נז:
ארבע מיתות פרק שביעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לנערה
המאורסה דלדידהו לית להו. והא דאמר בסוף פ"ק דב"ב
נהרג עליו. היינו כיוצא בו דשפיכות דמים דהוי קרוב להתיר ואינו
צו א
א) ב)
ג)
אותו היום עבר אותו הרשע חמש עבירות
מותר כותי בכותי וכותי בישראל חייב וכן ישראל בישראל אבל ישראל
צז ב
ד)
בא על נערה המאורסה אע"ג דלא נצטוו דבר מכוער הוא דקחשיב
בכותי פטור ואליבא דרבי יונתן אבל רבנן פליגי עליה ואמרי היתר
צח ג
ה) ו)
גמור הוא וליכא כיוצא בו: מפי איש. על ידי דיין איש או עד איש:
נמי ושט את הבכורה אע"פ שלא הוזהרו על כך ואשכחן נמי שסיפר
ז) ח)
❖
צט ד ה ו
ט)
אף על העוברין. הכה את האשה
הכתוב בגנותו בדבר שעתידה תורה
י)
ויצאו ילדיה נהרג עליהן ובישראל
לאסור דאמרי' לקמן כותי מותר
❖
נהרג עליו אשכח ר'
יעקב בר אחא דהוה
כ)
עד שיצא לאויר העולם כדתנן במס'
בבתו ובפ' כהן משוח
כתיב בספר אגדתא דבי רב בן נח
תורה אור השלם
א
אמרי' לוט ושתי בנותיו הם נתכוונו
[נדה] תינוק בן יום אחד
נהרג בדיין א' ובעד אחד שלא בהתראה
1. וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם
הגהות הב"ח
ההורגו חייב היכא דקים ליה בגוויה
לדבר מצוה צדיקים ילכו בם הוא
לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד
מפי איש ולא מפי אשה ואפילו קרוב משום
(א) רש"י
שכלו לו חדשיו ואינו נפל: מיד כל
שנתכוין לדבר עבירה ופושעים יכשלו
כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד
בם: ואי בדינא דידהו סייף הוא.
רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין מנהני
כיון
ב
הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו
חיה. מיד כל דבר חי: שופך דם
❖
אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם:
מילי אמר רב יהודה דאמר קרא 1 אך את
האדם באדם. שבתוך האדם דמו
המ"ל דתנא דבי מנשה הוא דאמר
בראשית ט ה
דמכם לנפשותיכם אדרוש אפילו בדיין אחד
2. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם
ישפך: זה חנק. דאין דמו יוצא לחוץ:
כל מיתה האמורה לבני נח חנק:
וחכמים
דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם
אומרים הרבה עריות.
ואשה. בת נח לא מפקדה על הדין:
הגהות הגר"א
מיד כל חיה אפילו שלא בהתראה
1
אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת
ביתו. היינו נשים: מה תלמוד לומר
פ"ה כגון כל חייבי
[א] גמ'
אדרשנו ומיד האדם אפילו בעד אחד מיד
הָאָדָם: בראשית ט ו
1
1
3. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר
איש איש. אל כל שאר בשרו וגו':
כריתות דלרבנן איתרבו להו בני נח
איש ולא מיד אשה אחיו אפילו קרוב משום
יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ
בעריות דידן. באשת איש ישראל:
מאיש איש לכל האמור בפרשה ור"מ
רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין מאי
אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ
למאי הלכתא. נדון בדיני ישראל:
לא דריש איש איש לרבויא אע"ג
לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט
טעמיה דרבי ישמעאל דכתיב שופך דם
2
שצריך עדה ועדים והתראה. כישראל:
דלעיל גבי ברכת השם דריש
לְמַעַן הָבִיא יְיָ עַל
האדם באדם דמו ישפך איזהו אדם שהוא
אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר
מגרע גרע. זה הבא על אשת ישראל
ר"מ איש איש ומשמע דמאן דדריש
עָלָיו: בראשית יח יט
באדם הוי אומר זה עובר שבמעי אמו
חדא דריש כולהו דמתוך כך מסיק
מהבא על אשת כותי שנהרג
4. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת
ותנא קמא תנא דבי מנשה הוא דאמר
אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק
לעיל על ז) שבע מצות בני נח נהרג
בעד אחד ובדיין אחד ושלא בהתראה.
