23/134

בן סורר ומורה פרק שמיני

סנהדרין

סט.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

בידוע

שאין לו גואלים. וא"ת דמשמע דקטן בידוע שאין לו

ואמר רחמנא איש. ולא כתיב ואם אין לו גואל מאי טעמא כתיב

ו א מיי' פ"ח מהלכות גזלה

א) [ב"ק קט:], ב) [סוטה

יא. ע"ש], ג) גירסת רש"ל

הל' ז סמג עשין עג

איש אלא משום דכתיב ואם דמשמע פעמים שיש לו יורשים ולהכי

גואלים משום דאינו מוליד וכן בפ' אין בין המודר (נדרים

איני והא, ד) [יבמות לז.],

(טוח"מ סי' שסז):

דף לה:) זאת תורת היולדת בין גדולה בין קטנה ופריך קטנה בת

כתיב איש ללמדך איש הוא דאיכא לספוקי שמא יוליד בנים משנתגייר

ז ב ג מיי' פ"ז מהל'

ה) לעיל מ. [פסחים יא:],

לידה היא מאי קושיא הא אמרינן לקמן בשמעתין דורות הראשונים

ואינך רשאי להפקיע קרן שלו ולתתו

לכהן עד שתדע שאין לו

ו) לעיל נה: יבמות נז:

ממרים הלכה ו סמג

❖

לאוין רכ:

קידושין י. נדה מד:,

היו מולידין בח' שנים ויש לומר דאף

יורשים אבל קטן גר מסתמא גזל שלו

ע"פ שבדורות האחרונים נתנו חכמים

שנשבע עליו ישראל לשקר לכהן הוא

ואמר רחמנא איש איש אתה צריך לחזור

א) א

בידוע שאין לו גואלים: איש. גבי

סימן להבאת שערות לקטנה בת

עליו אם יש לו גואלין ואם לאו קטן אי אתה

תורה אור השלם

מוסף רש"י

שפחה חרופה כתיב (ויקרא יט) ואיש

י"ב שנה ויום אחד ולקטן בן י"ג

צריך לחזור עליו בידוע שאין לו גואלין

1 וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת

איש אתה צריך לחזור

כי ישכב את אשה שכבת זרע וגו':

שנה ויום אחד בדורות הראשונים

עליו. ולשאול אם יש לו

אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא

איתיביה אביי 1 איש אין לי אלא איש בן ט'

שלא הביאה שליש. שאם אתה זורעה

שהיו ממהרים להביא שערות היה

בנים קודם שתתנהו לכהן,

שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ

שנים ויום אחד שראוי לביאה מניין ת"ל

קטן שאין איש בידוע שאין

וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ

אינה מצמחת: וכי יזיד. מדאפקיה

זמן גדלות מקודם הרבה והא

לו בנים יתנהו לכהנים,

חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת

ואיש א"ל יש לו ואינו מוליד כתבואה שלא

בלשון מזיד ולא כתוב וכי ירשיע איש

דקאמר לקמן וכי עבד בצלאל משכן

ומהכא נפקא לן דקטן לאו

תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא

הביאה שליש דמי דבי חזקיה תנא וכי יזיד

בר אולודי הוא (ב"ק קט:).

למימר דרוש ביה נמי האי מזיד

בר י"ג שנה הוה דכתיב איש איש

ויקרא יט כ

חֻפָּשָׁה:

2. וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ

עוברה ניכר לשליש

מבשל: בן ולא אב. לגבי בן סורר

איש איש מזיד ומזריע ואין קטן מזיד ומזריע

ממלאכתו התם רוצה להוכיח על

ימיה.

