סז:
ארבע מיתות פרק שביעי סנהדרין
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
מיתה אחת. כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא סייף : סמכו ענין לו. סמך ענין המכשף לשוכב עם בהמה. ענין פרשה: שוכב עם
רו א ב
א)
ב)
בהמה בסקילה. הא ילפינן לה בהאי פרקין מדמיהם בם דכתיב בם בפרשת קדושים תהיו וגמרי' לה מאוב וידעוני דכתיב בהו באבן ירגמו
ח)
ג)
אותם דמיהם בם : רבי יהודה לא דריש סמוכין: נוציא. את זה מדין מיתות קלות לסקילה החמורה מכולן: אלא. מכלל ופרט
❖
ד) ה)
את למד בסקילה: בכלל. כל המכשפים היו וכבר חייב בהן הכתוב מיתה כדכתיב לא תחיה למה יצאו להזכירן בעצמן ולכתוב בהן
ו) ז)
ח)
סקילה להקיש להם את הכלל וזו
וכי מפני שסמכו. מהכא דייק
מוסף רש"י
מדה בתורה כל דבר שהיה בכלל ויצא
מיתה אחת בן עזאי אומר נאמר 1 מכשפה
מן הכלל וכו': שני כתובין. הוה
בריש יבמות דר'
ט)
נאמר מכשפה לא
לא תחיה ונאמר 2 כל שוכב עם בהמה מות
י)
תחיה.
יהודה לא דריש סמוכין בעלמא וא"ת
ליה למכתב חד או אוב או ידעוני
יומת סמכו ענין לו מה שוכב עם בהמה
כ)
ולשתוק: עדא אמרה. כמו הדא
שאני הכא דלא דריש משום דאיכא
❖
ל)
בסקילה אף מכשף בסקילה אמר לו רבי
אמרה זאת אומרת: קסבר ר' יהודה
ג"ש דמפקא מסמוכין כדדריש רבי
סמכו ענין לו.
יהודה וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא לזה
וכו'. ובכל דוכתי דאמר אלא למ"ד
יוסי הגלילי דדריש לא תחיה מלא
(ברכות
בסקילה אלא אוב וידעוני בכלל מכשפים
תורה אור השלם
מלמדין מאי איכא למימר ר' יהודה
תחיה כל נשמה דבסייף תדע דאטו
מה שוכב עם
כא:)
היו ולמה יצאו להקיש עליהן ולומר לך מה
בהמה
בסקילה.
1. מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה:
היא ומהכא ילפינן: כשפים. נוטריקון
רבי עקיבא דיליף מלא תחיה
שמות כב יז
אוב וידעוני בסקילה אף מכשף בסקילה
כחש פמליא של מעלה שעל מי שנגזר
דבסקילה מי נימא דלא ס"ל כרבנן
2. כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה
לחיות ממיתין: אפילו כשפים. אין
דדרשינן סמוכין אלא ע"כ משום
לרבי יהודה נמי ליהוו אוב וידעוני שני
מוֹת יוּמָת: שמות כב יח
3. אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי
(ברכות שם)
דאיכא ג"ש דלא תחיה כל נשמה
בהן כח לפני גזרתו שאין כח מלבדו:
כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובין
יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד
מתותי כרעיה. לעשות לו מכשפות:
דמפקא מסמוכין וי"ל דדייק מלישנא
הבאין כאחד אין מלמדין אמר רבי זכריה
מִלְבַדּוֹ: דברים ד לה
אם מסתייע. מילתיך. אם את מצלחת
דרבי יהודה דאמר וכי
מפני שסמכו
4. וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי
עדא אמרה קסבר ר' יהודה שני כתובין
לעשות לי מכשפות עשי: אין עוד
משמע דבשום מקום
לא דרשינן:
מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם וַיֶּחֱזַק
(יבמות
לחלוץ הבאין כאחד מלמדין אמר רבי יוחנן למה
לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע
מלבדו כתיב. ואם המקום חפץ בי
ד.) וכי מפני שסמכו
אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ:
נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של
לא תוכלי להרע ואם תוכלי מאתו
ענין לו.
