ארבע מיתות פרק שביעי סנהדרין
נח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נשא
אחותו מן האם יוציא. פ"ה שלא יאמרו באנו מקדושה
שהורתו שלא בקדושה. וכל גר שנתגייר כקטן שנולד עכשיו בלא אב
ק א ב ג ד ה
א) ב)
ג)
חמורה לקדושה קלה דסבר ר"מ אחותו מן האם אסור לבני
ואם וקרובים דמי ואין עליו קורבה מקודם לכן ומיהו רבנן הוא
ד) ה)
דגזור עליה בכל האסורות לו א) (בהיותו כותי) משום שלא יאמרו
נח ואפי' אחות אביו מן האם ואחות האם מן האם וכדיליף רבי
❖
באין מקדושה חמורה לקדושה קלה . הלכך נשא אחותו מן האם
אליעזר לקמן מעל כן יעזב
איש את אביו ואת אמו וכפירוש זה
קא ו
משמע בפ"ב דיבמות
שנולדה קודם שנתגיירה אמה ונתגיירה
תורה אור השלם
עם אמה ונשאה זה משגדל יוציא
דבעו במערבא גזרו שניות בגרים
שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה
קב ז
דאחותו היא ולא גרע מבן נח
או לא וקאמר השתא ערוה אי לאו
1. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת
איש לו שאר האם ואין לו שאר האב הא כיצד
קג ח ט י כ
אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק
ומדרבנן שלא יאמרו וכו' דקסבר ר'
משום שלא יאמרו באנו מקדושה
נשא אחותו מן האם יוציא מן האב יקיים
ב
בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר
מאיר אחותו מן האם אסורה לבני
חמורה לקדושה קלה לא גזרו בה
❖
אֶחָד: בראשית ב כד
אחות האב מן האם יוציא מן האב יקיים
נח ואפי' אחות אביו מן האם ואחות
רבנן שניות מיבעיא אבל בפ' נושאין
אחות האם מן האם יוציא אחות האם מן
קד ל מ
אמו מן ב)האב ויליף לה מעל כן יעזב
פ"ה דהיינו טעמא דאחותו
האב ר"מ אומר יוציא וחכ"א יקיים שהיה
הגהות הב"ח
ג
איש את אביו ואת אמו דאביו זה
מן האם יוציא דגזרינן שמא ישא
ג)
ר"מ אומר כל ערוה שהיא משום שאר אם
(א) תוס'
אחותו שנולדה אחריו דאיכא איסורא
אחות אביו ואמו זה אחות אמו כדדריש
ליה ר"א לקמן בשמעתין: מן האב
יוציא משום שאר האב יקיים ומותר באשת
דאורייתא משמע לאותו הפירוש
❖
ד
יקיים. דלא נאסר איסור אחוה בבני
דהורתו ולידתו שלא בקדושה דליכא
אחיו ובאשת אחי אביו ושאר כל עריות
למיחש לאיסורא דאורייתא לא מיתסר
נח אלא מן האם דכתיב
מותרות לו לאתויי אשת אביו נשא אשה
ה
ו
מוסף רש"י
באחותו מן האם ואי אפשר לומר כן
וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך
ובתה כונס אחת ומוציא אחת ולכתחילה
לא בת אמי אלמא בת האב שריא
כדאמרי' התם גבי בני יודן
נשא אחותו מן האם.
לא יכנוס מתה אשתו מותר בחמותו ואיכא
ז
להו ובת האם לא שריא להו: אחות
אמתא אישתחרור דהורתן ולידתן
יוציא.
דאמרי אסור בחמותו אמר רב יהודה לא
אביו מן האם יוציא. כדכתיב
שלא בקדושה הוה ואסר להו רב ששת
קשיא הא ר"מ אליבא דר' אליעזר והא ר"מ
למינסב נשי אהדדי מיהו קשה דבההיא
על כן יעזב איש את אביו
אליבא דר"ע דתניא על כן יעזב איש את
דבני יודן אמתא משמע דלא הוי
ודרשינן את אביו אחות אביו מן
1
האם: אחות אם מן האם יוציא.