דכתיב (בראשית לח)

לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם

דורות הראשונים דאפילו כי אזלת

ומורה בן ולא אב וקס"ד דממעיט

א"ל רב מרדכי לרב אשי מאי משמע דהאי

ויהי כמשלש חדשים (יבמות

מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת:

ב)

לז.). אחד אומר בשנים

שמות כא יד

בתר דורות דהשתא לפי שלא תרצה

בן שכבר נולד לו בן דשוב אינו

מזיד לישנא דבשולי הוא דכתיב ויזד יעקב

3. וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא

בחדש. הרג זה את הנפש,

להוכיח שנחשבים גדולים בפחות א"כ

נעשה בן סורר ומורה ואי קטן לא

נזיד ג) והא תנא דבי ר' ישמעאל 4 בן ולא אב

ואחד מן העדים אומר

עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא

מוליד ה"ד דאיצטריך למעוטי: אי

בעל כרחיך בר תליסר שנין הוה:

בשלשה בחדש, עדותן

עָיֵף: בראשית כה כט

היכי דמי אילימא דאיעבר בתר דאייתי שתי

אחד אומר בשנים בחדש.

4. כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן

קיימת, וב"ד היו בודקין

נימא דאיעברא. אמיה מהאי בתר

אותן בשבע חקירות, וכיון

שערות ואוליד מקמי דלקיף זקן מי איכא

סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ

דאייתי שתי שערות ושיהה בו ט'

פירשתיה לעיל בפרק היו

דהשוו שניהן לומר בשלישי

בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ

שהות כולי האי והא א"ר כרוספדאי כל

חדשים להקיף זקן ובתוך כך נולד

בודקין (דף מא:) ד"ה שזה:

או ברביעי, וכשבדקום איזה

וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע

בת ג' שנים ויום אחד. פירשתי

יום בחדש אמר זה בשני וזה

אֲלֵיהֶם: דברים כא יח

ימיו של בן סורר ומורה אינו אלא ג' חדשים

בן וקא ממעט קרא דאע"ג דראוי

5. וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין

אמר בשלישי, שניהן על יום

הוא לבן סורר ומורה נפטר בשביל

בפ' ארבע מיתות (לעיל נה:):

בלבד אלא לאו דאיעבר מקמי דלייתי שתי

אחד העידו, אלא שזה ידע

הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל

שנולד לו בן: והא א"ר כרוספדאי.

דל

בעיבורו של חדש, שחדש

הַמִּשְׁפָּטִים

הָאֵלֶּה:

שערות ואוליד מקמיה דלקיף זקן וש"מ

שעבר מלא והוקבע ר"ח

וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ

כל ימיו של בן סורר ומורה אינן

קטן מוליד לא לעולם דאיעבר בתר דאייתי שתי שערות ואוליד בתר

ביום שלשים ואחד, וזה

מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ

אלא שלשה חדשים בלבד ואע"ג דלא

שאמר בשנים בחדש ידע בו,

אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר

דאקיף זקן ודקא קשיא דרבי כרוספדאי כי אתא רב דימי אמר אמרי

הקיף זקן אינו נעשה בן סורר ומורה

וזה שאמר שלשה סבור

מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה

במערבא בן ולא הראוי לקרותו אב גופא אמר ר' כרוספדאי א"ר שבתי

שהוקבע ביום שלשים,

וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן

לאחר ג' חדשים לאחר שהביא שתי

והואיל ויש טועין בכך,

הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ

כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ג' חדשים בלבד והאנן תנן משיביא

שערות והשתא לא דייק טעמא דרבי

אע"פ שמצווין אנו לחלק את

בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ:

❖

שתי שערות ועד שיקיף זקן הקיף זקן אע"ג דלא מלו ג' חדשים מלו ג'

עדותן כדי שתתבטל, להציל

כרוספדאי מהיכא ולקמן בעינן ליה

במדבר לה כד-כה

את הנפש, אין בידינו כח

חדשים אע"ג דלא הקיף יתיב רבי יעקב מנהר פקוד קמיה דרבינא ויתיב

מיהו קרא לא צריך למעוטי דאפילו

. בת

לחלקו (פסחים יא:)

לא אב הוא יהא מפטר בג' חדשים:

וקאמר משמיה דרב הונא בריה דרב יהושע ש"מ מדרבי כרוספדאי

שלש שנים ויום אחד.

