נד:
ארבע מיתות
פרק שביעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עונש
שמענו אזהרה מניין. ומהך ג"ש דדמיהם בם לא משמע
וגם קדש היה בארץ. מה קדש האמור כאן יש בו תועבה אף בלא
נג א
א)
ליה לאפוקי מה להלן ענש והזהיר: עשו כתועבות
ב)
יהיה קדש יש בו תועבה והדר גמרינן תועבה האמור בלא יהיה קדש
נד ב ג
ג) ד)
הגוים. גבי זכור ניחא דיליף שפיר משום דכתיב בהו תועבה בגופיה
מתועבה האמור במשכב זכור דכתיב אשר ישכב את זכר משכבי
נה ד ה ו
ה)
❖
אבל בבהמה לא כתיב תועבה בגופיה ואי כפ"ה דכתיב בפרשת עריות
אשה תועבה עשו שניהם דמיהם בם מה תועבה האמור שם אף ו)
נשכב במשמע ד): וגם קדש היה בארץ.
כי את כל התועבות אם כן כל עריות
נו ז
לשון זנות דכתיב כתועבות הגוים
נמי ליחייב שתים משום לא יהיה קדש
עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל ואת זכר לא
1
תורה אור השלם
❖
נז ח
ומשכב זכור תועבה היא: לא תשכב.
ומשום לאו דגופייהו ויש לפרש משום
תשכב משכבי אשה תועבה היא למדנו
1. וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב
קרי ביה נמי (א) לא תשכב: ונאמר להלן.
דבתר זכור כתיב וכל בהמה וי"ו
אזהרה לשוכב אזהרה לנשכב מניין ת"ל לא
2
מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה
במסית דכתיב ה) וסקלתו באבנים:
מוסיף על ענין ראשון וכאילו כתיב
ויקרא יח כב
הִוא:
יהיה קדש מבני ישראל ואומר 3 וגם קדש היה
רבינו חננאל
לנשכב מניין. זכר שנרבע לבהמה:
תועבה בגופייהו:
2. לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה
הבא על הזכור והביא זכר עליו.
בארץ עשו ככל התועבות הגוים אשר הוריש
תשכב אזהרה לנשכב
מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה
אזהרה מניין. בשוכב בהדיא כתיב ו)
מניין ת"ל לא יהיה קדש
קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
וגו' דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר
אע"ג דבריש כריתות
ובכל בהמה לא תתן שכבתך אבל
דברים כג יח
מבני ישראל וכתיב וגם
אינו צריך הרי הוא אומר ואת זכר לא תשכב
3. וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ
נשכב בזכר לא כתיב: כתועבות
בעי קרא לחלק על אחותו שהיא
קדש היה בארץ עשו
ככל תועבות הגוים וגו'.
עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם
הגוים. האי נמי מתועבותיהם הוא
משכבי אשה קרי ביה לא תשכב בהמה
אחות אביו ואחות אמו הכא חייב לר'
(א)
דברי רבי ישמעאל ורבי
אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְיָ מִפְּנֵי בְּנֵי
ישמעאל ב' כיון שהן ב' ביאות אע"ג
דכתיב בפרשת עריות כי
מנא לן דתנו רבנן איש פרט לקטן אשר
עקיבא אומר אינו צריך
יִשְׂרָאֵל: מלכים א יד כד
א 4
4. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן
לא תתן שכבתך לא תתן
דליכא קרא לחלק אי נמי סוגיא דהכא
את כל התועבות האלה עשו אנשי
יתן שכבתו בבהמה בין גדולה בין קטנה
ב
שכיבתך. הבא על הזכר
שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת
הארץ: הבא על הזכור והביא זכר
כרבי אלעזר דאמר התם כ"מ
מות יומת בסקילה אתה אומר בסקילה או
והביא זכר עליו לדברי רבי
יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה
עליו. בהעלם אחת: חייב שתים.
שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחת
ישמעאל דמפיק לחיובי
ויקרא כ טו
תַּהֲרֹגוּ:
אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות
5. כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ
דנשכב מלא יהיה קדש
דשני לאוין הם דמתרי קראי אתו
חלוק חטאות בינייהו דלאוין מחלקין:
בתורה נאמר כאן תהרגו ונאמר להלן 5 כי
חייב שתים לר' עקיבא
ואפקיה
תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה
רחמנא לנשכב בלשון
לפיכך חלוק חטאות ביניהם. והביא
דמפיק לתרווייהו לשוכב
לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם
הרג תהרגנו מה להלן בסקילה אף כאן
שוכב.
