סא:
ארבע מיתות פרק שביעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבא
אמר פטור. אע"ג דבפ' בן סורר ומורה אמר
מאי שנא איהו. להיות אלוה יותר ממני ואין דקאמר ליה אחוכי
קלג א
א)
ב)
עליה: ומתניתין. דקשיין אהדדי הכי מתוקמא רישא דקתני עובד
בעבודת כוכבים יהרג ואל יעבור י"ל נהי דחייב למסור עצמו
ג)
אין אומר לא: ברבים הניסתים. דאפילו נתרצו מימלכי והדרי בהו
קלד ב לכתחלה מ"מ היכא דלא מסר את עצמו לא מיחייב מיתה ואין לומר
ד) ה)
אפי' עבודת
ולא טעו הלכך לא קרינא ביה אבה ושמע וסיפא דמחייב באבה
דרבא לטעמיה דאמר בפ' ר' ישמעאל
ו)
קלה ג ד
ז)
כוכבים בצינעא נאמר וחי בהן ולא
ושמע ביחיד הניסת דכיון דנתרצה
ח)
קלו ה שימות בהן דא"כ הני ל) (כריתות)
לאו דעתיה למהדר והוא אבה ושמע
מ"ש איהו מינן דידן ואין דקאמרי אחוכי
ט)
ורחמנא חייביה: והוציא הכתוב יחיד
דמייתי לימא דאתיא כמ"ד בפרק בן
י)
עליה ומתני' כאן ביחיד הניסת כאן ברבים
כ)
מכלל רבים. וילך ויעבוד וגו'
סורר ומורה יהרג ואל
הניסתים יחיד לא מימלך וטעי בתריה רבים
ל) מ)
וסקלתם : ורבים מכלל
יעבור דפלוגתא דתנאי היא $ וי"מ
❖
מימלכי ולא טעו בתריה אמר רב יוסף מנא
יחיד. לדון בסייף הכה תכה
הא דאמר יהרג ואל יעבור היינו
אמינא לה דכתיב לא תאבה לו ולא תשמע
1
דעיר הנדחת: להחמיר על ממונם.
בסתם עבודת כוכבים והכא איירי
אליו הא אבה ושמע חייב איתיביה אביי
תורה אור השלם
א
ושרפת באש וגו' אבל יחיד הקל
בעבודת כוכבים שהכל עובדים
מי שאני בין ניסת דרבים לניסת יחיד והתניא
1. לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא
בממונו שלא גזר עליו לאבדו: מפי
מאהבה ומיראה דומיא דהמן דמייתי
תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס
עצמו. שאין אחר מסיתו: מנא
כי יסיתך אחיך בן אמך אחד יחיד הניסת
ומתני' דאחד העובד משמע ליה
2
עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל
אמינא לה. דבדבורא ניסת מפי
דאיירי כה"ג דאי בסתם עבודת
ואחר רבים הניסתים והוציא הכתוב יחיד
וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו:
אחרים הוא דמחייב: הא אבה ושמע.
דברים יג ט
כוכבים לא איצטריך דשמעינן ממתני'
מכלל רבים ורבים מכלל יחיד יחיד מכלל
2. כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן
למסיתו חייב: אידי ואידי בניסת
דהפוער עצמו לפעור $אע"ג דמכוין
רבים להחמיר על גופו ולהקל על ממונו
אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ
מפי אחרים. ומשכחת לה דלא
לבזויי חייב מיהו ההיא דכהן משיח
אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר
רבים מכלל יחיד להקל על גופם ולהחמיר
הוה מצי לאוקומי בסתם עבודת
נתחייב ניסת משום אבה ושמע כגון
כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר
על ממונם בהא מילתא הוא דשאני אבל
נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים
כוכבים אלא דמשני שפיר וא"ת לרבא
דלא אמר ליה מסית שבחיה דעבודת
אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ
בכל מילי כי הדדי נינהו אלא אמר אביי
אמאי לא השתחוה מרדכי להמן
כוכבים כך אוכלת וכך שותה דכיון
אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ:
דברים יג ז
כאן בניסת מפי עצמו כאן בניסת מפי
וי"ל כדאמר במדרש שהיו צלמים על
דלא ידע ביה מילתא דשבחיה מהדר
3. מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר
קא הדר ביה ולא אבה ושמע: מנא
לבו אי נמי משום קידוש השם