גליון הש"ס

ביאתה ביאה לכל דבר (נדה

אלא לאו. כי איצטריך למעוטי כגון

א"ר שבתי יולדת לשבעה אין עוברה ניכר לשליש ימיה דאי ס"ד עוברה

רש"י ד"ה קנאה וכו'

מד:) קים להו לרבנן דשוב

דאוליד מקמי ג' חדשים בתר שתי

אין בתוליה חוזרין ומאז היא

ניכר לשליש ימיה למה לי ג' בתרי ותילתא סגיא א"ל לעולם אימא לך

שיקבל אביה את גיטה.

שערות ועל כרחיך איעברא ו' חדשים

עיין יבמות דף קט ע"א

ראויה לביאה (לעיל נה:)

עוברה ניכר לשליש ימיה זיל בתר רובא אמרוה קמיה דרב הונא בריה

ד)

אבל פחות מכאן כנותן

ברש"י ד"ה קטנה שהשיאה

מקמי דאייתי ב' שערות ואוליד

אצבע בעין ואינה ביאה

ובקידושין דף מג ע"ב

דרב יהושע אמר ליה ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא התורה אמרה

מקמי דאקיף זקן וג' חדשים נמי לא

(קדושין י.). מתקדשת

ברש"י ד"ה היא ואביה.

ושפטו העדה והצילו העדה ואת אמרת זיל בתר רובא אהדרוה קמיה דרבינא

עברו עליו ושמע מינה קטן מוליד:

בביאה. מדעת האב (שם)

ובקידושין דף י ע"א תוס'

ע"י אביה אם מסרה אביה

ד"ה ומקבל:

א"ל ובדיני נפשות לא אזלינן בתר רובא והתנן אחד אומר בשנים בחדש

לא לעולם דאיעבר בתר דאייתי שתי

ה)

לאחר לבא עליה לשם

שערות וכו'. והאי דקאמר רבי

ואחד אומר בג' עדותן קיימת שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע

קדושין דהאב זכאי בבתו

ישמעאל בן ולא אב לא כשילדתו

בקדושיה דכתיב את בתי

ואי ס"ד לא אמרינן זיל בתר רובא נימא הני דוקא קא מסהדי ואכחושי הוא

נתתי לאיש הזה, אבל היא

אמו כבר לבנו קא ממעט דבלאו

דקא מכחשי אהדדי אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא ורובא דאינשי

עצמה ואמה ואחיה כשהיא

הכי מפטר מדין בן סורר ומורה או

יתומה אין בה קדושי תורה

עבדי דטעו בעיבורא דירחא אמר רבי ירמיה מדפתי אף אנן נמי תנינא

אלא רבנן הוא דתקון ולא

בג' חדשים או בהקפת זקן: אלא כי

בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואם בא עליה יבם קנאה וחייבין

הצריכוה גט אלא מיאון

ו)

אתא רב דימי. פרשה לדתנא דבי

בעלמא (לעיל נה:). ואם

עליה משום אשת איש ומטמא את בועלה לטמא משכב התחתון כעליון

רבי ישמעאל דאתא לאשמועינן האי

בא עליה יבם קנאה.