זכר עליו גרסינן ולא גרסינן זכור
לר' אבהו הא
ולנשכב מלאו אחד לא
בָּאַחֲרֹנָה: דברים יג י
6. כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה
תשכב אינו חייב אלא
בסקילה למדנו עונש לשוכב עונש לנשכב
דלא מקרי זכור אלא נקב המשכב:
דאפקיה לנשכב בלשון שוכב איצטריך
אחד וכדין הזה הבא
מוֹת יוּמָת: שמות כב יח
לדברי ר' עקיבא אינו חייב אלא
לכדדרשינן בפרק קמא
מנלן ת"ל כל שוכב עם בהמה מות יומת
7. וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן
6
על הבהמה והביא בהמה
אחת. דכיון דמחד קרא נפקי אין
דהוא ובהמתו בכ"ג:
עליו: ת"ר זכור לא עשה
שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ
אם אינו ענין לשוכב תניהו ענין לנשכב
ג
הנרבע לזכר ונרבע לבהמה.
בו קטן כגדול כו' אמר
וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי
חלוק חטאות ביניהם: דכי כתיב לא
למדנו עונש בין לשוכב בין לנשכב אזהרה
רב לא עשו ביאת פחות
בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל
❖
יהיה קדש. בזנות דגברי כתיב אבל
אף על גב דגופות
מבן ט' שנים כבן ט' מאי
ויקרא יח כג
הוּא:
מניין ת"ל 7 ובכל בהמה לא תתן שכבתך
מוחלקים לא מחייב רבי ישמעאל
לבהמה אין זנות כדילפינן ביבמות
טעמא כיון דאם ישכב
לטמאה בה למדנו אזהרה לשוכב לנשכב
פחות מבן ט' עם אחת
מאתנן זונה ומחיר כלב ולא
אלא אחת וגבי ה' נשים נדות דפרק
מן העריות אין ממיתין על
מניין ת"ל 2 לא יהיה קדש מבני ישראל
גליון הש"ס
שייך בה לשון קדשות. והאי דתנייה
אמרו לו וה' שפחות
ידו כדתנן בנדה פ"ה בן
ואומר וגם קדש היה בארץ וגו'
דברי רבי
תוס' ד"ה הנרבע וכו'
תנא לעיל לא יהיה קדש לרווחא
חרופות דפרק ד' מחוסרי כפרה
ט' שנים ויום א' שבא
3
דדרשינן ואשה.
על אחת מכל העריות
ישמעאל רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי
דמילתא אבל עיקר אזהרה לאו
דמחייב על כל אחת
האמורות בתורה מתות על
❖
מהתם: אלא מנא לן נפקא ליה
ואחת משום $ דדרשינן ואשה
הוא אומר לא תתן שכבתך
לא תתן
ידו והוא פטור. ודייקינן
מינה דווקא בן ט' שנים
מכל שוכב. דאפיקתיה לעונש לנשכב
לחלק על כל אשה ואשה והיא
שכיבתך הבא על הזכור והביא
עליו זכר
ויום אחד אבל פחות מיכן
שפחה לחייב על כל שפחה ושפחה:
בלשון שוכב לילפיה משוכב לאזהרה
אמר ר' אבהו לדברי רבי ישמעאל חייב
לא וכיון שהוא אין לו
הגהות הב"ח
הלכך אזהרה לשוכב ונשכב מלאו
אדרבה
ביאה כך אין חייבין עליו
שתים חדא מלא תשכב וחדא מלא יהיה
(א) גמ'
בשוכב עם זכר. אבל בן
דלא תתן שכבתך הוא חד במשמעותיה
ט' שנים ויום א' כיון שיש
קדש לדברי ר"ע ד אינו חייב אלא אחת לא תשכב לא תשכב חדא היא
וחד מדאיתקש לחבריה וכיון דחד לאו
❖
ƒתש»≈כב
לו שכיבה ממיתין על ידו
הבא על הבהמה והביא בהמה עליו אמר רבי אבהו לדברי ר' ישמעאל
לתרוייהו אין חלוק חטאות ביניהם:
כך אם ישכבו עמו מתין
השוכבין עמו והוא פטור
חייב שתים חדא מלא תתן שכבתך וחדא מלא יהיה קדש לדברי רבי
אביי אמר אף לדברי ר' ישמעאל
ושמואל אמר לא עשו
מוסף רש"י
חייב שתים. דכי כתיב לא יהיה קדש
עקיבא אינו חייב אלא אחת שכבתך ושכיבתך חדא היא אביי אמר
ה
ביאת פחות מבן ג' כבן ג'
בגברי הוא דכתיב כדאמרן לעיל
אזהרה לנשכב.
מאי טעמא משכבי אשה
אפי' לדברי רבי ישמעאל נמי אינו חייב אלא אחת דכי כתיב לא יהיה
כתיב. תניא כוותיה דרב
ונרבע לבהמה לאו מיניה יליף אלא
קדש בגברי כתיב אלא לרבי ישמעאל אזהרה לנשכב מנא ליה נפקא
הבא על הזכור בן ט' שנים
מדאפקיה בלשון שוכב ואיכא לאו
ליה 6 מכל שוכב עם בהמה מות יומת אם אינו ענין לשוכב תניהו ענין
דלא תתן שכבתך: בין לרבי אבהו
לנשכב ואפקיה רחמנא לנשכב בלשון שוכב מה שוכב ענש והזהיר אף
בין לאביי לר' ישמעאל חייב שלש.
