ארבע מיתות פרק
שביעי סנהדרין
סז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הוה: מתני' המסית זה הדיוט. מסית דחשבינן
סימנא בעלמא. ובתחילת שום דבר הכתוב מדבר דתחלת
חלול מיהא
ליה ז) בנסקלין
קצח א
א)
ב) ג)
זה הדיוט שהסית אבל נביא שהסית אינו בסקילה אלא בחנק כדמפרש בגמרא: המסית את ההדיוט. הוא דבסקילה אבל מסית את הרבים
ד)
כגון עיר הנדחת בחנק כדמפרש בגמרא והא ליכא למידק אבל מסית את הנביא בחנק דלא מצינו חלוק בין מסית את הנביא למסית את
קצט ב
ההדיוט אבל מצינו חלוק בין נביא שהסית להדיוט שהסית דהדיוט שהסית כתיב וסקלתו באבנים ובנביא כתיב והנביא ההוא
או חולם החלום ההוא יומת ומיתה
ר ג
ה) ו)
סימנא בעלמא: מתני' המסית זה הדיוט
רבינא
אמר כו'. פי' הקונטרס
האמורה בתורה סתם ח) אינה אלא
ז) ח)
א
רא ד
חנק: אמר לשנים. יחד הן עצמן
ול"ג אמר רבינא דאיהו
ט)
והמסית את ההדיוט אמר יש יראה במקום
רב ה
י)
נעשו עדים ואין צריכין להתרות בו
ורב פפא לא פליגי ואין זו שיטת הש"ס
פלוני כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך
רג ו
כשאר חייבי מיתות אלא מביאין אותו
ור"ת מפרש דרבינא משני כולה מתני'
❖
רד ז
מריעה ב כל חייבי מיתות שבתורה אין
דהמסית זה הדיוט דמשמע הדיוט ולא
לא תחמול ולא
לבית דין דכתיב
מכמינין עליהם חוץ מזו אמר לשנים הן
רה ח ט
ג
תכסה עליו: אמר לאחד הוא אומר
נביא נמי זו אף זו קתני דתנן בסיפא
עדיו ומביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו
תורה אור השלם
יש לי חברים רוצים בכך. הניסת
המסית את ההדיוט דמשמע כל מי
אמר לאחד הוא אומר יש לי חבירים רוצים
1. מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה:
שמסית אפילו נביא ורב פפא הא לא
צריך להשיבו יש לי חברים רוצים בכך
שמות כב יז
בא ואמור לי בפניהם: ואם היה
בכך אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם
מסתבר לי' דמשום דקתני המסית את
2. רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים
המסית ערום ואינו יכול לדבר
ההדיוט דאתא למימר אפילו נביא:
מכמינין לו עדים אחורי הגדר והוא אומר
הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
ד
בפניהם. כלומר אומר איני יכול
וכי
נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה
לו אמור מה שאמרת ביחוד והלה אומר לו
כָּל נְשָׁמָה: דברים כ טז
לפרסם הדבר מפני יראת ב"ד:
3. לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל
והוא אומר לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים
מכמינין לו. דמתרגמינן וארב לו וכמן
יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם
אם חוזר בו הרי זה מוטב ואם אמר כך היא חובתנו כך יפה לנו העומדין
ליה מעמידין ליה מארבין
בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה
מאחורי הגדר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו ה האומר אעבוד אלך
בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ
אחורי הגדר לשמוע דבריו: ביחוד.
❖
שמות יט יג
בָהָר:
ואעבוד נלך ונעבוד אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח אקטיר אלך ואקטיר
כלומר אין איש עכשיו עמנו ויכול
נלך ונקטיר אנסך אלך ואנסך נלך וננסך אשתחוה אלך ואשתחוה נלך
אתה לומר מה שאמרת לי: האומר
ונשתחוה: גמ' המסית זה הדיוט טעמא דהדיוט הא נביא בחנק והמסית
מוסף רש"י
אעבוד וכו'. באחת מכל הלשונות
הא
הללו הוי מסית וחייב:
האומר אעבוד.
גמ' את ההדיוט טעמא דיחיד הא רבים בחנק מתני' מני ר"ש היא דתניא
נביא. אם מסית זה נביא שהיה
ו נביא שהדיח בסקילה ר' שמעון אומר בחנק ז מדיחי עיר הנדחת בסקילה
מתנבא בשם הקב"ה לעבוד עבודת
ר"ש אומר בחנק אימא סיפא המדיח זה האומר נלך ונעבוד עבודת כוכבים ואמר
כוכבים: טעמא. דמסית את ההדיוט
(לעיל סא.)
רב יהודה אמר רב מדיחי עיר הנדחת שנו אתאן לרבנן רישא ר"ש וסיפא רבנן
אלך ואעבוד.
כלומר את היחיד הא אם מסית את
רבינא אמר כולה רבנן היא ולא זו אף זו קתני רב פפא אמר כי קתני
הרבים כגון אנשי עיר הנדחת לאו
(שם) נלך
מסית זה הדיוט להכמנה דתניא ושאר כל חייבי מיתות שבתורה אין
ונעבוד.
בסקילה הוא אלא בחנק דהא ליכא
מכמינין עליהן חוץ מזו כיצד עושין לו מדליקין לו את הנר בבית הפנימי
למידק דהא דקתני והמסית את
ההדיוט למעוטי מסית את הנביא
ומושיבין לו עדים בבית החיצון כדי שיהו הן רואין אותו ושומעין את קולו
(שם) נביא
שהדיח.
