ארבע מיתות
פרק
שביעי סנהדרין
סג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
ר' אמי זיבח וקיטר וניסך. פירש הקונטרס דלא גרסינן
ה"ג א"ר אמי זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד וכו'. ול"ג והשתחוה
קמו
א)
א
דהשתחואה לאו בכלל שאר עבודות היא דעל כרחך לית ליה לר' אמי
והשתחוה דלאו עבודה היא ולפיכך בהך דר' זכאי לעיל נמי
ב)
השתחואה לחלק יצאה מדקאמר אינו חייב אלא אחת: מ"ט דר' אמי.
ל"ג ליה וקשה אמאי א"ל פוק תני לברא אפילו ר' נתן דאמר התם
קמז
ג) ד)
ב
דלית ליה השתחואה לחלק יצאה: לא
תעבדם. כללן כולן כאחד ולא
לחלק הכא מודה ללאו יצאת כדמפרש אביי טעמא הכא מדכתיב לא
ה)
ו)
תעבדם יתירי כתיבי ל) ודרשינן חד
תעבדם מיהו אפשר הא דאמר ליה
קמח ג
מינייהו להכי: מי אמר אביי. כרבי
פוק תני לברא משום דלא דריש ליה
אמר ר' אמי זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד
קמט ד
אמי דאינו חייב אלא אחת: שלש
לא תעבדם ולרב שמואל בר יהודה
אינו חייב אלא אחת אמר אביי מ"ט דר' אמי
השתחואות. לא תשתחוה להם דעשרת
דהכי תנא קמיה אוקימתא קמייתא
אמר קרא לא תעבדם הכתוב עשאן כולן
1
הדברות כי לא תשתחוה
דרבי זכאי מלא תעבדם כר' אמי
עבודה אחת ומי אמר אביי הכי והאמר אביי
קנ ה
ז)
לא תשתחוה
לאל אחר
ולר"ת נראה דגרס בדרב זכאי
שלש השתחואות בעבודת כוכבים למה
ח) ט)
לאלהיהם והשתחואה דדברות
והשתחוה ובדר' אמי ל"ג דקסבר ר'
י)
אחת לכדרכה ואחת שלא כדרכה ואחת
אמי דלחלק על עצמה יצאת דלא
אחרונותמ) לא חשיב דאהדורי קא מהדר
קנא ו ז
לחלק לדבריו דרבי אמי קאמר וליה לא
כ)
ליה משה לישראל מה ששמע בסיני:
תעבדם אשאר עבודות קאי דהכי
אחת לכדרכה וכו'. דאי כתיב חדא
סבירא ליה גופא אמר אביי שלש השתחואות
כתיב לא תשתחוה להם ולא תעבדם
קנב ח
והא דפריך הא אמר אביי שלש
הוה אמינא לא אסר אלא בעבודת
ל)
בעבודת כוכבים למה אחת לכדרכה ואחת
מ)
השתחואות למ"ל דלחלק על עצמה
כוכבים דדרך עבודתה בהשתחואה:
שלא כדרכה ואחת לחלק לכדרכה מאיכה
קנג ט
2
נ) ס)
לדבריו דר' אמי קאמר. אביי להך
לא קאמר מדקאמר לחלק על כל אחת
ע)
יעבדו הגוים האלה נפקא אלא אחת כדרכה
משמע אבל לר' זכאי דתנא השתחואה
דרשה דלא תעבדם אבל אביי לא ס"ל
פ) צ)
ושלא כדרכה ואחת לשלא כדרכה ואחת
ק)
ע"כ ללאו יצאת ס"ל מדלא מחייב
ומוקים לה ללאוי יתירי ור' אמי מוקי
❖
לחלק: המקבלו עליו באלוה האומר לו אלי
שתים ואי עבדה באפי נפשה לא מחייב
להך השתחואה לומר ללאו יצאה:
קנד י
אתה: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
לכדרכה ושלא כדרכה. שהשתחואה
כלל כיון דללאו יצאת ולא תני ליה
אמר רב כיון שאמר לו אלי אתה חייב למאי
בהדי אחריני אלא לאשמועי' היא גופה
היא להך עבודת כוכבים כדרכה ושלא
גליון הש"ס
קנה כ
דללאו יצאה ואמר ליה ר' יוחנן פוק
כדרכה כגון שדרכה לעבוד דרך
אי לקטלא מתניתין היא אלא לקרבן ואפילו
גמ' כתנאי אחרים
תני לברא דלחלק יצאה אפי' כל אחת
כבוד ולא בהשתחואה ואי כתיב חד
אומרים.
