ארבע מיתות
פרק
שביעי
סנהדרין
נד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הבא
על אביו חייב ב' הבא על אחי אביו חייב ב'. תימה דלא
תניא כוותיה. בתורת
כהנים מ) דסתם ספרא ר' יהודה דערות אביך
מט א
א)
תני להו בכלל ל"ו כריתות כיון דאי עביד בהדייהו חייב על
לרבי יהודה זו אשת אביך ואית ליה גזירה שוה למילף מיניה עונש
נ ב
ב)
לאמו שאינה אשת אביו ואייתר ליה אמך היא להאי דרשה: ת"ל
כל אחת ואחת ובירושלמי פריך לה בפרקא ומשני כל שום זכור אחד:
ג) ד)
לומר
לך זו היא כלתו וזו היא אשת בנו. האי דהדר כתבה לחייב
ערות אביו גלה. ומשמעות לא משמע אנוסה דהאי לאו ערות אביךנ)
ה)
ו)
היא אלא מופנה הוא לגזירה שוה
עליה אף לאחר מיתה כדפ"ה וא"ת
נא ג ד
ז)
כדדריש בסופה ומההיא תיפוק לן
אזהרה שמענו עונש לאחר מיתה
תניא כוותיה דרבא איש פרט לקטן אשר
1
1
נב ה
עונש לאמו אנוסה כדמפרש בסופה:
מנ"ל דלעיל איצטריך קרא לעונש
ישכב את אשת אביו משמע בין אשת אביו
מה להלן באישות הכתוב מדבר. דהא
ואזהרה דאשת אב לאחר מיתה וי"ל
❖
שהיא אמו ובין אשת אביו שלא אמו אמו
ח)
רישא דקרא איש אשר ישכב את אשת
דנפ"ל מג"ש דדמיהם מאשת אב
שאינה אשת אביו מניין ת"ל 1 ערות אביו
ט)
אביו כתיב ומשמע בין אשת אביו וכו'
דענש לאחר מיתה כמחיים:
צ)הבא על הזכר ועל הבהמה. הא
גלה מופנה להקיש ולדון ממנו גזרה שוה
וחייב עליה משום אשת אב עד
רבינו חננאל
י)
1 מות יומתו בסקילה אתה אומר בסקילה
דאתא אמך היא דסופה ומיעטה
דלא קתני והביא בהמה
כ)
תניא כוותיה דרבא איש
או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות
ואוקמה לרישא דקרא על כרחיך
עליו משום דלא כתיב בהדיא אלא
פרט לקטן אשר ישכב
ל)
את אשת אביו משמע בין
באשת אביו שאינה אמו: בעונש
בתורה נאמר כאן דמיהם בם ונאמר באוב
מדרשא והא דלא קתני והביא זכר
מ)
אשת אביו שהיא אמו
מניין. היינו הך דאתחיל בה לעיל
עליו אף על גב דכתיב בהדיא שניהם
נ) ס)
וידעוני דמיהם בם מה להלן בסקילה אף
בין אשת אביו שאינה
2
ע)
ושבקה: אמך היא. ארישא דקרא
אמו. אמו שאינה אשת
מות יומתו איכא למימר
כאן בסקילה עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל
פ) צ)
אביו מניין ת"ל ערות
מהדר לאפוקי ממשמעותיה והיכא
דלישנא דקרא נקט דכתיב
3 ערות אביך לא תגלה ערות אביך זו אשת
אביו גילה מופנה להקיש
❖
דאשת אביו הויא אמו אינו חייב
ואת זכר לא תשכב:
ולדון ממנו ג"ש כו' עד
אביך אתה אומר אשת אביך או אינו אלא
אמך היא משום אמו
עליה משום אשת אב אלא משום
עונש
ערות אביך ממש נאמר כאן ערות אביך
אתה מחייבו ואי אתה
אם: ערות אביך ממש. אבל
מחייבו משום אשת אביו
תורה אור השלם
להלן באישות הכתוב מדבר
לא תגלה ונאמר להלן 1 ערות אביו גלה מה
אשת אב לא רמיזא הכא הלכך
ורבנן ערות אביך אביך
1. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת
ממש הוא וליחייבו שתים
אף כאן באישות הכתוב מדבר ומשמע בין אשת אביו שהיא אמו בין אשת
לא אתיא אמך היא למעוטי ולדרשה
חדא הא. אידך מואת זכר
אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו
אחרינא אתא כדלקמן: נכרי הבא
אביו שאינה אמו אמו שאינה אשת אביו מניין תלמוד לומר ערות אמך
3
לא תשכב וכדרב יהודה
גִּלָּה מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם
על אביו. מפרש ליה רבא דבישראל
דאמר נכרי הבא על אביו
דְּמֵיהֶם בָּם: ויקרא כ יא
לא תגלה אין לי אלא באזהרה שעשה הכתוב אמו שאינה אשת אביו
2. וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי
חייב שתים. ופירשה האי
קאמר והא דנקט עובד כוכבים
כאמו שהיא אשת אביו עונש מניין נאמר כאן ערות אביך לא תגלה
דקתני חייב שתים ישראל
יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי
לישנא מעליא: חייב שתים. מואת
הוא והאי דאמר נכרי
מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ
ונאמר להלן ערות אביו גלה מה באזהרה עשה הכתוב אמו שאינה אשת
זכר וערות אביך: על אחי אביו.
