ארבע מיתות פרק
שביעי סנהדרין
ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חקים
שחקקתי לך כבר. תימה תיתסר נמי כלאים מהכא
מכשפה לא תחיה וכל שוכב עם בהמה. סמוכין הן בפרשת ואלה
קטו א
א) ב)
המשפטים: את חקתי תשמרו. כשהזהיר ישראל בסיני בהמתך לא
דכתיב בהאי קרא בגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך
ג) ד)
תרביע וגו' פתח בהו קרא את חקותי תשמרו מה שלא פתח כן
ועוד קשה למה לי את חקותי תיפוק ליה מדכתיב למינהו במעשה
ה)
בשאר מקומות שמע מינה הכי קאמר
להו את חקותי שחקקתי כבר
דבפ' אלו טריפות
בראשית באילנות ובבהמה
ו)
❖
ז)
משמע דאי הוה כתיב למינהו בדשאים
לבני נח תשמרו ואלו הן בהמתך לא
קטז ב
ה"א דאסירי בני נח להרכיב שני
תרביע כלאים אבל על חרישת שור
מכשפה לא תחיה וכתיב כל שוכב עם
1
2
קיז ג
וחמור לא הזהרתים: שדך לא תזרע
דשאין זה על זה וע"ק הא דאמרינן
בהמה מות יומת כל שישנו בכלל כל שוכב
תורה אור השלם
כלאים. וזריעה זו אינה זריעה ממש
ס"פ הפרה
עם בהמה ישנו בכלל מכשפה לא תחיה:
1. מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה:
דלא נצטוו בני נח על כלאי הכרם
המרביע שני מינים שבים לוקה אתיא
שמות כב יז
ר"א אומר אף על הכלאים: מנה"מ אמר
אלא שלא להרכיב האילן על שאינו
למינהו למינהו מיבשה תיפוק ליה
2. כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה
שמואל דאמר קרא את חקתי תשמרו
קיח ד
מוֹת יוּמָת: שמות כב יח
3
מינו דלא תזרע דומיא דלא תרביע
מדכתיב למינהו בגופייהו ומפר"ת
3. אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ
חוקים שחקקתי לך כבר 3 בהמתך לא
מה בהמה בהרבעה דבר המסויים
דאי לאו את חקותי ה"א למינהו לאו
בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ
תרביע כלאים ושדך לא תזרע כלאים מה
על דבר המסויים: מה בהמה בין
לאיסור כתיב ואי לאו למינהו ה"א את
א
כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע
קיט ה
כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם
בארץ בין בחו"ל. דחובת הגוף שאינה
בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה מה
חקותי שחקקתי לך כבר במרה והא
שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ:
דפריך אלא מעתה ושמרתם את
תלויה בחובת הארץ נפקא לן בקדושין
בהמתך בין בארץ בין בחוצה לארץ אף
ויקרא יט יט
4. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי
דנוהגת אפילו בחו"ל: אלא
חקותי אע"ג דלא מוקמינן האי בבני
שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ אלא
קכ ו ז ח ט
וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה
מעתה ושמרתם את חקותי. דכתיב
נח אלא משום דאשכחן למינהו במעשה
מעתה 4 ושמרתם את חקתי ואת משפטי
אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי
בכל התורה כולה הכי נמי דנצטוו
בראשית פריך שפיר דדילמא כי היכי
ויקרא יח ה
יְיָ:
חקים שחקקתי לך כבר התם ושמרתם את
5. וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו וְהוּא
בני נח עליהם: הכא כתיב את חקותי
דהאי לא קאי אבני נח האי נמי לאו
קכא י
חקותי דהשתא הכא את חקותי תשמרו
יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה
תשמרו. דהקדים חקים למצות שמירה
אבני נח קאי וא"ת כיון דלא מחייבי
אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר
חקים דמעיקרא תשמרו: א"ר יהושע בן
דמשמע חקים דמעיקרא. ואע"ג דגבי
רבנן אבני נח לא בהרבעה ולא
אֵהוּד דְּבַר אֱלֹהִים לִי
קרחה כו': אמר רב אחא בר יעקב אינו
אֵלֶיךָ וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא:
שביעית ויובל כתיב נמי את משפטי
