תְגַלֵּה עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא:
ליה כי אתא רבי יצחק תני כדתנן רבי יהודה
ערות אביו שהיא ערות
ויקרא יח ח
וכן ערות אמך דמשמע שפיר אמו
יהודה לדבריך דמחייבת ליה בחליצה
4. עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא
אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד
אשת אביך ואע"פ שחזר
שהיא אשת אביו הויא שפיר בכלל זה
אין לך לקרותה איסור קדושה אלא
ופרט בפירוש ערות אשת
תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא
וטעמא מאי אמר אביי דאמר קרא אמך
איסור מצוה: תני כדתנן. אייתי
וזה ועוד כתיב התם מולדת בית או
2
אביו כיון שהזכיר האב
תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ:
❖
והאם וחזר ופירש ש"מ
ויקרא יח טו
היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה
מולדת חוץ דמתרגמינן דילידא מן
מתניתא בידיה דתני בה דר' יהודה
כי לא חזר ואמר אמך
אביך מן אתת אוחרי או מן אמך מן
אומרה) אף בראויה לאביו קאמר דאינו
מחייבו משום אשת אב אלא מעתה ערות
3
היא ללמדך כי משום
גבר אוחרן ואע"ג דדרשינן ליה בפ"ב
חייב אלא משום אם בלבד וכדתנן
אמו אתה מחייבו ואי
אשת אביך לא תגלה ערות אביך היא
הגהות הב"ח
אתה מחייבו משום אשת
במתני': אמך היא. ערות אביך
דיבמות בין שאומר לו
משום אשת אב אתה מחייבו ואי אתה
(א) רש"י
אביו. ואקשינן אלא מעתה
לאביך קיים בין שאומר לו הוצא מכל
וערות אמך לא תגלה אמך היא למה
ערות אשת אביך לא תגלה
מחייבו משום אמו אלא אמו שהיא אשת
מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו:
לי אמך היא אלא לומר לך שאם יש בה
ערות אביך היא משום
הבא אביו קאי הכא וממעט לה קאי הכא וממעט
אשת האב אתה מחייבו
שני שמות אם ואשת אב אינך חייב
(ב) ד"ה
ולא משום אמו. הנה
לה השתא אמו שאינה אשת אביו מיחייב אשת אביו שאינה אמו מיחייב
אלא משום אמו: אלא מעתה. דדרשת
למעלה אמרת משום אמו
אמו שהיא אשת אביו לא מיחייב כלל ותו לרבנן נמי הכתיב אמך היא אלא
אמך היא למעוטי: ערות אביך היא.
אתה מחייבו ולא משום
❖
אשת אביו כלו' זו אמו
ההוא מיבעי ליה לכדרב שישא בריה דרב אידי לרבי יהודה נמי ההוא
דכתיב גבי אשת אב תדרשיה נמי
היא שאינה אשת אביו
למעוטי שם אם מינה ונימא דה"ק
מיבעי ליה לכדרב שישא בריה דרב אידי אלא אמר רב אחא בריה דרב
כגון שבא עליה שלא
באישות וזו ערות אשת
הך ערות אשת אב דרישא דקרא אם
מוסף רש"י
איקא אמר קרא ערותה משום ערוה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו
אביך אוקימתא באשת
יש עוד עליה שם אחר כגון שהיא
שניות מדברי סופרים.
משום שתי ערות אלא מעתה 4 ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא לא
אביו שאינה אמו. אמו
אמך לא תתחייב אלא משום אשת אב:
שהיא אשת אביו מיעטוה
תגלה ערותה הכי נמי משום ערוה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום
(יבמות כ.)
הני קראי קשיא לאביי
אלא אמו שהיא אשת אביו. בתמיה.
אליבא דר' יהודה ותו
שתי ערות והתנן הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש בין
כלומר לדבריך קאי הכא ומעיט לה
לרבנן דמחייבי ליה תרתי
בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו ולא פליג ר' יהודה אלא כיון דחד גופא הוא
מאיסור אם קאי הכא ומעיט לה
משום אשת אב ומשום
אמו הכתיב אמך היא.