שמות ז כב
5. וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה
מעלה: 3 אין עוד
מלבדו אמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים ההיא
יצא ואני מקבלן: דנפיש זכותיה.
לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים
ומסרי נפשיה ט) משמיא לאצולי':
איתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא אמר
וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי
בלטיהם. כמו ותבא בלט
י)
כ)
מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן:
לה אי מסתייעת זילי עבידי אין עוד מלבדו כתיב איני והאמר רבי יוחנן
(ברכות כא:)
שמות ז יא
בסתר: זה מעשה שדים. שנסתרים
למה נקרא שמן מכשפים שמכחישין פמליא של מעלה שאני רבי חנינא
אוב וידעוני בכלל.
6. וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם
ואינן נראין. כל מקום שנאמר בלטיהם
וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת
דנפיש זכותיה אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא 4 בלטיהם
ולמה יצאו.
היו החרטומין עושין בלחשיהם ע"י
הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב
אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומר ואת להט
5
6
הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת
שדים: בלהטיהם אלו מעשה כשפים.
דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:
החרב המתהפכת אמר אביי דקפיד אמנא שד דלא קפיד אמנא כשפים
שאינו עושה על ידי שדים אלא מעצמו:
להקיש אליהן.
בראשית ג כד
אמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת יש מהן בסקילה ויש מהן פטור
7. וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל
להט החרב המתהפכת לשמור את
פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים
דרך עץ החיים. ומתהפכת מאליה
אבל אסור ויש מהן מותר לכתחלה העושה מעשה בסקילה האוחז את
א
הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא
ודומה לכשפים ולאל) ע"י שדים היתה
העינים פטור אבל אסור מותר לכתחלה כדרב חנינא ורב אושעיא כל
שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר
ב
(שם) שני
שמות ח טו
מתהפכת אלא מאליה וקרי ליה להט:
יְיָ:
מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה ומיברי להו עיגלא תילתא ואכלי
8. וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל
כתובין הבאין כאחד
דקפיד אמנא שד. מי שמקפיד על
אין מלמדין.
ליה אמר רב אשי חזינא ליה לאבוה דקרנא דנפיץ ושדי כריכי דשיראי
מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל
הכלי שאינו יכול לעשות דבר בלא
הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ
מנחיריה ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא אמר ר' אליעזר
❖
7
(קדושין כד.) כשפים.
שמות ח ב
כלי הראוי לאותו דבר כגון שרי בוהן
מִצְרָיִם:
מיכן שאין השד יכול לבראות בריה פחות מכשעורה רב פפא אמר
שצריכין סכין שקתו שחור ושרי כוס
האלהים אפילו כגמלא נמי לא מצי ברי האי מיכניף ליה והאי לא מיכניף
שצריכין כוס של זכוכית: דלא קפיד
לעזי רש"י
(חולין ז:)
ליה א"ל רב לרבי חייא לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסירא וגיידיה
אמנא. שבכל כלי היה עושה: כהלכות
אפילו לדבר כשפים.
מוקיי"ר. לקנח את האף.
שבת. דמלאכות בסקילה ושבות פטור
לגמלא וטרף ליה בטבלא וקם אמר ליה לבתר הכי דם ופרתא מי הואי אלא
אשקיל"א
אבל אסור וצידת צבי וצפור שנכנסת
[אישקיליט"א]. פעמון
ההיא אחיזת עינים הוה זעירי איקלע לאלכסנדריא של מצרים זבן חמרא כי
קטן.
לו תחת כנפיו יושב ומשמרו עד
מטא לאשקוייה מיא פשר וקם גמלא דוסקניתא אמרו ליה אי לאו זעירי את לא
מהדרא.
(שם)
שתחשך ומפיס מורסא להוציא ממנה
למשקל
הוה מהדרינן לך מי איכא דזבין מידי הכא ולא בדיק ליה אמיא: ינאי איקלע
עפרא.
לחה הכי איתא בפרק רבי אליעזר
לההוא אושפיזא אמר להו אשקין מיא קריבו שתיתא חזא דקא מרחשן שפוותה
(שם) עיגלא
דאורג וכן צד נחש
תילתא.