נשכב ענש והזהיר הנרבע לזכר והנרבע לבהמה אמר רבי אבהו לדברי
לרבי אבהו בא על הזכור מלא תשכב
רבי עקיבא חייב שתים חדא מלא תשכב וחדא מלא תתן שכבתך לדברי
הביא זכר עליו מלא יהיה קדש בא
(כריתות ג.) אם אינו ענין
רבי ישמעאל אינו חייב אלא אחת אידי ואידי לא יהיה קדש הוא אביי אמר
על הבהמה מלא תתן שכבתך אבל
ו
לשוכב.
משום נרבע לבהמה לא מחייב בהדיא
אפילו לדברי רבי ישמעאל נמי חייב שתים דכתיב כל שוכב עם בהמה
הביא זכר עליו דמחד קרא נפקי
מות יומת אם אינו ענין לשוכב תניהו ענין לנשכב ואפקיה רחמנא לנשכב
תנהו ענין
ולאביי בא על הזכור והביאו עליו תרי
לנשכב,
בלשון שוכב מה שוכב ענש והזהיר אף נשכב ענש והזהיר אבל הבא על
נינהו ואת זכר לא תשכב ולא יהיה
(לעיל טו.) לא יהיה
הזכור והביא זכר עליו הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בין לר' אבהו בין
קדש.
קדש בא על הבהמה והביאה עליו מלא
(דברים כג יח)
לאביי לרבי ישמעאל חייב שלש לרבי עקיבא חייב שתים תנו רבנן זכור לא
תתן שכבתך אבל משום נרבע לבהמה
עשו בו קטן כגדול בהמה עשו בה קטנה כגדולה מאי לא עשו בו קטן כגדול
לא מחייב דכיון דחזינן נרבע מהאי
אמר רב לא עשו ביאת פחות מבן תשע שנים כבן תשע שנים ושמואל אמר
קרא וכל שוכב עם בהמה מדאפקיה
ז
רחמנא בלשון שוכב לא מחייב אלא
לא עשו ביאת פחות מבן שלש שנים כבן שלש שנים במאי קמיפלגי רב סבר
אחת כיון שאינן חלוקין בלאוין: זכור
כל דאיתיה בשוכב איתיה בנשכב וכל דליתיה בשוכב ליתיה בנשכב ושמואל
לא עשה בו קטן כגדול. בנשכב מיירי
סבר משכבי אשה כתיב תניא כוותיה דרב ח זכר בן תשע שנים ויום אחד
והכי קאמר ליחייב שוכבו כדאמרינן
הבא
לעיל אשר ישכב את זכר בין גדול בין
קטן ואשמעינן הכא דלאו בכל קטנים קאמר אלא דלא בעינן בני עונשין לחייב שוכבו אבל גדול קצת בעינן ולקמן פריך מאי היא: בהמה עשה
בה גדולה כקטנה. לחייב את הרובעה: מאי לא עשו בו קטן כגדול. איזהו קטן פטור שוכבו ואיזהו דקרית ליה גדול לחייב שוכבו דהא פשיטא
לן דלאו גדול ממש ובר עונשין בעי דהא את זכר כתיב בין גדול בין קטן: לא עשו בו ביאת פחות מבן תשע וכו'. אם בא על פחות
מבן תשע פטור ולקמן מפרש טעמא: רב סבר. הואיל ואזהרת נשכב משוכב אתא כדר' עקיבא כל דליתיה בשוכב ליתיה בנשכב
ושוכב פחות מבן תשע הבא על הזכור גדול ובר עונשין אינו מחייבו מיתה דהא לאו ביאה היא כדאמרינן במסכת נדה
ולקמן מייתי לה בשמעתין בן ט' שנים
ויום אחד הבא על יבמתו וכו' הלכך נשכב פחות מבן ט' נמי אינו מחייב את שוכבו:
ושמואל סבר משכבי אשה כתיב. בזכר ואשה
בת ג' שנים ראויה לביאה ומחייב שוכבה מיתה וזכר נשכב נמי ל"ש: תניא נמי הכי
וכו'. בן תשע שנים ויום אחד הוי זכור הא
פחות מכן
לא הוי זכור ובנשכב קאמר דאילו בשוכב לא קאמר זכור ועוד אי בשוכב
קאמר ולחייב את
הנשכב גדול קאמר מאי
שנא זכור
דנקט כל
עריות נמי
לא ניחייבו על
ידי ביאת קטן
פחות מבן תשע:
הבא