נה:
ארבע מיתות פרק שביעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וחייבין
עליה משום א"א. פ"ה אם קיבל אביה קדושין וקשה
ה"ג לא סיפא תקלה וקלון ורישא הא קמ"ל וכו': סיפא. ודאי תרוייהו
סב א
א)
ב)
מסיפא שמעי' לה דתני בא עליה אחד מכל עריות
איכא ואימא לך דכולה מתני' בישראל קא מיירי ואשמועינן רישא
סג ב
ג)
דדייקינן מינה אפילו בהמה ועוד בפ"ק דקידושין דבעו
דאע"ג דליכא אלא חדא קלון בלא תקלה כגון ישראל שוגג כסבור מותר
ד)
למיפשט דביאה אירוסין עושה ולא נשואין עושה מדקתני מתקדשת
דאיכא קלון שגינה עצמו בדבר מגונה ותקלה ליכא ומאי תקלה דקתני
ה) ו)
סד ג
ז)
בביאה ובתר הכי קתני נשאת וממאי
שבאת לאדם תקלה ע"י תקלת קלון
דילמא נשאת אקדושי כסף קאי כמו
קאמר וניחא לאוקמה הכי ולא תוקמא
❖
מדסיפא תקלה וקלון
רישא תקלה בלא קלון
סה ד
וחייבים עליה משום א"א וי"ל דכולה
רישא בעובד כוכבים וסיפא בישראל:
והיכי דמי עובד כוכבים הבא על הבהמה
בת שלש שנים ויום אחד. קים להו
אקידושי ביאה דרישא קאי ומשום בא
לא סיפא תקלה וקלון רישא הא קמ"ל דאפילו
סו ה
הגהות הב"ח
לרבנן דשוב אין בתוליה חוזרין ומאז
עליה יבם קנאה איצטריכא ליה דלא
קלון בלא תקלה נמי מיחייבי והיכי דמי
סז ו
(א) רש"י
היא ראויה לביאה: מתקדשת בביאה.
תימא קנאה מדרבנן כמו בן תשע
ישראל הבא על הבהמה בשוגג וכדבעי רב
ומשקין
ע"י אביה אם מסרה אביה לאחר לבא
דסיפא דלא קני מדאוריי' אלא כמאמר
❖
ז
המנונא דבעי רב המנונא ישראל הבא על
עליה לשום קדושין דהאב זכאי בבתו
בעלמא כדאיתא בשילהי האשה רבה
הבהמה בשוגג מהו תקלה וקלון בעינן והכא
ומיהו קשה דלקמן בפ' בן
בקדושיה דכתיב את בתי
ד)
א
סח ח
מוסף רש"י
קלון איכא תקלה ליכא או דילמא קלון אע"פ
נתתי לאיש הזה אבל היא עצמה ואמה
סורר דייק מהכא דהולכין
ואחיה כשהיא יתומה אין בה קדושי
בדיני נפשות אחר הרוב מדקתני
סט ט י
שאין תקלה אמר רב יוסף תא שמע בת
בת שלש שנים ויום
ב
אחד.
תורה אלא רבנן הוא דתקון ולא
וחייבין עליה משום א"א ואמאי דילמא
שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואם
ג
(נדה מד:)
הצריכוה גט אלא מיאון בעלמא: ואם
איילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש
בא עליה יבם קנאה ד וחייבין עליה משום
בא עליה יבם קנאה. ויצאה ידי יבום
הא אפילו הראשון אדעתא דהכי קדיש
(קדושין י.)
אשת איש ומטמאה את בועלה לטמא
ע כ
ה
מתקדשת בביאה.
