ארבע מיתות פרק שביעי סנהדרין
נט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
האדם. פרש"י ולית ליה לר"מ אתם קרוין אדם וקשה דבפ"ק קיב א
והא דינין קום עשה. משפט הוא וקא חשיב: ומשני קום עשה ושב אל
א)
ב)
תעשה הוא. קום עשה משפט ושב ואל תעשה עול אפילו אינו מצוה
דכריתות פטר סך משמן המשחה לעובד כוכבים
ב
לעשות משפט והוא יושב ובטל מוזהר הוא שלא לעשות עול ואזהרת לא
ומשמע דהוי טעמא משום דכתי' על בשר אדם לא יסך אתם קרוין אדם
ג)
תעשו עול אינה קום עשה משפט אלא לחודה קיימא שב
מיהו מצינו למימר דטעמא משום דכל שישנו בסך ישנו בבל יסך וכל שאינו
ד)
ה) ו)
בסך אינו בבל יסך וי"ס דגרסי הכא
והבטל מלא תעשה עול אבל אזהרת
ז) ח)
רבי ירמיה ור"ת מפרש דיש חילוק בין
לא תשבות על כרחיך אינה אלא קום
והא דינין קום עשה
הוא וקא חשיב קום
ט)
עשה: מורשה לנו. ולא להם ואיכא
אדם להאדם (כי אדם רצונו ע"ד
י)
עשה ושב אל תעשה נינהו ואמר ר' יוחנן
❖
משום גזל כדמפרש: מורשה מאורסה.
היתרון לאדם המעולה ומעוטר בתורת
א $ עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה
אמוראי איכא דדרשי בהו גבי עם
ה') תדע דלא מייתי בפרק הבא על
שנאמר 1 תורה צוה לנו משה מורשה לנו
יבמתו
מדכתיב
הארץ בפרק אלו עוברין בפסחים
תורה אור השלם
מורשה ולא להם וליחשבה גבי שבע מצות
: מיגזל קא גזל לה. והא
במצרים כל האדם והבהמה
1. תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה
מ"ד מורשה מיגזל קא גזיל לה מאן דאמר
והא דקאמר הכא כהנים לוים וישראלי'
קא חשיב גזל וכן נערה המאורסה
מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב:
מאורסה דינו כנערה המאורסה דבסקילה
דהא בכלל גילוי עריות הוא: האדם.
לא נאמר ה"ק לא נאמ' אדם דלישתמע
דברים לג ד
2. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי
מיתיבי היה ר"מ אומר מניין שאפילו עובד
ר"מ דלית ליה אתם קרוין אדם ולא
כהנים לוים וישראלים וה"ר משולם
וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה
עובדי כוכבים קרוין אדם ור"ש היא
פי' דוקא גבי פורענות קורא אותם
כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול
אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי
ויקרא יח ה
דדרש לה במסכת יבמות :
אדם דאין ראוי לכתוב שם ישראל אבל
יְיָ:
שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם
2
3. אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ
בשבע מצות דידהו. עוסקין בהלכות
גבי האדם וחי בהם ה"ל למכתב
כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם
לֹא תֹאכֵלוּ:
כהנים לוים וישראלים כמו שרגיל בכל
אותן שבע מצות להיות בקיאין בהן:
בראשית ט ד
הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק
4. רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל
בשר. בעוד נפשו קיימת לא תאכלו
מקום כדכתיב אמור אל
בתורה הרי הוא ככהן גדול התם ב בשבע
הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ
זהו אבר מן החי. ודמו לדרשא אחרינא
הכהנים ואל הלוים תדבר
וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם
מצות דידהו: ר' חנינא בן גמליאל אומר אף
❖
למשרי אבר מן החי דשרצים כדלקמן
דבר אל בני ישראל והכי
הַבָּשָׂר: דברים יב כג
הדם מן החי: ת"ר אך בשר בנפשו דמו
כיוצא בדבר אתה אומר.
בשמעתין:
איתא במדרש ויכולו מה אקוב לא
3
שאף ישראל הוזהרו על דם מן החי
קבה אל שלא הזכיר שמו על פורענות
לא תאכלו זה אבר מן החי רבי חנינא
גליון הש"ס
בסיני ומשום חיות. ורבי חנינא קאמר
אדם כי יהיה בעור בשרו נגע צרעת
בן גמליאל אומר אף הדם מן החי מ"ט דרבי
גמ' עובד כוכבים שעוסק
לה: כי הדם הוא הנפש ולא תאכל
כי תהיה באדם ולא בישראל אלה
חנינא בן גמליאל קרי ביה בשר בנפשו לא
בתורה.
