סו:
ארבע מיתות
פרק שביעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
לא תקלל ש"מ תרתי. ומקלל חבירו גמרינן או מאב ונשיא
לא תקלל. שתי קללות במשמע ואלהים נמי ב' לשונות יש בו
קצד א ב ג
א) ב)
הלכך לא תקלל דרשינן אתרווייהו: מתני' אינו חייב. סקילה:
ג)
או מאב וחרש דליכא למפרך שכן משונים דאביו אינו משונה
ד)
עד שתהא נערה. אבל קטנה
שקדשה אביה הבא עליה בקטנותה
קצה ד אע"ג דבפ' שבועת העדות משמע דמחרש
ה)
קצו ה לחודיה גמר לה וא"ת וניגמר אביו
ממקלל עצמו וחרש דבפרק
אינו בסקילה ופלוגתא דתנאי
היא איכא למ"ד בחנק ואיכא למ"ד
פטור לגמרי: בתולה. ולא בעולה:
שבועת העדות גמרינן ממקלל
קצז ו
ו)
מאי לא תקלל ש"מ תרתי: מתני' הבא
מאורסה. ולא נשואה ואפילו נכנסה
עצמו מדכתיב השמר לך ושמור נפשך
ז) ח)
א
ויש לומר דאי לאו דאשכחן אביו
לחופה ולא נבעלה דקרינא ביה בתולה
על נערה המאורסה אינו חייב עד שתהא
ט)
מיהו לא קרינא ביה מאורסה: והיא
דגמרינן מיניה חבירו לא הוה
נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה
י) כ)
בבית אביה. למעוטי מסרה האב
גמרינן בעצמו מה שלא מצינו
באו עליה שנים הראשון בסקילה והשני
❖
לשלוחי הבעל וזינתה בדרך: באו
שאסור בחבירו:
בחנק: גמ' תנו רבנן 1 נערה ב ולא בוגרת
עד שיהיו שניהם שוין. פ"ה בני
עליה שנים. ועדיין היא בתולה כגון
בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה
שבאו עליה שלא כדרכה: הראשון
עונשין וקשה תקשה לרבנן
תורה אור השלם
בבית אביה פרט לשמסר האב לשלוחי
בסקילה. דמשכבי אשה כתיב
דמחייבין אפי' סקילה וי"ל דלרבנן
ג
2
1. כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה
: והשני בחנק. דבעולה היא
הבעל אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"מ
ניחא דדיניה בסקילה כנערה
מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ
המאורסה דלא ק"ל מומתו גם
והא סתמא רבי היא דאמר שלא
אבל חכמים אומרים נערה המאורסה אפי'
אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ:
ד
דברים כב כג
שניהם דבנשואה כתיב אבל לר"מ
כדרכה נפקא ליה מכלל בתולה לקמן:
קטנה במשמע א"ל רב אחא מדפתי לרבינא
2. וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל
גמ' ת"ר נערה ולא בוגרת. אקרא
דדיניה כנשואה בחנק ה"ל למפטרה
ממאי דמתני' ר"מ היא ולמעוטי קטנה נמי
פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ
מהאי קרא והשתא בין לר"מ בין
קאי כי תהיה נערה בתולה מאורסה
אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים
דילמא רבנן היא ולמעוטי בוגרת ותו לא
לרבנן בנשואה פטור ומתני' דמייתי
וגו' וסקילה כתיבא התם.
וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה
א"ל האי אינו חייב עד שתהא נערה בתולה
בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית
נערה משתביא שתי שערות עד
לעיל וחייבין עליה משום
אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע
מאורסה אינו חייב אלא על נערה בתולה
שירבה שחור על הלבן ואין בין
אשת איש לא אתיא כוותייהו א"נ
מִקִּרְבֶּךָ: דברים כב כא
3. כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב
מאורסה מיבעי ליה ותו לא מידי בעא
נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד:
כרבנן ובארוסה ומיהו כיון דדייקינן
עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל
בית אביה. בפרשת מוציא שם רע
לעיל אפי' בהמה כל שכן נשואה
מיניה ר' יעקב בר אדא מרב בא על הקטנה
וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ
אלא כר' יונתן אתיא כיון דלא מוקי
כתיב לזנות בית אביה והתם
הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה
מאורסה לר"מ מהו לגמרי ממעיט ליה או
וְהָאִשָּׁה וּבִעַרְתָּ הָרָע
נמי סקילה כתיבא: זו דברי ר"מ.