קאמר דלא אשכחן תנא דמפליג בין
והוא אינו רואה אותן והלה אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד והוא אומר
מסית את הנביא למסית את ההדיוט
(לקמן פט:)
לו והלה אומר לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונעבוד עבודת כוכבים
אבל בין נביא המסית להדיוט המסית
אם חוזר בו מוטב ואם אמר כך היא חובתנו וכך יפה לנו העדים ששומעין
אשכחן חלוק כדמפרש ואזיל: טעמא
מבחוץ מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו: וכן עשו לבן סטדא בלוד
דר"ש ורבנן מפרש באלו הן הנחנקיןט):
ותלאוהו בערב הפסח . בן סטדא בן פנדירא הוא אמר רב חסדא בעל סטדא בועל
מדיחי עיר הנדחת שנו. במשנתנו
פנדירא בעל פפוס בן יהודה הוא אלא אימא אמו סטדא אמו מרים מגדלא נשיא
זאת ואשמועינן סיפא דמדיח דרישא
מתני'
במדיח עיר הנדחת קאמר וה"ק המדיח
הואי כדאמרי בפומבדיתא סטת דא מבעלה:
המדיח זה האומר
דתנן לעיל בהדי נסקלין זה
נלך ונעבוד עבודת כוכבים המכשף העושה מעשה חייב ולא האוחז את
ח
האומר לרבים נלך ונעבוד עבודת
העינים ר"ע אומר משום ר' יהושע שנים לוקטין קשואין אחד לוקט פטור ואחד
כוכבים: רבינא אמר גרס. ולא גרסי'
לוקט חייב העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור: גמ' אמר רב
אמר רבינא דאיהו ורב פפא לא פליגי
יהודה אמר רב מדיחי עיר הנדחת שנו כאן: המכשף זה העושה מעשה וכו':
אלא מר מתרץ חדא ומר מתרץ
תנו רבנן מכשפה אחד האיש ואחד האשה א"כ מה ת"ל מכשפה מפני שרוב
חדא ולא פליגי דהא בתרי מילי
נשים מצויות בכשפים מיתתן במה רבי יוסי הגלילי אומר נאמר כאן מכשפה
אוקימנא לרישא כר"ש ואתו הנך
1
לא תחיה ונאמר להלן לא תחיה כל נשמה מה להלן בסייף אף כאן
אמוראי לתרוצה כרבנן. והכי פירושה
2
רבינא תרצה לחדא ואמר רישא נמי
בסייף ר' עקיבא אומר נאמר כאן מכשפה לא תחיה ונאמר להלן 3אם בהמה
רבנן והמסית את ההדיוט לאו למעוטי
אם איש לא יחיה מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה אמר לו ר' יוסי אני
ט
מסית את הרבים אתא אלא תרוייהו
דנתי לא תחיה מלא תחיה ואתה דנת לא תחיה מלא יחיה אמר לו רבי
תנא להו תנא רישא מסית את היחיד
עקיבא אני
דנתי ישראל מישראל שריבה בהן הכתוב מיתות הרבה
והדר תנא סיפא המדיח זה האומר
ואתה דנת ישראל מעובדי כוכבים שלא ריבה בהן הכתוב אלא
לרבים נלך ונעבוד עבודת כוכבים:
מיתה
ולא זו אף זו קתני. כלומר אי קשיא
לך ליתני מסית את הרבים ולא ליתני
מסית את היחיד דהא פשיטא דכולהו מודו בה דבסקילה אורחא לתנא למתני הכי תנא מילתא ברישא דפשיטא ליה והדר תנא רבותא ולא זו
דמסית יחיד בלבד בסקילה אלא אף זו דמסית רבים בסקילה ודלא כר' שמעון. ורב פפא אתא אף לתרוצי לדקתני המסית זה הדיוט לאו למעוטי
נביא המסית קתני אלא כל המסיתים קרי הדיוטות משום הכמנה כלומר מסית הדיוט ושוטה הוא ומדת הקלין נוהג בו שמקילין
בחייו שכל חייבי מיתות צריכין התראה וזה נהרג בהכמנה: בבית הפנימי. בחדרי חדרים לפי שהוא ירא לדבר בגלוי: הן רואין
אותו. לאור הנר שעמו דאי לא מצי חזו ליה לא מצי מסהדי עליה לחיוביה קטלא ואע"ג דשמעי קליה דמצי למימר לא
הואי אנא: ושומעין קולו. שהוא אומר דברי הסתה: י) בן סטדא. בעל אמו סטדא שמו: סטת דא. על שם
שזינתה קרי לה הכי: מתני' המדיח זה האומר וכו'. בגמרא מוקים לה במדיח עיר הנדחת:
העושה מעשה. ממש בסקילה: ולא האוחז את העינים. מראה לבריות כאילו הוא עושה ואינו עושה כלום: שנים מלקטין
קשואין. במכשפות לפנינו אחד מהן לוקט וחייב וחברו לוקט ופטור: העושה מעשה. שהיתה כאן שדה קשואין ולקטה ממש
בכשפים חייב: האוחז את העינים. מראה לנו כאילו התקבצו כולם במקום אחד והקשואין לא זזין ממקומן פטור: גמ' מכשפה
אחד האיש ואחד האשה. דהא גבי אוב וידעוני דמכשפים הם לא חלק בין איש לאשה דכתיב איש או אשה: לא תחיה
כל נשמה. בשבע אומות כתיב: מה להלן בסייף.
חרב : מה
להלן. בסיני:
דכתיב בסיחון ועוג ויכהו ישראל לפי
בסקילה. דכתיב כי סקול
יירה: שריבה
בהן הכתוב מיתות הרבה.
יסקל או ירה
ומצינו בסיני שנבחרה
בהן סקילה:
מיתה