סח:
בן סורר ומורה פרק שמיני סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בן
בן סורר ומורה וכו'. סדר נסקלין דתניא בפרקין דלעיל ד) מסיים
א א סורר ומורה. בן הסמוך לגבורתו. וא"ת דילמא שנה שלפני גדלות
א) ב)
ג)
הלכותיו ואזיל: משיביא ב' שערות. אבל מקמי הכי לא מיענש
כדאשכחן במופלא הסמוך לאיש לענין נדרים ומפר"ת
ד) ה)
כדמפרש ואזיל שעדיין לא בא לכלל מצות: עד שיקיף זקן. שיהא זקן
ב ב דהכא דריש לאיש דמשמע לשון גבורה כדכתיב וחזקת והיית
מוקף שער סביב כולו: התחתון ולא העליון. לא זקן ממש אלא זקן
ג ג ד לאיש וא"ת א"כ למה לן במתני' טעמא דשלא בא לכלל מצות וי"ל
ו) ז)
❖
ד ה
ח)
דהוה אמינא דמקודם הבאת שערות
אותו המקום אלא שדברו חכמים
ה ו
בן סורר ומורה מאימתי נעשה בן סורר
בלשון נקיה: שנאמר בן ולא איש.
מתחיל הזמן דסמוך לגבורתו של איש
א
וזה משהקיף זקן איש הוא. ואע"ג
ואפי' הוי יותר מג' חדשים לא הוה
ומורה משיביא שתי שערות ועד שיקיף
תורה אור השלם
דבן מקטנותו קרוי בן לא מצינן
חיישינן במה שבימי קטנות כיון דאינו
זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים
1. כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן
לחיובי' מקמי שיביא שתי שערות דקטן
ראוי להוליד דקרינא ביה בן ולא אב:
סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ
בלשון נקיה שנאמר 1 כי יהיה לאיש בן בן
קטן
ו) אי אתה צריך לחזור כו'.
פטור שלא בא לכלל מצות הלכך
בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ
ולא בת בן ולא איש קטן פטור שלא בא
ב
ג
וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע
וא"ת ומנא ליה להאי קטן
חיוביה בתר הכי הוא. ואע"ג דמכי
לכלל מצות: גמ' קטן מנלן דפטור מנלן
אֲלֵיהֶם: דברים כא יח
ממונא האמרי' בפרק מי שמת
מייתי שתי שערות לענין כל התורה
2. וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל
כדקתני טעמא שלא בא לכלל מצות ותו
אין זכייה לקטן ואי בשזיכו
איש הוי מיהו כי מיעטיה קרא לאו
לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו
הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיְיָ לַכֹּהֵן
היכא אשכחן דענש הכתוב דהכא ליבעי
לו ע"י אחר הא איכא למ"ד בפ' מי
בתחלת אישותו קא ממעט כדמפרש
מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר
בגמרא בן הסמוך לגבורתו של איש
שמתז) זכין לגדול ואין זכין לקטן ואפי'
קרא למיפטריה אנן הכי קאמרינן אטו בן
יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו:
❖
במדבר ה ח
אלמא בתחלת אישותו חייביה קרא:
למ"ד זכין לקטן היינו מדרבנן ולא
סורר ומורה על חטאו נהרג על שם סופו
גמ' היכא אשכחן. בשאר עונשין
מדאורייתא דזכייה מתורת שליחות
נהרג וכיון דעל שם סופו נהרג אפילו קטן
דענש הכתוב את הקטן דהכא בעי
כדמוכח בפ"ק דבבא מציעא
מוסף רש"י
נמי ועוד בן ולא איש קטן משמע אמר רב
קרא למיפטריה: אטו בן סורר
דאמרי' חצר משום ידה איתרבי
משיביא שתי שערות
יהודה אמר רב דאמר קרא וכי יהיה לאיש
ומורה על שם חטאו נהרג. דנבעי
ולא גרע משליחות וקטן לאו בר
ועד שיקיף זקן.
בן בן הסמוך לגבורתו של איש: ועד שיקיף
שליחות הוא ומיהו בפ' התקבל
בר עונשין וכי מה חטא שיהרג מפני
זקן התחתון כו': תני רבי חייא עד שיקיף
גבי צרור וזורקו אגוז
שאכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין
ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים
ועל שם סופו נהרג כדמפרש בשלהי
עטרה כי אתא רב דימי אמר הקפת גיד
ד
חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין
פרקין סוף שמגמר נכסי
(נדה נב.) התחתון ולא
ולא הקפת ביצים אמר רב חסדא קטן
העליון.