טעמא משום שמא יאמרו באין
אביו ואת אמו רבי אליעזר אומר אביו אחות
מקדושה חמורה לקדושה קלה אלא
כדכתיב את אמו זו אחות אמו מן
אביו אמו אחות אמו ר"ע אומר ח אביו אשת
האם: ר"מ אומר יוציא. גזירה
משום דילמא אתי לאיחלופי בישראל
אביו אמו אמו ממש ודבק ולא בזכר
מן האב
(יבמות צח.)
ט
1
דקאמר מן האם ולא מן האב כ"ע
משום אחותו מן האם דכיון דשם צד
יקיים.
1 באשתו י ולא באשת חבירו 1 והיו לבשר
לא פליגי דאסור כי פליגי מן האב
שאר האם כאן אע"ג דמן האב היא
אחד מי שנעשים בשר אחד יצאו בהמה
כ
ומן האם ואי משום שמא יאמרו אמאי
אי שרית ליה אתי למימר אין לגר
וחיה שאין נעשין בשר אחד אמר מר רבי
שרי התם מן האב ומן האם אבל
אפי' שאר אם ואתי למישרי אפי'
אליעזר אומר אביו אחות אביו אימא אביו
(שם) אחות האב מן
אחותו מן האם וכ"ש אחות אמו ואחות
אי משום איחלופי ניחא כיון דאיכא
האם יוציא.
אביו מן האם: וחכ"א יקיים. ולא
ממש היינו ודבק ולא בזכר אימא אשת
צד אב לא אתי לאיחלופי דכותים לית
להו קורבת אב ולא שייך למיגזר בהו
גזרי'. והוא הדין להורתו ולידתו שלא
אביו היינו באשתו ולא באשת חבירו אימא
(שם) מן האב ר"מ
אומר יוציא.
אטו ישראל וכן משמע בפ"ב דיבמות
בקדושה והא דנקט הורתו שלא
לאחר מיתה דומיא דאמו מה אמו דלאו
וחכ"א יקיים.
בקדושה ולידתו בקדושה לא בא
דטעמא משום איחלופי
אישות אף אביו דלאו אישות אמו אחות אמו
למעוטי הורתו ולידתו שלא בקדושה
דאמר אמימר אפילו אחים מן האם
ואימא אמו ממש היינו באשתו ולא באשת
אלא למעוטי הורתו ולידתו בקדושה
מעידין לכתחלה ומאי שנא מערוה
חברו ואימא לאחר מיתה דומיא דאביו מה
וכיון דדמי ליה לישראל גזר ביה ר"מ
ערוה לכל מסורה עדות לב"ד מסורה
אביו דלאו ממש אף אמו דלאו ממש רע"א
דילמא אתי לאחלופי בישראל ואפילו
משמע דטעמא דערוה משום דאתי
(שם צח:) ומותר
באשת אחיו.
אביו אשת אביו ואימא אביו ממש היינו
בשאר האב ואפי' נולדו אותן קרובות
לאיחלופי בישראל וכן פירש הקונטרס
בהיותו כותי: ומותר באשת אחיו.
התם ערוה לכל מסורה הכל נושאין
ודבק ולא בזכר א"ה אשת אביו נמי היינו
נשים ואי שרית להו לקיימה אתו נמי
ואפילו מאמו ולאחר מיתה ואפילו
באשתו ולא באשת חברו לאחר מיתה אמו
ל
נשאה אחיו משנתגייר או נשאה כשהוא
למישרי ערוה לישראל וי"ל דבן נח לא
אמו ממש היינו באשתו ולא באשת חברו
אסור באחותו אפי' מן האם והני
כותי ומשנתגייר קיימה דאין אשת אח
(שם)
מ אמו מאנוסתו במאי
קא מיפלגי ר"א סבר
נשא אשה ובתה.
תרי טעמי צריכי דיש מקומות דשייך
לבני נח וליכא למיחש שמא יאמרו
אביו
האי טעמא דלא שייך (א) האי אידך
וכו'. וכן אשת אחי האב וכן כל הבאות
טעמא כגון נשא אחותו מן
האם דמשום שמא יאמרו ליכא למיחש
מחמת אישות דכיון דלשמא יאמרו ליכא למיחש דקסבר לא נאסרו
לבני נח ומשום קורבה נמי ליכא למיחש דכקטן שנולד דמי: ושאר
ומשום איחלופי איכא למיחש ואשת אביו לר' עקיבא ואחות אביו
כל עריות. שבאות מחמת אישות מותרות לו: לאתויי אשת אביו.
