ארבע מיתות פרק
שביעי
סנהדרין
סב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי לא קבליה עליה באלוה. אלא לכבוד המלך השתחוה לו לא כלום הוא דהא לא אכוין לשם עבודת כוכבים: אלא לאו. שעבד עבודת
קלז א
א) ב)
כוכבים מאהבה ומיראת אדם כסבור שמותר לעשות והאי אומר מותר כי האי גוונא דידע ליה לאיסור עבודת כוכבים בכל עבודות שלה
ג) ד)
לאו העלם דבר קרי לה אע"פ שנעלם ממנו איסור אהבה ויראה שאין זו מגוף האיסור אלא א"כ נעלם ממנו עיקר עבודת כוכבים באחת
קלח ב
מעבודותיה כסבור שעבודה זו מותר לה: ורבא אמר לך. לא הוי שגגת מעשה הכי אלא באומר מותר לעבוד עבודת כוכבים כסבור אין
ה)
קלט ג
ו)
עבודת כוכבים בתורה: אומר מותר
ד
ורבא אמר [לך] לא באומר מותר.
היינו העלם דבר. ובהא אפילו רבנן
ואי לא קבליה עליה באלוה לא כלום הוא
ז)
מודו: ומשני אומר מותר דקאמינא
ובריש הגולין
ח)
אלא לאו מאהבה ומיראה ורבא אמר לך לא
קמ ה ו ז
ט)
היינו דקא עקר לה לגמרי: העלם
דממעט רבא מבשגגה פרט
באומר מותר אומר מותר היינו העלם דבר
דבר קיום מקצת ובטול מקצת. כגון
לאומר מותר התם גרס רבה דעני
❖
❖
קמא ח
באומר מותר לגמרי העלם דבר א קיום מקצת
אביי בתריה אי נמי גבי גלות טובא
יש עבודת כוכבים בתורה שלא לזבוח
בשגגה כתיבי ט): מאי טעמא
וביטול מקצת תני רבי זכאי קמיה דרבי
ושלא לקטר אבל המשתחוה מותר:
יוחנן זיבח וקיטר וניסך והשתחוה בהעלם
תורה אור השלם
מוסף רש"י
דר' יוסי. בפ' כלל גדול
אינו חייב אלא אחת. וכל עבודותיה
אחד אינו חייב אלא אחת אמר ליה פוק
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ואי לא קבליה עליה
פ"ה דאכתי מ"ם דמאחת ומ"ם
באזהרה אחת הן לא תעבדם
באלוה לא כלום הוא.
לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא
הלכך אין כאן חלוק חטאות: פוק
תני לברא אמר רבי אבא הא דאמר ר' זכאי
דמהנה למאי אתו ולשון מ"ט לא
בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְיָ
תני לברא. דטעות הוא ולקמן
משמע כן ויש לפרש מ"ט דר' יוסי
מחלוקת ר' יוסי ורבי נתן דתניא הבערה
אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה
מפרש טעמא: הבערה. שיצאה
הא לשמעון ולשם משמעון לאבות
מֵאַחַת מֵהֵנָּה:
ללאו יצאה דברי רבי יוסי ורבי נתן
אומר
❖
(כריתות ז.) הבערה
ויקרא ד ב
ולתולדות איצטריך ומפרש משום
מכלל לא תעשה כל מלאכה
ללאו יצאה.
לחלק יצאה למאן דאמר הבערה ללאו
דשבת: ללאו יצאה. להוציאה מחומרי
דאסמכינהו אהדדי דרשינן נמי אחת
יצאה השתחואה (א) נמי ללאו יצאה למ"ד
שהיא הנה והנה שהיא אחת:
שאר מלאכות וללמד עליה שאינה לא
הגהות הב"ח
הבערה לחלק יצאה השתחואה נמי לחלק
בכרת ולא במיתה אלא בלאו: לחלק.
העלם
(א) גמ' השתחוואה
יצאה מתקיף לה רב יוסף דילמא עד כאן
לחלוק ולומר לך מה זו מיוחדת שהיא
השתחוואה
(פסחים
לא קאמר רבי יוסי התם הבערה ללאו יצאה דנפקא ליה חילוק מלאכות
מאבות מלאכות הנעשית במשכן
ה: וכעי"ז יבמות ו: ולעיל
לה:)
וחייב עליה הכתוב בפני עצמו שפרט
מאחת מהנה דתניא ר' יוסי אומר ועשה מאחת מהנה פעמים שחייב אחת
1
לה לבדה אף כל שהוא אב מלאכה אם
(שבת ע.)
על כולן פעמים שחייב על כל אחת ואחת וא"ר יונתן מאי טעמא דרבי יוסי
לחלק יצאה.
