סד:
ארבע מיתות פרק שביעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
העביר
כל זרעו פטור. וא"ת מקמא מיחייב ליה וי"ל כגון שאין
ר' ינאי. לפרושי עד שימסור דמתני' אתא
למימר דהך מסירה
קסה א
א) ב)
ג)
למשרתי ע"ז קאמר: לא תתן להעביר.
לא תתן לאחרים
לו אלא בן אחד או שהעבירם בבת אחת:
קסו ב ג ד
שלש כריתות בע"ז. פ"ה שתים גבי מולך בקדושים והשלישי
ד)
להעביר וסתמא דמילתא שמשין שלה קא מעבירין לה: ה"ג תניא
ה)
קסז ה
נמי הכי יכול העביר ולא מסר כו'. ול"ג בברייתא ברישא ומזרעך
בשלח לך כי דבר ה' בזה וקשה ח) (לר"י) דאית ליה בריש
ו)
קסח ו
ז)
מי שהיה טמא מגדף
לא תתן דתו לא יכול למיתני יכול
ח) ט)
קסט ז היינו מברך השם ובסוף פרק קמא
העביר ולא מסר דהאי לא תתן
❖
א"ר ינאי אינו חייב
עד שימסרנו למשרתי
קע ח דשבועות מוקי כי דבר ה'
מסירה משמע. אלא הכי קתני יכול
ע"ז שנאמר 1 ומזרעך לא תתן להעביר
בזה לפורק עול ומגלה פנים בתורה
העביר ולא מסר יהא חייב ותיפוק
למולך תניא נמי הכי יכול העביר ולא מסר
תורה אור השלם
כרת בע"ז שלא כדרכה מנלן ויש
ליה מלא ימצא בך מעביר בנו ובתו
יהא חייב ת"ל לא תתן מסר למולך ולא
לומר דכרת ג' בפרשת אחרי מות
באש דלא כתיבא מסירה ת"ל לא
1. וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן
העביר יכול יהא חייב ת"ל להעביר מסר
לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא
דכתיב מולך גבי עריות ואכולהו
תתן להעביר פירש לך הכתוב על
תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ
והעביר שלא למולך יכול יהא חייב ת"ל
כתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות
העברה שאינה אלא דרך נתינה:
אֲנִי יְיָ: ויקרא יח כא
למולך מסר והעביר למולך ולא באש יכול
2. לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר
לא תתן להעביר. משמע ליה לתנא
וגו' ואף על גב דהוי ליה טפי לאוקמי
בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם
יהא חייב נאמר כאן להעביר ונאמר להלן
נתינה הבאה לכלל העברה ולא משמע
לגופיה למעביר בנו שלא כדרכה
קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ
ליה נתינה על מנת להעביר לחיוביה
ניחא ליה לאוקמיה בע"ז באם אינו
לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש מה
וּמְכַשֵּׁף: דברים יח י
2
3. וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי
על נתינה לחודה: מסר והעביר.
ענין כיון דהשתא סבירא ליה מולך
להלן באש אף כאן באש ומה כאן מולך אף
בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי
לאו היינו ע"ז וחוק בעלמא הוא
לע"ז אחרת שלא למולך יכול יהא
להלן מולך אמר רב אחא בריה דרבא אהעביר
אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ
חייב: העבירו. לבנו סומא או
דלא מסתבר לחיובי עליה אלא
נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא
כל זרעו פטור שנאמר מזרעך ולא כל זרעך
כדרכה: למעביר בנו ובתו
ישן מי הוה דרך העברה בכך
אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת
ב בעי רב אשי העבירו סומא מהו ישן מהו בן
שֵׁם קָדְשִׁי: ויקרא כ ג
שלא כדרכה. תימה כיון דמולך
בכה"ג דאינו יכול לעבור בעצמו אם
4. וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ
בנו ובן בתו מהו תפשוט מיהא חדא דתניא
היה רוצה: פשוט. מיהא מתניתין:
ע"ז הוא ת"ל מההוא כרת דמוקמינן
עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן
כי מזרעו נתן למולך מה ת"ל לפי שנאמר
חדא.
הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ
מהנך שאלות דבן בנו ובן
לע"ז שלא כדרכה ויש לומר דלא
3
מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי
בתו כבנו: כי מזרעו נתן למולך מה
הוה מוקמינן ליה לע"ז כיון דגבי
לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש אין לי
הָמִית אֹתוֹ: ויקרא כ ד
ת"ל. פשיטא דהאי כרת על כן נכתב
מולך
כתיב אי לאו דאשכחן קרא
5. אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ
אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין ת"ל בתתו
ג
4
אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְיָ
אחרינא למולך:
דהא במעביר למולך כתיב
מזרעו תנא פתח בכי מזרעו וסליק בתתו
בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן
וכי
שלשה עולמות יש. לאו לר'
ואני אתן את פני וגו' ולעיל מיניה
לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:
מזרעו דרשה אחרינא הוא זרעו $אין לי אלא
עקיבא פריך דאיהו מוקי לה
כתיב ואשר יתן מזרעו למולך מות
דברים טו ד
זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל בתתו מזרעו
6. כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה וְאֶת
ד
יומת: ת"ל בתתו מזרעו. קרא
במברך את השם אלא אליבא דנפשיה
מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת
אמר רב יהודה ה אינו חייב עד שיעבירנו דרך
אחרינא הוא ולא זה שהתחיל התנא
קאמר כדפ"ה ואם תאמר לרבי
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ:
העברה היכי דמי אמר אביי שרגא דליבני
לדרוש. ופרכינן תנא פתח לדרוש כי
עקיבא נמי תקשה וכי שלשה עולמות
במדבר טו לא
7. וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה
במיצעי נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא
מזרעו נתן למולך ובסוף דבריו סיים
יש דלעולם הזה נפקא לן מקראי
בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן
דמולך כע"ז מיהו ר' עקיבא איכא
ת"ל בתתו מזרעו. ומשני דרשה אחריתי
ו רבא אמר כמשוורתא דפוריא תניא כוותיה
הַגֵּר אֶת יְיָ הוּא מְגַדֵּף
למימר דלא דריש כי דבר ה' בזה
דרש מבתתו מזרעו דרשה קמייתא
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
דרבא אינו חייב עד שיעבירנו דרך (א) עברה
מִקֶּרֶב עַמָּהּ:
בע"ז אלא כדדרשינן פ"ק דשבועות
דבן בנו ובן בתו מכי מזרעו נפקא
❖
העבירה ברגל פטור ז ואינו חייב אלא על יוצאי
במדבר טו ל
אבל מרבי ישמעאל קשיא
ליה והדר תנא זרעו פסול מנין שהיה
יריכו הא כיצד בנו ובתו חייב אביו ואמו אחיו
דדריש בחלק ט) המבזה דיבור ראשון
לו ממזר והעבירו ת"ל בתתו מזרעו
ואחותו פטור העביר עצמו פטור ורבי אלעזר
גליון הש"ס
שנאמר בסיני דהיינו ע"ז דאכתי
ואם העלם יעלימו וגו' ולא היה
בר' שמעון מחייב אחד למולך ואחד לשאר
תקשה ליה וכי שלשה עולמות יש
צריך למכתב בתתו מזרעו דהא
גמ' אין לי אלא זרע כשר.
ע"ז חייב רבי אלעזר ברבי שמעון אומר
דע"ז נפקא ליה מקראי דמולך
במעביר מזרעו משתעי אלא להך
דרשה: דרך העברה. שלא שינה
וי"ל דרבי ישמעאל הוה דריש קראי
❖
למולך חייב שלא למולך פטור אמר עולא
דמולך תרתי לע"ז שלא כדרכה
מן החוק אלא כדרך מנהג העברת
מאי טעמא דרבי אלעזר בר' שמעון אמר קרא
המולך: שרגא דלבני. שורת לבנים
משום עולם הזה ולעולם הבא אי
2 לא ימצא בך בך בעצמך ורבנן לא דרשי
הגהות הב"ח
נמי חד לע"ז שלא
כדרכה ותרתי
גבוה לבנה על גבי לבנה והאש מכאן
בך והתנן ח אבידתו ואבידת אביו שלו קודמת
(א) גמ' העברתו
למולך
לעולם הזה
ולעולם הבא:
ומכאן ומעבירין עליו ואינו שורפו
❖
והנשאל ואמרינן מאי טעמא ואמר רב יהודה אמר
העבירו
מדקתני לקמן המעביר עצמו פטור
קרא 5אפס כי לא יהיה בך אביון שלו קודמת
אלמא לאחר העברה הוא חי. והא
לשל
כל אדם
התם מאפס אמר רבי יוסי בר' חנינא שלש כריתות
דאמרינן גבי חזקיה
מוסף רש"י
בע"ז
למה אחת
לכדרכה ואחת לשלא כדרכה ואחת למולך ולמאן דאמר
שסכתו אמו סלמנדרא לאו למולך היה
אפס כי לא יהיה בך
אלא לאלהי ספרוים דהתם שריפה
אביון.
