סב:
ארבע מיתות פרק שביעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
העלם
זה וזה בידו. פי' דלא ידע לשבת בשום מלאכה כדמוכח
הכי תנא קמיה. ר' זכאי קמיה דר' יוחנן: חומר
בשבת וכו'. לקמן
קמב א
ל)
א) ב)
ג)
מפרש לה: שגג בלא מתכוין. לא נתכוין למלאכה זו אלא לדבר אחר
בפ' כלל גדול דמייתי עלה מתני' ארבעים
קמג ב
ד) ה)
ועלתה בידו מלאכה זו: קצירה וטחינה. דאיכא שמות מחולקין
מלאכות חסר אחת וא"ר יוחנן שאם עשה כולם בהעלם אחד כו' ולא
ו)
ומשום הכי חייב שתים: חלב וחלב. שני זיתים בשני ימים ולא נודע
דמי לשכח עיקר שבת דתנן התם אינו חייב אלא אחת דשכח לגמרי
ז) ח)
קמד ג
ט) י)
לו בנתיים שחטא אינו חייב אלא אחת
כגון תינוק שנשבה לבין הנכרים
כ) ל)
כדמפרש טעמא לקמן: שבשאר
אבל הכא כי מדכרו ליה מדכר
הכי תנא קמיה חומר בשבת משאר מצות
מ)
מצות שגג בלא מתכוין. בחלבין
וא"ת מאי קאמר הכא תפשוט דילמא
נ)
חומר בשאר מצות מבשבת חומר בשבת
❖
קמה ד
ובעריות איכא למתוקמא כגון חלב
הכא דאינו חייב אלא אחד דשכח
שהשבת עשה שתים בהעלם אחד חייב על
המהותך לפניו וכסבור רוק הוא
לגמרי כגון תינוק שנשבה לבין
כל אחת ואחת מה שאין כן בשאר מצות
ובלעו דלא מתכוין לאכילה אלא
הנכרים ויש לומר דה"מ לשנויי הכי
הגהות הב"ח
חומר בשאר מצות שבשאר מצות שגג
מתעסק בדבר אחר בבליעת רוק
ובפ"ק דכריתות משני רב
(א) גמ'
בלא מתכוין חייב מה שאין כן בשבת אמר
פפא משכחת לה בתינוק שנשבה לבין
והיכי דמי שוגג גמור כסבור שומן
❖
מר חומר בשבת שהשבת עשה שתים כו'
הנכרים אי נמי דטעו בהאי
הוא ואכלו דנתכוין לאכילה אבל זה
היכי דמי אילימא דעבד קצירה וטחינה
לא שוגג הוא ואפ"ה חייב כדאמרן
קרא אלהי כסף ואלהי זהב
לקמן בשמעתין שכן נהנה משא"כ
אסירי דמיני אחרינא לא וה"נ הוה
דכוותה גבי שאר מצות דאכל חלב ודם
מוסף רש"י
בשבת כגון נתכוין להגביה את התלוש
מצי לאוקמי במגפף לעבודת כוכבים
הכא תרתי מיחייב והכא תרתי מיחייב אלא
דאכל חלב ודם.
וחתך את המחובר פטור שנאמר
שדרכה בגיפוף והוא סבור שאין
גבי שאר מצות דאינו חייב אלא אחת היכי
דרכה בכך אלא כיון דלא קאי הכי
אשר חטא בה עד שיתכוין
(שבת עב:) דאכל
דמי דאכל חלב וחלב דכוותה גבי שבת
לא חשש לדקדק: מ)הא לא קשיא
חלב וחלב.
למלאכה זו פרט למתעסק בדבר אחר
(שם) דקסבר בית
דעבד קצירה וקצירה הכא חדא מיחייב
תיפשוט. בפרק כלל גדול
ועלתה בידו מלאכה זו ומיהו מתעסק
הכנסת הוא והשתחוה
והכא חדא מיחייב והיינו דאמר ליה פוק
ועלה בידו אכילת חלבים או עריות
אהדר ליה רב נחמן לרבא האי
לו.
תני לברא מאי קושיא דילמא לעולם אימא
חייב שכבר נהנה. אבל בעבודת
העלם שבת בידו ואינו חייב אלא אחת
(שם) הרי
כוכבים ליכא לאוקומא והיכי דמי
ותימה דבפרק ב' דשבועות
לך דעבד קצירה וטחינה מה שאין כן בשאר
לבו לשמים.