בהרכבה אלמא לא דריש למינהו אם
ב
שופטים ג כ
כן אתי סוגיא דפרק הפרה ודאלו
תעשו ואת חקתי תשמרוו) דהקדים נמי
חייב עד שיברך שם בן ארבע אותיות
6. וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן
טריפות לא כרבנן וי"ל דנהי דלא
חקים למצות שמירה התם כיון דרישא
חִלְקִיָּה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת
לאפוקי בן שתי אותיות דלא פשיטא יכה
וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן
דרשו רבנן למינהו גבי בני נח משום
דקרא כתיב את משפטי תעשו ארחיה
יוסי את יוסי תנן מהו דתימא מילתא
אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ
למיכתב ואת חקותי תשמרו: שם
דלא כתיב בצווי דאדם גבי ישראל
קְרוּעֵי בְגָדִים וַיַּגִּדוּ לוֹ
בעלמא הוא דנקט קמ"ל איכא דאמרי
בן ארבע אותיות. שם הוא ולא
דרשינן כיון דאשכחן דנצטוו ישראל
דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה:
אמר רב אחא בר יעקב ש"מ שם בן
מלכים ב יח לז
על הכלאים ונפקא מינה לענין דגים
בעינן שם המפורש בן ארבעים
7. וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא
ארבע אותיות נמי שם הוא פשיטא יכה
ושתים אותיות: ושם המפורש.
אי נמי לא הוה אסרינן הרכבה
מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב
יוסי את יוסי תנן מהו דתימא עד דאיכא
כלומר שם המיוחד: קרועי בגדים.
באילנות בישראל מדרש מה בהמתך
יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא
רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו
שם רבה ומילתא בעלמא הוא דנקט קמ"ל:
בהרבעה אף שדך בהרכבה דלא הוה
על גדופין ששמעו מפי רבשקה
וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים:
מפקינן קרא ממשמעותיה דכתיב לא
כדכתיב אשר שלחו
נגמר הדין כו': עומדין מנלן א"ר יצחק
מלכים ב ב יב
ג
8. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ
תזרע אי לאו דאשכחן כבר למינהו
מלך אשור [אדניו] לחרף אלהים חי:
בר אמי דאמר קרא ואהוד בא אליו והוא
5
חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו
והעדים. בשעה שמעידין בפירוש מה
במעשה בראשית וניחא השתא דמילתא
יושב בעליית המקרה אשר לו לבדו ויאמר
וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית
❖
ששמעו אינן חייבין לקרוע: הא שמעו
דשמואל דמייתי הכא דחקותי שחקקתי
מלכים ב יט א
יְיָ:
אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל
השתא. מפי עצמן: השומע אזכרה.
לך כבר איתא נמי בשילהי פ"ק דקדושין
הכסא והלא דברים קל וחומר ומה עגלון
ברכת השם מפי העובד כוכבים אינו
ואתי אפילו כרבנן והשתא
מוסף רש"י
מלך מואב שהוא נכרי ולא ידע אלא
חייב לקרוע: וא"ת. הרי קרעו על
ההוא דהרכיב שני דשאים דפרק אלו
חקים שחקקתי לך כבר.
בכינוי עמד ישראל ושם המפורש על אחת
רבשקה ישראל מומר ז) היה: בזמן
טריפות לרבנן
הזה. שאנו בגלות ואין אימת ב"ד
קמיבעיא ליה אע"ג דמתני' היא בפ"ק
כמה וכמה קורעין מנלן דכתיב ויבא
ד
6
מוטלת עליהם לדון חייבי מיתות:
דכלאים אין נוטעין ירק בירק מ"מ
אליקים בן חלקיהו [וגו'] ושבנא הסופר ויואח בן
נתמלא כל הבגד קרעים. לפי שהדבר
קמיבעיא ליה אי חשיבי ליה דשאים
אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים ויגידו
תדיר לפי שאין מתיראין מב"ד: מי
כמאן דכתיב בהו למינהו משום דאסכים
לו את דברי רבשקה: ה לא מאחין: מנלן
גמירי. עובדי כוכבים שם המיוחד
רחמנא על ידייהו לאסור בחו"ל כמו
א"ר אבהו אתיא קריעה קריעה כתיב הכא
כל כך שמקללין בו תמיד דקאמר
הרכבת אילן מדרשא דשמעתין:
חקותי
קרועי בגדים וכתיב התם 7ואלישע רואה והוא
דהשתא. מה שהקשה
נתמלא כל הבגד כולו קרעים: אלא
(קדושין לט.)
מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא
והעדים אין חייבין
לאו בכנוי. תדיר. ובזמן הזה הוא דלא
בקונטרס מדכתיב גבי
לקרוע.
ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים
שביעית ויובל את משפטי תעשו ואת
קרעינן משום דנתמלא כל הבגד וכו'
אבל בזמן ב"ד קורעין על עובד כוכבים
חקותי תשמרו לא דק דלא כתיב הכי
שכבר קרעו
קרעים ממשמע שנאמר ויקרעם לשנים איני
בשעה ששמעו.
ואכנוי: ומעלה הוא דעבוד רבנן.
אלא בפרשת בהר סיני כתיבי ועשיתם
יודע שהן קרעים ומה ת"ל קרעים מלמד
(מו"ק כו. מכת"י)
בדיני ממונות ודיני נפשות שהצריכו
את חקותי ואת משפטי תשמרו והא
שהן קרועים לעולם ת"ר ו אחד השומע
כל העדים לפרש עדותן: הכא.
קרא דאייתי בקונטרס בפרשת אחרי
ואחד שומע מפי שומע חייב לקרוע ז והעדים
מות גבי עריות כתיב ושפיר מ"ל
בברכת השם דלא אפשר לפרש מפני
אין חייבין לקרוע שכבר קרעו בשעה
כבוד השם: אוקמוה אדאורייתא.
שחקקתי לך כבר דבני נח נצטוו על
ששמעו וכי קרעו בשעה ששמעו מאי הוי
וקטלינן ליה בהאי עדות: דאי
העריות ואע"ג דהאי קרא דפריך
הא קא שמעי השתא לא ס"ד דכתיב ויהי
סלקא דעתך. בעלמא פסול עד
מיניה הש"ס ושמרתם את חקותי
8
שיפרשו כולם: אטו הכא משום
התם נמי כתיב מכל מקום מסתבר
כשמוע המלך חזקיהו (את דברי רבשקה)
דלא אפשר קטלינן ליה לגברא.
דבכל התורה איירי דמסיים אשר
ויקרע את בגדיו המלך חזקיהו קרע והם
בלא העדאת עדים: כר' עקיבא.
יעשה אותם האדם וחי בהם:
לא קרעו אמר רב יהודה אמר שמואל
אתיא קריעה קריעה. תימה
במסכת מכות דמקיש שלשה
ח השומע אזכרה מפי העובד כוכבים אינו
לשנים דאם נמצא שלישי קרוב או
דבפ"ב דמו"ק
חייב לקרוע
וא"ת רבשקה ישראל מומר
פסול עדות של כולן בטלין הלכך
דיליף קריעה מעומד מדכתיב ויקם
היה ואמר רב יהודה אמר שמואל אין
איוב ויקרע נילף נמי דלא מאחין
בדקינן ליה בהדייהו דאי מתזם או
קורעין אלא
על שם המיוחד בלבד לאפוקי
קריעה מהכא:
מתכחש מבטלין לסהדותייהו:
המלך קרע. תימה היאך אמרו
מתני' כינוי דלא
ופליגי דרבי חייא בתרוייהו
למלך מה
ששמעו בפירוש
דאמר רבי חייא השומע אזכרה בזמן
הזה אינו חייב לקרוע שאם אי
הא גבי עדים תנן כל
אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים ממאן אילימא מישראל מי פקירי
היום היו דנין את העדים בכינוי:
כולי האי אלא פשיטא מעובד כוכבים
ואי שם המיוחד מי גמירי ט אלא
וליחשוב
לאו בכינוי ושמע מינה בזמן הזה הוא דלא הא מעיקרא חייב
שמע מינה: השני אומר אף אני כמוהו: אמר ר"ל שמע מינה י אף
אני כמוהו כשר בדיני ממונות
ובדיני נפשות ומעלה הוא דעביד רבנן
והכא כיון דלא אפשר אוקמוה
רבנן אדאורייתא דאי ס"ד פסול
כר"ע דמקיש ג' לשנים:
הכא משום דלא אפשר קטלינן לגברא:
והשלישי אומר
אף אני כמוהו:
סתמא
מתני'