גם שניהם אלא למעוטי מעשה
מסקילה ממעיט ליה א"ל מסתברא מסקילה
מִיִּשְׂרָאֵל: דברים כב כב
הורדוס ועוד י"ל דלרבנן כיון דאין
אמתניתין קאי דקתני עד שתהא
4. וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא
ממעט ליה והכתיב 3 ומתו גם שניהם עד
דינם משתנה בשביל קטנות מסתברא
נערה ומשמע למעוטי קטנה זו דברי
הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ
שיהו שניהן שוין שתיק רב אמר שמואל
הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ
שפיר לאוקומי גם שניהם לדרשה
ר"מ דאמר בכתובות באלו נערות
הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת
מאי טעמא שתיק רב ונימא ליה 4 ומת האיש
אחריתי ומתני' דלעיל כרבנן אבל
קטנה אין לה קנס חמשים
הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ
אשר שכב עמה לבדו כתנאי ומתו גם שניהם
לר"מ דמשתנה דינו מסקילה לחנק
כסף דנערה דוקא כתיב ולא קטנה
לְבַדּוֹ: דברים כב כה
5. וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל
עד שיהו שניהן שוין דברי ר' יאשיה רבי
בקטנה ארוסה סברא הוא דבנשואה
הלכך גבי נערה המאורסה אין קטנה
לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא
במשמע: אבל חכמים. שנחלקו עליו
דרשינן גם שניהם לפטור לגמרי ור"ת
יונתן אומר ה ומת האיש אשר שכב עמה
מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:
❖
ויקרא כא ט
מפרש דלא קאמר שניהן שוין בני
ואמרו יש קנס במקום מכר חולקין
לבדו ואידך ההיא ומתו גם שניהם מאי
עונשין אלא שוין במיתה אחת והשתא
עליו אף כאן ואומרים קטנה ארוסה
דריש ביה אמר רבא למעוטי מעשה
לרבנן דבא על הקטנה בסקילה שפיר
בסקילה ולא מיעט הכתוב אלא
מוסף רש"י
חידודים ואידך מעשה חידודים לאו כלום
בוגרת: דילמא. למעוטי בוגרת ותו
כיון דאם היתה היא בת עונשין היו
מאורסה ולא נשואה.
ו היא ואידך האי לבדו מאי דריש ביה
לא אתא למעוטי מידי: א"ל. א"כ האי
שוין במיתה אחת אבל לר"מ בא על
כדתניא באו עליה עשרה בני אדם ועדיין
הקטנה בחנק דאם היתה בת עונשין
עד שתהא נערה האי לישנא משמע
(כתובות מט.)
היא בתולה כולם בסקילה ר' אומר הראשון
היתה בסקילה ואין זה שוין במיתה
בהדיא למעוטי קטנה דהכי משמע
ותו לא מידי.
אחת א"כ נשואה קטנה לכ"ע במיתה
אינו חייב בקטנותה עד שתגדיל ותהא
בסקילה וכולן בחנק תנו רבנן ובת איש
(לעיל סב.)
5
אחת שוין וא"ת בת כהן שהיא בשריפה
נערה ואי למעוטי בוגרת לחודא אתא
(סוכה לו:)
כהן כי תחל לזנות רבי אומר תחילה וכן
(ערובין
ובועלה בחנק ליפטריה לגמרי כיון
הכי איבעיא ליה למתני אינו חייב אלא
הוא אומר ומת האיש אשר שכב עמה לבדו
קג:)
על נערה בתולה וכו': ותו לא מידי.
דאין שניהם שוין במיתה אחת וי"ל
(יבמות לט. קדושין כא:)
מאי קאמר אמר רב הונא בריה דרב יהושע
(ע"ז
דלמפטר לגמרי אי אפשר משום
אין עוד להקניט בדבר דודאי מתני'
רבי כר' ישמעאל סבירא ליה דאמר ארוסה
כג. סד.) שניהם.
ר"מ היא: לר"מ. דאוקמה למתני'
דדרשינןי) לגבי זוממים לעשות לאחיו
(ערכין ז.) עד
יצאה לשריפה ולא נשואה והכי קאמר אם
דממעט קטנה אליביה: לגמרי קא
ולא לאחותו:
שיהו שניהן שוין.