שגג בלא מתכוין אי נימא וכו':
לענין טומאה ובפ"ג
מצות אתאן לעבודת כוכבים כדרבי אמי
הרי לבו לשמים. ולשמים נתכוין
לענין שבועה בעי כה"ג וקא פשיט
דאמר ר' אמי זיבח וקיטר וניסך בהעלם
(שם וכעי"ז לעיל
רב נחמן לחומרא והכא לקולא וי"ל
והשתחוה ואין כאן עבירה כלל לא
סא: וכריתות ג.)
אחד אינו חייב אלא אחת לא מיתוקמא ליה
שוגג ולא מזיד: אלא. שוגג בלא מתכוין
הכא שאני דשבת עיקר המצוה:
רישא בעבודת כוכבים וסיפא
בעבודת כוכבים דקתני סיפא חומר בשאר
כגון מאהבה ומיראה ולא נתכוין
(לעיל
מצות שבשאר מצות שגג בלא מתכוין חייב
בשאר מצות. תימה הא
לעבודת כוכבים אלא לאהבת האיש
סא:) אנדרטא.
שוגג בלא מתכוין בעבודת כוכבים היכי
ושגג כסבור מותר לעשות כן: אלא
איכא לאוקמי כולה בשאר מצות ומאי
באומר מותר. דאמר אין עבודת
דמי אי דקסבר בית הכנסת הוא והשתחוה
משא"כ בשאר מצות כגון שחט וזרק
(שבת עב:)
כוכבים בתורה וכיון דלא הוזכרה לו
בחוץ דאינו חייב אלא אחת כדאמר
לו הרי לבו לשמים אלא דחזא אנדרטא
מעולם אין מתכוין קרי ליה: המתעסק
אביי בפרק אחד דיני ממונות
וסגיד ליה אי קבליה עליה באלוה מזיד הוא
בחלבים ובעריות. כשעלה בידו
ולרבי אבהו דפליג עליה
ואי לא קבליה עליה לא כלום היא אלא
משכחת ליה לר' ישמעאל בשחט וזרק
חלבים ועריות היה מתעסק ולא
מאהבה ומיראה הניחא לאביי דאמר חייב
ולר' עקיבא העלאה וזרק שגג בלא
נתכוין לכך. כל מתעסק קרי ליה שאינו
(לעיל סא:) אי דקבליה
אלא לרבא דאמר פטור מאי איכא למימר
מתכוין בדבר זה כלל: שכן נהנה.
מתכוין כגון שהיה צריך לשחוט בהמה
עליה באלוה.
אלא באומר מותר מה שאין כן בשבת
הלכך חשיב בכוונה: מלאכת מחשבת.
של חולין ונתכוין לשוחטה ונמצאת
(שם) ואי לא קבליה
דפטור לגמרי עד כאן לא בעא מיניה רבא
שחשב לעשות זאת: ר' יוחנן. דאמר
אחרת והיא של קדשים וכנגדו בשבת
עליה.
ליה פוק תני לבראח) ולא אוקים רישא
שהיה צריך לחתוך תלוש ומתכוין
מרב נחמן העלם זה וזה אלא אי לחיובי
לא
לחתוך אותו ונמצא שהוא מחובר
בעבודת כוכבים וסיפא בשאר מצות
כלום היא.
נ)
חדא אי לחיובי תרתי פטור לגמרי ליכא
(לעיל
פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה
אזיל לטעמיה דלא מוקים רישא בחד
למאן דאמר מאי קושיא דלמא לעולם אימא
מאהבה ומיראה.
סב.)
טעמא וסיפא בחד טעמא: דא"ר
וי"ל דלא מ"ל הכי דמשמע דפטור
לך רישא בעבודת כוכבים וסיפא בשאר
יוחנן. בבבא מציעא בפרק המפקיד:
בשבת לפי ששגג בלא מתכוין וכה"ג
מצות ושגג בלא מתכוין דקסבר רוק הוא
א
מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד
אפילו צריך למחובר ונתכוין לחותכו
ובולעו מה שאין כן בשבת דפטור ב שנתכוין
תנא כו'. דקתני התםט) המפקיד חבית
ונמצא מחובר אחר פטור דאין זה
להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור
(שבת עב:)
מלאכת מחשבת מיהו קשה לוקמה
אצל חברו ולא ייחדו לה הבעלים מקום
אלא באומר מותר.
