נח:
ארבע מיתות פרק שביעי סנהדרין
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
מפני
מה לא נשא אדם את בתו. שכשאכלה חוה מעץ הדעת
אביו דומיא דאמו ואמו דומיא דאביו לא משכחת לה אלא באיסור
קה א
א) ב)
דאחווה. דתרוייהו ממש ליכא למימר דא"כ היינו ודבק ולא בזכר
היתה ראויה למות מיד ואי משום אדם שהיה שרוי בלא
ו)
אשה היה יכול ליקח בתו ומסיק כדי שישא קין את אחותו: מי איכא
ותרוייהו באישות ליכא למימר דהא אמו לאו משום אישות דא"כ היינו
מידי דלישראל שרי ולכותי אסור. משמע דלישראל מותר באשתו
קו ב
אשת אביו הלכך תרוייהו באחוה: ורבי עקיבא מוטב לאוקמא באשת
אביו. כמשמעותה דקרא דקרי ליה
בשלא כדרכה וכן משמע בסוף פ"ב
קז ג ד ה
אביו דכתיב יעזב איש את אביוז) ואשת
דנדרים ההיא איתתא דאתיא
אביו דומיא דאמו ואמו דומיא דאביו לא
קח ו
קמיה דרבי אמרה לו רבי ערכתי לו
אביו אשכחן דקרי בישראל ערות
ג)
משכחת לה אלא באחווה ורבי עקיבא מוטב
קט ז
ד)
אביו דכתיב ערות אביך
שלחן והפכו אמר לה בתי התורה
לאוקמיה באשת אביו דאיקרי ערות אביו
ה)
היא ולאו לאוקמא באחות אביו דקרא
התירה לו ולאו היינו היא למעלה
לאפוקי אחות אביו דשאר אביו איקרי ערות
קי ח
לא משמע הכי דאחות אביו שאר
והוא למטה דמה מפסדת בכך אלא
אביו לא איקרי ת"ש ויקח עמרם את יוכבד
ו) ז)
1
אביו הוא דאקרי ערות אחות אביך
שלא כדרכה שמצערתה כדאמר התם
ח) ט)
דודתו מאי לאו דודתו מן האם לא דודתו
לא תגלה כי שאר אביך היא :
נ) אם תענה את בנותי שלא כדרכן
י)
קיא ט י
מן האב ת"ש וגם אמנה אחותי בת אבי היא
כ) ל)
דודתו. אחות קהת אביו: מאי לאו.
ואמר וישכב אותה כדרכה ויענה
2
❖
מ)
אך לא בת אמי מכלל דבת האם אסורה
שלא כדרכה וקשה דבספ"ג דיבמות
אחות קהת אף מן האם היתה והותרה
נ)
לעמרם אלמא אחות אב מן האם
חשיב שלא כדרכה מעשה
ותסברא אחותו הואי בת אחיו הואי וכיון
מותרת לו קודם מתן תורה: לא
ער ואונן וי"ל דלא אסיר אלא
תורה אור השלם
דהכי הוא לא שנא מן האב ולא שנא מן האם
דודתו מן האב. אחות קהת מן האב
שעושה כך תדיר שלא תתעבר ויכחיש
ס)
1. וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד
שריא אלא התם הכי קאמר ליה קורבא
היתה ולא מן האם ואחות האב הותרה
יופיה אבל אם רוב תשמישו כדרכה
דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ
דאחות אית לי בהדה מאבא ולא מאמא ת"ש
ע)
להם. והא דכתיב יעזב איש את אביו
אלא שבאקראי מתאוה לה שלא
אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וּשְׁנֵי
❖
מפני מה לא נשא אדם את בתו כדי שישא
חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים
כדרכה שרי ס):
ודרשינןח) אחות אביו (אביו) באחותו מן
שמות ו כ
וּמְאַת שָׁנָה:
קץ ידא. פ"ה שהיה רגיל להכות
קין את אחותו שנאמר כי אמרתי עולם חסד
האם קאמר כדילפינן מוגם אמנה
2. וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת
3
יבנה הא לאו הכי אסירא כיון דאשתרי
אחותי בת אבי היא ט): תא שמע וגם
אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי
את חבירו וקנסו בכך וי"ל
גליון הש"ס
וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה:
אמנה וכו'. מכלל דבת האם אסורה
דדינא הוא דהא מקרא דריש וזרוע
אשתרי אמר רב הונא כותי מותר בבתו
רש"י ד"ה שלא כדרכה
א
בראשית כ יב
קשיא לר"ע: אחותו הוה. בתמיהה.