נישאת לכהן אוכלת בתרומה בא עליה אחד מן הפסולין פסלה מן הכהונה

וזכה בנכסי אחיו ליורשה

דרבי כרוספדאי דמי שעברו עליו ג'

ולטמא לה (נדה מד:) ואם

ואם בא עליה אחד מכל

העריות האמורות בתורה מומתין עליה והיא פטורה

חדשים לאחר שהביא שתי שערות

רצה להוציאה מוציאה בגט

פטור וה"ק בן ולא הראוי להיות אב

ואמאי

(קדושין י.) ויצאה ידי יבום

ומתגרשת הימנו בגט

והיינו לאחר ג' חדשים אחר שהביא

ומקבלו אביה ואינה צריכה

שערות והיא מתעברת: והא אנן תנן עד שיקיף. אבל בג' חדשים

שערות שראוי להיות העובר ניכר אם היה בא על האשה משהביא שתי

חליצה, דהא בביאת יבם

לא מיפטר: הקיף. אשמועינן מתני' דמפטר אפי' ממהר להקיף מקמי

דמלוי ורבי כרוספדאי אשמעינן מלוי אע"ג דלא הקיף ונפקא לן

תלה רחמנא, דכיון שלקחה

נעשית כאשתו לכל דבר

מדתנא דבי ר' ישמעאל בן ולא הראוי להיות אב: ש"מ. מדלא קרי ליה ראוי לקרותו אב עד ג' חדשים ש"מ אפי' אשתו היתה יולדת

שמגרשה בגט וזה הרי בא

לשבעה אינו ניכר בפחות מג' חדשים דאי לשליש ימים ניכר בתרי ירחי ותילתא נפטר כל אדם מדין סורר ומורה דהא ראוי לקרותו אב

עליה, אבל פחות משלש

ונפקא מינה לאשה שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונשאת ונתעברה ספק מן הראשון ספק מן האחרון אם הוכר עוברה לב' חדשים

שנים אינה ביאה ואינה

נקנית לו ואם בא לגרשה

ושליש לנשואי האחרון ודאי מן הראשון דאפילו היא עתידה לילד לשבעה לאחרון לא היה ניכר לשליש ימיה: זיל בתר רובא. להכי לא

בגט אינו יכול, אלא ימתין

מפטר כל אדם בתרי ירחי ותילתא לאחר הבאת שתי שערות דלא קרינן ביה ראוי דאזלינן בתר רוב נשים שיולדות לט' ואין עוברה ניכר

עד שתהא בת שלש שנים

בפחות מג' חדשים: והצילו העדה. לדונו לזכות ואנן מצינן למפטריה משום האי טעמא דראוי להיות אב ביולדת לז' ואת אמרת זיל בתר

ויום אחד ויבעול, או עד

שתביא ב' שערות ותחלוץ

רובא ולא מפטר עד שראוי לקרותו אב ביולדת לט' כרוב נשים: בעבורו של חדש. שהיה חדש שעבר מלא ור"ח ביום ל"א וזה שאמר

. וחייבים

(לעיל נה:)

בג' סבור שהחדש שעבר חסר וחשב ר"ח מיום ל': ואי לא אזלינן בתר רובא. דאינשי דעבידי דטעו בעבורא דירחא אמאי מצרפין לסהדותייהו

עליה משום אשת איש.

אם קיבל בה אביה קדושין

וקטלינן ליה להאי נימא לא טעה אלא האי דוקא ג' אמר והאי דוקא אמר שנים ואין עדותן מכוונת ליום אחד: אף אנן נמי תנינא.

מזה ובא אחר עליה נהרג,

דאזלינן בתר רובא וקטלינן: מתקדשת בביאה. אם מסרה אביה לאחד לבא עליה לשום קדושין אבל לא מדעת עצמה דאין מעשה קטנה

דביאתה ביאה

(נדה מד:

כלום: קנאה. ליורשה וליטמא לה ולצאת בגט ובלא חליצה ובלבד $ שיקבל אביה את גיטה: וחייבין עליה משום אשת איש. אם קבל אביה

וכעי"ז קדושין י. ולעיל נה:)

אבל פחות מבת שלש, נהי

קדושיה מאיש אחד ובא עליה איש אחר: ומטמא את בועלה. בנדתה: לטמא משכב התחתון כעליון. כבר פירשתיו בפ' ד' מיתות (לעיל דף