לעצמו בין לאחרים משמע דהיינו
אביו ומבקש למודו ואינו מוצא וכו'
שהוליד אין בנו נעשה בן סורר ומורה שנא'
מדאורייתא מדפריך למ"ד אחד זה וא'
אמרה תורה מוטב ימות זכאי ואל ימות
(שם) וכי יש לך
כי יהיה לאיש בן לאיש בן ה ולא לבן בן האי
חייב: וכי יהיה לאיש בן סורר ומורה.
אדם בישראל שאין לו
זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים
מיבעי ליה לכדרב יהודה אמר רב א"כ
גואל.
מההיא דמערימין על מעשר שני
לכשיגיע לכלל איש הבן הזה קורא לו
לימא קרא כי יהיה בן לאיש מאי כי יהיה
הכתוב בן סורר ומורה: תני ר' חייא.
דמשמע דזוכה לאחרים מדאורייתא
(קדושין כא.)
לאיש בן ש"מ לכדרב חסדא ואימא כוליה
והא דתנן בהנזקין מציאת
במתניתיה הכי משיביא שתי שערות
להכי הוא דאתא אם כן נימא קרא בן איש
עד שיקיף זקן ה) עד שיקיף עטרה:
חרש וקטן יש בהן גזל מפני דרכי
(ב"ק
כי אתא רב דימי. פרשה דהא דתנא
שלום אבל מדאורייתא לא דעת אחרת
מאי לאיש בן שמע מינה תרתי ופליגא
קטו.) אלא בגזל הגר.
עד שיקיף עטרה לאשמועינן דהקפת
מקנה אותן שאני והשתא ניחא הא
דרבה דאמר רבה קטן אינו מוליד שנא' אם
2
(שם)
זקן התחתון דקתני מתני' הקפת גיד
דאמר בפ' לולב וערבה
אין לאיש גואל וכי יש לך אדם בישראל
לא ליקני איניש לוליביה לינוקא
קאמר סמוך לביצים ולא הקפת הכיס
שאין לו גואל ו אלא בגזל הגר הכתוב מדבר של ביצים דהוו לבתר הכי טובא: רב
דינוקא מיקנא קני אקנויי לא מקני
ואמר
חסדא. סבר קטן שלא הביא שתי
דמיקנא קני אפילו מדאורייתא דע"י
שערות מוליד: לכדרב יהודה. דאמר האי לאיש בבן סורר ומורה
דעת אחר' מקנה אותן זוכה מדאורייתא לאחרים לרב אסי דגיטין
ולעצמו לכולי עלמא והא דאמר בריש פ"ב דקידושין
עצמו קאי והכי קאמר כשיהיה הבן לאיש כלומר כשיגיע לכלל אישות:
ה"ג א"כ לימא קרא בן לאיש. דמשמע שפיר דהכי קאמר כי יהיה
איש זוכה ואין קטן זוכה היינו דאין ממנה אחרים על פסחו אי
הבן לכלל איש: מאי כי יהיה לאיש בן. השתא משמע כשיהיה
נמי שאין זוכה לאחרים קאמר אע"ג דדעת אחרים מקנה אותן
ודלא כרב אסי וא"ת והיאך מדקדק בגיטיןח) דזוכה לאחרים מדפודה
לאיש בן דהאי איש אאבות קאי ולמעוטי דבנו של קטן פטור לעולם:
ואימא כוליה. האי קרא לכדרב חסדא הוא דאתי למעוטי בנו של
מעשר שני לאחרים והלא אפי' לעצמו לא זכי מדאורייתא כשאין
דעת אחרים מקנה אותן ובחילול מעשר מי איכא דעת אחרת מקנה
קטן אבל קטן עצמו מיחייב דהא בן כתיב וסמוך לגבורתו של איש
מנא לן: ה"ג א"כ לימא קרא כי יהיה בן איש. א"כ דכוליה אאבות
לאחרים ע"י זכיית קטן וי"ל דקסבר המקשה דכמו שזוכה לעצמו
בחילול מעשר מן התורה מחמת דמופלא סמוך לאיש דאורייתא כמו כן
קאי לא לכתוב ביה למ"ד אלא וכי יהיה בן איש סורר ומורה דמשמע
בנו של איש ולא בנו של קטן: מאי. וכי יהיה לאיש למה הקדים
זוכה לאחרים מן התורה וקצת משמע בירושלמי בפרק חלון דאם
לאיש ברישא והוצרך להטיל בו למ"ד: שמע מיניה תרתי. משום
הוא בן דעת אית ליה זכייה מדאורייתא דאמרינן רבנן דקיסרי
אמרי כאן בתינוק שיש בו דעת כאן בתינוק שאין בו דעת ובאיזהו
דהשתא משמע הכי ומשמע הכי כי יהיה בן לאיש כשיגיע לגבורתו של
איש ומשתמע נמי אאבות כי יהיה לאיש גדול בן ולא שיהיה לקטן בן:
