ס:
ארבע
מיתות פרק שביעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וליחשוב
מתני'
נמי זורק. פירש הקונטרס בשלמא מקבל ומוליך
אחד העובד. מפרש בגמרא: אחד המזבח ואחד המקטר
קכב א
א)
ב)
וכו'. ובגמרא מוקים לה לכולה מתניתין בשאין דרכה
משום דלא אשכחן דליהוו עבודה הנעשות לשם
של אותה עבודת כוכבים לעבדה בכך ואפ"ה אהנך עבודות
עבודת כוכבים כדאשכחן גבי ניסוך ישתו יין נסיכם והיינו כר'
קכג ב
ג) ד)
קכד ג
והמקבלו עליו באלוה. ואפי' אמירה
מיחייב כדיליף לה בברייתא:
יהודה דדריש בספרי להאי קרא דיין
נסיכם גבי עובדי כוכבים
ה) ו)
קכה ד
ז)
בעלמא כגון האומר לו אלי אתה
אבל ר' נחמיה מוקי לה בישראל
ח) ט)
מתני' העובד עבודת כוכבים אחד העובד
דאיתקש לזביחה דכתיב
ומיהו לרבי נחמיה בלאו הכי אשכחן
❖
א
וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה
קראי בדברי קבלה וקטר לבעל
ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך
קכו ה
אלהיך ישראל. ל"א והמקבלו לאלוה
והסך נסכים לאלהים אחרים :
ואחד המשתחוה ואחד ב המקבלו עליו לאלוה
זובח לאלהים יחרם. פ"ה כל
תורה אור השלם
שלא בפניו והאומר לו אלי אתה בפניו
קכז ו ז ח ט
והאומר לו אלי אתה ג אבל המגפף והמנשק
אלהים במשמע אפילו שלא
ותנא סיפא לגלויי רישא דאי תנא
1. יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר
והמכבד והמרבץ והמרחץ והסך והמלביש
קכח י
מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם
כדרכה מדלא כתיב עובד לאלהים
רישא הוה אמינא הני מילי בפניו אבל
מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת
והמנעיל עובר בלא תעשה ד הנודר בשמו
בזביחה יחרם ולא היה יכול לפרש
שלא בפניו לא תנא סיפא בפניו מכלל
שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי:
קכט כ ל
והמקיים בשמו עובר בלא תעשה הפוער
דרישא שלא בפניו ואפ"ה חייב: אבל
דע"כ לשלא כדרכה אתא דאי לכדרכה
תהלים טז ד
ה
2. זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָח¢ רָם
המגפף והמנשק. שלא כדרכה:
עצמו לבעל פעור זו היא עבודתה הזורק
מוילך ויעבוד נפקא דה"א לעולם
בִּלְתִּי לַיְיָ לְבַדּוֹ:
אבן למרקוליס זו היא עבודתה: גמ' מאי
עובר בלא תעשה. דלא תעבדם
לכדרכה ובא ללמדך על הכלל דאפי'
שמות כב יט
3. וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים
כדרכה לא מחייבה אלא בעבודת פנים:
יתירא כתיבי חד בדברות ראשונות ג)
אחד העובד אמר רבי ירמיה הכי קאמר
ו
המקטר
אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם
והמנסך מניין ת"ל
ואחרונותד) וחד לא תשתחוה לאלהיהם
אחד העובד כדרכה ואחד המזבח ואחד
וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל
בלתי לה' לבדו. תימה
ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם
צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא
המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה
דברים יז ג
דבסמוך יליף מיציאת זביחה ללמד על
אם אינו ענין לכדרכה תנהו
צִוִּיתִי:
4. וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ
ואפילו שלא כדרכה וליחשוב נמי זורק
הכלל כולו וי"ל דאי לאו בלתי לה'
ענין לשלא כדרכה אבל מיתה לא
הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה
אמר אביי זורק היינו מנסך דכתיב בל
לבדו ה"א מה זביחה שהיא עבודת
מיחייב בשלא כדרכה אלא הני דפרט
ז
1
הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת
אסיך נסכיהם מדם מנהני מילי דתנו רבנן
בהו קרא: הנודר בשמו. בלשון
הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל
דם ואתא לרבויי זורק אבל מקטר
שְׁעָרֶיךָ אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת
ומנסך לא:
נדר קונם עלי כל פירות שבעולם
אילו נאמר זובח יחרם הייתי אומר בזובח
2
הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים
מניין לרבות השתחואה. וא"ת ת"ל
בשם עבודת כוכבים פלונית אם
דברים יז ה
וָמֵתוּ:
קדשים בחוץ הכתוב מדבר תלמוד לומר
5. כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל
ארחץ: והמקיים בשמו. שבועה.
