ארבע מיתות
פרק
שביעי
סנהדרין
נו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אינה
אלא סייף. ולקמן איכא מ"ד אלא חנק והא דכתיב (בראשית לח)
בכל יום. כל זמן שהיו נושאין ונותנין בבדיקת עדים היו דנין אותן
עו א מיי' פ"ב מהלכות
א) מכות כב., ב) [תמורה
ד.], ג) [חגיגה יא:],
עכו"ם הלכה ח סמג
גבי תמר הוציאוה ותשרף לאו משום דדינא הכי דאפילו מיתה
בכינוי כלומר היו דנין עמהן ובודקין אותם בכינוי היאך אמר כך
ד) [תוספתא ע"ז פ"ט],
לאוין טז:
אמר יכה יוסי את יוסי. האי כינוי לאו כינוי השם קאמר אלא ב"ד
לא נתחייבה לא בדינא דידהו ולא בדידן וכשהחמירו עליה לחייבה
עז ב מיי' שם הל"ז:
ה) [לקמן ע"ב], ו) שבועות
עח ג מיי' שם הל"ח:
מכנין בדבריהם הקללה כלפי אחרים.
כל מי שמהפך דבריו
ומדבר
מיתה כיבמה שזינתה אוקמוה אמיתת בת כהן דבשריפה לפי שהיתה
לו., ז) [ברכות לא: קידושין
בתו של שם: ואליבא דרבי
עט ד מיי' פ"ט מהל'
יז: וש"נ], ח) [תוספתא ע"ז
כאדם זה שמדבר ומקלל ותולה באחר
פ"ט לקמן עד:], ט) [לקמן
מלכים הלכה א ג
מאיר. דלרבנן הא אמרי על הכינויין סמג לאוין טז:
קרי ליה כינוי בלשון חכמים ויש לו
בכל יום דנין
את העדים בכינוי יכה יוסי
ס.], י) [ע"ב], כ) [בראשית
א
❖
פ ה מיי' שם הלכה יד ופ"י
חבר בשבועות (דף לה.) וגם בלשון
באזהרה ואע"ג דלבני נח אזהרתן זו
ב], ל) בס"א: וגוים,
את יוסי נגמר הדין לא הורגין בכינוי אלא
שם הלכה ה:
המקרא ואל אדם לא אכנה כי לא
היא מיתתן כיון דבישראל ליכא מיתה
מוציאין כל אדם לחוץ שואלין את הגדול
פא ו מיי' פ"ב מהל'
ידעתי אכנה (איוב לב). ולהכי נקט יוסי
לא מרבי' עו"ג למיתה מקרא עכו"ם הל"ז סמג
שביניהן ואומר לו אמור מה ששמעת
תורה אור השלם
את יוסי דד' אותיות איכא כשם בן
דכתיב גבי ישראל דישראל לית בהו
לאוין טז:
בפירוש והוא אומר והדיינין עומדין על
פב ז מיי' פ"ט מהלכות
1. וְנֹקֵב שֵׁם יְיָ מוֹת יוּמָת
ארבע אותיות דאינו חייב אלא על שם
מיתה מיהו קשה מנא ליה דפליג רבי
מלכים הלכה ג:
רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה
רגליהן וקורעין ולא מאחין והשני אומר אף
❖
המיוחד דהיינו שם בן ארבע אותיות
יצחק אדרבי מיישא דאפשר דמודה
פג ח מיי' שם הל"א:
כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם
אני כמוהו והשלישי אומר אף אני כמוהו:
ומשום דחשבונו של יוסי כחשבונו של
ר' יצחק דמרבינן עובד כוכבים מכגר
ויקרא כד טז
יוּמָת:
גמ' תנא עד שיברך שם בשם מנהני מילי
2. מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל
אלהים. ולהכי נקט יכה זה את זה
וכאזרח והכא אקרא דאיש קאי דלא
ב
וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְיָ:
רבינו חננאל
דילפינן לקמן דאינו חייב עד שיברך
מיתוקם לרבות את העובדי כוכבים
אמר שמואל $ דאמר קרא ונוקב שם וגו'
במדבר כג ח
1
3. אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל
שם בשם: נגמר הדין. ובאו לומר
חייב עד שיפרש את השם
אלא לר"מ וי"ל דמכגר וכאזרח לא
בנקבו שם יומת ממאי דהאי
נוקב לישנא
תנא עד שיברך שם בשם.
וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר:
מרבינן אי לאו דמתרבי עובד כוכבים
חייב הוא לא היו יכולין להרגו על פי
דברוכי הוא דכתיב 2 מה אקב לא קבה אל
מנא לן אמר שמואל
שמות כב כז
מאיש איש ומאיש איש לחודא לא הוה
עדות ששמעו שהרי לא שמעו מפיהם
4. וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן
דאמר קרא ונוקב שם
ואזהרתיה מהכא אלהים לא
תקלל ואימא
ג
3
ה' בנקבו שם. וממאי
אלא קללת כינוי: אלא מוציאין את כל
מרבינן אי לאו כגר וכאזרח כיון
אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר
מיברז הוא דכתיב 4 ויקב חור בדלתו
דנוקב לישנא דברוכי הוא
בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל
אדם לחוץ. דגנאי הוא להשמיע ברכת
דבישראל ליכא מיתה והא דבעי
בכינוי שנאמר מה אקוב
הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא אִישׁ
ואזהרתיה מהכא ואבדתם את שמם לא
השם לרבים: וקורעין. בגדיהם:
בסמוך איש איש לרבנן למה לי לא
א)
5
לא קבה אל. ואזהרתיה
בֵּית יְיָ וְנָתְנוּ שָׁמָּה
אלהים לא תקלל איבעי
תעשון כן לה' אלהיכם בעינא שם בשם
ולא מאחין. עולמית וטעמא מפורש
הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת
כמו שפ"ה דבעי נמי לר' מיישא דלא
תימא מהכא ויקוב בן
כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית
בגמראט): אף אני. שמעתי כמוהו וא"צ
קשה ליה כלל אלא לר' יצחק אליבא
וליכא ואימא דמנח שני שמות אהדדי ובזע
מלכים ב יב י
האשה הישראלית את
יְיָ:
דרבנן בעי: איש כי יקלל למה לי'.
לחזור ולהזכיר ברכת השם: גמ' שם
5. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם
השם ויקלל וכי תימא
להו ההוא נוקב וחוזר ונוקב הוא ואימא
תרתי עבד נקב את
וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם
בשם. כגון יכה פלוני את פלוני או
תימה הא איצטריך כדדרשינן בפרק מי
דחייק שם אפומא דסכינא ובזע בה ההוא
השם וקילל מדכתיב הוצא
וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ
יקלל שם פלוני את שם פלוני: ונוקב
שהי' טמא (פסחים צג:) למ"ד מגדף היינו
את המקלל ולא כתיב
וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן
חורפא דסכינא הוא דקא בזע אימא פרושי
שם בנקבו שם. להכי אהדריה בהאי
עובד עבודת כוכבים איצטריך כי יקלל
הוצא הנוקב והמקלל
וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן
שמיה הוא דכתיב ויקח משה ואהרן את
ש"מ חדא עבד והנוקב
6
הַמָּקוֹם הַהוּא: לֹא
קרא לומר לך עד שיקוב שם בשם:
לגופיה לאשמועי' דאיכא כרת במברך
הוא המקלל תרווייהו
תַעֲשׂוּן
כֵּן
לַיְיָ
האנשים האלה אשר נקבו בשמות ואזהרתיה
וממאי דהאי ונוקב שם וגו' עד לא
את השם דכתיב הכא ונשא חטאו
חדא היא: ירושלמי
אֱלֹהֵיכֶם:
מהכא את ה' אלהיך תירא חדא דבעינא
תעשון לשון קושיא הוא דאין תירוץ
וכתיב בחדל לעשות פסח ראשון חטאו
דברים יב ג-ד
מניין שקורעין על קללת
7
6. וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת
השם שנאמר ויהי כשמוע
בינתים: מברז. שלא לתחוב סכין
ישא ולמ"ד מגדף היינו מברך את השם
שם בשם וליכא ועוד הויא ליה אזהרת
ב)
חזקיהו ויקרע את בגדיו
הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר
לדקור נקב בשם הכתוב בקלף:
דאית ביה כרת בהדיא דכתיב את השם
עשה ואזהרת עשה לא שמה אזהרה ואיבעית
וגו'. תני ר' אושעיא
נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת:
במדבר א יז
אחד השומע מישראל
ואזהרתיה מהכא ואבדתם את שמם.
הוא מגדף ונכרתה איצטריך האי קרא
אימא אמר קרא ויקב ויקלל למימרא
8
7. אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא
ואחד השומע מגוי חייב
וסמיך ליה לא תעשון כן לה' אלהיכם:
לאגמורי כרת לחדל פסח שני וי"ל
דנוקב קללה הוא ודילמא עד דעבד תרוייהו
לקרוע שנא' אני ה'
וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ
בעינן שם בשם. כדיליף לעיל ובנקיבה
דהכא דריש כי יקלל למ"ל דה"ל
דברים ו יג
אלהי כל בשר. מהו
תִּשָּׁבֵעַ:
לא סלקא דעתך דכתיב הוצא את המקלל
9
8. וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה
לקרוע בזמן הזה משמא
לא משכחת שם בשם שינקוב את
למיכתב ונשא חטאו גבי ונוקב שם:
דר' יוחנן אמרו משרבו
ולא כתיב הוצא את הנוקב והמקלל שמע
הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם
ועל
חבירו: שני שמות אהדדי. כתובים
הכינויים באזהרה דכתיב אלהים
הגדפנין פסקו מלקרוע.
וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל
מינה חדא היא תנו רבנן איש מה ת"ל איש
לא תקלל. וכי יקלל אתא
בשתי חתיכות קלף ויתנם זה על זה:
ג)
01
מהו לקרוע על הכנויין
מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית
נשמעינה מהדא ריש לקיש
איש לרבות את העובדי כוכבים שמוזהרין
בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:
נוקב וחוזר ונוקב. בסכין הוא ואין
לכרת כדדרשינן בפסחים (שם:) ואיכא
ד
ויקרא כד יא
הוה מהלך באיסטרטא
שם נוקב את שם חבירו דלאחר שינקוב
כרת אכינויין והא דקאמר באזהרה
על ברכת השם כישראל ואינן נהרגין
9. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל
ד) ה
פגע בחד כותי והוה הוא
למעוטי מיתה ולא למעוטי כרת:
העליון ינקוב התחתון: פרושי. באותיותיו
מגדף והוא קרע כותי
מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל
אלא בסייף שכל מיתה האמורה בבני נח
מגדף והוא קרע. נחת
הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל
ופירושי': לא שמה אזהרה. ולא ענש
לאמר
אינה אלא בסייף והא מהכא נפקא מהתם
ליה מחמרא ויהב ליה
רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל
עליה מיתה: תרוייהו. פרושי וברוכי
הָעֵדָה: ויקרא כד יד
מרתוקא גו ליביה. אמר
נפקא 11ה' זו ה) ברכת השם אמר ר' יצחק נפחא לא נצרכא אלא לרבותא הכינויין
01. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ובחדא לא מחייב: איש איש. בברכת
ליה רשיעא אית לאימך
ואליבא דרבי מאיר דתניא איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו מה תלמוד
מלבושין מספקא לי. ש"מ
ו)
תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ
01
השם כתוב איש איש כי יקלל אלהיו
קורעין על הכנויין בזמן
כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא
לומר והלא כבר נאמר 1 ונוקב שם ה' מות יומת לפי שנאמר ונוקב שם מות
וגו' (ויקרא כד): אינה אלא סייף.
הזה ואפי' מן הכותים:
חֶטְאוֹ: ויקרא כד טו
פי' עד שיברך שם בשם
יומת יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד בלבד מניין לרבות כל הכינויין
11. וַיְצַו יְיָ אֱלֹהִים עַל
דכתיב בהו (בראשית ט) באדם דמו
יקלל שם כלומר יזכור
הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ
תלמוד לומר איש כי יקלל אלהיו מכל מקום דברי רבי מאיר וחכמים
ישפך ומיתה אחרת לא הוזכרה
שם ויקללו אותו השם
הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:
❖
בהם: והא מהכא נפקא. דעכו"ם
אומרים על שם המיוחד במיתה ועל הכינויין באזהרה ופליגא דרבי מיישא
בראשית ב טז
בשם. ת"ר מה ת"ל איש
ו
איש לרבות את הנכרים
מוזהרין על ברכת השם: ה' זו ברכת
דאמר רבי מיישא בן נח שבירך את השם בכינויים לרבנן חייב מאי טעמא
ז
שמוזהרין על ברכת השם
השם. לקמיהי) דרשינן ויצו ה' אלהים
דאמר קרא 1 כגר כאזרח גר ואזרח הוא דבעינן בנקבו שם אבל עובד כוכבים
כישראל ואין נהרגין אלא
גליון הש"ס
וגו'כ): לא נצרכא. האי איש איש אלא
בסייף שכל מיתה האמורה
אפילו בכינוי ורבי מאיר האי כגר כאזרח מאי עביד ליה גר ואזרח בסקילה
גמ' דאמר קרא ונוקב שם.
לבני נח אינה אלא בסייף.
