נו:
ארבע מיתות פרק שביעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אף על הדם מן החי. כולהו יליף טעמייהו לקמן : בפרשת מכשף. זו היא שמזכיר והולך לא ימצא בך ובגלל התועבות האל וגו' ומדנענשו
פד א
א) ב)
ג)
עליהם שמע מינה הוזהרו על כולם דלא ענש אלא אם כן הזהיר: מותרין בני נח וכו'. סיפא דמילתא דרבי אלעזר הוא וכוליה מפרש לקמן :
פה ב ג
ד)
מכל עץ הגן ולא גזל. מדאיצטריך למישרי ליה ולהפקיר לו עצי הגן ש"מ שאינו מופקר לו נאסר לו: אכול תאכל. העומד לאכילה ולא תאכל
ה)
פו ד
אבר מן החי דבהמה בחייה אינה עומדת לאכילה אלא לגדל ולדות: עשוק אפרים. מיד שונאיו ורצוץ משפט רצוץ ע"י שפטיו של הקב"ה:
ו)
כי הואיל הלך אחרי צו. מפני שנתרצה
ז) ח)
לאמר
הן ישלח. אע"ג דהאי
ללכת אחרי צווי של נביאי הבעל:
רבי חנניה בן (גמלא) אומר אף על הדם
פז ה
ט)
❖
❖
למעוטי גיפוף ונישוק. אבל עשה
קרא במחזיר גרושתו
מן החי רבי חידקא אומר אף על הסירוס
אתרבי מויצו אע"ג דבית דין של ישראל
כתיב ובני נח לא הוזהרו בה מ"מ מייתי
רבי שמעון אומר אף על הכישוף רבי יוסי
ראיה דגבי אישות כתיב לאמר:
אין ממיתין: מגפף ומנשק אמרינן
אומר כל האמור בפרשת כישוף בן נח מוזהר
תורה אור השלם
גליון הש"ס
אכל תאכל ולא אבר מן החי. והא
במתני' דגבי ישראל אינו
עליו לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש
גמ' ויצו אלו הדינים.
1. לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר
1
נהרג: בכדרכה. שדרך עבודתה בכך
דאמרינן לקמן דלא
בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם
קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר
הותר לאדם הראשון בשר לאכילה
ישראל נמי כל עבודה שדרך עבודתה
שם עץ הגן ולא גזל.
קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ
חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים
היינו להמית ולאכול אבל מתה מאליה
בכך ישראל חייב עליה ואפילו הוא
וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל
❖
אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל
וגו' ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך
דרך בזיון כגון פוער לפעור וזורק
שריא ואתא לאפוקי אבר מן החי דאפי'
הַמֵּתִים: כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל
אבן למרקוליס כדאמר במתני'
נפל מאליו אסור:
מוריש אותם מפניך ולא ענש אלא אם כן
עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל
עשר מצות. תימה הא איכא גיד
וילפינן מקראי וכ"ש כשהוא דרך כבוד
הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ
הגהות הב"ח
הזהיר רבי אלעזר אומר אף על הכלאים
אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם
הנשה למ"ד
דכולהו כדרכן נפקי מאיכה יעבדו
(א) רש"י
מותרין בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים
מִפָּנֶיךָ: דברים יח י-יב
הגוים האלה את אלהיהם וגו' : כאשר
לבני יעקב נאסר ומילה שניתן לאברהם
ט)
2. וַיְצַו יְיָ אֱלֹהִים עַל
ואין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת
אבינו: לא נצטווה אלא על ע"ז.
