דיני ממונות בשלשה
פרק ראשון סנהדרין ח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פסילנא
לך. מרחיק היה עצמו אבל מן הדין לא מיפסיל וכן
פסילנא לך. שהזכרתני טובתך: חזייה. רב כהנא לההוא גברא:
סה א
א)
דהוה גאיס ביה. ברב. סומך ובוטח עליו ומדבר גבוהות: מפיקנא
ההוא דשני דייני גזירות דאייתי ליה צנא
ב)
מפיקנא
לך רב מאונך. דמשמתינא לך והא דקאמר
לך רב מאונך. (א) אודיעך שאין רב יכול לסייעך דמשמתינא לך:
דפירי:
ג)
אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה. לאמיתו: לאקדומיה. אם בא
במו"ק מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב הני מילי כשמנדה
ד)
ה)
ב
לפניך דין של פרוטה וחזר ובא דין
אותו לכבוד עצמו אבל לשם שמים לא:
מוציא
שם רע. פי' בקונטרס
אחר של מנה הקודם לפניך הקדם
פסילנא לך לדינא אמר ליה רב לרב כהנא
סו ג
א
לחתוך: כי המשפט לאלהים הוא.
שהבעל טוען פתח פתוח
ו)
פוק דייניה חזייה דהוה קא גאיס [ביה] א"ל
סז ד ה
ז)
מצאתי להפסידה כתובתה וקשה לר"ת
כאילו אתה דן ומוציא ממון מיד
אי צייתא צייתא ואי לא מפיקנא לך רב מאונך
הקב"ה שהרי עליו להחזיר ממון
חדא דגבי אונס ומפתה קתני לה שהן
ח)
1 כקטן כגדול תשמעון אמר ריש לקיש שיהא
ט)
לבעליו: על דבר זה. שנטל שררה
קנסות ועוד דבכל דוכתא שמזכיר
חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה
סח ו
י)
ב
לעצמו לומר תקריבון אלי
מוציא שם רע הוי לענין ק' סלעים
כ)
מנה למאי הלכתא אילימא לעיוני ביה
שהיה לו לומר תקריבון לפני השכינה:
ועוד דג' דמתניתין מומחין הן ובכמה
ל) מ)
ומיפסקיה פשיטא אלא לאקדומיה לא תגורו
נ)
נענש משה. שלא זכה שלא נאמר לו
דוכתי אשכחן שדנין דיני כתובה בבבל
ט)
ג
1
❖
סט ז ח
מפני איש (א"ר חנן אל תכניס דבריך מפני
פרשת נחלות עד שבא מעשה לפניו
וכן נוהגין עכשיו ועוד מה שמפרש
ולא ידע מה להשיב: כתיב ואצוה את
נמי חוששין ללעז מתוך שיטעון פתח
איש) 1 כי המשפט לאלהים הוא א"ר חמא
שופטיכם. משמע את חכמיהם הזהיר
פתוח מצאתי חיישינן שמא ישמעו
תורה אור השלם
ברבי חנינא אמר הקב"ה לא דיין לרשעים
ע ט
עדים ויבואו ויעידו שזינתה אין לשון
להדריך ציבור י) במשפט והחקים על
1. לֹא תַכִּירוּ פָנִים
שנוטלין מזה ממון ונותנים לזה שלא כדין
כרחם: וכתיב ואצוה אתכם. דציבור
לעז נופל על זה אלא על דבר שהוא
בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל
אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו
❖
עא י
שקר כמו נמצאת אתה
עצמם הזהיר ומה הוצרך להזהירן:
תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי
1 והדבר אשר יקשה מכם א"ר חנינא ואיתימא
אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים
כי אתה תבוא את העם. משמע גם אתה
מוציא לעז על גיטין הראשונים ועוד
הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה
רבי יאשיה על דבר זה נענש משה שנאמר
דקאמר דונו לי מיהא דיני ממונות
כאחד מהן: כי אתה תביא. משמע (לשון)
מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי
רבינו חננאל
וּשְׁמַעְתִּיו: דברים א יז
ויקרב משה את משפטן לפני ה' מתקיף לה