רמה תשבר ובפ' כל היד
3. כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד
וכו' שמתוך שאינה
וא"ת מפני מה לא נשא אדם את בתו
נהנית.
יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ
גבי יד לאמה תקצץ אמר
הא בת אחיו הוה וכיון דהכי לא שנא
כדי שישא קין את אחותו משום עולם חסד
תהלים פט ג
בָהֶם:
❖
דינא תנן כדרב הונא דרב הונא
מן האם ולא שנא מן האב שריא ליה:
4. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת
יבנה ואיכא דאמרי אמר רב הונא כותי
אלא התם הכי הוה אמר ליה קורבא
קץ ידא אלמא דינא הוא והא
אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק
אסור בבתו תדע שלא
נשא אדם את בתו
בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר
דאחוה וכו'. בת אחי מן האב היא
דאשכחן בפ' ד' וה' גבי
אֶחָד: בראשית ב כד
ולא היא התם היינו טעמא כדי שישא
הגהות הב"ח
חנן בישא דרב הונא גופיה לא
ולא מן האם ולא משום איסורא
5. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי
קין את אחותו משום דעולם חסד יבנה
(א) רש"י
חייבו אלא ממון שאני הכא דמועד
והתירא קאמר ליה אלא משום לתקוני
אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי
❖
לאדם
וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:
אמר רב חסדא עבד מותר באמו ומותר
ורגיל בכך היה להכות באגרוף
דיבורא קמא שאמר אחותי היא
ב
שמות ב יב
דדיניה הוא בכך וכן יד לאמה
קאמר ליה הכי אחותי בת אבי היא
בבתו יצא מכלל כותי ולכלל ישראל לא
6. מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ
רגיל בכך ע):
דבת אחי בן אבי היא וקרי לה
וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר:
הגהות מהר"ב
בא כי אתא רב דימי אמר ר' אלעזר
משלי כ כה
אחותו דבני בנים הרי הם כבנים
אלא
רנשבורג
7. וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה
אמר ר' חנינא ג בן נח שייחד שפחה
והרי היא כבת אביו והאי דקאמר
שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים
לעבדו ובא עליה נהרג עליה מאימת אמר רב נחמן מדקראו לה רביתא
ד
א] רש"י
אך לא בת אמי לאו משום דאי
וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה
שמות ב יג
דפלניא מאימת התרתה אמר רב הונא ה משפרעה ראשה בשוק א"ר אלעזר
רֵעֶךָ:
הוה אחוה מן האם הויא אסורה
8. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ
א"ר חנינא בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב שנאמר ודבק
אלא משום קושטא דמילתא אמר
4
קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב
ולא שלא כדרכה אמר רבא מי איכא מידי דישראל לא מיחייב וכותי
וְקַח לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה
לו: חסד יבנה. תחילתו של עולם נבנה
נַפְשֶׁךָ וְאָמַר לֹא כִּי עַתָּה
בחסד שצוה (א) אדם הראשון לגמול
מיחייב אלא אמר רבא בן נח שבא על אשת חבירו שלא כדרכה
ו
תִתֵּן וְאִם לֹא לָקַחְתִּי
חסד את בנו ואסרה לו והתירה לקין
בְחָזְקָה: שמואל א ב טז
פטור מאי טעמא באשתו ולא באשת חבירו ודבק ולא שלא כדרכה
9. וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים
כדי שיבנה העולם והיינו דכתיב
❖
א"ר חנינא עובד כוכבים שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר ויפן כה
ז
5
גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי יְיָ כִּי
י) (כי יקח איש) את אחותו
נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת
וכה וירא כי אין איש [ויך את המצרי] וגו' וא"ר חנינא הסוטר לועו
בת אביו חסד הוא מה שהתרתי
שמואל א ב יז
יְיָ:
של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה שנאמר מוקש אדם ילע קודש:
01. וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים
6
לקין חסד גמלתי עמו: כותי מותר
מוסף רש"י
אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה
מגביה עבדו שבת סימן: אמר ריש לקיש ח המגביה ידו על חבירו אע"פ
בבתו. בין לרבי אליעזר בין לר"ע
בן נח שייחד שפחה
תִּשָּׁבֵר: איוב לח טו
שלא הכהו נקרא רשע שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך למה
11. וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ
לעבדו ובא עליה נהרג
דקסבר רב הונא לא ילפינן שאר
7
עליה.
וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ:
הכית לא נאמר אלא למה תכה אף על פי שלא הכהו נקרא רשע
עריות מהנך דכתיבי בהאי קרא
איוב כב ח
מדפרט כל הני שמע מינה דוקא
21. עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע
(אמר) זעירי א"ר חנינא נקרא חוטא שנאמר 8 ואם לא לקחתי בחזקה
(לעיל נז.) אזהרה
כתבינהו: עבד. כנעני של ישראל:
לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר
וכתיב ותהי חטאת הנערים גדולה מאד רב הונא אמר תיקצץ ידו
9
שלהן זו היא מיתתן.
משלי יב יא
לֵב:
מותר באמו ובבתו. וכ"ש בשאר
31. עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ
(יבמות
שנאמר 01 וזרוע רמה תשבר רב הונא קץ ידא ר"א אומר אין לו תקנה אלא
עריות של קורבה: יצא מכלל כותי.
מז:)
זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ
קבורה שנאמר ואיש זרוע לו הארץ וא"ר אלעזר לא נתנה קרקע
11
ופקע שם בן נח מיניה: ולכלל
וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא
בראשית ח כב
אלא לבעלי זרועות שנאמר ואיש זרוע לו הארץ ואר"ל מאי דכתיב 21 עובד
יִשְׁבֹּתוּ:
ישראל לא בא. דליגזר ליה עליה
אדמתו ישבע לחם אם עושה אדם עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם ואם לאו
משום דשמא יאמרו באין מקדושה
לא ישבע לחם ואר"ל עובד כוכבים ששבת חייב מיתה שנא' ויום ולילה לא
חמורה לקדושה קלה כ): מאימת.
ט
31
חשיב ליה מיוחדת לו: מדרגיל
ישבותו ואמר מר אזהרה שלהן זו היא מיתתן אמר רבינא אפי' שני בשבת
י
למיקרי לה. בנות העיר: רביתא
וליחשבה גבי ז' מצות כי קא חשיב שב ואל תעשה קום עשה לא קא חשיב
דפלניא. ילדתו של פלוני עבד:
והא
מאימת התרתה. שלא תקרא מיוחדת
לו אם תבא להפקיר עצמה: משתפרע ראשה בשוק. שהיו רגילות אף הנכריות הנשואות שלא לצאת בראש פרוע: שלא כדרכה.
אין כאן דבק $ א] שמתוך שאינה נהנית בדבר אינה נדבקת עמו: באשתו ולא באשת חבירו. שלא אסרה תורה אלא בדביקה:
ויך את המצרי. משום דהכה איש עברי: מוקש אדם ילע קדש. הנוקש את האדם היינו ישראל שקרויין אדם דכתיב
ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוין אדם וכו': ילע קודש. כאלו לועה את הקדש כלומר כסוטר
על לועו. סוטר מכה: אם לא לקחתי בחזקה. בבני עלי כתיב שהיו תוקפים בבשר הזבחים ואמר אם לא תתן לי אקח בחזקה דהיינו
כמרים ידו שהיו מגזמין להכות: וזרוע רמה. הרגיל לרום ידו על חבירו: קץ ידא. מאדם אחד שהיה רגיל להכות את חבירו
וקנסו בכך כדאמר בפרקין דלעיל ב"ד היו מכין ועונשין שלא מן התורה לעשות סייג וגדר לדבר: איש זרוע. איש שמניף זרוע לו
הארץ מתוקנת לקבורה כלומר ראוי להמיתו ולקוברו: לא נתנה קרקע. כלומר אין ראוי לקנות קרקע אלא לבני זרוע מפני שהתגר
רבה ע"י קרקע שבאות בהמות ומפסידות וגנבים באין וגונבין ועוררין עליו וצריך שיהא חזק לעמוד כנגדן: כעבד לאדמה. לעסוק בה תמיד
לחרישה והשקאה וניכוש ועידור: עובד כוכבי' ששבת. ממלאכתו יום שלם חייב מיתה שנא' יום ולילה לא ישבותו. וקא דריש ליה לא ישבותו ממלאכה
דאבני אדם נמי קאי ולא תימא לא ישבותו אהך ששת עתים דקרא קאי כלומר לא יבטלו ולא יפסקו מלהיות: פשיטא לא גרסי' דהא טובא
קמ"ל דאבני אדם קאי: אמר רבינא אפי' שני בשבת. לא תימא שביתה דקאמר ר"ל לשום חובה קאמר ל)דלא לכוון לשבות כגון בשבת שהוא
יום שביתה לישראל או אחד בשבת ששובתין בו מ) אלא מנוחה בעלמא קא אסר להו שלא יבטלו ממלאכה ואפי' יום שאינו בר שביתה. שני
בשבת יומא קמא דלאו יום בר שביתה נקט וה"ה דהוה מצי למינקט שלישי ורביעי: קום עשה לא חשיב. והאי לא ישבותו קום עשה מלאכה היא:
והא