לרבות את הכנויים שיהו העכו"ם
עי' לקמן סו ע"א רש"י
תניא ונוקב שם ה' יכול
אבל עובד כוכבים בסייף סלקא דעתך אמינא הואיל ואיתרבו איתרבו קמ"ל
מוזהרים על ברכתו כישראל דאי מהתם
❖
ד"ה בנקבו:
לא יהא חייב אלא על
ורבי יצחק נפחא אליבא דרבנן האי כגר כאזרח מאי עביד ליה גר ואזרח הוא
הוה אמינא שם המיוחד דוקא דכתיב
שם המיוחד מניין לרבות
את כל הכנויין ת"ל איש
דבעינן שם בשם אבל עובד כוכבים לא בעינן שם בשם איש איש למה לי
ה' דהאי אלהים דבההוא קרא
איש כי יקלל אלהיך ונשא
מוסף רש"י
לאזהרת ע"ז דרשינן ליה לקמן [ע"ב]:
דיברה תורה כלשון בני אדם תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח
ז)
ח) ח
חטאו מכל מקום. דברי
ואליבא דרבי מאיר. מתוקמא דמחייב
איש איש כי יקלל כו'
ר' מאיר וחכ"א על שם
דינין וברכת השם ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי
מה תלמוד לומר. מאחר
המיוחד במיתה שנאמר
ישראל על הכנויין מהאי קרא ואתא
רבי
שעתיד לכתוב ונקב שם ה'
ונוקב שם ה' מות יומת
איש איש להשוות עובדי כוכבי' וישראל
מות יומת. ליכתוב איש איש
ועל הכנויין באזהרה שנא'
כי יקוב שם ונשא חטאו
בכל הני כנויים כגון אלהים שדי צבאות. ולא דמו לכנויים דמתני' דקתני יכה יוסי את יוסי דכנוי דקתני מתני' דנין את העדים בכינוי
ונשא חטאו ור' מיישא
וימות (שבועות לו.). על
פליג על האי תנא ואמר
לאו כנוי השם הוא כדפרשינן לעיל: על שם המיוחד. דהא כתיב ה' והיינו שם מיוחד דכתיב זה שמי לעולם (שמות ג): כי יקלל אלהיו.
שם המיוחד. בן ארבע
לרבנן בן נח אפילו בכנויין
דהיינו כנוי דלאו שם המיוחד וסמיך ליה מיתה ונוקב שם ה' מות יומת וקאי נמי אכי יקלל אלהיו: וחכ"א על שם המיוחד במיתה.
אותיות דיו"ד ה"י (שם).
נהרג שנאמר כגר כאזרח
ועל הכינויין באזהרה.
בנקבו שם יומת. גר ואזרח
כדכתיב ונוקב שם ה' וגו' והאי ונשא חטאו לאו מיתה אלא ונשא חטאו דכרת: ועל הכנויין באזהרה. אלהים לא תקלל אף על הכנויין
אלהים לא תקלל (שם).
אינן חייבין מיתה אלא
נזהר ושם המיוחד נמי בהא אזהרה נפיק דכל אלהים לשון שררה כמו (שם ז) נתתיך אלהים: ופליגא דרבי מיישא. הא דאמר ר' יצחק
על שם המיוחד. אבל בן
נפחא לרבות את הכנויים ואליבא דרבי מאיר דמשמע הא לרבנן פטור בן נח על הכנויין פליגא דרבי מיישא דאיהו סבר אע"ג דאמרי
נח אפילו בכנויין חייב:
ת"ר שבע מצות נצטוו
רבנן על הכנויין באזהרה בישראל מיהו עובד כוכבים חייב מיתה מכגר וכאזרח מדכתיב גר ואזרח יתירה ש"מ לחיובי עובד כוכבים
בכנוי: ור"מ. דאמר גר ואזרח חייבין בכנוי ועובדי כוכבים ל) אתרבו מאיש איש ממאי קא ממעט גר ואזרח לבני נח: הואיל ואיתרבו.
להאי פרשתא לכנויין איתרבו אף לכל האמור בפרשה ובסקילה: ור' יצחק נפחא אליבא דרבנן. כיון דאמרי רבנן עובדי כוכבים פטורין מן הכנוי
כישראל גר ואזרח מאי קא ממעטי אי למעוטינהו מסקילה לא איצטריך דמהיכא תיתי הא לא אתרבו בהא פרשתא דבשלמא לר' מאיר סד"א
הואיל ואיתרבי איתרבי: איש איש למה לי. בין לר' מיישא בין לר' יצחק נפחא אליבא דרבנן ברכת השם מויצו ה' אלהים נפקא כנויים מגר
ואזרח נפקי לר' מיישא ואי לר' יצחק נפחא הא אמר לרבנן פטורין: שבע מצות. יליף להו לקמן [ע"ב]: וגלוי עריות. כולן חוץ מנערה המאורסה
כדכתיב גבי אבימלך
(בראשית כ) הנך מת
על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל
בעולת
בעל יש להם
נערה המאורסה אין להם [לקמן נז:]:
אף