מדאיתקש לזביחה דכתיב
לאלהים בזובח לעבודת כוכבים הכתוב
אַחֵר כִּי יְיָ קַנָּא שְׁמוֹ אֵל
❖
נשבע ה) מתרגם מקיים: עובר בלא
וישתחוו לו ויזבחו לו כדיליף
קַנָּא הוּא: שמות לד יד
מדבר אין לי אלא בזובח מקטר ומנסך
תעשה. ושם אלהים אחרים לא
האומר אלי אתה דכתיב
מניין ת"ל בלתי לה' לבדו ריקן העבודות
תזכירו : הפוער עצמו. מתריז
ויאמרו לו אלה אלהיך ישראל וי"ל
כולן לשם המיוחד לפי שיצאה זביחה
הגהות הב"ח
רעי בפניו וזהו עבודתו וחייב עליו
דהתם הוי כדרכה דאותו עגל אורחיה
לידון בעבודות פנים מניין לרבות השתחואה
(א) רש"י
מיתה: מרקוליס. מצדדין שלש
בזביחה הוה והא דיליף מהתם אלי
ו)
ח
❖
ודקא
ת"ל וילך ויעבוד אלהים אחרים וישתחו
אתה משום דאלי אתה אורחיה בכל
אבנים אחת מכאן ואחת מכאן ואחת
3
עבודת כוכבים:
מלמעלה על גביהן וקורין אותם
להם וסמיך ליה 4 והוצאת את האיש ההוא
אזהרה מניין. וא"ת ות"ל מהיכא
מרקוליס ועובדין אותה בזריקת
הגהות מהר"ב
וגו' עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל כי לא
5
האבנים: גמ' מאי אחד העובד.
דנפקא לי' אזהרה למגפף
רנשבורג
תשתחוה לאל אחר יכול שאני מרבה
אטו כל הני לאו עובד נינהו: אחד
ומנשק מלא תעבדם כדפ"ה במתני'
המגפף והמנשק והמנעיל ת"ל זובח זביחה
א] רש"י
העובד. כל עבודה אף גפוף ונשוק
וי"ל דאי אתא לאזהרה דהשתחואה
בכלל היתה ולמה יצאה ט להקיש אליה
אף דרך בזיון בכדרכה וחייב מיתה
לא הוה מוקמינן ליה למגפף ומנשק:
❖
ולומר לך מה זביחה מיוחדת שהיא עבודת
דכתיב ז) וילך ויעבוד אלהים אחרים
ריש
פנים וחייבין עליה מיתה אף כל שהיא עבודת פנים וחייבין עליה מיתה יצאה
וכתיב בתריה וסקלתם באבנים
ואזהרתיה מהכא ופן תדרוש לאלהיהם
השתחואה לידון בעצמה יצאה זביחה לידון על הכלל כולו אמר מר הייתי אומר
מוסף רש"י
לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את
בזובח קדשים בחוץ הכתוב מדבר זובח קדשים בחוץ כרת הוא סלקא דעתך
י
השוחט בהמה לזרוק
אלהיהם וגו' דהיינו
אמינא כי אתרו ביה קטלא כי לא אתרו ביה כרת קמ"ל אמר ליה רבא
דמה לעבודת כוכבים.
בכדרכה: ואחד המזבח. אפי' שלא
בר רב חנן לאביי אימא יצאה השתחואה ללמד על הכלל כולו וכי תימא
כדרכה בעבודות הללו כדיליף לקמן
זובח למה לי לגופיה דמחשבין מעבודה לעבודה דאיתמר השוחט בהמה
כ
דכל עבודות הנעשות בפנים לגבוה
(ע"ז לד:
לזרוק דמה לעבודת כוכבים ולהקטיר חלבה לעבודת כוכבים ל רבי יוחנן אמר
חייבין עליה מיתה בעבודת כוכבים
וכעי"ז זבחים י.)