שררה נוהג עליהן: משה אמר לו
מי דוחקו כל זמן שאין האשה תובעת
כ)
2
2. וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת
בבזיון אלא צריך להתעסק
אותו כתובתה ועוד דקאמר תבעו
זקנים שבדור (ב) עמהם א]. על פיהם עשה
רב נחמן בר יצחק מי כתיב ואשמיעכם
בהן בכולן כמו שהן
מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְיָ:
ממון בשלשה תבעה מיבעיא ליה
מעשה ולא תשתרר עליהם דההוא קרא
במדבר כז ה
מפורשין בפ' לא יחפור
ושמעתיו כתיב אי גמירנא גמירנא ואי לא
1
3. וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם
והא דאמר רב לאושפיזא
דכי אתה תבוא משה אמרו כדכתי' ביה
ועוד מה שייך תביעה (ד) שאינו בא אלא
אזלינא וגמירנא אלא כדתניא ראויה פרשת
פסילנא לך לדינא ודבר
בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ
אל הארץ אשר נשבע ה' וגו' ובמקרא
לפטור את עצמו מכתובתה ועוד
אחד בדור ולא שנים
בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק
נחלות שתיכתב על ידי משה רבינו אלא
ובמקום דאיכא נפשות משמע דבההיא
דכי אתה תביא כתיב אל הארץ אשר
דברים כולן פשוטין הן:
בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין
שזכו בנות צלפחד ונכתב על ידן ראויה היתה
תנא זימון בשלשה
דברים א טז
גֵּרוֹ:
ממון איירי ועוד שמעתי מהר"ף דלר'
נשבעתי לאבותיכםל) וגו' אלמא דהקב"ה
4. וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת
אוקימנא אזמוני לדינא
פרשת מקושש שתיכתב ע"י משה רבינו
בעצמו אמרו: דבר אחד. מנהיג
מאיר דאית ליה כתובה דאורייתא
והני מילי בלא יומא
הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים
אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו
אחד: יומא דדינא. שני וחמישי תקנת
בפרק אף על פי אינו
דדינא צריך למימר השליח
(ג)
אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
כי שלשה שלחו אותי
דברים א יח
עזרא היא בב"ק : אזמוני
ללמדך שמגלגלין חובה ע"י חייב וזכות על
נאמן להפסידה כתובתה דדוקא למ"ד
5. הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל
אליך אבל ביומא דדינא
לדינא. ב"ד ששולחין שלוחם לבעל
כתובה דרבנן נאמן כדמוכח בפ"ק
ידי זכאי כתיב ואצוה את שופטיכם בעת
לא צריך למימרא שליחא
הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי
3
דתלתא [שלחוהו] שזה
דין שצועקים עליו לבא ולדון לפניהם
דכתובות דאמר רב נחמן
יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי
ההיא וכתיב ואצוה אתכם בעת ההיא אמר
4
דבר ידוע הוא דביומא
שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר
צריך השליח להזמינו בשם שלשתן:
חכמים תיקנו לבנות ישראל לבתולה
רבי אלעזר אמר רבי שמלאי ד אזהרה לציבור
דדינא תלתא יתבי:
יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל
ואמר משמיה דחד. פלוני דיין מזמינך
מאתים ולאלמנה מנה והם האמינוהו
תשלומי כפל ותשלומי
הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ
שתהא אימת דיין עליהן ואזהרה לדיין
ה
לַאֲבֹתָיו: במדבר יא יב
ד' וה' בג' [מומחין].