לישנא מעליא. כלומר
אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם:
אביו כאמו שהיא אשת אביו אף בעונש עשה הכתוב אמו שאינה אשת
ויקרא כ כז
ליכא בישראל דעביד כי
מואת זכר וערות אחי אביך לא תגלה
3. עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת
האי גוונא וחייב כגון
אביו כאמו שהיא אשת אביו 3 אמך היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה
דמשמע ליה ממש: בשוגג ולקרבן.
שגג בזה ונתחייב שתי
אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא
מחייבו משום אשת אב ורבנן ערות אביך ממש האי מואת זכר נפקא לחייב
דכיון דאיכא שני לאוין חלוק חטאות
חטאות דאי ס"ד נכרי ודאי
לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ:
4
ויקרא יח ז
הא קי"ל אזהרתן זו היא
עליו שתים וכדרב יהודה דאמר רב יהודה נכרי הבא על אביו חייב
ביניהם אע"ג דכרת אחת היא דנפקא
4. וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב
מיתתן חייב שתים בתרי
לן במסכת מכות באלו הן הלוקין
שתים הבא על אחי אביו חייב שתים אמר רבא מסתברא מילתא דרב
קטלינן ליה. תניא נמי הכי
מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה
ויקרא יח כב
הבא על אביו חייב שתים
ברישיה דדרשינן אחותו
הִוא:
יהודה בישראל בשוגג ובקרבן והאי דקאמר נכרי לישנא מעליא הוא
5. עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא
ועל אחי אביו חייב שתים
יתירא לחלק כרת למפטם וסך דכתיב
דאי סלקא דעתך נכרי ממש דינו מאי ניהו קטלא בתרי קטלי קטלת ליה
איכא דאמר ודלא כר'
תְגַלֵּה עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא:
ביה שני לאוין וכרת אחת וה"ה לכל
ויקרא יח ח
יהודה איכא דאמר אפילו
תניא נמי הכי הבא על אביו חייב שתים הבא על אחי אביו חייב
א
6. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת
תימא ר' יהודה מייתי לה
שני לאוין וכרת אחת: דינו מאי
בק"ו מאחי אביו: הבא על
שתים איכא דאמרי דלא כרבי יהודה ואיכא דאמרי אפילו תימא רבי
זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה
ניהו קטלא. ואפילו שוגג דקאמר
אשת אביו כו'. פי' אחר
עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ
❖
יהודה ומייתי לה בק"ו מאחי אביו ומה אחי אביו דקורבה דאביו הוא
לקמן בהאי פירקא אזהרה
מיתת אביו חייב משום
דְּמֵיהֶם בָּם: ויקרא כ יג
אשת אביו בלבד. הבא על
חייב שתים אביו לא כ"ש וקמיפלגי בפלוגתא דאביי ורבא מר סבר
שלהם זו היא מיתתם: דלא כרבי
כלתו וכו' הבא על הזכור.
יהודה. דהא לא משמע ערות אביך
עונשין מן הדין ומר סבר אין עונשין מן הדין ורבנן אזהרה לאשת
ת"ר איש פרט לקטן אשר
מוסף רש"י
ממש דאתיא גזירה שוה ואפיקתיה
ישכב את זכר בין קטן בין
אביו מנא להו נפקא להו מערות אשת אביך לא תגלה ור' יהודה ההוא
5
מה להלן בסקילה.
גדול משכבי אשה מגיד
ממשמעותיה: מאחי אביו. דההוא
מיבעי ליה לאזהרה לאשת אביו לאחר מיתה ורבנן ההוא מסיפא דקרא
לך הכתוב ששתי משכבות
ודאי משמע ליה ממש דכתיב בגופיהס)
(לקמן סו.) לישנא
באשה. אמר רבן גמליאל
נפקא ערות אביך היא ורבי יהודה ההוא מיבעי ליה משום אשת אב
מעליא הוא.