אסורה
אפילו שלא כדרכה: ולחשוב נמי
זורק. דבשלמא מקבל ומוליך לא קשיא לן אע"ג דעבודות פנים הם דלא אשכחן דלהוו עבודות
הנעשות לשם עבודת כוכבים כדאשכחן
הנך זביחה ויזבחו לו קטור אשר חלב זבחימו יאכלו ניסוך ישתו יין נסיכם ומיהו דם אשכחן בעבודת כוכבים
בל אסיך נסכיהם מדם וכיון דגמרינן דכל עבודות פנים חייבין בהם אף שלא כדרכה נתנייה נמי: אמר אביי זורק בכלל ניסוך. דמתני'
דהא קרא נמי ניסוך קרייה: מנא הני מילי. דמחייב בהני עבודות אף בשלא כדרכה: אילו נאמר זובח יחרם הייתי אומר. באיזו זביחה
בא הכתוב לענוש מיתה ודאי בזובח קדשים בחוץ קאמר שמצינו שהזהיר עליהם במקום אחר . ולקמן פריך הרי כבר פרשו להם עונש
אחר ונכרת דכתיב גבי שחוטי חוץ : ת"ל לאלהים יחרם. דבא הכתוב לעונשו מיתה דהאי יחרם לשון מיתה דכתיב כל
(חולין לט.)
חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת. זובח לאלהים כל אלהים במשמע ואפילו שלא כדרכה מדלא כתביה בלשון עבודה עובד
לאלהים בזביחה יחרם שמע מינה אפילו אינה עבודה שלו קאמר וכל עבודות שבעולם לכדרכה נפקא לן בהו מיתה מוילך ויעבוד וגו'
דמשמע דבר שהוא עבודה לו: בלתי לה' לבדו ריקן. ונטל כל העבודות מלעבדה בהן ונתנן לשם המיוחד. משמע דאכל עבודות
הראויות לשם קאמר: לפי שיצאה זביחה. בפירוש מכלל שאר עבודות שנכללו בכלל וילך ויעבוד ומדה היא בתורה דדבר שהוא בכלל
ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא שאין הכלל הזה מחייב אלא עבודה הדומה לזבוח שהוא עבודת
פנים. ומהשתא לא נפקא לן דליחייב אהשתחואה שלא כדרכה דלאו עבודה היא בפנים מניין לרבות השתחואה: ה"ג בסיפרי ח) ת"ל וילך
ויעבוד אלהים אחרים וישתחו להם. דעל כרחיך לשלא כדרכה קאמר דאי דרכה לעבדה בכך בכלל ויעבוד הוא: עונש שמענו. דכתיב
ביה וסקלתם דלעיל: אזהרה מניין ת"ל כי לא תשתחוה לאל אחר. והאי נמי אם אינו ענין לכדרכה תנהו ענין לשלא כדרכה. וספרים
דכתוב בהו ט)(כי) לא תשתחוה שיבוש הוא דהא מיתה הכא לא כתיבא: יכול שאני מרבה וכו'. דנימא השתחואה שיצא מן הכלל ללמד על
הכלל כולו יצא דמה השתחואה מיוחד שהיא דרך כבוד וחייב עליה אף לשלא כדרכה אף כל שהוא דרך כבוד כגון אלו חייב: ת"ל זובח.
ואם השתחואה ללמד על הכלל באתה למה פרט לך זביחה הלא דרך כבוד הוא ומהשתחואה נפקא ליה אלא היא באתה ללמד על הכלל לומר
לך זביחה בכלל היתה ויצאה מן הכלל להקיש לה כל הנכללות עמה ולומר לך מה זביחה מיוחדת עבודת פנים אף כל שהיא עבודת פנים
חייבין עליה בחוץ לעבודת כוכבים ומשום דהשתחואה לא נפקא לן מהכא לחיובא הוצרכה השתחואה לחזור ולצאת כדי לדון בעצמה לבדה
שיתחייבו עליה ואע"פ שאין חייבין כיוצא בה ויצאה זביחה ללמד על הכלל כולו: סד"א. האי יחרם אתא לאורויי לן דאי אתרו ביה לקטלא
וכרת כי לא אתרו ביה הוא כדלגבי שבת ועבודת כוכבים ועריות: ה"ג ס"ד אמינא אתרו ביה קטלא ולא אתרו ביה כרת קמ"ל: אימא יצאה לן
השתחואה ללמד על הכלל. ומתרבי מגפף ומנשק וכל שהוא דרך כבוד כהשתחואה. (א) א] וקא קשיא לי' לתנא א"כ זובח למאי אתא תיפוק לי' מהשתחואה
דהא עבודת כבוד הוא: לגופיה. אתא ולאורויי דאפי' לא שחט שחיטה עצמה לעבודת כוכבים אלא שוחט לעצמו וחשב בה ע"מ לזרוק דמה לעבודת
כוכבים חייב ואפי' לא זרק: דמחשבין מעבודה לעבודה. כלומר דמחשבה שהוא מחשב בשעת עבודה זו על עבודה אחרת מחשבה היא להתחייב עליה:
אסורה