לרבנן והתניא א אינו חייב אלא על דבר שיש
ואחת כיון דלא דרשת לא תעבדם
לא הוה מרבינן אלא כי האי גונא
❖
בו מעשה כגון זיבוח וקיטור וניסוך
תוס' ד"ה משום וכו'
מדס"ל השתחואה ללאו יצאה:
אבל משתחוה לפעור לא כתב רחמנא
תימה ת"ל דהוי לאו
והשתחואה ואמר ריש לקיש מאן תנא
אחת
לשלא כדרכה. הא (ב) לא מיבעי
השתחואה יתירא שניה לשלא כדרכה
שניתן לאזהרת מיתת
השתחואה ר' עקיבא היא דאמר לא בעינן
ב"ד.
לן קרא לעונש ואזהרה
כגון פעור ומרקוליס שעבודתה בבזיון
תורה אור השלם
מעשה מכלל דרבנן סברי בעינן מעשה כי
דמבוזים כדמיבעי לן לעיל
והא דא"ר אלעזר לעיל
1. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם
קאמר רב נמי לר' עקיבא קאמר לר' עקיבא
בהשתחואה לשלא כדרכה דמכובדים
זובח למרקוליס חייב מלא יזבחונ) ואע"ג
וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְיָ
אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן
פשיטא היינו מגדף מהו דתימא עד כאן לא
דחד קרא יתירא הוא דאיכא ולא
כיון דגלי לן באזהרה דכל שלא כדרכה
אָבֹת עַל בָּנִים עַל
מוקים לה בזובח למקטרים דעבודתו
שוין הוא הדין בעונש ק):
מחייב ר"ע קרבן אלא במגדף דכתיב ביה
שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים
אלא על כל דבר שיש בו מעשה.
שמות כ ד
דרך כבוד דסבר כיון דגלי בהשתחואה
לְשֹׂנְאָי:
כרת אבל הכא דלא כתיב ביה כרת אימא
2. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ
ק"ו בזביחה מיהו כולה מילתא לא
פ"ה דגבי חטאת כתיב ועשה
לא קמ"ל דאתקושי אתקוש דכתיב 3 וישתחוו
אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם
ילפינן מהשתחואה דא"כ הוה מרבינן
אחת ולא דק דבפ"ק דכריתות
מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ
לו ויזבחו לו ויאמרו וגו' א"ר יוחנן אלמלא
מייתי אידך קרא דתנן לעושה בשגגה
כל עבודות כבוד אע"ג דלאו עבודת
לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה
וי"ו שבהעלוך נתחייבו רשעיהם של ישראל
כי
יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת
יצא מגדף: קאמר רב נמי לר"ע.
פנים לכך יצאה זביחה לומר שלא
אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם
כלייה $ כתנאי אחרים אומרים אלמלא וי"ו
חייבה אלא עבודות פנים: כיון דאמר
אליבא דר"ל קאמר הכי דלר' יוחנן
דברים יב ל
אָנִי:
3. סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ
שבהעלוך נתחייבו רשעיהם של ישראל
אלי אתה חייב. אע"ג דלא פלחה:
דאמר לקמן כפיפת קומתו
אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם
לקרבן. אם שגג: ואפילו לרבנן.
ועקימת פיו הוה מעשה מתוקמא
כלייה אמר לו ר"ש בן יוחאי והלא כל
ב
עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ
דרב אפילו כרבנן:
בתמיה. דפליגי רבנן בכריתות
וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה
המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן
❖
כל המשתף שם שמים. לא דמי
אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
במגדף עליה דרבי עקיבא
העולם שנאמר בלתי לה' לבדו אלא מה
4
הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
דאמרי מגדף אינו מביא קרבן דבעינן
להא דכתיב חרב לה'
שמות לב ח
תלמוד לומר 5 אשר העלוך שאיוו אלוהות
4. זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָח¢ רָם
והתניא אינו חייב אלא על
מעשה:
ולגדעון וכן
דברנו בה'
הגהות הב"ח
הרבה: אבל המגפף והמנשק המכבד
בִּלְתִּי לַיְיָ לְבַדּוֹ:
דבר שיש בו מעשה. דגבי חטאת
ובך דלא אסור אלא במידי דאלהות:
(א) רש"י
שמות כב יט
משום
והמרבץ כו': כי אתא רב דימי אמר רבי
דהוי לאו שבכללות.