דקדושי כסף שלה קדושין

נה:) שיהא תחתונו כעליונו של זב שמטמא אוכלין ומשקין אפילו לא נגע בו מפני ששכב עליו אבל פחותה מבת שלש הבא עליה בנדותה

הן לחייב עליה לאחר שלש,

אינו כבועל נדה אלא כנוגע בנדה ואין משכבו מטמא אפילו אוכלין ומשקין אפילו נגע בו דנוגע בנדה אינו אלא ראשון לטומאה ואינו מטמא

אבל הבא עליה בתוך שלש

לא נתחייב, אע"פ שהיא

כלים ואפילו נגע וכ"ש דאינו מטמא משכב בלא נגיעה: נשאת לכהן. ע"י קדושי אביה ואמרו רבנן אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס

אשת איש, דלאו ביאה היא

לחופה [כתובות נז:] וזו אם נכנסה לחופה אוכלת אבל פחותה מכן אפילו נכנסה לחופה אינה אוכלת אע"ג דגדולה כיון שנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה

(לעיל נה:). ומטמאה את

אוכלת אלמא לאו בביאה תליא מילתא אלא בחופה מיהו ראויה לביאה בעינן וכל שאין לה ביאה אין לה חופה: בא עליה אחד מן

בועלה. כשהיא נדה שבעת

ימים כדכתיב (ויקרא טו)

הפסולין. כגון כותי חלל נתין וממזר עשאה חללה ופסלה כדאמרינן ביבמות (דף סח.) כי תהיה לאיש זר [ויקרא כב] כיון שנבעלה לפסול לה

ותהי נדתה עליו (קדושין

פסלה: והיא פטורה. מפני שהיא קטנה ואינה בת עונשין. קתני מיהא חייבין עליה משום אשת איש וקס"ד חייבין מיתה קאמר ובמזיד:

י.). דקי"ל (נדה לב.)

מריבויא דוי"ו ואשה כי

ואמאי

תהיה זבה לרבות תינוקת

בת יום אחד שמטמאה בנדתה, ומיהו כי מטמאה בנדה במגע ובמדרס הוא דמטמאה טהרות ואדם וכלים כשאר נדה, אבל בא עליה בתוך שלש אינה מטמאתו טומאת שבעה כבועל נדה דכתיב ביה ותהי נדתה עליו, אלא הרי הוא כנוגע בעלמא לטומאת ערב, משום

דלאו ביאה היא, אבל בת שלש מטמאתו כדין בועל נדה (לעיל נה:). לטמא משכב תחתון כעליון. תחתון של בועל נדה כעליונו של זב (נדה מד:) שמטמא אוכלין ומשקין ואין מטמא אדם וכלים כתחתון של נדה עצמה שהוא קרוי מדרס ואב הטומאה (יבמות נז:)

שאין משכבו של בועל נדה חמור כמשכב נדה וכמשכב זב שנעשים אב הטומאה לטמא אדם וכלים, דכתיב בהו וכל אשר יגע במשכבה, אלא הרי הוא כעליונו של זב, בגד שנישא על גבי הזב, שאינו אלא ראשון לטומאה ואינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין

(לעיל נה: וכעי"ז קדושין י:). נשאת לכהן אוכלת בתרומה. אבל פחות מבת שלש אע"פ שקדושיה קדושין ע"י אביה, הואיל ואין ביאתה ביאה אין חופתה חופה והויא לה כארוסה, דאע"ג דקנין כספו הוא אמרו רבנן אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה

(לעיל נה:). בא עליה אחד מן הפסולין. כגון חלל נתין וממזר או אלמנה לכהן גדול (יבמות נז:). פסלה. מתרומת בית אביה אם היא בת כהן, כדתניא מנין לכהנת לויה וישראלית שבא עליהן כו' ת"ל כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה (נדה מד:

וכעי"ז לעיל נה:). אחד מכל העריות. כגון אביה או חמיה (נדה מד:).