ארבע מיתות פרק
שביעי
סנהדרין
נה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אדרבה
אשה דאורחה כו'. הא פשיטא בכולה הש"ס דבאשה
הבא על הבהמה בין כדרכה בין שלא כדרכה. מקרי רובע ומילי
נח א
א) ב)
ג)
מילי קתני לה: באשה שני משכבות. כדכתיב בה משכבי: ובהמה
מתחייב אשני משכבות דמשכבי אשה כתיב אלא רב
ו)
נט ב
משכב אחד. דהא לא כתיב בה משכבי. ולענין רביעה קאמר דהאשה
פפא ה"ק אם יש לחלק בין אשה לבהמה איפכא הוה ליה למימר:
ס ג
זה
קלונו מרובה. פ"ה דס"ל לאביי דבעינן תקלה וקלון ולית ליה
הנרבעת לבהמה מתחייבת אף שלא כדרכה כדרך שהיא מתחייבת
סא ד
בבעילת אדם דאילו בבעילת אדם לא
דרב ששת דמחייב בהמה הנרבעת
❖
איצטריך לרב נחמן למימר דקראי
לעובד כוכבים א"נ אית ליה אלא
הבא על הבהמה בין כדרכה בין שלא כדרכה
טובא ומתני' איכא ורב פפא נמי לא
דס"ל מתוך שקלונו מרובה איכא קלון
והאשה המביאה את הבהמה עליה בין
מצי למימר איפכא: מתקיף לה רב פפא
לעובד כוכבים ומאילנות לא גמיר ופי'
תורה אור השלם
כדרכה בין שלא כדרכה חייב דרש רב נחמן
אדרבה אשה דאורחא. בבעילה אמידעם
דוחק דמשמע דלשנויי מילתא דרב
ד)
1. וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב
בר רב חסדא באשה שני משכבות ובבהמה
ה)
דאורחא היא מחייב אמידעם אחרינא
ששת בא דמחייב אע"ג דליכא קלון
מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה
משכב אחד מתקיף לה רב פפא אדרבה
ו)
ויקרא יח כב
הִוא:
דהיינו שלא כדרכה (א) לא דאין אורחה
לעובד כוכבים ועוד קשה היאך פשיט
ז)
2. וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ
אשה דאורחה היא אמשכב מיחייב אמידעם
דאין הנאתה מרובה: בהמה דלאו
רב ששת מאילנות שטעונין שריפה
ח) ט)
וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה
אחרינא לא מחייב בהמה דלאו אורחא היא
י)
אורחא. לבא עליה ביאת שניהם שוין:
משום תקלה לחודא הכי נמי לבהמה
כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֹנָם
❖
כ) ל)
יִשָּׂאוּ:
ויקרא כ יט
ז)(תניא דלא כתרוייהו): המערה. שלא
לחייב עלה על כל נקב ונקב תניא (דלא
שרבעה עובד כוכבי' הא ודאי פשיטא
מ)
❖
דאיכא למימר משתחוה לבהמה תוכיח
גמר ביאתו איכא למאן דאמר
נ)
כתרוייהו) זכר בן תשע שנים ויום אחד הבא
דאיכא תקלה לחודה ושריא כדמסיק
זו נשיקת אבר על הנקב ואיכא
מוסף רש"י
על הבהמה בין כדרכה בין שלא כדרכה
משום דחס רחמנא אבעלי חיים וה"ה
למ"ד העראה זו הכנסת עטרה דהוא
משמש מת.