❖
הנפש עם הבשר כו'. כלומר לא
יעמדו לברך את העם וגבי פורענות
תאכל דמו בנפשו לא תאכל ורבנן ההוא
תאכל הדם הנזכר בראש המקרא
אלה יעמדו על הקללה והא דפריך
למישרי שרצים הוא דאתא כיוצא בדבר
בעוד הנפש עם הבשר: ורבנן ההוא.
התם מהנך קראי אף ע"ג דעובדי
אתה אומר 4 רק חזק לבלתי אכל הדם כי
הגהות הגר"א
כוכבים נמי קרויים אדם מ"מ פריך
דסמך דם לאזהרת אבר מן החי לא
הדם הוא הנפש וגו' (רק חזק לבלתי אכל
[א] גמ'
שפיר כיון שמכנה גבי פורענות את
למסרי משום חיות סמכי' אלא למיסר
[א]
הדם זה אבר מן החי כי הדם הוא הנפש
ישראל באדם היכא דלא איירי אלא
דם הקזה שהנפש יוצאה בו משום דם
❖
בעובדי כוכבים לא היה לו לקרותן
הוא דסמכיה דלא תימא אזהרת דם
זה דם מן החי) ורבנן ההוא לדם הקזה
אף
אדם י): דם מן החי. ולרבנן
גבי וזבחת מבקרך ומצאנך כתיב
שהנשמה יוצאה בו הוא דאתא למה לי
מוסף רש"י
דם שחיטה הוא דהוי דם
אבר מן החי וקשה דתנא דלעיל
למיכתב לבני נח ולמה לי למשני בסיני
אבל דם הקזה לא הוי דם להכי
(דדריש) דנ"ל אבר מן החי
זה אבר מן החי.
כדר' יוסי בר' חנינא דא"ר יוסי בר' חנינא
אקשייה לאבר מן החי מה אבר מן
מאכל תאכל ולא מוקי האי קרא
כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני
החי אסור מחמת איסורו אף דם מן
אלא למישרי שרצים כדנפקא לקמן
(בראשית ט
לזה ולזה נאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני
החי מוזהר עלה משום דם ובלבד
מי שדמו חלוק מבשרו:
ד)
ורבנן ההוא לדם הקזה. בפרק
לישראל נאמרה ולא לבני נח ואנו אין לנו
שיהא דם הנפש אבל דם הקזה שאין
(לעיל נז.)
הנפש יוצאה בו אינו קרוי דם אבל
גיד הנשה מוקי
אלא גיד הנשה ואליבא דר' יהודה אמר מר
איסור חיות לא נזכר בו ולא בשום
לה דאבר מן החי נוהג בין בטמאים בין
כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני
דם ובכריתות מפרש איזהו
בטהורי' והכא דמוקים לה לדם הקזה
לזה ולזה נאמרה אדרבה מדנשנית בסיני
דם הקזה שהנפש יוצאה בו מטיפה
כמ"ד התם אינו נוהג אלא
לישראל נאמרה ולא לבני נח מדאיתני
נאמר
לבני נח. עובד
המשחרת ואילך משהוא מתחיל לצאת
בטהורין:
עבודת כוכבים בסיני ואשכחן דענש עובדי
שחור: למה לי למכתב. אבר מן החי
כוכבים ששבת לא שייך כאן דישראל
כוכבים עילווה ש"מ לזה ולזה נאמרה: לבני
בסיני ובבני נח אטו ישראל משום
הוזהרו לשבות:
ליכא מידעם דלישראל שרי. בדבר
נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא
דקבלו תורה יצאו מכלל מצו' הראשונו'
לבני נח: אדרבה מדלא נישנית בסיני לבני
בשלמא עבודת כוכבים וגילוי עריות
שהוא מצוה לישראל לא
בסיני למילתייהו נשנית לפי שלא
אמרינן הכי העובד כוכבים ששבת
נח נאמרה ולא לישראל ליכא מידעם
פרשו כ"כ בבני נח על אלו עבירות
חייב ולישראל מצוה אף על גב דבשני
דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור ולא
בשבת אין מצוה לישראל מ"מ יש עליו
ט) עונשן עליהם וכן בעריות לפרש
והרי יפת תואר התם משום דלאו בני כיבוש