❖
בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר
מגרע גרע לשון קולא ובתמיהה: לא
התם משמיה דנפשיה והכא ר"מ
כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק
אֶחָד: בראשית ב כד
נצרכה. האי דקתני נידון בדיני
אליבא דר' עקיבא כדמוקי לה בסמוך
5. אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר
ושדי ליה האי באדם אסיפיה דקרא ודרוש
בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת
ישראל: אלא. שבא על נערה
מיהו הא דמרבינן לעיל נכרי מאיש
הגהות מהר"ב
ביה הכי באדם דמו ישפך איזהו שפיכות
עֶרְוָה אֲנִי יְיָ: ויקרא יח ו
המאורסה ישראלית: דלדידהו לית
איש היינו בעריות דידן אבל דידהו
רנשבורג
6. וַיְצַו יְיָ אֱלֹהִים עַל
דמים של אדם שהוא בגופו של אדם הוי
להו. מיתה בנערה המאורסה אלא
נ"ל מדכתיב לאמר א"כ בין לר'
הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ
אומר זה חנק מתיב רב המנונא ואשה
א] רש"י
הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:
מאיר בין לרבנן הא דדריש איש איש
בבעולת בעל וגבי ישראל נהרג
בראשית ב טז
לא מפקדה והכתיב 3 כי ידעתיו למען אשר
היינו בעריות דידן אבל דידהו מדכתיב
מריבויא דאיש איש על כרחך (א) האי
יצוה וגו' הוא מותיב לה והוא מפרק לה
לאמר ודרשי להו רבנן לכל עריות
דקטלוה משום דאתרביה באיש איש
בניו לדין ביתו לצדקה אמר ליה רב אויא
דידהו אבל לר"מ ס"ל כיון שפירש
כישראל ולגבייהו לאו אשת איש
בבני נח על כן יעזב איש דהיינו
דנחייב קטלא דידהו אלא נידון
סבא לרב פפא אימא בת נח שהרגה לא
חייבי מיתות הן הן העריות שמוזהרין
בסקילה אבל אין צריך עדה ועדים
תיהרג מיד איש ולא מיד אשה כתיב אמר
עליהן ואין להרבות יותר:
והתראה דלא גרע מעריות דידהו:
ליה הכי אמר רב יהודה שופך דם האדם
הורתו שלא בקדושה ולידתו
אבל. בא על אשת איש ישראל בדינא
ח)
מכל מקום אימא בת נח שזינתה לא
בקדושה. פ"ה דנקט
דידהו דיינינן ליה בתמיה: בא על
תיהרג דכתיב 4 על כן יעזב איש ולא אשה
נערה המאורסה נידון בסקילה.