והאשה המביאה את הבהמה עליה בין
הגהות הב"ח
ברביעה דליכא למילף מאילנות וי"ל
דבר מועט אבל יותר הוא על נשיקה
כדרכה בין שלא כדרכה חייב א"ל רבינא
❖
(א) רש"י
(יבמות נה:)
דהכי פשיט כי היכי דגבי אילנות
מיהו גבי עריות קיי"ל העראה
דאין אורחא
לרבא המערה בזכור מהו א המערה בזכור
השוה הכתוב של עובד כוכבים לשל
כגמר ביאה דכתיב בנדהח) את מקורה
(ב) ד"ה מי
לא
משכבי אשה כתיב ביה אלא המערה
❖
ישראל אע"ג דבישראל איכא תקלה
הערה וילפינן שאר עריות
1
רבינו חננאל (המשך)
בבהמה מהו א"ל אם אינו ענין להעראה
וקלון ובשל עובד כוכבים ליכא אלא
מנדה בהקישא דר' יונה כי את כל
הגיד. אמר רבא זאת
תקלה לחוד ה"נ גבי בהמה יש להשוות
אשר יעשה מכל התועבות האלט) הוקשו
דכתיבא גבי אחות אביו ואחות אמו דלא
2
אומרת משמש מת בעריות
רבינו חננאל
כולן זה לזה הכא מאי: משכבי אשה
נרבע דעובד כוכבים לנרבע דישראל
פטור ואביי אמר לעולם
צריכא דהא איתקש להעראה דנדה תניהו
ב
ויום א': והבא על
משמש מת בעריות חייב
כתב ביה. בזכר ומאי קא מבעיא ליה
אע"ג דבישראל איכא תקלה וקלון
ענין להעראה דבהמה מכדי בהמה מחייבי
הבהמה בין כדרכה בין
והכא היינו טעמא דפטור
ובעובד כוכבים ליכא אלא תקלה
כל דמחייב באשה מחייב נמי ביה:
שלא כדרכה והאשה
משום דאנוס הוא. אליבא
מיתות ב"ד היא למה לי דכתיב להעראה
אם אינו ענין. להך העראה דכתיבא
לחודה ופריך עובד כוכבים המשתחוה
המביאה בהמה עליה
דאביי דאמר חייב מערה
דידה גבי חייבי כריתות לכתביה גבי חייבי
בין כדרכה בין שלא
בעצמו חייב שתים. אחת
לבהמתו תתסר וניקטלה משום תקלה
גבי אחות אמו ואחות אביו דכתיב בהו
כדרכה חייבין. אמר רבא
משום שוכב ואחת משום
מיתות בית דין וליגמור חייבי מיתות בית דין
לחודה ומשני ומי איכא מידי כו' הא
כי את שארו הערה אם אינו
המערה בזכור חייב מאי
נשכב. בעו מיניה מרב
מחייבי מיתות בית דין הואיל וכוליה קרא
לא אסרינן נרבעת לעובד כוכבים
ענין לגופיה דהא אתיא בהקש דנדה
טעמא משכבי אשה
ששת נכרי הבא על
כתב. המערה בבהמה נמי
הבהמה תיהרג הבהמה אי
לדרשא הוא דאתי כתיבא נמי מילתא
אלא כדי להשוותה לנרבעת לישראל
ככל שאר עריות כדפרישית תנהו ענין
חייב. אתיא בהקישא.
לא. טעמא מאי נהרגת
לבהמה: למה לי למכתביה להעראה
ופריך ישראל גופיה תיתסר מידי דהוה
דדרשא בעא מיניה רב אחדבוי בר אמי
כדאמרינן העראה דכתיבא
משום דאירע תקלה על
גבי אחות אביו ואחות
ידה ליהרג בני אדם.