ה"מ למיפרך אמאי חייבין דאיילונית
ומתגרשת הימנו בגט ומקבלו אביה
(שם)
משכב תחתון כעליון ו ניסת לכהן אוכלת
לאו בת יבום היא ומיבום לא פריך
ואינה צריכה חליצה דהא בביאת יבם
עא ל
בתרומה בא עליה אחד מן הפסולים פסלה
דהל"ל דאדעתא דהכי לא מייבם וי"ל
תלה רחמנא דכיון שלקחה נעשית
ז
מן הכהונה ואם בא עליה אחד מכל העריות
דנקט אדעתא דהכי לא קדיש משום
כאשתו לכל דבר שמגרשה בגט וזה
ח
עב מ
(לקמן סט.) ואם בא
הרי בא [עליה]. אבל פחות משלש שנים
דפריך עלה גם מסיפא דבא עליה
האמורות בתורה מומתין על ידה והיא
עליה יבם קנאה.
עג נ
אחד מכל עריות ומאן דמשני וחייבין
אינה ביאה ואינה נקנית לו ואם בא
פטורה אחד מכל עריות ואפילו בהמה והא
(נדה מד:)
עליה בקרבן לא אסיק אדעתיה מסיפא
לגרשה בגט אינו יכול אלא ימתין עד
הכא דקלון איכא תקלה ליכא וקתני מומתין
עד ס
ובתר הכי פריך ומשני דקבליה עילויה
שתהא בת שלש שנים ויום אחד ויבעול
(קדושין י.) וחייבים
על ידה כיון דמזידה היא תקלה נמי איכא
עליה משום אשת איש.
מכל מקום ההוא דא"א כדשנינן חייבין
או עד שתביא ב' שערות ותחלוץ: וחייבין
עה ע
ורחמנא הוא דחס עלה עלה דידה חס
עליה. אם קבל אביה קידושין ובא
עליה בקרבן א"נ דקבל עליה היבם
אבהמה לא חס אמר רבא ת"ש בן ט תשע
❖
עליה אחר חייב עליה משום אשת איש
ולא ראשון דאם תמצא איילונית תתקדש
(נדה מד:
שנים ויום אחד הבא על יבמתו קנאה ואינו
דביאה היא. אבל פחות מבת שלש נהי
לו מ"מ בביאתו וריב"א פירש דנקט
י
וכעי"ז קדושין שם ולקמן
סט.) ומטמאה את
נותן גט עד שיגדיל ומטמא כנדה לטמא
דקדושי כסף שלה קדושין הן לחייב
דחייבים עליה משום אשת איש וה"ה
כ
בועלה.
רבינו חננאל
עליה לאחר שלש אבל הבא עליה בתוך
לכל עריות כדי לאשמועינן מחמת
משכב תחתון כעליון ל פוסל ואינו מאכיל
(קדושין י.)
תורה בהמה הנהנית מן
שלש לא נתחייב אע"פ שהיא אשת איש
סיפא אפילו בהמה דמסיפא גרידא לא
ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח ונסקלת
מ
נ
העבירה תיהרג. והרי
דלאו ביאה היא: ומטמאה את בועלה.
הוה שמעינן בהמה דהוה אמרינן גבי
ע"י סואם בא על אחת מכל העריות האמורות
אילנות כו'. כדבעי רב
בנדותה דקיי"ל מרבויא
בהמה לא חשיב ביאתו ביאה תדע
המנונא ישראל שבא על
בתורה מומתים על ידו והא הכא קלון איכא
הבהמה בשוגג מהו הכא
דוי"ו ואשה כי תהיה זבה ה) לרבות
דגבי בן ט' דקתני ואם בא על אחת
קלון איכא תקלה ליכא
תקלה ליכא וקתני נסקלת על ידו כיון דמזיד
תינוקת בת יום א' שמטמאה בנדתה
מכל עריות אפ"ה קתני בהמה בהדיא
(נדה מד:) לטמא משכב
דהא שוגג הוה ופשיט רב
הוא תקלה נמי איכא ורחמנא הוא דחס
ומיהו כי מטמא' בנדה במגע ובמדרס
ופוסל את הבהמה ונסקלת על ידו
תחתון כעליון.