אע"ג דתרי איסורי נינהו כתיב ערותה הכא נמי כיון דחד גופא הוא אע"ג
מאיסור אשת אב אם כן על כרחיך
ושנינן אמך היא לרבנן
לגמרי מיעטה דקראי אהדדי לא נימא
דתרי איסורי נינהו כתיב ערותה אלא אמר רבא קסבר ר' יהודה ערות אביך
2
מיבעי להו לכדרב שישא
דסתרי ותמיהה לי אמאי לא אקשי
(א)
בריה דרב אידי ונדחה הא
זו אשת אביך ומייתי לה בגזירה שוה ומשמע בין אשת אביו שהיא אמו בין
דאביי. ופי' רב אחא אמר
ליה לרבי יהודה גופיה דהא משום
אשת אביו שאינה אמו אמו שאינה אשת אביו מניין ת"ל 2 ערות אמך לא
קרא ערותה משום ערוה
אם מודה ליה דחייב ואי איכא
אחת אתה מחייבו ולא
תגלה אמך היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אביו
למדרשיה להאי היא למיעוטא הכי
משום שתי ערוות ונדחה
תניא
גם זה. ופירש רבא קסבר
דרשינן ובכי האי גוונא מתרצי דה"ק
רבי יהודה ערות אביו זו
אי אמך לבד היא לא תגלה ערותה אבל אם יש שם אחר עליה אינך מוזהר עליה והיא דערות אביך הכי נמי מדריש ערות אשת
אשת אביך מדמייתי לה
בג"ש כדמפרש בברייתא
אביך לא תגלה אם ערות אביך לבד היא אבל אם יש שם אחר עליה אינך מוזהר עליה והשתא י"ל אמו שאינה אשת אביו ואשת
ומשמע בין אשת אביו
אביו שאינה אמו חייב אשת אביו שהיא אמו לא ליחייב. ולי נראה דהשתא אמו שאינה אשת אביו וכו' לישנא יתירא הוא וה"ג קאי הכא וממעט
שהיא אמו ובין אשת
לה קאי הכא וממעט לה ותו לא מידי והכי קא קשיא ליה אם כן קשו קראי אהדדי הא מיחייב ליה באמו וממעט ליה מאשת אב והאי
אביו שאינה אמו. אמו
שאינה אשת אביו מניין
ממעט ליה מאמו ומחייב באשת אב: ותו. אי איכא למדרשיה להאי היא למיעוטא כי האי גוונא רבנן מאי עבדי ליה אלא על כרחיך
ת"ל וערות אמך לא תגלה
לא משמע מהיא מיעוטא למימר דאיסור זה לבדו עליה ולא אחר וכי משמע היא מיעוטא הכי משמע אמך היא ואין אחרת אמך והאי
אמך היא משום אמו
היא דלא מצית למדרשה הכי על כרחך לאו למיעוטא אתא אלא לדרשה אחרינא אתא לכדרב שישא בריה דרב אידי בשלהי שמעתין
אתה מחייבו ואי אתה
מחייבו משום אשת אב.
לעונש דאמו שאינה אשת אביו דלא כתיב בה דמיהם בם דבאשת אביו כתיב דמיהם בם ומשמע בין אשת אביו שאינה אמו בין שהיא
אמו אבל אמו שאינה אשת אביו אזהרה כתיב בה ערות אמך לא תגלה ומשמע אע"פ שאינה אשת אביו אבל עונש לא
כתיב בה ויליף לה מאמך היא בהוייתה תהא כל צדדיה שוין דכי היכי דאמך שהיא אשת אביך ענש בה כך אמך שאינה אשת אביך
ענש בה והכי נמי לרבי יהודה להכי מבעי ליה וכן היא דערות אביך לדרשה אחרינא לחייב עליה אפילו לאחר מיתת אביו כלומר
בהוייתה תהא לעולם כדלקמן בשמעתין ולאו למעוטי מאיסורא אתי: מן אלא מעתה עד לכדרב שישא בריה דרב אידי חדא אתקפתא
היא: אמר קרא. (ערות) אמך היא לא תגלה ערותה : אלא אמר רבא. לעולם מקרא קמא דהיא בערות אמך מיעוטא משמע כדהוה
דרשינן מעיקרא ומיהו היא דערות אביך דקשיא לך דממעט ליה נמי מאיסור אם לאו פירכא היא דהא רישא דקרא דערות אביך
שם אשת אב הוא דאדכר ולאו) משום איסור אם ומייתי לה בג"ש כדלקמן נאמר כאן ערות אביך לא תגלה ונאמר להלן ערות אביו
גלה מה להלן באישות הכתוב מדבר אף כאן באישות הכתוב מדבר ומשמע לן איסורא בין אשת אביו שהיא אמו ובין אשת אביו שאינה
אמו דחייב עליה משום איסור אשת אב הלכך כי הדר כתיב בסיפא דאידך קרא ערות אביך היא לאו למדרש מיניה משום אב ולא
משום אם דהא רישא דקרא ערות אביך נמי משום אשת אב הוא דחייביה בין אינה אמו בין היא אמו הלכך לרבי יהודה ערות
אביך היא למעוטי משום אשת איש מוקים לה לקמן דלא תימא שם אשת איש לא נפיק מכלל אשת אב דרישא דקרא דהא אביו נמי
עמיתו הוא וקרי נמי ביה ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וגו' וערות אשת אביך (ב) היא דרישא מוקי לאזהרת אשת אב לאחר
מיתה אבל היא דגבי אמך לרבי יהודה למעוטי מאיסור אשת אב אתא דהא נ"ל מרישא דקרא דלחייב עליה משום אשת אב כשהיא
אמו ואשת אביו דקסבר רבי יהודה ערות אביך דרישא דקרא זו אשת אביך ולא אביך במשכב זכור ממש דיליף לה בגזירה שוה
כדלקמן ומשמע אף כשהיא אמו חייב עליה באיסור אשת אב וערות אמך להביא אמו אנוסה והדר כתיב אמך היא לאפוקי ממשמעותיה
דרישא ולמימרא דמשום אמו אתה מחייבו וכו'. ולדרב שישא בריה דרב אידי לא מיבעי ליה לרבי יהודה דכיון דאית ליה האי
גזירה שוה דלקמן מיניה נפקא ליה נמי עונש לאמו שאינה אשת אביו דלרבנן דלית להו גזירה שוה נפקא להו מהאי קרא דאמך
היא הא דרב שישא בריה דרב אידי ולמעוטי
באיסור אשת אב לא משתמע להו לרבנן משום דקא סברי האי ערות אביך דרישא
ולאו באיסור אשת
אב איירי מידי הלכך לא
אתא
סיפא למעוטי מידי דלא דמי ליה:
דקרא במשכב זכור
ממש קאמר כדלקמן
תניא