ארבע מיתות פרק
שביעי סנהדרין
סח.
מסורת הש"ס
תורה אור
לחלוץ תפילין. פ"ה של ר' אליעזר אע"ג דלא היה ר"א זז ממקום
והא. מילתא דלקיטת קשואין: ר"ע מר' יהושע גמר לה. בתמיה:
א) כלים פכ"ג מ"א ע"ש,
1. וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא
ב) [צ"ל והאמום וכן בכ"מ
קינוף. ארבעה עמודים וכילה פרוסה עליהם כדאמרי' בסוכה
אחד קרי ליה איסור שבות דכל כ) שאסרו חכמים לצאת בו
מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב
הנזכר כאן בגמ' וברש"י
יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא
(דף י.): לחלוץ תפיליו. של אביו $ דקסבר שבת לאו זמן תפילין הוא
לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר וה"ה אפי' יושב במקום א' אסור:
ובתוס' אימוס בס' צ"ל
רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו
היאך מניחין איסור סקילה. משמע דמדליקין ואחר כך חולצין
הרבים: שדעתו של אבא
ואסור להניחן שמא יצא בהן לרשות
במ"ם וכן בערוך איתא
וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים:
אימום במ"ם וכ"א במשנה
מלכים ב ב יב
נטרפה. וקרוב הוא למות שאילו
וקשה דבפרק במה מדליקין (שבת
דכלים], ג) [שם פכ"ו מ"ד]
2. כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ
היתה דעתו מיושבת היה חולץ תפיליו:
דף לה: ושם) משמע איפכא דתניא
והא ר' עקיבא מר' יהושע גמיר לה והתניא
שבת קמא:, ד) [ר"ה כד:
אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ
שלישית להדליק את הנר דברי רבי
איסור סקילה. הדלקת הנר והטמנת
שבת עה. ע"ז יח. ודף
כשחלה ר' אליעזר נכנסו ר' עקיבא וחביריו
לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת
מג:], ה) עי' רש"א בח"א,
כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:
נתן ר' יהודה אומר שלישית לחלוץ
חמין ועוסקין בדבר שאינו אלא איסור
לבקרו הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין
ו) בס"א: שנותנין בה כחול
דברים יח ט
תפילין ופ"ה התם ומדליק ברביעית
שבות דמניח תפילין בשבת אין כאן
מכחול קיסם של עץ או של
בטרקלין שלו ואותו היום ע"ש היה ונכנס
ואין לומר ומדליק בשניה מדקאמר
כסף שתוחבין בתוכו,
איסור מלאכה ואפילו יצא לרשות
הורקנוס בנו לחלוץ תפליו גער בו ויצא
ז) [צ"ל תוספתא דכלים ב"ב
התם בתר הכי שניה להדליק כמאן
הרבים דהא דרך מלבוש הוא ותכשיטין
פ"ב ה"ג], ח) [ע' תוס'
בנזיפה אמר להן לחביריו כמדומה אני
לא כר' נתן ולא כרבי יהודה הנשיא
הוא לו בחול: ברחוק ארבע אמות.
סוכה יב: ד"ה מהו דתימא
שדעתו של אבא נטרפה אמר להן דעתו
וכו' מה שהשיגו אפירש"י
וגם אין לומר שמדליק בשלישית וה"ק
(א)
מפני הנדוי שברכוהו במחלוקת
דהכא], ט) [והא דהביא
ודעת אמו נטרפה היאך מניחין איסור סקילה
שלישית אף לחלוץ תפילין ולעולם מדליק
תנורו של עכנאי בבבא מציעא (דף
רש"י מתוספתא דוקא ולא
ברישא מדקאמר התם שלישית
ועוסקין באיסור שבות כיון שראו חכמים
נט:): שלו מהו. במה תהא מיתתו:
ממשנה מפורשת בכלים
פכ"ו מ"ד ומייתי לה הש"ס
להדליק ומוקי לה כרבי נתן ולא כרבי
שלך קשה משלהן. מפני שלבך פתוח
שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו
בשבת דף קמא: פלוגתא
יהודה הנשיא ועוד קשה אטו הורקנוס
כאולם ואילו שמשתני היית למד תורה