לא אמר כלום ואי לא אזיל לא
כו' ומפר"ת דכולה שמעתי' איירי
6. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ
אוקמה רב נחמן בר
שיסבול את הציבור עד כמה אמר רבי חנן
משמתינן ליה: דיני קנסות. זה
לענין ק' סלעים שהאב תובע לבעל
יעקב בדיני קנסות ולפיכך
וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל
ואיתימא רבי שבתאי כאשר ישא האומן את
שמשלם יותר מדינו: המוציא שם רע.
וחוששים ללעז היינו לעז הדיינים
מ)
5
צריך ג' מומחין כי
יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי
ההדיוטות אפילו עשרה
היונק כתיב כי אתה תבוא וכתיב כי אתה
אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם
לא מצאתי לבתך בתולים ובא
כגון שהביא הבעל עדים שזינתה
6
7
פסולין לדון דיני קנסות.
הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר
להפסידה כתובתה ולא להרגה שאינו
והוכחשו דמיחייב הבעל השתא ק'
תביא אמר רבי יוחנן אמר לו משה ליהושע
האונס והמפתה בג' שהן
נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתָם לָתֵת
דיני קנסות: ירושלמי
מביא עדים שזינתה תחתיו דאי
סלעים דרבנן סברי בעי כ"ג דאי
לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה
אתה והזקנים שבדור עמהם אמר לו הקב"ה
דברים לא ז
ר' (מינא) [מנא] אמר
אוֹתָם:
אנפשות קאתי לא אמר ר"מ בשלשה:
בג' חיישינן שמא אח"כ יבואו עדים
טול מקל והך על קדקדם דבר אחד לדור ואין
7. וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן
בנערה מאורסה פליגי
וחכמים אומרים כו' מפני שיש בו
שזינתה ויצטרך להוסיף עד כ"ג ואתי
ונדחו דבריו אבל חלקו
וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי
שני דברין לדור תנא זימון בשלשה מאי
דיני נפשות. קס"ד דהכי קאמרי משום
להוציא לעז על הראשונים לומר שלפי
במוציא שם רע. רבי מאיר
אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי
זימון אילימא ברכת זימון והתניא זימון
סבר לייסרו ולעונשו בג'
יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר
שלא ידעו לדון הוסיפו עליהן ודוקא
דאיכא מוציא שם רע דשייך ביה דיני
ואם נמצאו דבריו אמת
נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי
ו וברכת זימון בשלשה וכי תימא פרושי
הוכחשו אבל הוזמו תו לא חיישינן
נפשות וכגון שמביא עדים ובגמרא
בכ"ג. וחכ"א הכל בכ"ג
אֶהְיֶה עִמָּךְ:
❖
קמפרש מאי זימון ברכת זימון והתניא זימון
דברים לא כג
ואמר עולא בחוששין
לסהדי אחריני דמוכחא מילתא
פרכינן וכי יש בו דיני נפשות מאי
ללעז פליגי כלומר אם
בשלשה ברכת זימון בשלשה אלא מאי
דאסהדי שקרי מהדר הבעל אבל
הוי השתא מיהא לאו דיני נפשות
ישבו שלשה לדין על
הוא דליכא עדים נ): ור"מ סבר אין
בהוכחשו או לא כוונו עדותן אכתי
זימון אזמוני לדין כי הא דאמר רבא הני בי
הבעל לעונשו ולייסרו
ז
הגהות הב"ח
ודקדקו ונמצאו דבריו
חוששין ללעז. אין חוששין שמא