אחרים מפי עצמו מימלך מפי אחרים גריר
סְבִיבֹתֵיכֶם
הַקְּרֹבִים
אמינא לה. דכי כתוב אבה ושמע
כדאמרינן בירושלמי דשביעית
אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּJָ
בתרייהו אמר אביי מנא אמינא לה דכתיב
מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה
כגון פפוס ולוליינוס אחים שנתן להם
בדאמר ליה כך אוכלת וכך שותה
לא תאבה לו ולא תשמע אליו הא אבה
דברים יג ח
הָאָרֶץ:
משתעי: דכתיב. בפרשת מסית
מים בזכוכית צבועה ולא קיבלו מ):
4. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם
ורבא ושמע חייב רבא אמר אידי ואידי בניסת מפי
מאלהי העמים אשר סביבותיכם
וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְיָ
אחרים הא דא"ל כך אוכלת כך שותה כך
אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן
הקרובים אליך או הרחוקים ממך מה
אָבֹת עַל בָּנִים עַל
מטיבה כך מריעה הא דלא א"ל כך אוכלת כך שותה כו' אמר רבא מנא
לי קרובים ומה לי רחוקים ולמה
שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים
❖
אמינא לה דכתיב מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך וגו' מה
הזכיר קרוב ורחוק אלא מפני שדרכו
שמות כ ד
לְשֹׂנְאָי:
3
לי קרובים ומה לי רחוקים הכי קא"ל מטיבותן של קרובים אתה למד מה
של מסית לדבר על עבודת כוכבים
רחוקה שאינו מכיר בה ומוציא בפיו
טיבותן של רחוקים מאי לאו דאמר ליה כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך
גליון הש"ס
השקר ואומר כך אוכלת וכך שותה
מריעה ש"מ רב אשי אמר סיפא בישראל מומר רבינא אמר לא זו אף זו קתני
תוס' ד"ה רבא. וי"מ הא
לפיכך אני אומר לך הסתכל בעבודת
דאמר.
איתמר העובד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה אביי אמר חייב רבא אמר פטור
כוכבים הקרובות לך ותראה שאין
בא"ד אע"ג
אביי אמר חייב דהא פלחה רבא אמר פטור אי קבליה עליה באלוה אין
ב
דמכוין לבזויי.
בהם ממש ומהן אתה למד טיבן של
❖
אי לא לא: סימן עב"ד ישתחו"ה למשי"ח: ואמר אביי מנא אמינא לה דתנן
רחוקים. אלמא קרא בדאמר ליה כך
העובד עבודת כוכבים אחד העובד כו' מאי לאו אחד העובד מאהבה
אוכלת כתוב: רב אשי אמר סיפא.
ומיראה ורבא אמר לך לא כדמתרץ רבי ירמיה אמר אביי מנא אמינא לה
דמחייב באמירה בישראל מומרו) דכיון
הגהות הב"ח
דקבל עליה תו לא הדר ביה שהרי
דתניא לא תשתחוה להם להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם
(א) רש"י
4
❖
הופקר בכך: רבינא אמר. לעולם
במשמע
כמותך יכול אפילו נעבד כהמן ת"ל ולא תעבדם והא המן מיראה הוה
4
בישראל גמור וכולה מתני' בחד
נעבד ורבא כהמן ולא כהמן כהמן דאיהו גופיה עבודת כוכבים ולא כהמן
טעמא ותנא רישא עובד וסיפא אומר
דאילו המן מיראה והכא לאו מיראה ואמר אביי מנא אמינא לה דתניא כהן
מוסף רש"י
ולא זו אף זו קתני כלומר ולא עובד
משיח בעבודת כוכבים רבי אומר בשגגת מעשה וחכמים אומרים בהעלם דבר
מטיבותן של קרובים
ג
בלבד אמרו אלא אף אומר חייב:
אתה למד מה טיבותן
ד ושוין שבשעירה כיחיד ה ושוין שאין מביא אשם תלוי האי שגגת מעשה
מאהבה ומיראה. מאהבת אדם
של רחוקים.
דעבודת כוכבים ה"ד אי קסבר בית הכנסת הוא והשתחוה לו הרי לבו לשמים
ומיראת אדם ולא חשבה בלבו באלהות:
(דברים יג ח) רבי
חייב. במזיד ובהתראה במיתה ובשוגג
אלא דחזא אנדרטא והשתחוה לו אי קבליה עליה באלוה מזיד הוא
אומר בשגגת מעשה.
דכסבור מותר לעשות כן חייב
ואי
וחכמים אומרים
בהעלם דבר.