דידה גבי חייבי כריתות. אחות אב
ארביעה וכיון דנאסור נעבד דישראל
מרב ששת המערה בעצמו מהו אמר ליה
אמו דלא צריכא דהא
וקלון כדי שלא תהא
ואחות אם אין בהם מיתה: לכתבה
משום תקלה וקלון כמו ברביעה נאסור
קבסתן אמר רב אשי מאי תיבעי לך בקושי
איתקוש להעראה דנדה
בהמה זו עוברת בשוק
גבי. חד מעריות של חיוב מיתה: איידי
נמי נעבד לעובד כוכבים אפילו משום
תניהו להעראה דבהמה
ואו' זו היא שנסקל
לא משכחת לה כי משכחת לה במשמש
ואסיק' דהאי קרא וערו'
פלוני על ידה והכא
דכולי קרא. דעריותי) אחות אמך ואחות
תקלה לחודה ומשני זה קלונו מרובה
אחות אמך ואחות אביך
תקלה איכא שהרי (שהרג)
מת למאן דאמר ג משמש מת בעריות פטור
אביך כי את שארו הערה וגו' :
אין ללמו' נעבד דישראל מנרבע לישראל
לא תגלה כי את שארו
[נהרג] הרובעה אבל קלון
הכא פטור ולמאן דאמר חייב הכא מיחייב
לדרשא אתא. ביבמות בפרק הבא על
דנרבע לישראל קלונו מרובה ונעבד
הערה עונם ישאו כוליה
ליכא (קלון) דעכו"ם ליכא
קרא לדרשא הוא דאתא
קלון או דילמא תקלה
תרתי מיחייב אשוכב ומיחייב אנשכב בעו
יבמתו דהא כתיבא בכל חד
דישראל תקלה איכא וקלון מרובה ליכא:
ומפורש ביבמות פ' הבא
אע"ג דליכא קלון נהרגת.
וחד באנפי נפשיה בפרשת עריות
וחייבין אמר להו תניתוה ומה
מיניה מרב ששת עובד כוכבים הבא על
ד
על יבמתו בתחלתו: בעי
באחרי מות והדר כתיב בקדושים
כ)
רב אחדבוי המערה בעצמו
אילנות כגון אשרה שאין
הבהמה מהו תקלה וקלון בעינן והכא תקלה איכא קלון ליכא או דילמא תקלה
מהו ואמר רב אשי
אוכלין ולא שותין ולא
תהיול): קבסתן. צערתני ששאלתני דבר
אע"פ שאין קלון אמר רב ששת תניתוה מה אילנות שאין אוכלין ואין שותין ואין
מערה בעצמו בקישוי
מריחין שבאת תקלה על
שאי אפשר: בקושי. בקשיו של אבר:
לא משכחת לה כלומר
ידן ונתחייבו עובדיהן
מריחין אמרה תורה השחת שרוף וכלה הואיל ובא לאדם תקלה על ידן המתעה
לא משכחת. שיוכל לכופו מ) לעצמו:
בקישוי גיד לא משכחת
אמרה תורה השחת שרוף
את חבירו מדרכי חיים לדרכי מיתה על אחת כמה וכמה אלא מעתה עובד
לה כי משכחת לה
וכלה. המתעה חבירו
משמש מת. באבר מת בלא קושי:
במשמש מת פי' גיד
מדרך חיים לדרכי מיתה
כוכבים המשתחוה לבהמתו תיתסר ומקטלא מי איכא מידי דלישראל לא אסר
למ"ד משמש מת בעריות וכו'.
בלא קישוי נקרא מת
לא כ"ש ומסקנא הכי
ולעובד כוכבים אסר ישראל גופיה ליתסר מידי דהוה ארביעה אמר אביי זה
ומאן דאמר משמש מת
דאפילו תקלה בלא קלון
פלוגתא היא בשבועות בשלהי ידיעות
בעריות חייב חייב כו'
נהרגין ואקשינן אי הכי
הטומאה : מחייב אשוכב
קלונו מרובה וזה קלונו מועט והרי אילנות דאין קלונן מרובה ואמרה תורה
וזה מפורש בשבועות פרק
דחיישי לתקלה בלא
ואנשכב. דתרוייהו איתנהו ביה: עובד
השחת שרוף וכלה בבעלי חיים קאמרינן דחס רחמנא עלייהו רבא אמר אמרה
ידיעות הטומאה באחריתו
קלון וקטלינן. עכו"ם
בגמרא זו היא מצות
שהשתחוה
לבהמתו
כוכבים הבא על הבהמה מהו. שתסקל