כתיב ועשה אחת מכל
משתמעי
5. וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ
(ב) תוס'
אלעזר על כולם לוקה חוץ מהנודר בשמו
מצות ה': ר' עקיבא היא דאמר דלא
$ תימה ת"ל דהוי לאו
בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל
❖
דלא
מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה
בעינן מעשה גמור. דמגדף מחייב
והמקיים בשמו מאי שנא הנודר בשמו
שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דהוי אזהרה
אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
משום מעשה זוטא דעקימת שפתיו
לבן סורר ומורה ועוד תימה הא בן
והמקיים בשמו דלא לקי משום דהוה ליה לאו
הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
שמות לב ד
הוה מעשה והכא נמי כפיפת קומתו
סורר ומורה לוקה כדתנן בפ' בן
מוסף רש"י
שאין בו מעשה הני נמי לאו שבכללות הוא
6. לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם
הויא מעשה והאי דקתני אינו חייב
סורר ומורה וילפינן
ר' עקיבא היא.
ג ואין לוקין על לאו שבכללות דתניא ד מנין
לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ:
אלא על דבר שיש בו מעשה לאפוקי
בגמרא ויסרו מויסרו וע"כ אזהרתיה
ויקרא יט כו
לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא
7. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד
(כריתות ג:
הרהורא דלא מחייב עלה: מגדף.
מלא תאכלו על הדם וכיון דגלי
ועי"ש ז.) מנין לאוכל מן
בלא תעשה תלמוד לומר 6 לא תאכלו על
בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר
מברך את השם: אתקושי אתקוש. אלי
רחמנא אהאי לאו דלקי ה"ל למימר
הבהמה כו' לא תאכלו
בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ:
הדם דבר אחר לא תאכלו על הדם לא
בכל דוכתי דלקי לכל הפחות היכא
אתה בזביחה דכתיב וישתחוו לו
על הדם.
ה
ס)
שמות יב י
(חולין קכא:) בא
תאכלו בשר ועדיין דם במזרק רבי דוסא
דאין יכול לבא לידי מיתה:
ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך
הכתוב ליתן עשה אחר
על
כולם אינו לוקה. אפי' למ"ד
ישראל: אלמלא וי"ו שבהעלוך.
אומר מניין שאין מברין על הרוגי ב"ד ת"ל
לא תעשה.
ו
דהא לא כפרו בהקב"ה לגמרי שהרי
בס"פ כל שעה
לא תאכלו על הדם ר' עקיבא אומר מנין
ז
שתפוהו בדבר אחר: שאיוו
דלקי אנא ואמבושל משום צלי אש ואזג
לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין
לאלוהות הרבה. אף לאלוהות אחרים
וחרצן משום כל אשר יעשה מגפן הנהו
כלום כל אותו היום ת"ל לא תאכלו על הדם
(שבועות
וקבלו עליהם: אבל המגפף וכו'
מיפרשי טפי מקרא דלא תעבדם דלא
(אמר רבי יוחנן) אזהרה לבן סורר ומורה
ג:)
ח
עובר בלא תעשה. ואל תלכו אחרי
מפרש קרא דאיירי במגפף ומנשק
מנין ת"ל לא תאכלו על הדם וא"ר אבין בר
אלהים אחרים אי נמי
והא דאמרינן בפ"ק דביצה
(מכות ד:)
חייא ואיתימא ר' אבין בר כהנא על כולם
אל תפנו אל האלילים
דמבשל גיד הנשה בי"ט לוקה חמש
ט
וכגון שאין דרכן בכך: הנודר בשמו.
אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שבכללות
וחד מינייהו המבשל בי"ט לא חשבינן
ושם אלהים אחרים לא תזכירו ע):
להו לאו שבכללות דכתיב כל מלאכת
אלא כי אתא רבין א"ר אלעזר על כולן אינו
י
המקיים. הנשבעפ) דמתרגמינן קיים:
עבודה לא תעשו כמו לא תעבדם
לוקה חוץ מן הנודר בשמו והמקיים בשמו מאי
כ
(פסחים פד.)
לאו שבכללות. דכולהו משתמעי בחד
דהכא דהתם מפרש טפי דכתיב עבודה
שנא אהנך דלא לקי דהוה ליה לאו שבכללות
קרא: ועדיין הדם במזרק. הקרבנות:
דמשתמע כל מלאכה שהיא עבודה:
הני נמי לאו שאין בו מעשה נינהו ההוא
שאין מברין. את האבלים ברחבה
שלא
כר' יהודה דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין
כדרך שמברין את האבלים בסעודה
עליו דתניא 7לא תותירו ממנו עד בקר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה
ראשונה משל אחרים כדאמרינן
לומר
במועד קטן : על הדם.
משום כפרה: לבן
סורר ומורה. דלא
על הנרצח ומסברא מוקמינן לה אהרוגי בית דין שנהרגין על עונש צ) שלא ינהגו בהם כבוד
שבכללות. דכל הני
אכילה שתהרגהו עליה: לאו
(א) משמע מיניה:
ענש אלא א"כ הזהיר והיכן הזהיר לא
תאכלו על הדם לא
תאכלו
לומר