אל אשתו לא תקרב: פלוגתא דאביי
הרי זו האשה באת ללמוד
אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת איש והאנן תנן הבא על
כי יש משכב בזכר כאשה
ורבא. בעונשין מן הדין באלו הן
(פסחים ג.) אין
ונמצאת למידה כי יש לך
אשת אב חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו
הנשרפין ע): ואי אתה מחייבו משום
עונשין מן הדין.
שתי משכבות ובשתיהן
בין לאחר מיתת אביו ולא פליג רבי יהודה אמר אביי פליג בברייתא
אשת איש. דכיון דמחייב עליה רישא
חייבת בהן. מות יומתו
בסקילה. עונש שמענו
ורבנן עונש דאשת אביו לאחר מיתה מנא להו בשלמא רבי יהודה מייתי לה
דקרא משום אשת אב משמע נמי
כמו שפירשנו אזהרה
אשת איש ואתא היא ואפקיה: ורבנן
בגזרה שוה אלא רבנן מנא להו אמרי לך ההוא ערות אביו גלה דמפיק
(חגיגה
לשוכב מואת זכר לא
יא:)
עונש באשת אב לאחר מיתה מנא
לה רבי יהודה לגזירה שוה מפקי ליה אינהו לעונש דאשת אביו לאחר
להו. אבל אזהרה כתוב בה כדדרשינן
מיתה ורבנן עונש לאמו שאינה אשת אביו מנא להו אמר רב שישא
מדרשה למר ולמר: בשלמא לרבי
בריה דרב אידי אמר קרא אמך היא עשאה הכתוב לאמו שאינה אשת
יהודה. דיליף עונש מאזהרה בגזירה
אביו כאמו שהיא אשת אביו: הבא על כלתו כו': ולחייב נמי משום
שוה מייתי לה נמי בגזירה שוה אלא
אשת בנו אמר אביי פתח הכתוב בכלתו וסיים באשת בנו לומר לך
לרבנן מנא להו: ערות אביו גלה.
זו היא כלתו זו היא אשת בנו: מתני' הבא על הזכור ועל הבהמה
גבי עונש כתיב: עונש באמו לא
ב
כתיב אלא באשת אב הוא דכתיב:
והאשה המביאה את הבהמה בסקילה אם אדם חטא בהמה מה חטאה
אמך היא. בהוויתה היא כל צדדין
אלא לפי שבאה לאדם תקלה על ידה לפיכך אמר הכתוב תסקל ד"א
שוין בה בין שהיא אשת אב בין
שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה:
שאינה אשת אביו: ונחייב נמי משום
גמ' זכר מנא לן דת"ר 6 איש ג פרט לקטן אשר ישכב את זכר ד בין גדול
אשת בנו. דהא שני לאוין ושני שמות
בין קטן משכבי אשה ה מגיד לך הכתוב ששני משכבות באשה א"ר ישמעאל
הן ערות כלתך לא תגלה אשת בנך
הרי זה בא ללמד ונמצא למד מות יומתו בסקילה אתה אומר בסקילה
היא לא תגלה ערותה :
או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה נאמר כאן דמיהם בם
וסיים באשת בנו. דכתיב היא
ונאמר באוב וידעוני דמיהם בם מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה
ומשמע היא האמורה ברישא דקרא
והאי דהדר וכתביה לחייב עליה אף
עונש
לאחר מיתה: מתני' תקלה. מכשול עון: גמ' אשר ישכב את זכר. מדלא כתיב איש לא חלק בנשכבים בין גדול
בין קטן להתחייב השוכב עליה ואשמעינן דלא בעינן תרוייהו בני עונשין ומינה נמי ילפינן דאי הוה נשכב גדול ושוכב קטן כגון בן
תשע שנים ויום אחד דביאתו ביאה ולאו פ) בני עונשין הוא ומחייב נשכב: משכבי
אשה. שתי משכבות יש באשה שוין זה לזה לחייב בכל
עריות כדרכה ושלא כדרכה: ה"ז בא ללמד. על זכר
אפילו שלא כדרכה: ונמצא למד. למשכב זכור לא איצטריך קרא
שחייב
דפשיטא לן דכל משכב זכר שלא כדרכו הוא אלא האי
משכבי
לאשמועינן אתא
דהבא על אשה בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב:
וגם