וכדרב נחמן אמר שמואל דאמר המתעסק
בשאר מצות כמו בנרבע לזכור
וטלטלה ונשברה אם מתוך ידו
ג
ולבהמה דאמר לעיל דאינו
נשברה לצרכו חייב לצרכה פטור אם
בחלבים (א) ובעריות חייב שכן נהנה המתעסק
ד
משהניחה נשברה בין לצרכה בין
חייב אלא אחת וי"ל דעבודת כוכבים
בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה
(שם) דפטור לגמרי.
לצרכו פטור ייחדו לה הבעלים מקום
שייך לקרות שאר מצות ששקולה
(שם) העלם זה
ר' יוחנן לטעמיה דלא מוקים מתניתא רישא
וטלטלה ונשברה בין מתוך ידו בין
כנגד כל המצות אבל רביעה לא אע"ג
וזה.
בחד טעמא וסיפא בחד טעמא דא"ר יוחנן
משהניחה לצרכו חייב לצרכה פטור
דמוקמינן סיפא בחלבים איידי דנקט
(שם)
מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא
ופריך התם מני רבי ישמעאל היא
רישא שאר מצות נקט סיפא שאר
דקסבר רוק הוא
מובילנא מאניה בתריה לבי מסותא גופא
דאמר לא בעינן דעת בעלים דתניא
מצות וק"ק דמשמע דאי הוה מתוקמה
ובולעו.
אמר
הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס
רישא בחלבים הוה ניחא:
להגביה
את התלוש וחתך את המחובר. פ"ה דכתיב אשר חטא
למקום שגנב יחזיר דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר צריך דעת
בעלים אי רבי ישמעאל מאי איריא לא ייחדו אפילו ייחדו נמי לא
בה כדדרשינן בפרק ספק אכל פרט
מבעיא קאמר לא מיבעיא ייחדו דמקומה הוא אלא אפילו לא ייחדו
למתעסק וקשה למה ליה לשמואל במתעסק בשבת טעמא דמלאכת
(שם עג.)
דלאו מקומה הוא לא בעיא דעת בעלים סיפא אתאן לר"ע אי ר"ע
מחשבת ת"ל מבה וי"ל דה"ק בשבת פטור אף על פי שנהנה משום
המתעסק בחלבים.
מלאכת מחשבת ועי"ל מתעסק דפטר הכתוב מבה התם היינו כדמפרש
מאי איריא ייחדו אפילו לא ייחדו נמי לא מבעיא קאמר לא מבעיא
לא ייחדו דלאו מקומה הוא אלא אפילו ייחדו נמי דמקומה הוא בעינן
התם לרבא משכחת לה כגון שנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את
דעת בעלים רישא ר"י וסיפא ר"ע ואילו הוה בעי לאוקמא רישא
המחובר דהיינו ונמצא שהוא מחובר דנעשית מחשבתו דאי מחובר
בשהניחה במקומה הראשון וסיפא בשהניחה במקום שאינה מקומה
אחר אפילו היכא דנתכוין למחובר פטור דומיא דנתכוין לכבות זה
כדמוקי לה אמוראי התם ה"מ לאוקומיה כולה כר' ישמעאל ואר"י מאן
וכבה זה דפטרינן התם בההיא פירקא ולאביי משכחת לה
דמתרגם וכו' דלא הוה בעי לאוקמיה רישא בחד טעמא וסיפא בחד
כגון דנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר כלומר ונמצא
טעמא: מסותא. מרחץ כמו מסחותא וירחץ י) מתרגמינן כ) והסחי:
שהוא מחובר דכל כה"ג מלאכת מחשבת היא ולא מיפטר אלא מבה
אבל מתעסק דשמואל דפטר משום מלאכת מחשבת היינו במתכוין
ה"ג (כריתות יט:) ובעריות.
לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דלא נעשית מחשבתו והא דקאמר התם אהא דמוקי אשר חטא בה פרט למתעסק מתעסק דמאי אי
דחלבים ועריות חייב שכן נהנה אלא דשבת פטור דאמר שמואל המתעסק וכו' משמע דשמואל איירי כהאי גוונא במתעסק לא מייתי
דשמואל אלא משום חלבים ועריות דלא מיתוקם ביה קרא:
אמר
(שם, ועי"ש בש"מ) מלאכת מחשבת אסרה תורה.
(זבחים מז. וכעי"ז חגיגה י:) (ב"ק כו:) (כריתות יט:)