יוסף מהא דתנן בנדה פ"ה
בת ג' שנים ויום אחד
עילויה עליה דידיה חס רחמנא אבהמה לא
הוא דמטמאה טהרות ואדם וכלים
וניחא לפירושו דלא קתני גבי קטנה
(שם)
אם בא עליה אחד מכל
כשאר נדה אבל בא עליה בתוך שלש
ופוסלת את הבהמה ונסקלת על ידהז):
חס רחמנא תא שמע דבר אחר שלא תהא
העריות ואפילו בהמה והא
נשאת לכהן. אבל פחותה מבת
אינה מטמאתו טומאת שבעה כבועל
הכא דקלון איכא פי'
בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל
קלון של נערה (מאורשה).
נדה דכתיב ביה ותהי נדתה
ג' לא אכלה אע"ג דליכא
פלוני על ידה מאי לאו מדסיפא תקלה וקלון
תקלה ליכא דהא והיא
(יבמות נז:)
עליו אלא הרי הוא כנוגע בעלמא
למיחש לדעולא ולא לסמפון דהא
פטורה תנן וקתני מומתין
רישא קלון בלא תקלה והיכי דמי ישראל
לטומאת ערב משום דלאו ביאה היא
נישאת כיון דלאו בת ביאה היא חוזרת
על ידה. ודחינן כיון
הבא על הבהמה בשוגג לא סיפא תקלה
דמזידה היא בת הריגה
אבל בת שלש מטמאתו כדין בועל
לבית אביה ולא בדיק לה ועוד דכיון
היא. ורחמנא חס עליה
וקלון רישא תקלה בלא קלון והיכי דמי
נדה: לטמא משכב התחתון כעליון.
דנשאת אמתקדשת בביאה קאי כדאמר
משום דהיא קטנה כו'
עובד כוכבים הבא על הבהמה וכדבעו מיניה
ופשט רבא מהא בן ט'
בפ"ק דקידושין אם כן פחות
שהבועל נדה מטמא משכב התחתון
מרב ששת: מתני' המגדף אינו חייב
(קדושין י:)
שנים ויום אחד הבא על
מבת ג' דקידושי ביאה דידה לאו
משום משכב אפי' לא נגע בו כעליון
ע
יבמתו קנאה כו' עד ופוסל
קידושי נישואין נמי לא מהני:
של זב הכי מפורש במסכת נדה בפרק
עד שיפרש השם א"ר יהושע בן קרחה
הבהמה מעל גבי המזבח
ואינו מאכיל. פי' בקונט' אם היה
ונסקלת על ידו והא הכא
בנות כותים שאין משכבו של
בכל
קלון איכא תקלה ליכא
כהן ובא עליה לשם קידושין
בועל נדה חמור כמשכב נדה וכמשכב
דפטור תנן וקתני נסקלת
אינו מאכיל וקשה דאין זה תלוי בביאה אלא משום דקידושי קטן לאו
זב שנעשים אב הטומאה לטמא אדם וכלים דכתיב בהו ה) וכל אשר
על ידו. ודחינן הכא נמי
כיון דמזיד הוא תקלה
יגע במשכבה אלא הרי הוא כעליונו של זב בגד שנישא על גבי הזב
קידושין ויש לפרש דאינו מאכיל ביבמתו קאמר אע"פ שזקוקה ועומדת:
נמי איכא כו' ואתינן
ואינו
נותן גט עד שיגדיל. בהגדיל לחוד לא סגי ליה בגט דביאת
שאינו אלא ראשון לטומאה ואינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין (א)
למיפשטא ממתניתין.
ומקראי ילפינן לה התם: נשאת לכהן. ע"י קדושי אביה: אוכלת
בן ט' כמאמר שוייה רבנן וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו
(לקמן סט.) ניסת
ודייקינן מדקתני במתניתין
לכהן.