אפשר להיות דקושטא הוה קאמרי
תלתא דייני דיתבי ואזיל שליחא דבי דינא
(א) רש"י
אמת כיון שהן דיני
ואיכא למיחש טפי דילמא אתו אחריני
כשיבואו לב"ד ויצא הקול ישמעו עדים
מכחך
ואמר מפומא דחד לא אמר כלום עד דאמר
נפשות צריכין להוסיף
ור' מאיר לא חייש ללעז הדיינין ואין
ויבואו ויעידו שזינתה תחתיו ועכשיו
(ב) ד"ה
עליהן עשרים אחרים אתי
משמיה דכולהו הני מילי בלא יומא דדינא
ואתה (ג) ד"ה
למימר לא אוסיפו עליהן
לדמות ליוסיפו הדיינים דלקמן
אין הבעל יודע בהן ותבעי כ"ג
הני עשרים אלא משום
ח אבל ביומא דדינא לית לן בה: תשלומי
דלא חיישינן ללעז הדיינין:
דשמא יבא לידי דיני נפשות ורבנן
(ד) תוס'
דקדמאי לא הוו ידעי
כפל כו': שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא
רבה למידן האי דינא ומפקי
סברי חוששין: דכ"ע לא חיישינן
❖
כיון
לעז עליהן ורבי מאיר
לרב נחמן בר יעקב ילמדנו רבינו דיני קנסות בכמה מאי קמיבעיא ליה
ללעז. ואם תחילת תביעתו של בעל
לא חייש ללעז וחכמים
לא בא לידון על פי עדים אלא על
הא אנן תנן בשלשה אלא יחיד מומחה קמיבעיא ליה דאין דיני קנסות
חיישי הלכך הוי המלקות
ידי עצמו ולהפסידה כתובתה מודו
והעונש מבתחילה בכ"ג.
או לא אמר ליה תניתוה תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה בשלשה
הגהות מהר"ב
ואם נמצאו הדברים אמת
רבנן דבשלשה: והכא כגון דאיכניף
מאי שלשה אילימא שלשה הדיוטות האמר אבוה דאבוך משמיה דרב
רנשבורג
הם הן הדיינין עליה דיני
עשרים ושלשה. שאמר הבעל להביא
נפשות. רבה אמר מתניתין
אפילו עשרה והן הדיוטות פסולין לדיני קנסות ט אלא מומחין וקאמר
א] רש"י
עדים שזינתה תחתיו ולא מצא: ואיבדור.
כגון דיתבי כ"ג לעיוני
שלשה: וחכמים אומרים מוציא שם רע בעשרים ושלשה: וכי יש בו דיני
בהאי דינא ונפקי (תרי)
הדיינין והלכו להם: ואמר. הואיל ואין
❖
[כ'] מינייהו ואמר להו
נפשות מאי הוי אמר עולא בחוששין ללעז קמיפלגי רבי מאיר סבר אין חוששין
לי עדים דנו לי מיהת בשלשה דיני
דיינו לי מיהת על העונש
ללעז ורבנן סברי חוששין ללעז רבא אמר כולי עלמא ללעז לא חיישינן
ועל המלקות ר' מאיר
ממונות להפסידה כתובתה ע"י עצמו
י
סבר דייני להו דממון
מוסף רש"י
והכא בחוששין לכבודן של ראשונים קמיפלגי והב"ע כגון דאיכניף בי
דקיי"ל חכמים תיקנו
הוא ולא חיישינן לכבוד
להם לבנות ישראל לבתולה מאתים
ראויה פרשת נחלות
עשרין ותלתא למידן דיני נפשות ואיבדור ואמר להו דיינו לי מיהא דיני ממונות
הני (תרי) [כ'] דנפק
כו' ראויה היתה פרשת
וחכמים חיישי לכבודן
ולאלמנה מנה והם האמינוהו להפסידה
מיתיבי
מקושש כו'.
על פיו חזקה אין אדם טורח בסעודה
ומפסידה. רבי מאיר סבר בשלשה דאין
חוששין לכבוד הראשונים ודנין אפילו בשלשה ורבנן סברי חוששין לכבוד הראשונים ובעי כולהו:
וחכ"א
(רשב"ם ב"ב קיט.) שמגלגלין חובה. על ידי חייב. וזכות. על ידי
זכאי. (שם קיט:) אתה והזקנים שבדור עמהם. (דברים לא ז) טול מקל והך על קדקדם. (שם)