עשאן בהעלם אחד חייב על כל אחת
דכתיב ועשה מאחת מהנה אחת מאחת הנה מהנה אחת שהיא הנה והנה
ואחת דכל דבר שהיה בכלל ויצא מן
שהיא אחת אחת שמעון מאחת שם משמעון הנה אבות מהנה תולדות אחת
הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא
שהיא הנה זדון שבת ושגגות מלאכות הנה שהיא אחת שגגת שבת וזדון
ב
ג
אלא ללמד על הכלל כולו יצא:
מלאכות אבל הכא דלא נפקא ליה חילוק מלאכות מדוכתא אחריתי
השתחואה נמי ללאו יצאה. לקמן
דכולי עלמא השתחואה לחלק יצאה חילוק מלאכות דעבודת כוכבים נמי
אמר שלש השתחואות נאמרו
(יבמות ו:)
תיפוק ליה מאחת מהנה אחת זביחה מאחת סימן אחד הנה אבות זיבוח
באזהרת עבודת כוכבים אחת לשלא
כדרכה לכדאמרן לעיל אזהרה מניין
קיטור ניסוך והשתחואה מהנה תולדות שבר מקל לפניה אחת שהיא
ד
ה
ת"ל לא תשתחוה ואחת לכדרכה
הנה זדון עבודת כוכבים ושגגת עבודות הנה שהיא אחת שגגת עבודת
ו
ואחת לחלק מה השתחואה מיוחדת
כוכבים וזדון עבודות האי שגגת עבודת כוכבים היכי דמי אי קסבר בית
מעשה לעצמו וחייב עליה בעצמה
הכנסת הוא והשתחוה לו הרי לבו לשמים אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליה
אף כל עבודה ועבודה בשוגג חייב
(פסחים ה:
אי קבליה עליה מזיד הוא אי לא קבליה עליה לא כלום הוא אלא
עליה חטאת לעצמה. ותנא דר' זכאי
וכעי"ז לעיל לה:) ועשה
מאהבה ומיראה הניחא לאביי דאמר חייב אלא לרבא דאמר פטור מאי
סבירא ליה כר' יוסי דההוא השתחואה
מאחת מהנה.
איכא למימר אלא באומר מותר תפשוט דבעא מיניה רבא מרב נחמן
יתירא לאו לחלק יצאה אלא ללמד
ז
עליה שהיא בלאו ולא בכרת ואין
העלם זה וזה בידו מהו תיפשוט דאינו חייב אלא אחת הא לא קשיא
ח
חטאת על שגגתה ואע"פ שחייבין
ותפשוט ומי מצית מוקמת להני קראי בעבודת כוכבים דאילו הכא כתיב
עליה מיתה דהא גבי סקילה כתיב
במשיח פר ובנשיא שעיר וביחיד כשבה ושעירה ואילו בעבודת כוכבים
וישתחו להם מיהו מכרת
תנן ושוין שבשעירה כיחיד ותו לא מידי כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר
(שבת ע.)
ומחטאת אפקה הלכך לא משכחת
הכי מאי טעמא דר' יוסי.
קרא בעבודת כוכבים לחלק: מאחת
מהנה. גבי חטאת כתיב פעמים שחייב
חטאת אחת על כולן כגון שוגג בשבת כסבור
אין היום שבת אבל יודע היה שכל מלאכות שהוא
(שם)
עושה אסורות בשבת מביא קרבן אחד דחדא שגגה היא ופעמים שחייב על כל אחד ואחד כגון שהזיד בשבת ויודע שהוא שבת היום ויש שבת
אחת מאחת הנה מהנה.