שדא פורתא מיניה הוו עקרבי אמר להו אנא שתאי מדידכו אתון נמי שתו
במתעסק בו שלא ינשכו אותו מותר
מדידי אשקייה הואי חמרא רכבה סליק לשוקא אתא חברתה פשרה לה
לכתחילה הכא נמי העושה מעשה
ממש בסקילה: האוחז את העינים.
חזייה דרכיב וקאי אאיתתא בשוקא ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים
8
מראה כאילו עושה ואינו עושה כלום
אמר ר' אלעזר צפרדע אחת היתה השריצה ומלאה כל ארץ מצרים כתנאי
פטור אבל אסור: עסקי בהלכות
רבי עקיבא אומר צפרדע אחת היתה ומלאה כל ארץ מצרים אמר לו רבי
(לעיל סה:) כלה
יצירה. וממילא אברו להו עגלא
מדברותיך.
אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלה מדברותיך ולך אצל
תילתא על ידי שהיו מצרפים אותיות
נגעים ואהלות צפרדע אחת היתה שרקה להם והם באו: אמר ר' עקיבא כו':
השם שבהם נברא העולם ואין כאן
(חגיגה יד. ושם:
והא
משום מכשפות דמעשה הקב"ה הן
כלך)
ע"י שם קדושה שלו הוא: אבוה דקרנא. מכשף היה: מנפץ. חוטמו בכח. מוקיי"ר בלע"ז: ושדי כריכי דשיראי מנחיריו. משליך
חתיכות של מעילים: אצבע אלהים היא. מכה זו של כנים לא על ידי מכשפות באה אלא על פי הקב"ה דאין לחרטומים יכולת בה: לא
מצי ברי. אין יכול לברוא אפילו בריה גדולה אלא כשהשד צריך לבריות גדולות הוא מאסף ומביא מן ההפקר: האי מיכניף ליה. בריות
גדולות נוחים לקבצם ונאספים יחד אליו אבל בריה קטנה אינה נאספת שאין בה כח לבא ממקום רחוק: הכי גרסינן אמר לו רב לרבי
חייא. ולא גרסינן איני: טייעא. סוחר ערבי: שקל ספסירא וגיידיה לגמליה. נטל חרב וחתך גמל לאברים. גיידיה כמו ראוהו
מגוייד דבפרק בתרא דיבמות : וטרף ליה בטבלא וקם. קשקש לו בזוג אשקיל"א בלע"ז ועמד לו על רגליו: אמר
לו. רבי חייא לרב: לבתר הכי דם ופרתא מי הוה. אחר שעמד הגמל כלום נמצאת שם לכלוך מן הדם והפרש: ההוא
אחיזת עינים הוה. ולא מגוייד הוא שאינו יכול להחיות המת: פשר. נמס המכשפות. כל מילי מכשפות נבדקין על מים חיים
ונמוחין: קם גמלא דסקוניתא. נעשה החמור דף של גשר שעשו תחלה את הדף חמור. גמלא גשר. סקוניתא מין עץ הוא: איכא
דזבין מידעם הכא וכו'. כלומר יש לוקח בעיר הזאת שמוחזקת בכשפים שום סחורה ואינו בודקה על המים: ינאי איקלע לההיא
אושפיזא. ולא גרסינן רבי ינאי דלאו איניש מעליא הוא שעשה כשפים: שתיתא. קמח טרוף במים: חזייה דמרחשן שפוותה.
ראה ינאי האשה המביאה לו המשקה שהיו שפתיה נעות הכיר שכשפנית היא: שדא פורתא. מן המשקה לארץ ונעשו עקרבים:
אנא שתאי מדידכו. לא גלה להם הדבר שהבין בדבר והראה עצמו כאילו שתה: הואי חמרא. האשה נעשית חמור: רכבה. ינאי וסליק
בשוקא: פשרא לה. מיחת את הכשפים וחזרה לקדמותה: הצפרדע. אחת משמע: השריצה. ממעיה ויצאו ולדות: מדברותיך. מנע
מדבריך ופנה להלכות נגעים ואהלות שהן חמורים ובהם אתה מחודד ולא בהגדה: שרקה להם. ושמעו קולה כל הצפרדעים שבעולם והם באו:
והא