מעשה חידודין. קשה דבפרק
תחילת ביאה בזנות בשריפה אידך בחנק
ממעט ליה. דפטרינן ליה לגברא
(קדושין י.)
מאי וכן כי התם מה התם בתחילת ביאה
הבא על יבמתו
ממיתה הואיל והיא פטורה דלאו בת
משמע דלא בעי קרא דפריך
עונשין
היא ולא קרינן בהו ומתו גם
קמשתעי קרא הכא נמי בתחילת ביאה
פשיטא פריצותא קאסר רחמנא
שניהם
דכתיב גבי
שוכב עם אשה
קמשתעי קרא אמר ליה רב ביבי בר אביי
בעל ט): או
דילמא מסקילה
ולגירסת הספרים מעשה הורדוס
בעולת
מר לא הכי אמר ומנו רב יוסף ר' כר' מאיר
ממעט
ליה. אבל חנק מחייבי:
נמי קשה דהוא ממעט מדכתיב
(ערכין ז.)
ס"ל דאמר נשאת לאחד מן הפסולין מיתתה
ועדיין היא בתולה.
שתיק.
רב: ונימא
ליה ומת האיש
שכבת זרע פרט למשמש מתהכ):
בחנק והכי קאמר אם תחילת אחלתה
והאי
לבדו מאי דריש ביה
לבדו. בארוסה
השוכב
עם האשה
(קדושין ט:) נשאת
בזנות בשריפה ואידך בחנק ומאי וכן
לכדתניא. וא"ת הא ר"מ
כתיב ואם בשדה ימצא האיש את
לאחד מן הפסולין
מיתתה בחנק.
סימנא
הנערה המאורסה והחזיק בה האיש
אית ליה הך ברייתא דקתני מתני'
ושכב עמה ומת האיש אשר שכב
הראשון בסקילה והשני בחנק וא"כ
(לעיל נא.)
היכי קאמר שמואל מ"ט שתיק רב לימא ליה ומת האיש הא לר"מ עמה לבדו למה לי אילימא למעוטי לדידה הא בהדיא כתיב ולנערה
לאידך דרשה ויש לומר דתרתי שמעת מינה: לא תעשה דבר אלא להביא את הבא על הקטנה מדעתה ואע"ג
מיבעי ליה
(כריתות ז.)
דפטור דידה לאו משום אונס אלא משום קטנות דאיהי לאו בת עונשין
רבינא
מיהא מיחייב: שניהם שוין. בני עונשין: למעוטי מעשה חדודין. מחדד ומקשה אברו בבשרה מבחוץ דהוא נהנה והיא
לגמרי איהו
אינה נהנית
להכי כתיב שניהם שיהיו שניהם שוין נהנין. ומיהו שלא כדרכה אע"ג דהיא אינה נהנית ממשכבי אשה איתרבאי
כלום הוא. ולא איצטריך למעוטי. ואיכא דאמרי מעשה הורדוס שהטמינה שבע שנים בדבש:
לחיובא: לא
ועדיין היא בתולה. שבאו כולם שלא כדרכה: וכולן בחנק. דגבי סקילה לבדו כתיב וקרא יתירא הוא למעוטי כי האי גוונא
דאע"ג דקרינא ביה בתולה אין בסקילה אלא אחד מהם אותו ששכב עמה לבדו דהיינו ראשון שביאתו היתה יחידית: ר'
אומר. כי תחל לשון תחלה ולקמיה מפרש לה: דרבי ישמעאל בריש פירקין : אם תחלת ביאתה בזנות. שזו היא ביאה ראשונה
שנבעלה: כי התם. מה מצינו בנערה המאורסה שיצאה מחנק לסקילה ולא יצאה אלא בביאה ראשונה דכתיב לבדו למעוטי שני
אף בת כהן לא נשתנית מיתתה אלא בביאה ראשונה הלכך בנערה בתולה והיא ארוסה הכתוב מדבר: כר"מ ס"ל. דאמר בת כהן
נשואה לכשר בשריפה אבל נשאת לאחד מן הפסולין שנתחללה משעת נשואין שוב אינה אלא בחנק. והאי תחלה דקאמר רבי ה"ק אם זו
ומאי וכן. הכא לא
קפיד אלא אתחלת חלול ולא אתחלת
ביאה והתם אתחלת
ביאה נמי קפיד:
תחלת חילולה
בשריפה ואם לאו בחנק:
סימנא