מצות שביתת שבת ועל העוברים
עונשן אלא אבר מן החי למה לי לאהדורי:
נינהו והרי פחות משוה פרוטה התם משום
לזה ולזה נאמרה. כדמפרש לקמן
דעובד כוכבים חייב וישראל פטור
דלאו בני מחילה נינהו: כל מצוה שנאמרה
אע"ג דפטור מ"מ לא שרי מיהו קשה
מדנשנית עבודת כוכבים וגילוי עריות
לבני נח ונישנית בסיני לזה ולזה נאמרה
דאמרינן בפרק בן סורר ומורה
בסיני ואשכחן דאיענש עובדי כוכבים
והרי
עלייהו אף לאחר מתן תורה כדכתיב
יצא ראשו אין נוגעין בו
לא ימצא בך מעביר בנו
דאין דוחין נפש מפני נפש אבל קודם
ובתו וגו' ובגלל התועבות האלה וכן בעריות כי את כל
שיצא ראשו החי' פושטת ידה וחתכתו לאברים ומוציאה כדי להציל את
התועבות האל שמע מיניה כי יהיב קודשא בריך הוא תורה לישראל
אמו וכה"ג בעובד כוכבים אסור כיון שהוזהרו על העוברים וי"ל דהא
לא שקלינהו להנך מבני נח וכדקיימי להו קיימי וכל שלא נשנית
נמי בישראל מצוה כדי להציל ואפשר דאפילו בעובד כוכבים שרי:
בסיני נאמר לישראל ולא לבני נח מסיני ואילך אע"ג דעד
והא
סיני נצטוו עליה מדלא הדר תנייה בסיני כדאיתא בעבודת כוכבים ובגילוי עריות דאשכחן דאיענוש עובדי כוכבים עלייהו שמע מינה ישראל
שיצאו לקדושה עמדו באיסורן אבל עובדי כוכבים נטלן מהן. ולקמן פריך דילמא להכי לא נשנו דלבני נח הוא דאסירי ולא לישראל ומשני ליכא
מידי דלישראל שרי ולעובדי כוכבים אסור שכשיצאו מכלל בני נח להתקדש יצאו ולא להקל עליהם ולזה ולזה ליכא למימר דא"כ אמאי
אתני עבודת כוכבים הילכך על כרחיך אותה שלא נשנית אינה בבני נח. הילכך אם לא נשנית אבר מן החי הוה אמינא נטלוה
מבני נח ממתן תורה ואילך: ואנו אין לנו. אזהרה בבני נח ולא נשנית בסיני אלא גיד הנשה: ואליבא דרבי יהודה. דאמר בפרק
גיד הנשה מבני יעקב נאסר גיד הנשה שהיו בני נח קודם מתן תורה ורבנן פליגי ואמרו בסיני נאמר ולא להם
אלא שנכתב במקומו ואחר מתן תורה כתבו משה במקום המעשה על העתיד לידע מאיזה טעם נאסר להם ולרבי יהודה גופיה
לישראל נאמר ולא לשאר בני נח דהא בני ישראל כתיב . והא דקאמר הכא דאותן העומדות באיסורן לבני נח לעולם הוצרך לשנותן
בסיני לאו משום דאי לא אהדרינהו הוה אמינא נגמר מגיד הנשה דלא נשנית ולישראל נאמר ולא לבני נח דמהא ליכא למיגמר
שהרי לא נאסרה אלא לישראל ובעוד שהיו בני נח נמי להם נאסר ולא לאחרים אלא מדאתני עבודת כוכבים הוה גמרינן להו: ואשכחן דאיענוש
עובדי כוכבים עלייהו. שבע אומות כדכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש: אדרבה מדלא נישנית בסיני אימא לבני נח נאמרה. לבני
יעקב בעוד שהיו בני נח נאסר להם ולא משבאו לכלל ישראל: והרי יפת תואר. שאסורה להם כדאמר לעיל : לאו בני כיבוש נינהו. לא
נתנה ארץ לכבוש כי אם לישראל שאף לישראל לא הותר יפת תואר אלא במלחמה ע"י כיבוש: משום דלאו בני מחילה נינהו. שאף ישראל נצטוו
על הגזל אלא שפחות משוה פרוטה אינו
נחשב גזל בעיניהם שעוברין על מדתן שרחמנין הן ומוחלין על דבר קל אבל בני נח אכזרים הם:
והרי