ז:
דיני ממונות
בשלשה
פרק
ראשון סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מטתו שלשלמה. שכנו של מקום: ששים גבורים.
תלמידי חכמים וששים לאו דוקא ש): מלומדי מלחמה. מלחמתה של תורה: אם ברור לך.
נח א
א)
ב)
הדין כבקר שהוא מאיר: אומרהו. והכי משמע דינו לבקר הוציאו לאור משפט: קולר תלוי. עונשה של הטייה: לתלמיד היושב לפני רבו.
ג)
ובא דין לפני רבו והוא לא נזקק לדבר נענש אם שתק והוא מבין ברבו שטועה: דנמטיין שיבא מכשורא. שיגיענו נסורת קטנה מן הקורה
ד) ה)
כלומר שאם נטעה ישתלש העונש בין כולנו ויקלו מעלי: שיבא. נסורת כמו כי שבבים יהיה עגל שומרון ומתרגמינן לניסרי לווחין:
ו)
ב
ז) ח)
טבחי. בקיאין בטריפות: אם דומה
נט ג
ט)
שאינו
צריך לכלום. כלומר דגמיר
הדיין למלך. שבקי בטיב דינין ומלא
שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים
י) כ)
1
חכמה כמלך זה שהוא עשיר: שמחזר
וסביר וכן מוכח מדמייתי
ל)
גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי
מ)
על הגרנות. לשאול תרומותיו ואף
עלה דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא
חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו
ס ד ה
נ) ס)
זה צריך לחזר לשאול ב"ד: קום עליה
גמיר ומיהו בפי"ג דכתובות
סא ו
מפחד בלילות מפחדה של גיהנם שדומה
ע)
באמורא. להשמיע דרשה לציבור מה
מייתי לה על דיין שאינו מקבל
ללילה דרש ר' יאשיה ואיתימא רב נחמן בר
שילחוש לך: וה' בהיכל קדשו. סמוך
שוחד ומשמע שאין צריך לכלום
סב ז
פ)
יצחק מאי דכתיב 2 בית דוד כה אמר ה' דינו
שהוא עשיר א):
להאי קרא דהוי אומר לעץ הקיצה
צ)
תהא זריז. שלא להטיל אימה על
לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק וכי
ק)
עורה לאבן וגו' הוא יורה הנה הוא
סג ח
ר)
בבקר דנין וכל היום אין דנין אלא אם ברור
הציבור לרדותם יותר מדאי
תפוש וגו' כתב הס מפניו כל הארץ יכלה
א
על עון הזה (א) את כל הארץ: כל
וכן מוכח לקמן דדרשינן מהאי
ש)
לך הדבר כבקר אמרהו ואם לאו אל
עץ. משמע דיין דכתיב
קרא אזהרה לדיין שיסבול את הציבור:
תאמרהו ר' חייא בר אבא א"ר יונתן מהכא
סד ט
ת)
כי האדם עץ השדה ומוקמינן ליה
פסילנא
א)
3 אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך
ת) בתלמיד: אצל מזבח. ות"ח
הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו אל תאמרהו אמר ר' יהושע
❖
❖
מכפרין ומגינין כמזבח: אלוה הבא
בן לוי עשרה שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן פשיטא לא צריכא אלא
בשביל כסף. דיין שהעמידוהו ע"י
לתלמיד היושב לפני רבו רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה ב מיכניף ומייתי
שנתן ממון למלך על כך: לדינא.
מוסף רש"י
גליון הש"ס
עשרה רבנן מבי רב אמר כי היכי דלימטיי' שיבא מכשורא רב אשי כי הוה
לדון: לקטלא. לישא עליו חטא ועל
גמרא א"ר ירמיה
הנה מטתו.
עצמו היה אומר: וצבי ביתיה לית הוא
אתי טריפתא לקמיה מכניף ומייתי להו לכולהו טבחי דמתא מחסיא אמר כי
ואיתימא ר' חייא בר
עביד. צרכי ביתו אינו עושה כאן:
שלשלמה.
אבא.
היכי דלימטיין שיבא מכשורא כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן
❖
גבורים. (יבמות
וריקן לביתיה עייל. שאינו משתכר
מאי דכתיב 4 מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דיין דומה
שאינו צריך
קט:)
כאן כלום: ולואי שתהא ביאה.
לכלום.
למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות
שאחזור לביתי כיציאה שיצאתי מביתי
(כתובות קה:)
הגהות הב"ח
יהרסנה דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא הוה גמיר א"ל ליהודה בר נחמני
אצל מזבח.
בלא חטא שלא אטעה ואענש:
(א) רש"י
מתורגמניה דריש לקיש קום עליה באמורא קם גחין עליה ולא א"ל ולא מידי
אמבוהא. סיעת אנשים: אם יעלה
❖
פתח ואמר הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש
(ע"ז נב.)