בחטאת: פטור. בין במזיד בין בשוגג
דלאו כלום עבד: אחד העובד. והלא המזבח והמקטיר עובדין הן אלא הכי קאמר אחד העובד ואפילו מאהבה ומיראה ואחד המזבח לשם
(הוריות ז:) הרי לבו
אלהות דתנא סיפא לגלויי עליה דרישא דמאהבה ומיראה הוא ואפילו הכי חייב: כדתירץ ר' ירמיה. אחד העובד כל עבודה שהיא דרכה
לשמים.
בכך ואחד המזבח שלא כדרכה ולעולם רישא וסיפא לשם אלהות: ז) ולא תעבדם. יתירא הוא: נעבד כהמן. שעשה עצמו עבודת כוכבים
כדאמר במגילה דאי לאו הכי לא הוה מרדכי מתגרה בו והיה כורע ומשתחוה לו: והא המן. מיראת המלך הוו פלחי ליה כדכתיב
(כריתות ג.
כי כן צוה לו המלך וקתני דלא: ודלא כהמן. דקתני יכול אפילו נעבד כהמן לאו למיסר מיראה אלא למיסר אדם הנעבד לשם עבודת
וכעי"ז שבת עב:)
ח)
אנדרטא.
כוכבים שלא מיראה למסגד ליה בסתמא והאי דנקט המן משום דעשה עצמו עבודת כוכבים הוא: כהן משוח. בקרבן עבודת כוכבים:
ר' אומר בשגגת מעשה. אפילו לא נעלם ממנו איסור עבודת כוכבים אלא ששגג במעשה חייב. ואע"ג דבשאר מצות אין מביא קרבן
האמור בו אלא א"כ נעלמה ממנו הלכה דכתיב גבי חטאת צבור ונעלם דבר כגון הורו ב"ד שחלב מותר ועשו ע"י העלמתן דבפר
(שבת עב:)
כהן משוח כתוב לאשמת העם הרי משוח כצבור אפילו הכי בעבודת כוכבים שקרבנו שוה לשאר יחידים כדקתני ואזיל מחייב בשגגת
מעשה בלא העלם דבר. ולקמן מפרש האי שגגת מעשה היכי דמי: וחכ"א. אף כאן אינו חייב אלא בהעלם דבר. ובהוריות בפ"ב ילפינן
טעמא מקרא: ושוין שבשעירה כיחיד. ואפילו לרבנן דלא משוי ליה כשאר יחיד לענין להתחייב בלא העלם דבר מודים הן שאין קרבנו בעבודת
כוכבים חלוק משאר יחיד שמביא שעירה דכתיב גבי קרבן עבודת כוכבים בפרשת שלח לך ואם נפש אחת אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משוח
(א) משמע ואע"פ שנשיא ומשוח חלוקין מן היחידים בשאר מצות שהנשיא מביא שעיר זכר ונאכל וכהן משוח פר ונשרף והיחיד מביא כשבה או
שעירה בעבודת כוכבים שוין הן: ושוין שאינו מביא אשם תלוי. על שום לא הודע שבתורה משום דגבי אשם תלוי כתיב על שגגתו אשר
שגג משמע מי שמביא חטאת על הודע דשגגת מעשה מביא אשם תלוי על לא הודע יצא משוח שאין מביא חטאת אלא בהעלם דבר ואשמעינן
הכא אפילו לרבי דאמר שיש לך קרבן שהמשוח חייב בשגגת מעשה מודה הוא שאין מביא אשם תלוי. ובמס' הוריות יליף מקרא מדכתיב באשם
תלוי שגגתו שגגתוט) תרי זימני מי שכל חטאו בשגגה יצא משוח שאין כל חטאו בשגגה שהרי בשאר מצות צריך העלם דבר: שגגת מעשה. בלא
העלם דבר ה"ד: הרי לבו לשמים. ולא השתחוה זה לעבודת כוכבים לא מזיד ולא שוגג הואי) אלא לשמים שהרי לשמים נתכוין ואפילו היה יודע
שזה הבית עבודת כוכבים הוא והוא משתחוה בתוכו לשמים אין כאן עונש שהרי אף משתחוה לבית הכנסת לא לבית הוא משתחוה אלא למי
ששכן שמו עליה: אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליה. שראה דמותכ) שהיו רגילין לעשות בדמות המלך והרואה אותו משתחוה לו לכבוד המלך ופעמים
שעובדין אותו וזה ראה אחד שהיה נעבד ולא ידע שהוא נעבד והשתחוה לו: אי דקבליה עליה באלוה. שהשתחוה לו לשם עבודת כוכבים מזיד הוא:
ואי