א
צוך ה' אלהיך. כתיב בדברות
הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ
❖
האילן מנהני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא
הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:
האחרונות גבי שבת וכבוד אב ואם
מה שנאסר לו בשר ועץ הדעת
בראשית ב טז
ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ
והיכן צוך הא ליכא למימר דמשה הוה
לא קחשיב לפי שלא היה נוהג לדורות
3. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר
2
הגן אכול תאכל $ ויצו אלו הדינין וכן הוא
יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ
אמר להו בערבות מואב כאשר צוך
ודוקא אדם הראשון קאמר אבל מודה
רבינו חננאל
אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ
רבי יהודה דבני נח נצטוו אחר
בסיני (א) דמשה לאו מאליו היה שונה
אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו
3
בני נח כו'. עד ר' יוסי
לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט
המבול דהא אמר בפרק ג"ה
להם משנה תורה ומזהירם על מצותיה
אומר כל האמור בפרשת
לְמַעַן הָבִיא יְיָ עַל
וגו' ה' זו ברכת השם וכן הוא אומר ונוקב
4
מכשף בן נח מוזהר עליו
אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר
לרבי יהודה גבי אבר מן החי
אלא כמו שקבלה הוא והיה חוזר
שם ה' מות יומת אלהים זו עבודת כוכבים
עָלָיו: בראשית יח יט
שנאמר לא ימצא בך
דאתי איסור אבר מן החי וחייל אאיסור
ומגיד להם וכל מה שכתוב בדברות
4. וְנֹקֵב שֵׁם יְיָ מוֹת יוּמָת
מעביר בנו ובתו באש
וכן הוא אומר 5 לא יהיה לך אלהים אחרים
טומאה שכן איסורו
נוהג בבני נח:
האחרונות היה כתוב בלוחות וכן שמע
קוסם קסמי' מעונן ומנחש
רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה
דכתיב על האדם זו שפיכות דמים וכן הוא אומר
ומכשף וחובר חבר ושואל
כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם
בסיני: לעדה ועדים והתראה. וכן
ויקרא כד טז
אוב וידעוני ודורש אל
יוּמָת:
6 שופך דם האדם וגו' לאמר זו גילוי עריות
נצטוו ישראל במרה להיות דנין
5. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים
המתים. וכתוב ובגלל
וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה
בסנהדרין של כ"ג כדאמרי'
התועבות האלה ה' אלהיך
אֲחֵרִים עַל פָּנָי:
7
שמות כ ג
מוריש אותם מפניך ואינו
לאיש אחר מכל $ עץ הגן ולא גזל אכל תאכל ולא אבר מן החי כי אתא
עדה שופטת ועדה מצלת דעכו"ם לא
6. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם
מענישם בתועבות הללו
איפקוד בהכי כדילפינן לקמן
רבי יצחק תני איפכא ויצו זו עבודת כוכבים אלהים זו דינין בשלמא אלהים
אלא שבוודאי הזהירן בהן
דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם
שאין הקב"ה מעניש אלא
מקראי דבן נח נהרג בעד א' ובדיין א':
אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת
זו דינין דכתיב ונקרב בעל הבית אל האלהים אלא ויצו זו ע"ז מאי משמע
8
הָאָדָם: בראשית ט ו
אם כן הזהיר ר' אליעזר
אי הכי מאי הוסיפו עליהן דינין. אין
7. לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ
רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר 9 סרו מהר מן הדרך אשר צויתים
אומר אף על הרכבת
אלו דינין אלא מצות דיינין: דיני קנסות.
האילן והרכבת הבהמה
אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ
עשו להם וגו' וחד אמר עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו
01
נצטוו אבל מותרין ללבוש
הוסיפו במרה דבני נח לא הוזהרו
וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר
כלאים ולזרוע כלאים מנא
מאי בינייהו איכא בינייהו עכו"ם שעשה ע"ז ולא השתחוה לה למאן דאמר
הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלוֹא
עליהן דכתיב ויצו וגמרי' לה מאשר
הני מילי א"ר יוחנן דכתיב
חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא
עשו משעת עשייה מיחייב למאן דאמר כי הואיל הלך עד דאזיל בתרה
יצוה דהתם צדקה ומשפט כתיב
ויצו ה' אלהים על האדם.
וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים
ויצו אלו הדינין ה' זו
ופלח לה אמר רבא ומי איכא למאן דאמר עכו"ם שעשאה ע"ז ולא
וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם יְיָ:
דהיינו דין ופשרה אבל קנסות לאו
ירמיהו ג א
ברכת השם אלהים זו
משפט נינהו דקנסינן ליה טפי
השתחוה לה חייב והתניא בעכו"ם דברים שבית דין של ישראל ממיתין
8. אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב
ב
ע"ז. על האדם זו שפיכות
מדיניה: בדינין מבעי ליה. דניהוי
דמים. מכל עץ הגן אכול
וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל
עליהן בן נח מוזהר עליהן אין בית דין של ישראל ממיתין עליהן אין בן
תאכל ולא גזל תאכל
הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח
משמע שהוסיפו להם בהלכות דינין
נח מוזהר עליהן למעוטי מאי לאו למעוטי עכו"ם שעשה ע"ז ולא
ולא אבר מן החי. ר'
יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ:
שנצטוו עליהם כבר אבל השתא
שמות כב ז
יצחק תני איפכא ויצו זו
השתחוה לה אמר רב פפא לא למעוטי גיפוף ונישוק גיפוף ונישוק דמאי
9. סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ
דקתני הוסיפו עליהם דינין משמע
ע"ז כו' וזה וזה מביא
אילימא כדרכה בר קטלא הוא אלא למעוטי שלא כדרכה דינין בני נח
ראיה מקראי. ואקשינן
ג
אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם
כל הלכות דינין הוסיפו: כל פלך.
דינין בני נח נצטוו עליהן
עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ
איפקוד והתניא עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקיבלו עליהן
מדינה: ישראל נצטוו להושיב. דיינין
והתניא עשר מצות נצטוו
וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה
בני נח והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם דינין דכתיב שם שם לו חוק
ישראל במרה. ז' שקבלו
בכל עיר ועיר כדכתיב
אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
11
עליהן בני נח. הוסיפו
הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
תתן לך בכל שעריך: כך נצטוו עכו"ם.