לשמים וגו'. כדי שלא תזוח דעתו
5
ברעות נפשיה.
עליו היה אומר כך: כגללו. גלל
זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו ועתיד הקב"ה ליפרע ממעמידין שנאמר וה'
ג
6
לקטלא נפיק.
רעי: מכתפי להו. נושאין אותן על
בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ אמר ריש לקיש כל המעמיד דיין (על
ד
תורה אור השלם
הכתף שהיו זקינים ואינם יכולין לרוץ
הציבור) שאינו הגון כאילו נוטע אשירה בישראל שנאמר שופטים ושוטרים
7
(יומא פז.) וצבי ביתיה
1. הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה
ומטריחין את הציבור לעמוד בפניהם
לית הוא עביד.
תתן לך וסמיך ליה 8לא תטע לך אשרה כל עץ אמר רב אשי ה ובמקום שיש
שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ
לפיכך היו עבדיהם נושאין אותם
מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל: כֻּלָם
תלמידי חכמים כאילו נטעו אצל מזבח שנאמר אצל מזבח ה' אלהיך כתיב
8
(שם)
מהר: בשבתא דרגלא. שבת ששואלין
אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי
ולואי שתהא ביאה
9 לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי
מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל
בו בהלכות הרגל והיינו שלשים יום
כיציאה.
יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת:
הא דעץ שרי אמר רב אשי אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב
קודם הרגל: מתונים. רגילין שיר השירים ג ז-ח
(שם) אמבוהא.
2. בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר יְיָ
רב כי הוה אתי לבי דינא אמר הכי ברעות נפשיה לקטלא נפיק וצבי ביתיה
בהמתנה כדי לעיין בה יפה קודם
דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ
שתחתכוהו: במעלות. בחזקה
לית הוא עביד וריקן לביתיה עייל ולואי שתהא ביאה כיציאה כי הוי חזי
(שם) אם יעלה לשמים
גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק פֶּן תֵּצֵא
ובמרוצה: על ראשי עם קדש.
וגו'.
כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין
אמבוהא (דספרי) אבתריה אמר אם יעלה לשמים שיאו [וגו'] כגללו לנצח
01
(שם) כי הוו
מְכַבֶּה
מִפְּנֵי רֹעַ
שכשהיה המתורגמן דורש היו הציבור
יאבד (וגו') מר זוטרא חסידא כי הוו מכתפי ליה בשבתא דריגלא אמר הכי
מכתפי ליה.
מַעַלְלֵיכֶם:
יושבין לארץ והמפסיע ביניהן לילך
ירמיהו כא יב
11כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור דרש בר קפרא מנא הא מילתא דאמרו
3. אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי
ולישב במקומו נראה כמפסיע על
רבנן הוו מתונין בדין דכתיב לא תעלה במעלות וסמיך ליה ואלה
ו
אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא:
21
31
ראשן: וסמיך ליה ואלה המשפטים.
(שם) הוו
משלי ז ד
המשפטים אמר ר' אליעזר זמניין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קודש שנא'
כלומר אף לשופטים אני מזהיר: כלי
מתונין בדין.
4. מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד
לא תעלה במעלות וסמיך ליה ואלה המשפטים אשר תשים אשר תלמדם
הדיינים. דשייכא בהו שימה דבר
אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת
יֶהֶרְסֶנָּה: משלי כט ד
המטלטל: רצועה. למלקות: מקל.
מיבעי ליה $ אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא אלו כלי הדיינין רב
5. הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה
למכת מרדות עד שיחזור בו: שופר.
הונא כי הוה נפק לדינא אמר הכי אפיקו לי מאני חנותאי מקל ורצועה
עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא
לשמתא ונידוי: סנדל. לחליצה:
יוֹרֶה הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב
ושופרא וסנדלא ואצוה את שופטיכם בעת ההיא אמר רבי יוחנן כנגד
41
וָכֶסֶף וְכָל רוּחַ אֵין
ואצוה. כל צואה לשון זירוז הוא
מקל ורצועה תהא זריז 41 שמוע בין אחיכם ושפטתם אמר רבי חנינא ח אזהרה
בְּקִרְבּוֹ: חבקוק ב יט
דתניא כל מקום
6. וַיְיָ בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס
לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו ואזהרה
מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ:
שנאמר צו אינו אלא לשון זירוז
חבקוק ב כ
לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו קרי ביה נמי
ועל מה זירז על המקל ועל
7. שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן
שמע בין אחיכם רב כהנא אמר מהכא מלא תשא לא תשיא ושפטתם
הרצועה שיהו מטילין אימה על הציבור
(אבות פ"א מ"א) מלא
51
41
לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְיָ
תשא לא תשיא.
צדק אמר ריש לקיש צדק את הדין ואחר כך חתכהו בין איש ובין אחיו
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ
שמוע בין אחיכם.