הכי משום למעוטי הורתו ולידתו
א"ל הכי אמר רב יהודה 4 והיו לבשר אחד
כישראל א] דהא בדינא דידהו סייף הוא
בקדושה כיון דדמי לישראל גזר בו
הדר ערבינהו קרא ת"ר איש מה תלמוד לומר
ר"מ אפי' בשאר האב ואפי' שנולדו
דכל מיתת בן נח אינו אלא סייף
אותן הקרובים בהיותו נכרי ט) וי"ל
לרבנן דפליגי אתנא דבי מנשה:
איש איש לרבות את הכותים שמוזהרין
ג
5
נכנסה לחופה ולא נבעלה. בדיני
איפכא דאדרב' כיון דהורתו ולידתו
על העריות כישראל והא מהכא נפקא
בקדושה הרי הוא כישראל ומותר
ישראל חנק הוא כשאר אשת איש
מהתם נפקא 6 לאמר זה גילוי עריות התם
אפי' באחותו מן האם שנולדו מקודם
דגבי סקילה כתיב נערה בתולה
בעריות דידהו והכא
בעריות דידן דקתני
דליכא למיגזר שלא יאמרו באנו
מאורסה וגו'ה)
ודרשינן
סיפא בא על עריות
ישראל נידון בדיני
מקדושה חמורה לקדושה קלה כיון
בתולה ולא בעולה מאורסה ולא
ישראל למאי הלכתא
אמר רב נחמן אמר
דלית בהו צד פסלות י) דהנהו ודאי
נשואה ומאי נשואה אילימא נשואה
רבה בר אבוה לא
נצרכה אלא לעדה
ונבעלה מבתולה ולא בעולה נפקא
כשתי אמהות דמו ועי"ל דהורתו
ועדים והתראה מגרע
גרע אלא א"ר יוחנן
אלא שנכנסה לחופה ולא נבעלה
ולידתו בקדושה נמי כך דינו והא
ומעטה קרא מסקילה וישנה בחנק
דלא נקטי לרבותא משום דלא
לא נצרכה אלא לנערה המאורסה דלדידהו
דהכל היו בכלל נואף ונואפת ויצאה
פסיקא ליה למתני שאין לה כ) שאר
לית להו דדיינינן להו בדינא דידן אבל
ארוסה לידון בעצמה וזו שלא יצאה
האב דמה שנולד לאביו בקדושה
אשת איש בדינא דידהו דיינינן להו והתניא
עמדה בכללה: בעולת בעל יש להם.
אסור מדאורייתא:
ד בא על נערה המאורסה נידון בסקילה על
דכתיב והיא בעולת
נשא
אשת איש נידון בחנק ואי בדינא דידהו סייף
בעל ולא כתיב והיא אשת איש אלמא
הוא אמר רב נחמן בר יצחק ה מאי אשת איש דקתני כגון שנכנסה לחופה ולא
הנך מת משום בעילתו של בעל ולא
נבעלה דלדידהו לית להו דיינינן להו בדינא דידן דתני ר' חנינא בעולת בעל יש
מפני קדושין וחופתו: תניא כוותיה
ו
דרבי יוחנן. דאמר בא על עריות
להן נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן תניא כוותיה דר' יוחנן כל ערוה שב"ד
ישראל דקתני נידון בדיני ישראל לא
של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה אין ב"ד של ישראל ממיתין
מתוקמא אלא בנכנסה לחופה או
עליה אין בן נח מוזהר עליה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים [א] הרבה עריות
בנערה המאורסה וכו' דלדידהו לית
יש שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהן ובן נח מוזהר עליהן בא על
להו: אין ב"ד של ישראל ממיתין
עריות ישראל נידון בדיני ישראל בא על עריות בן נח נידון בדיני בן נח
עליה. כגון חייבי כריתות אחותו
ואנו אין לנו אלא נערה המאורסה בלבד ונחשוב נמי נכנסה לחופה ולא
ואחות אביו ואחות אמו ואשת אחיו
נבעלה האי תנא תנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורה לבני נח
ואשת אחי אביו ואחות אשתו:
אין בן נח מוזהר עליה. כדמפרש
אינו אלא חנק אידי ואידי חנק הוא וסבר רבי מאיר כל ערוה שבית
לקמן דר' מאיר אליבא דר"ע אמרה
דין של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה והא תניא גר
דנפקי ליה עריות בבני נח מעל כן
שהיתה
יעזב איש וגו' ו) והתם חייבי מיתות
הוא דכתיבי: הרבה עריות יש. כגון כל חייבי כריתות בן נח מוזהר עליהם דלרבנן אתרבו בני נח מאיש איש לכל האמור בפרשה ור"מ לא דריש
איש איש לרבויי: בא על עריות ישראל. עבריות: עריות בני נח. כותיות: ואנו אין לנו.
שיהא בן
נח חלוק בין ישראלית
לכותית אלא נערה המאורסה משום דלדידהו לית להו קטלינן ליה בקטלא דידן: אידי ואידי
חנק הוא.
דיננו
ודיניהן שוין בה:
שהורתו