ומשפט שבת וכיבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך ה' אלהיך ואמר רב
21
שמות לב ח
עליהן דינין ושבת וכבוד
דהא משפט כתיב ביה והכא נמי כתיב
01. עָשׁוּק אֶפְרַיִם רְצוּץ
יהודה כאשר צוך במרה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא נצרכה
אב ואם. דינין שנאמר
שם שם לו חק ומשפט
ושפטו את העם משפט צדק:
מִשְׁפָּט כִּי הוֹאִיל הָלַךְ
אלא לעדה ועדים והתראה אי הכי מאי והוסיפו עליהן דינין אלא אמר
אַחֲרֵי צָו: הושע ה יא
ושבת וכיבוד אב ואם
האי תנא. דבריי' דלעיל דקתני הוסיפו
11. וַיִּצְעַק אֶל יְיָ וַיּוֹרֵהוּ
רבא לא נצרכה אלא לדיני קנסות אכתי והוסיפו בדינין מיבעי ליה אלא
דבתרייהו כתיב כאשר צוך
עליהם דינין דמשמע דבני נח לא
ה' אלהיך ואמר ר' יהודה
יְיָ עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם
אמר רב אחא בר יעקב לא נצרכה אלא להושיב בית דין בכל פלך
ד
כאשר צוך במרה ופריק
וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ
נצטוו עליהם תנא דבי מנשה הוא:
ר"נ לעולם הדינין בני
ופלך ובכל עיר ועיר והא בני נח לא איפקוד והתניא כשם שנצטוו ישראל
חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:
ד"ך. דינין וברכת השם: ס"ך. סירוס
שמות טו כה
נח נצטוו עליהן ומה
להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כך נצטוו בני נח להושיב
וכלאים: שבע מצות וכו'. לקמן מפרש
21. שָׁמוֹר אֶת יוֹם
ה
הוסיפו במרה שיהו דינין
בעדה ע"פ שנים עדים
בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר אלא אמר רבא האי תנא
הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר
דתנא דבי מנשה לא דריש ויצו והני
והתראה. ודחינן אי הכי
צִוְּךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ: כַּבֵּד אֶת
כל חדא באנפי נפשיה כתיב בהו:
תנא דבי מנשה הוא דמפיק ד"ך ועייל ס"ך דתנא דבי מנשה שבע
מאי והוסיפו עליהן דינין.
אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר
אדם הראשון לא נצטווה אלא על ע"ז
ונדחה. וגם פירוק של רבא
צִוְּךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן
מצות נצטוו בני נח ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים גזל ואבר מן
ושל רב אחא בר יעקב .
יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב
בלבד שנאמר ויצו ה' אלהים.
החי סירוס וכלאים רבי יהודה אומר אדם הראשון לא נצטווה אלא על
לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר
את אלהותו צוה עליו על האדם שלא
יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
ע"ז בלבד שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם רבי יהודה בן בתירה
❖
ימירהו באחר: אף על ברכת השם.
דברים ה יא, טז
אומר אף על ברכת השם ויש אומרים אף על הדינים כמאן אזלא הא
דנפקא ליה נמי מאלהים אלהותו צוה
דאמר רב יהודה אמר רב אלהים אני לא תקללוני אלהים אני לא תמירוני
עליו שלא יקללהו כדכתיב
מוסף רש"י
אלהים אני יהא מוראי עליכם כמאן כיש אומרים תנא דבי מנשה אי
אלהים לא תקלל: אף הדינין. מאלהים
בעכו"ם דברים שבית
דריש ויצו אפילו הנך נמי אי לא דריש ויצו הני מנא ליה לעולם לא
נמי נפקא יהא אלהותי עליך להיות
דין של ישראל כו'.
מוראי עליך ולהיות מוראי בלבך ולא
דריש ויצו הני כל חדא וחדא באפי נפשיה כתיבא ע"ז וגילוי עריות
מורא בשר ודם להטות משפט כי
דכתיב
המשפט לאלהים הוא כדמפרש רב
ואזיל: אלהים אני. נאמר לאדה"ר: אל תמירני. כדאמרינן לא יהיה לך אלהים אחרים על פני זולתי: לא תקללוני. כדאמרי' אלהים לא
תקלל : יהא מוראי עליכם. כדאמרינן אלהים לשון שררה ורבנות כמו נתתיך אלהים לפרעה יהא מוראי עליך ולא מורא בשר
(לקמן נז.) כאשר
לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא דהיינו דינין: כיש אומרים. דמרבי לכולהו: אפי' הנך נמי. דינין וברכת השם:
ודם
צוך במרה.
ותשחת
(שבת פז:)