לשם שמים:
41
וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט
כשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם
(ובין גרו) אמר רב יהודה אפילו בין בית לעלייה ובין גרו אמר רב יהודה
ט
דברים טז יח
צֶדֶק:
❖
8. לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה
(שבועות לא.)
ולא תשמעו דברי זה בלא זה שמסדר
אפילו בין תנור לכירים לא תכירו פנים במשפט רבי יהודה אומר לא
61
כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְיָ
דברי שקר כדברי אמת לפי שאין
תכירהו רבי אלעזר אומר לא תנכרהו אושפיזכניה דרב אתא לקמיה לדינא
אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה
מכחישן ומכיון שלב הדיין נוטה לו
דברים טז כא
לָּךְ:
אמר לו לאו אושפיזכני את אמר לו אין אמר ליה דינא אית לי אמר ליה
רבינו חננאל
9. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי
לזכות שוב אין לבו מהפך בזכות
פסילנא
כתיב בית דוד כה אמר ה'
כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא
השני כל כך: שמע. דבריך בין
דינו לבקר משפט. דרש
תַעֲשׂוּ לָכֶם: שמות כ כ
אחיכם כשתהיו שניכם יחד משמע: לא תשא. לא תקבל שמע שוא אזהרה לדיין וקרי ביה נמי
לא תשיא אזהרה לבעל דין: בין איש
01. אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם
ר' יאשיה אם ברור לך
הדבר והדין על בוריו עם
ובין אחיו. שנפלה להם בית בירושה אל תאמר טול אתה בית ואחיך עליה ומה בכך הרי לכל אחד יש לו דירה אלא העלה אותן בדמים
שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ:
מי האמת ומי הזכאי ומי
כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד רֹאָיו
והשווה חלוקתן ע"י מעות: בין גרו. לשון מגור תשמישי דירה. אל תאמר יטול זה תנור וזה כירה שהרי תנור עודף על הכירה וצריך להוסיף
החייב כמו שברור לך כי
יֹאמְרוּ אַיּוֹ: איוב כ ו-ז
דמים: לא תכירהו. אם הוא אוהבך: לא תנכרהו. אם הוא שונאך לא תעשה לו כנכרי לחייבו: אמר ליה. ההוא גברא לרב: ולאו
11. כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן
הבוקר הוא שעה ראשונה
של יום בלא כלום ספק
אושפיזכני את. כלומר אין אתה זכור שעשיתי עמך חסד: א"ל. רב
אין: אמר ליה ההוא גברא דינא אית לי. ורוצה אני שתהא דיין:
וְאִם נֵזֶר לְדוֹר וָדוֹר:
משלי כז כד 21. וְלֹא
אומרהו. ואם עדיין לא
פסילנא
ברור לך אל תאמרהו
תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל
מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו: שמות כ כג 31. וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: שמות כא א 41. וָאֲצַוֶּה
כיוצא בו אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר בבירור שהיא אחותך שהיא יצאה ממעי אמך שהיא אסורה
לך אומרהו וכו': עשרה שיושבין בדין הקולר תלוי בצואר כולן ואפילו תלמיד היושב לפני רבו. רב הונא הוה
אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ: דברים א טז 51. לֹא תִשָּׂא
שֵׁמַע שָׁוְא אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס: שמות כג א 61. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא
מכניף בדינא עשרה רבנן בהדיה. ורב אשי בענין טריפה הוה מכניף כולהו טבחי דמחסיא אמר כי היכי דלימטיין
תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו: דברים א יז
שיכא מכשורא. מלך במשפט יעמיד ארץ. אם דומה הדיין למלך שאינו צריך לכלום ליהנות מבני אדם יעמיד ארץ.
אם ככהן המחזר על הגרנות ליטול תרומה יהרסנה כלומר אין בו כח למחות במי שהנאתו ממנו. וכל המעמיד דיין
לישראל שאינו הגון כאלו נטע אשרה וכו': ענין הוו מתונים בדין ושלא יפסע הדיין על ראשי עם קודש. כלי הדיין כגון מקל ורצועה. ואזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין אלא בפני בעל דינו ואזהרה לבעל דין שלא ישמיע
דבריו לדיין שלא בפני בעל דינו. וצדק את הדין ואחר כך חתכהו בין איש ובין אחיו אפילו בין בית לעלייה צריך הדיין להיות בקי כמשפט הפסדת העלייה על הבית כמה היא כדי שידין כמה יש לבעל העלייה בתחתון וכך
צריך להיות בקי כמה הרחקת
התנור מן הכותל או
מן העזיבה שתחת התנור.
וכמה הרחקת הכירה והמחזיק
בכירה אין
לו לעשות וכיוצא בדינים הללו
ולא יהיו [קל] בעיניו
מפני שהן כך בלא נשיאות ממון
ובלא נתינת ממון