בתורה ושגג במלאכות שלא היה יודע שהמלאכות הללו אסורות אלא מלאכות אחרות חייב על כל אחת ואחת שיש כאן שגגות הרבה: ר' יונתן
מפרש טעמא דר' יוסי היכי משמע ליה האי מהאי קרא: ועשה מאחת מהנה. הוה ליה למכתב ועשה אחת מהנה אי נמי ועשה מהנה אי נמי
ועשה אחת ולישתוק מדכתבינהו הכי ש"מ למדרש כל חד וחד לחודה לחייבו על אחת ועל מאחת כלומר מקצת העבירה על הנה ועל מהנה
כדמפרש הנה אבות מהנה תולדות. ולמדרשינהו נמי כי הדדי הכי מדסמכי להדדי: אחת שהיא הנה. כלומר פעמים שהוא חייב על מצוה אחת
חטאות הרבה והנה שהיא אחת פעמים שאינו חייב אלא אחת על מצות הרבה והכי משמע מאחת מחייב הנה מהנה מחייב אחת מדכתיב
מ' יתירא. והשתא מפרש לה אחת כשעשה עבירה שלימה שנתכוין לכתוב שמעון וכתבו כולו מאחת על מקצתו נמי מחייב כגון נתכוין לכתוב
שמעון ולא כתב אלא שתי אותיות חייב. ולהכי נקט שמעון משום דשתי אותיות ראשונות הוו להו שם במקום אחר כגון שם בן נח וה"ה גד
מגדיאל דן מדניאל אבל נתכוין לכתוב שם אחר כגון נפתלי ולא כתב ממנו אלא שתי אותיות לא מיחייב שאין כאן מלאכה בשום מקום: מהנה
תולדות. דנפקא לן מדדמי להו לאבות והיינו מהנה כלומר מן הדומות להם: אחת שהיא הנה. דאמרן לעיל פעמים שמתחייב על כל
אחת ואחת דהיינו על אחת הנה על מצוה אחת כמה חטאות כגון עושה מלאכות הרבה בזדון שבת ושגגות מלאכות כדפרישית לעיל דיש
כאן שגגות הרבה: שגגת שבת וזדון מלאכות. יודע שמלאכות הללו אסורות בשבת אבל כסבור אין שבת היום כולה חדא שגגה היא: דכולי
עלמא לחלק יצאה. דהכל מודים דכל היוצא מן הכלל ללמד על הכלל כלו יצא אי לא נפקא לן מדוכתא אחריתי ומשום הכי אמר ליה פוק
תני לברא דאפילו לרבי יוסי חייב על כל אחת ואחת: תיפוק לי מאחת מהנה. לרבי אבא פריך נהי דמתניתין רבי יוסי היא דהשתחואה
ללאו יצאה מיהו תיפוק לן דחייב על כל אחת ואחת מהנה כדנפקא ליה לרבי יוסי בשבת דהא האי קרא גבי חטאת סתמא כתיב
ונדרשיה נמי בעבודת כוכבים הכי אחת ועשה אחת שעשה עבודה שלימה כגון זבוח מאחת ועשה מאחת כגון שחט סימן אחד לעבודת
כוכבים דאשכחן ליה הכשר גבי חטאת העוף בפנים: שבר מקל לפניה. לשם עבודת כוכבים דדמי לשחיטה ששובר מפרקתה וכגון דדרכה
לעובדה במקל כדאמרינן במס' עבודת כוכבים בפ' ר' ישמעאל עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל שבר מקל לפניה חייב:
(שם
אחת שהיא הנה. פעמים שהוא חייב על עבודה אחת חטאות הרבה כגון שעבד עבודות הרבה: בזדון עבודת כוכבים ושגגת עבודות.
ועי"ש קג:) מהנה
דיודע שעבודת כוכבים אסורה בזבוח אבל כסבור שמותר לקטר ולנסך ולהשתחוות: האי שגגת עבודת כוכבים היכי דמי. כלומר היכי
תולדות.
מתוקם קרא בעבודת כוכבים הא לא משכחת לה שגגת עבודת כוכבים בזדון עבודות הלכך לא נפקא לן בעבודת כוכבים חלוק מלאכות
(שם ע:) אחת שהיא
מהכא: אלא מאהבה ומיראה. יודע שאסורה עבודת כוכבים בעבודות הללו אבל שגג בכך כסבור שאין עבודת כוכבים בתורה מאהבה
הנה.
ומיראת אדם והוי כשגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות דמחייב חדא: אלא באומר מותר. כסבור אין עבודת כוכבים בתורה ונהי דלא
הוי שגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות אלא שגגת זה וזה מיהו קרא דקאמר הנה שהיא אחת בהכי מוקים לה: דבעא מיניה רבא מרב נחמן.
במסכת שבת פרק כלל גדול : להני קראי. האי אחת והאי הנה: ואילו בעבודת כוכבים (תנן) [תניא]. לעיל ושוין רבי
(שם) הנה שהיא
וחכמים שכהן משיח בשעירה כיחיד: ותו לא מידי. ליכא לשנויי מידי הלכך לא נפקא לן חלוק מלאכות בעבודת כוכבים מהכא
אחת.
אלא מהשתחואה כאתקפתא דרב יוסף. והא דרבי זכאי דפטר לה בחדא נפקא מלא תעבדם הכתוב עשאן עבודה אחת:
הכי
(שם) העלם זה וזה בידו. מהו. (שם) ותו לא מידי. (סוכה לו:) (ערובין קג:)
(יבמות לט. קדושין כא:) (ע"ז כג. סד.) (לקמן סו:)