מרחוק ד' אמות א"ל למה באתם א"ל ללמוד
דר' אליעזר וחכמים ע"ש
לא ידע מנהגו וי"ל דודאי תפילין
מצוה ליישב], י) [כלים ב"ב
הרבה: נטל. ר"א שתי זרועותיו:
תורה באנו א"ל ועד עכשיו למה לא באתם
פ"ד ה"ב וע"ש], כ) [שבת
ברישא אלא שבאותה שעה איחרו
שנגללין. כשגוללין ספר תורה והכתב
דף סד:], ל) [וע"ע תוס'
א"ל לא היה לנו פנאי אמר להן תמיה
להדליק מפני שהיו טרודין בחוליו ולכך
מכוסה כך תתעלם ותתכסה תורה
יבמות יג: ד"ה דאמר
וטהרתן
אני אם ימותו מיתת עצמן אמר לו ר' עקיבא
❖
במה
היה גוער בו:
רחמנא],
שבלבי כשאמות לפי שלא שמשוני
שלי מהו אמר לו שלך קשה משלהן נטל
שהן. פ"ה דנחלקו לענין טבילה
ולמדו ממני: ולא חסרתי מרבותי
בנקרעו אי חוצץ מה שבתוכו או לא
שתי זרועותיו והניחן על לבו אמר אוי לכם
ככלב המלקק מן הים. לפי חכמתם
גליון הש"ס
ובהדיא לא אשכחן פלוגתא אלא בפ'
שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה
שהיתה גדולה אין למודי עולה לחסרם
רש"י ד"ה לחלוץ תפיליו
כ"ג דכלים תנן הכדור והאימוס
שנגללין הרבה תורה למדתי והרבה תורה
ולקבל מהם חכמה אלא מעט ככלב
א]
וכו' דקסבר שבת לאו זמן
והקמיע ותפילין שנקרעו הנוגע בהן
תפילין. עי' מג"א סי' שח
המלקק מן הים. וכן תלמידי לא
לימדתי הרבה תורה למדתי ולא חסרתי
ס"ק יא: שם ד"ה
טמא במה שבתוכו טהור אלמא אין
חסרוני ולא קבלו מחכמתי לחסר את
מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים הרבה
משקלות קטנה וכו'
תוכו חשוב חיבור ותניא בתוספתא ר'
יתרון חכמתי מהם ב] אפי' כמו שמחסר
לחפותה בעור. עיין ב"ב
תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא
יהושע ב"ק אומר משום ר' אליעזר
דף פ"ט ע"ב תוספות ד"ה
המכחול בשפופרת בטבול אחד ה):
❖
כמכחול בשפופרת ולא עוד אלא שאני שונה
ולא:
אף מטבילין כמו שהן אלמא מדלא
ולא חסרתי. כלומר לא חסרתים
שלש מאות הלכות בבהרת עזה ולא היה
חייץ בטבילה ש"מ דהוי חיבור:
מחכמתם ממה שהיו מתחילה גדולים
היה מכה בבשרו. ומשום שרט
אדם ששואלני בהן דבר מעולם ולא עוד
הגהות הב"ח
יותר ממני וגם עתה גדולים הם
לנפש (ויקרא יט) ליכא דמשום
אלא שאני שונה שלש מאות הלכות ואמרי
ממני לפי שלא למדתי מחכמתם כי אם
(א) גמ' דעתו מיושבת
תורה קעביד כדאמר הרבה מעות
❖
ודעת אמו נטרפה:
לה שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין
מעט מהם: שפופרת. קנה שנותנין
יש לי ואין לי שולחני להרצותן ל):
ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ
בה כחול. קיסם של עץ או של כסף
הדרן עלך ארבע מיתות
שתוחבין מכחול בתוכוו) ומטבלו בכחול
מעקיבא בן יוסף פעם אחת אני והוא מהלכין
הגהות מהר"ב
ומוציאו: בבהרת עזה. בהלכות מראות
היינו בדרך אמר לי רבי למדני בנטיעת
רנשבורג
נגעים: בנטיעת קשואים. הלכות מיני
קשואין אמרתי דבר אחד נתמלאה כל השדה קשואין אמר לי רבי
א] רש"י ד"ה ולא חסרתי
כשפים שעל ידיהם נתמלא כל השדה
למדתני נטיעתן למדני עקירתן אמרתי דבר אחד נתקבצו כולן למקום
מרבותי וכו' ולקבל מהם
קשואים: אמרו לו הכדור והאימוס
חכמה אלא. מלת אלא נמחק
אחד אמרו לו א) הכדור ב) והאמוס והקמיע וצרור המרגליות ומשקולת
וכו'. כדור פלוט"ה מחופה עור
ונ"ב צ"ל אפי': ב] בא"ד
קטנה מהו אמר להן הן טמאין וטהרתן במה שהן מנעל שעל גבי
יתרון חכמתי מהם אפי'.