לרבי אליעזר דאסירי לבני נח יש לאסור משום שמא יאמרו אבל
משום איחלופי ליכא למיגזר בקורבת אב דהכל יודעין דרחמנא
אבל כלתו ואחות אשתו ליכא לרבויי דהא בגר שהיתה לידתו בקדושה
אפקריה לזרעיה דכותי ואשת אביו לר"א ואחות אביו לר"ע שריא
קיימא וזה לא היתה לו כלל אשה אלא ביהדות ולאתויי אחות אשתו
דלאו משום שמא יאמרו איכא ולא משום איחלופי איכא והשתא הא
נמי לא ד)(צריכא ליה) דהא קתני בהדיא נשא אשה ובתה כונס אחת
כונס
(שם)
ומוציא אחת וה"ה לשתי אחיות: נשא אשה ובתה. אשאר גרים
דפריך דרבי מאיר אדרבי מאיר לא כמו שפירש הקונט' דפריך נמי
אחת ומוציא אחת.
מדקתני אסור באחותו ואחות אביו ואחות אמו אע"ג דאין ב"ד
קאי כשנשאם ה)(בהיותם כותי) ונתגיירו עמו. אי נמי אהא קאי ומשום
(שם) מותר
דהך גיורות קאמר וה"ה לישראל גמור: ולכתחילה לא יכנוס. מפרש
של ישראל ממיתין עליהם דהמ"ל בכולהו דלא אסור משום דנאסרו
בחמותו.
בהיותם כותים אלא משום אחלופי כדאמר באחותו ולא פריך דר"מ
ביבמות בפ' נושאין על האנוסה דאהנך דאמרן לעיל יקיים
(שם)
קאמר דלכתחלה לא יכנוס: מתה אשתו מותר בחמותו. ואע"פ
אדר"מ אלא מדקתני מותר באשת אביו ובחמותו אע"ג דב"ד של
ישראל ממיתין עליהם וכן כתוב בכל הספרים לעיל וסבר ר"מ
שקיימה לאשתו משנתגייר דבן נח לא הוזהר על חמותו דנימא באים
כל ערוה שב"ד של ישראל ממיתין עליהם בני נח מוזהרין עליהם
מקדושה וכו' וחמותו ממש לא הויא אע"ג דנתגיירו דגר שנתגייר
וכו' ואין קרובות זה לזה: ואיכא דתני אסור בחמותו. התם מפרש
והתניא כו' משמע דלא קשיא ליה אלא מהא:
במאי פליגי. קתני מיהת מותר באשת אביו ואע"פ שב"ד של ישראל
מפני
ממיתין עליה וכן בחמותו וקתני אסור באחותו ובאחות אביו ואחות אמו ואע"פ שאין ב"ד של ישראל ממיתין עליהם: הא ר"מ וכו'. תלמיד של שניהם
היה כדאמרי' במס' ביצה גבי ליטרא קציעות ר"מ אומר א"ר אליעזר רואין כאילו הן פרודות וכו' ובמס' עירובין בפ"ק אמר ר"מ
שמש את ר"ע. הא דקתני אחותו אסורה לו ואשת אביו מותרת לו ר"מ היא משום ר"א והאי דקתני חייבי מיתות נאסרו להם ולא חייבי כריתות
ר"מ היא אליבא דר"ע: על כן יעזב איש את אביו ואת אמו. לאדם הראשון נאמר: אחות אביו. וכ"ש אחותו: ודבק ולא בזכר. דליכא דיבוק דמתוך
שאין הנשכב נהנה אינו נדבק עמו: מי שנעשה לבשר אחד. שזרע יוצא מהם שנעשה בשר האם והאב אחד בו: יצאו בהמה וחיה. שאין יולדין מן האדם.
הני דר"ע כולהו חייבי מיתות נינהו ומינה יליף לכל חייבי מיתות אבל לרבי אליעזר לית ליה קורבא דאישות ואית ליה קורבא דאחוא:
אימא לאחר מיתה. לחייבו על אשת אביו לאחר מיתת אביו. ומשני דומיא דאמו: אמו אמו ממש. ולאו היינו אשת חבירו ובלאחר מיתת
אביו נמי ליכא לתרוצה דהיינו אשת אביו דאוקימנא לאחר מיתה. ומשני אמו אנוסת אביו דלאו אשתו ואין כאן אלא משום אמו אפי' בחייו:
אביו