אלא שבאת תקלה לאדם
בתרומה. אבל פחות מבת שלש אע"פ שקידושיה קידושין על ידי
אלא לכשיגדיל יבעול ויתן גט הכי מפרש בפ' יוצא דופן :
על ידה כו' מאי
אביה הואיל ואין ביאתה ביאה אין חופתה חופה והויא לה כארוסה
אינה
לאו (מדרישא) [מדסיפא]
דאע"ג דקנין כספו הוא אמרו רבנן אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה: בא עליה אחד מן הפסולין. כגון עובד כוכבים או חלל
תקלה וקלון (סיפא)
[רישא] קלון בלא תקלה
או נתין וממזר פסלה מן התרומה דהא ביאתה ביאה וביבמות ובקדושין בפרק בתרא ילפי לה מהאי קרא ובת כהן כי תהיה
היכי דמי ישראל הבא
לאיש זר וגו' כיון שנבעלה לפסול לה פסלה עולמית מהתם יליף לה שפיר ולוויה וישראלית מרבו ו)מרבויא דבת ובת: מומתין ע"י. אם
על הבהמה בשוגג וקתני
מחייבי מיתות הן דהא ביאתה ביאה: והיא פטורה. דלאו בת עונשין היא: תקלה ליכא. דלאו בת עונשין היא והרי היא בכלל שוגג: קנאה.
נהרגת ודחינן לא סיפא
תקלה וקלון רישא תקלה
ליורשה ושלא תפטר עוד בחליצה אלא בגט: ואינו נותן גט עד שיגדיל. שהרי ע"י קדושי אחיו גדול נאסרה וגירושין של זה אינן חשובין
בלא קלון. היכי דמי
להפקיע קדושי אחיו דקטן הוא ואינו בן דעת: ומטמא כנדה. כבועל נדה ולא כנוגע: לטמא משכב. שלו התחתון כעליונו של זב אבל פחות
עכו"ם שבא על הבהמה
דתקלה איכא קלון ליכא:
מבן ט' אינו אלא כנוגע בנדה לטומאת ערב: ופוסל. את האשה בביאתו מן התרומה אם הוא א' מן הפסולין: ואינו מאכיל. אם הוא כהן ובא
ירושלמי איש אשר ישכב
(שם) בא עליה
עליה לשם קדושין אינו מאכילה בתרומה דקטן אע"ג דביאתו ביאה אין קניינו קנין ולא קרינא ביה קנין כספו : ופוסל את הבהמה מעל
אחד מן הפסולין.
[והכתיב את דודתו וגו']
המזבח. משום נרבע כגון על פי עד אחד או ע"פ הבעלים שאינה נסקלת ואינה נאסרת להדיוט: ונסקלת על ידו. אם יש עדים דאין
א"ל לצורך יצא לידון
(יבמות נז:)
בערירי דמר ר' יוחנן
שור ובהמה נסקלין אלא ע"י עדים וסנהדרין כדאמר בפ"ק כמיתת בעל כך מיתת השור: מאי לאו מדסיפא תקלה וקלון. דהא
פסלה.
בכל אתר דכתיב ערירים
קתני יאמרו זו היא היינו קלון וקתני שנסקל היינו תקלה משנה יתירא דרישא לאיתויי קלון בלא תקלת אדם ומאי תקלה דקתני בה תקלת קלון
יהיו הווים בלא וולד.
דאילו לאתויי תקלת עבירה בלא קלון בהכי לא מצית לאוקומא דבישראל תקלת עבירה בבהמה בלא קלון לא משכחת לן וקא סלקא דעתך דכולה
ערירים ימותו קוברין
בניהם: המגדף אינו
בישראל קא מיירי: מתני' עד שיפרש את השם. שיזכור את השם אבל אם לא הוציא שם מפיו אלא שמע שם יוצא מפי אחר וברכו פטור:
בכל (נדה מד:)
(לקמן סט.) ואם בא עליה אחד מכל העריות כו'. (נדה מד:) והיא פטורה. (שם וקדושין שם ולקמן סט.) בן תשע כו' קנאה.
(נדה מה.) ואינו נותן גט עד שיגדיל. (שם) ומטמא כנדה.
(שם) פוסל.
(שם) ואינו מאכיל. (שם) ופוסל את הבהמה.
(שם)