מולך ע"ז היא כרת במולך למה לי למעביר בנו שלא כדרכה ולמאן
(ב"מ לג.)
כתיב: רבא אמר כמשוורתא דפוריא.
דאמר מגדף ע"ז היא כרת במגדף למה לי לכדתניא הכרת תכרת
6
(שם ל:) הכרת
אינו מעבירו ברגליו אלא קופץ ברגליו
תכרת.
הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא דברי רבי עקיבא אמר לו רבי
כדרך שהתינוקות קופצין בימי הפורים
(לקמן צ:) והלא
ישמעאל והלא כבר נאמר ונכרתה וכי שלשה עולמים יש אלא ונכרתה
7
כבר נאמר ונכרתה.
שהיתה חפירה בארץ והאש בוער בו
בעולם הזה הכרת לעולם הבא תכרת דברה תורה כלשון בני אדם:
והוא קופץ משפה לשפה: דרך
מתני'
העברתו. עבודתו של מולך: העבירו
(שם)
ברגל פטור. אלמא דרך עבודתו בקפיצה: מאי טעמא דר' אלעזר. במעביר עצמו: ורבנן לא דרשי בך. בתמיה לאזהרה למשמע מינה אזהרת
(שם)
עצמו: לא יהיה בך אביון. הזהר בעצמך שלא תבא לידי עניות. נימא ההוא סתמא דלא כרבנן: התם מאפס כי לא יהיה בך אביון. דאי
לאו לאזהרה אתא אלא להבטחה שמבטיחם שלא יהיה בהם אביונים נכתוב לא יהיה בך אביון מדכתיב אפס לאזהרה אתא כלומר אפס
וחדל וכלה עניות ממך. אפס לשון חדלה וכליה כמו כי אפס כסף: שלש כריתות בע"ז. תרתי גבי מולך בקדושים
תהיו ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אותו מקרב עמו ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו ואת כל הזונים
וגו' (ונתתי את פני וגו') וא"נ סבירא ליה דמולך לאו ע"ז הוא מכל מקום קרי ליה ע"ז והשלישית בשלח לך אנשים כי דבר ה'
בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא וגו' ותניא לקמן באלו שאין להם חלק לעולם הבא דבר ה' בזה זה דבור ראשון שנאמר
בסיני והוא ע"ז. והא דכתיב הכרת תכרת חדא חשיב ליה כדמפרש לקמן דברה תורה כלשון בני אדם. את ה' הוא מגדף ונכרתה
לקמן מפרש: אחת שלא כדרכה. כרת יתירא גבי מולך אם אינו ענין לו תנהו ענין לזבוח וקטור ונסוך והשתחואה שהוא חייב עליהם
אף שלא כדרכה: ואחת למולך. דאף על פי שדרכן בכך מיבעי ליה למכתבה באפי נפשיה דמולך לאו ע"ז הוא והקפידה
תורה עליו: ולמאן דאמר מולך ע"ז הוא. והוי בכלל כדרכה דכל שאר עבודות מאיכה יעבדו נפקא בא הכתוב לחייב עליו אף
בשאר ע"ז שאין דרכו בכך שלא מצינו אלא זבוח וקטור ונסוך והשתחואה: ולמאן דאמר. בכריתות ז) מגדף זה העובד ע"ז
כגון משורר לע"ז: כרת דכתיב במגדף למה לי. אחרי שדרכה בכך. ופלוגתא היא בכריתות איכא למאן דאמר מגדף היינו מברך
את השם: לכדתניא. כדמוקים ליה רבי ישמעאל אחד לעוה"ז ואחד לעוה"ב: והלא כבר נאמר ונכרתה. באותה פרשה עצמה גבי מגדף
ורבי עקיבא ס"ל מגדף היינו מברך את השם כדאמר בכריתות ועולם הבא לא נפקא ליה בע"ז אלא מהכרת תכרת ור' ישמעאל לאו
לר"ע פריך והלא כבר נאמר ונכרתה דהא ר"ע במברך את השם מוקים לה אלא טעמא דנפשיה קאמר והלא כבר נאמר ונכרתה ואנא
סבירא לי דבע"ז כתיבא: וכי שלשה עולמות יש וכו'. ודומה לו בשחיטת חולין והלא במוקדשין האומר רגלה של
זו עולה כולה עולה
דהא פרכא לאו לכשנגדו פריך דאיהו ס"ל אפילו במוקדשין דאין כולה עולה אלא טעמא דנפשיה
אמר בפרק [בהמה
המקשה] :
מתני'