ג)
ומלאה מתוכו צמר של איל בדוחק
מלת אפילו נמחק ונ"ב צ"ל
האמוס מהו אמר להן הוא טהור ויצאה נשמתו בטהרה עמד רבי
❖
וכן אימוס שלהם של עור היה כעין
אלא:
יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר למוצאי שבת פגע בו
מנעל וממולא מתוכו שער ופיו תפור
רבי עקיבא מן קיסרי ללוד היה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ
ובו היו עושין המנעלים כמו שעושין
לעזי רש"י
הרצענין שלנו בדפוס של עץ: הקמיע.
פתח עליו בשורה ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרבה מעות יש
1
פלוט"ה [פילוט"א].
של עור וממולא מתוכו ותלאהו בצואר
לי ואין לי שולחני להרצותן אלמא מרבי אליעזר גמרה גמרה מרבי אליעזר
❖
כדור.
לנוי: משקולת קטנה. כעין אונקיא
ולא
סברה הדר גמרה מרבי יהושע ואסברה ניהליה היכי עביד הכי והאנן
שעושין מעופרת ומחפין אותה בעור
תנן
העושה מעשה חייב להתלמד שאני ד) דאמר מר 2 לא תלמד לעשות
מוסף רש"י
כדי שלא תחסר אבל משקולת גדולה
לעשות אי
אתה למד אבל אתה
למד להבין ולהורות:
אין דרכה $ לחפותה בעור: וצרור
אבל אתה למד להבין
הדרן עלך ארבע
מיתות
ולהורות. כלומר להבין
המרגלית. תופרין המרגלית בעור
מעשיהם כמה הם
ותולין אותו בצואר בהמה לרפואה:
מקולקלים ולהורות לבניך
מהו. לפי שנחלקו באלו רבי
לא תעשה כך וכך שזה הוא
חק הגוים (דברים יח ט) או:
אליעזר וחכמים בסדר טהרות (כלים פכ"ג) ז)
וחכמים אומרים אינן מקבלין טומאה
לפי שכלי עור אין מקבל טומאה
שתוכל לעמוד בהן ואם
אלא אם כן יש לו בית קיבול דהא איתקש לשק והני הואיל וקבולן נעשית למלאותן מלוי
בתוכו עולמית לא שמיה קבול ח) ורבי
יעשה נביא שקר לפניך
שתבין שהוא מכשף (שבת
אליעזר אומר מקבל טומאה דבית קיבול העשוי למלאות שמיה קבול ועוד נחלקו בכדור ובאימוס שנקרעו ונראה חלל שלהם דמודו רבנן
עה.).
דמקבלי טומאה דהא איכא בית קיבול ופליגי לענין טבילה שחכ"א מה שבתוכו חוצץ ור' אליעזר אומר מה שבתוכו אינו חוצץ דכולי
הדרן עלך ארבע מיתות
חד כלי הוא ובשעת פטירתו היו רוצין לידע אם חזר בו ושאלוהו מה אתה אומר באותן שני המחלוקות אמר להם טמאים אפילו שלמים
והטומאה נוגעת מבחוץ: וטהרתן במה שהן. כלומר אם נקרעו שחכמים מודים שמקבלין טומאה וחלוקין עלי לומר שהמלוי חוצץ
ועומד אני בדברי שהמלוי אינו חוצץ שמטבילן כמות שהן: מנעל שעל גבי אימוס מהו. שאף בו נחלקו בתוספתא ט) דטהרות י)
חכמים אומרין הואיל ואינו מחוסר מלאכה הצריכה אומן שהדיוט יכול לסלקו מעל האימוס כבר שם כלי עליו וטמא ור"א מטהר שעדיין
לא נגמרה מלאכתו: הותר הנדר. שברכוהו: בין קסרי ללוד. שהיו נושאין את מטתו מקסרי ללוד: פתח עליו בשורה. שהיו עושין
שורה סביבות המטה להספד: הרבה מעות יש לי. להחליף: ואין לי שולחני להרצותן. כלומר הרבה שאלות יש לי לשאול ואין למי
היכי עביד. רבי אליעזר
הכי שעשה מעשה בנטיעת קשואין: להתלמד. בהם
לשאול:
ר"ע הוא דעבד ר' אליעזר:
הדרן עלך ארבע
מיתות