תורה בהמה נהנית מעבירה תיהרג והרי אילנות דאין נהנין מעבירה ואמרה
עשה שבמקדש דתנינן
תיאסר הבהמה ותיהרג
הבהמה על ידו גבי ישראל פרשי'
תורה השחת שרוף וכלה בבעלי חיים קאמרינן דחס רחמנא עלייהו ת"ש ד"א
איזו היא מצות עשה
ודחינן והלא נעבד כי
במתני' תרי טעמי לפי שבאת לאדם
שבנדה שחייבין עליו
האי גוונא לישראל לא
שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה מאי לאו
היה משמש עם הטהורה
קטלינן לבהמה בהמה
תקלה על ידה ושלא תהא עוברת בשוק
מדסיפא
ואמרה לו נטמיתי פירש
דעכו"ם קטלינן ליה מי
לאחר זמן ויאמרו וכו' דהיינו קלון. וגבי
מיד חייב שיציאתו הנייה
איכא מידי דלישראל לא
עובד כוכבים תקלה איכא דבני נח הוזהרו על העריות לקמן בפרקין : קלון ליכא. דרכן בכך ואין מתביישין ועוד דאקלון דידהו לא
לו כביאתו. היכי עביד
מקטיל ובעכו"ם מקטיל
אמר רב הונא משמיה
ואמרינן בהמה של ישראל
חס רחמנא: אילנות. של אשירה דכתיב בהו תשרפון באש אמרה תורה וכו' אלמא תקלה אע"פ שאין קלון דהא אשירה לעובד
דרבא נועץ צפרניו בקרקע
תיהרג הנעבדת כמו
כוכבים אינה קלון אלא תקלה שאף הם הוזהרו על עבודת כוכבים: אלא מעתה. דמשום תקלה לחודה נסקלת: עובד כוכבים המשתחוה לבהמתו.
עד שימות. פי' שימות
שנהרגת הנרבעת ודחינן
דאיכא תקלה שהוא נהרג על ידה תתסר הבהמה לישראל בהנאה ונקטלה לבהמה: איכא מידי דלישראל לא מיתסר. בהמתו בהשתחואתו
קלון הרובע מרובה מן
(ב)
העובד. רבא אמר אמרה
דקיימא לן בעלי חיים אין נאסרין מפני עבודת כוכבים דמדאיצטריך קרא למיסר נעבד לקרבן גבוה מכלל דלהדיוט שרי:
לישראל נמי תתסר מידי דהוה ארביעה. דאסרינן לה ומקטלא וכי איצטריך למיסר נעבד לגבוה כגון נעבד על פי עד אחד או ע"פ הבעלים
דגברא לא מקטיל ואיהי נמי לא מקטלא דהא רובע ונרבע אסר להו קרא לגבוה וקשיא לן למה לי קרא ממשקה ישראל כתיב מן המותר לישראל
ואוקים בנרבע על פי אחד או על פי הבעלים דגברא לא מקטיל ואיהי נמי לא מקטלא בפרק ששי דתמורה : אמר אביי זה קלונו מרובה.
שיש כאן קלון שעבר על מצות קונו וקלון שגינה עצמו בדבר מגונה: וזה קלונו. דעובדנ) כוכבים מועט. וסבירא ליה לאביי תקלה וקלון בעינן
דלית ליה דרב ששת אי נמי סבירא ליה כותיה דמתוך שקלונו מרובה איכא קלון ואפילו מעובד כוכבים ומיהו מאילנות לא גמר לה:
בבעלי חיים קא אמרינן. דלא מתסרי במלתא זוטרתא: דהא חס רחמנא. שהצריך להם ב"ד של עשרים ושלשה והעדאת עדים: רבא
אמר. להכי לא ילפינן נעבד מנרבע משום דלא נהנית הבהמה מעבירה וגבי עובד כוכבים הבא על הבהמה כרב ששת סבירא ליה דהא
איתהניא מעבירה: תא שמע. דתקלה בלא קלון מקטיל מדקתני במתני' תרי בבי והויא רישא משנה יתירא דקתני סיפא דבר אחר וכו' ומהך
סיפא משמע דתרווייהו איכא דקתני ויאמרו זו היא היינו קלון ושנסקל היינו תקלת עבירה ומדתנא לרישא שמע מינה תקלה גרידתא דוקא נקט
בלא קלון כגון עובד כוכבים דהא ליכא למימר תנא רישא תקלה
וסיפא קלון למימרא דתרווייהו בעינן דהא מדסיפא שמע מינה:
ה"ג