נשך משמע דלית ליה זכייה מדאורייתא דגרסי' ברוב
ופליגא דרבה. הא דרב חסדא דאמר קטן שמוליד פטור דאלמא
ספרים קטן נהי דשליחות לית ליה זכייה מדרבנן אית ליה ויש
דקטן מוליד פליגא דרבה: ואם אין לאיש גואל. גבי גזל ונשבע
ספרים דלא גרסי' מדרבנן ועוד משכחת לה שיש לו ממון לקטן כגון
על שקר דכתיב לעיל מיניה והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את
שירש את אביו קודם שנתגייר כדאמרינן בפ"ק דקידושין
אשמו בראשו והאי אשמו קרן של גזלה: שאין לו גואלים. אין
דעובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה שנא' כי ירושה לעשו נתתי
את הר שעיר אי נמי במעשה ידיו דמלאכתו ושכר טרחו שלו מדאורייתא
לך אדם בישראל שאין לו
גואלים כל זמן שלא כלו בני יעקב הקרוב
קרוב קודם: בגזל הגר. ומת לאחר שנשבע לו ואין לו יורשים:
וא"ת היאך יתחייב אדם אשם על גזילו הא אין נשבעין על טענת
חרש שוטה וקטן כדדרשינן בהגוזל קמא ובפרק שבועת
ואמר
הדיינים כי יתן איש ואין נתינת קטן כלום וי"ל דהני מילי בטענת כפירה והודאה אבל ע"פ עד אחד נשבעים אי
נמי בקופץ ונשבע וא"ת והיאך נתגייר כי אמרינן נמי דקטן אית ליה זכייה מדאורייתא ה"מ ישראל אבל עובד כוכבים אמרינן באיזהו
נשך דכיון דלא אתי לכלל שליחות לית ליה זכייה אפי' מדרבנן ומיהו הא לאו קושיא היא דא"כ תיקשי לן כל גרים היאך מטבילין אותן
אלא כיון דזכייתו וידו באין כאחד שאני אבל אי קטן לית ליה זכייה מדאורייתא ודאי קשה היאך נתגייר וי"ל כגון שנתגיירה אמו כשהיא מעוברת
כדאמרי' בפרק הערל אשת עובד כוכבים מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ואפשר השתא דאחרי כן יורש את אמו
ומיהו קשה מההיא דפ"ק דכתובות דאמרי' גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד ולכל מילי חשיב גר להתירו בבת ישראל וקידושיו
קדושין ובניו חולצין ומייבמין ולכל מילי דאורייתא ולא משמע שיהא מטעם דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה חדא דה"מ בשב ואל תעשה
והאי קום עשה הוא ועוד מדפריך מאי קמ"ל תנינא זכין לאדם שלא בפניו ונראה דזכייה דגירות לא דמי לשאר זכיות דמה שב"ד מטבילין אותו
אינם זוכין בעבורו אלא הוא זוכה בעצמו ובגופו שנעשה גר ונכנס תחת כנפי השכינה והא דפריך בכתובות תנינא זכין לאדם
שלא בפניו ומשני מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה היינו משום דאם היתה חובתו לא היה לב"ד להתמצע להכניס גופו בדבר
שיש לו חובה ואפילו בתינוק דלאו בר דעת חשיב גר מדמייתי מקטנה פחותה מבת שלשה שהזכייה בעצמו הוא כדפרישית שהמילה
והטבילה בגופו וגם מצינו שאבותינו נכנסו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים וכמה קטנים היו בשעת מתן תורה ובפרק עשרה יוחסין
אמר ר"ש דגיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש כשירה לכהונה שנזרעו בתוליה בישראל ומייתי ראיה מדכתיב בשלל מדין וכל
הטף בנשים וגו' והרי פנחס היה עמהן ואע"ג דאמרינן בכתובות הגדילו יכולין למחות הא אמרינן דכשגדלו שעה אחת ולא מיחו שוב
אין יכולין למחות דמועיל להו מילה וטבילה של קטנות שהיתה בגופם ואין חסירים אלא קבלת מצות
ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה:
בידוע