23/136

בן סורר ומורה פרק

שמיני

סנהדרין

ע.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

שהכל מצויין אצלה בעבירה. וכשהיא זוללה וסובאה בקטנותה סופה כשלא תמצא למודה עומדת בפרשת דרכים ומרגלת הבריות לעבירה

ט א ב מיי' פ"ז מהלכות

א) [בערוך איתא טרטימר],

בשביל אתנן: מתני' תרטימר. בגמרא מפרש לה: יין האיטלקי. טוב ומעולה הוא וממשיך בתריה אבל בחמרא אחרינא אינו חייב

ב) [עי' פירש"י עמוד

ממרים הלכה ב סמג

ב ד"ה אכל מ"ש וכו'],

לאוין רכ:

בחצי לוג: בחבורת מצוה. בסעודת מצוה אכל לתרטימר זה אפילו גנבו משל אביו וכן אם אכלו במנין שהיו נקבצין לעבר החדש גם שם

י ג מיי' שם הלכה ג:

ג) [עי' תי"ט שכתב דבבא

היו עושים סעודות: אכל מעשר שני. וכן כולם אע"פ שגנבו משל אביו פטור וטעמא מפרש בגמרא [ע"ב]: ואע"פ שאין ראיה לדבר. דדילמא

יא ד ה מיי' שם הל' ב:

זו אכל טבל וכו' עד

יב ו מיי' שם הל' ד:

שלא נפדו לא גרסי' לה

ממאכל אחרינא נמי קרא ליה זולל

יג ז מיי' שם הלכה ב:

חי מזיג ולא מזיג. כענין זה מפר"ת

וכן הרמב"ם לא העתיקו

ומיהו שלמה אהא אזהרי' דממשיך

שהכל מצויין אצלה בעבירה אלא גזירת

יד ח מיי' שם הל' ד:

ע"ש ודע דגם בסדר

הכתוב היא 1 בן ולא בת: מתני' מאימתי

טו ט מיי' פ"ה מהלכות

טפי: זכר לדבר. דבבשר מקרי זולל

(ברכות ד' נא.) י' דברים נאמרו

המשנה שבירושלמי ליתא],

ד) [לקמן עא. ע"ש],

וביין מקרי סובא: גמ' מתוך שכפל

תעניות הל' ז סמג

בכוס של ברכה וחד מינייהו חי

חייב משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי

ה) תענית כו:, ו) [תענית

עשין מד"ס ג טוש"ע א"ח

א)

רבי יוסי ביין. דקאמר תנא קמא

ומקשינן האמרינן ס)הכל מודים בכוס

ל.], ז) צ"ל ותניא. רש"ש,

סי' תקנב סעיף א:

לוג יין האיטלקי ר' יוסי אומר מנה בשר

טז י כ ל מיי' שם טוש"ע

ח) [שם. ע"ז ל:] [תוספ'

חצי לוג והוא אמר לוג: כפל נמי

של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן

ולוג יין אכל בחבורת מצוה אכל בעיבור

תרומות פ"ז], ט) עירובין

שם סעי' ב:

בבשר. והוי מנה דקאמר שני

לתוכו מים ומפר"ת דחי הוא מזיג

יז מ נ מיי' פי"א מהל'

סה., י) יומא עו:, כ) ג"ז

החדש ב) אכל מעשר שני בירושלים אכל

תרטימ': יין בזול. אבל ביוקר לא

ולא מזיג:

שם הוריות יג:, ל) [ברכות

רוצח הלכה ח סמג עשין

י"ג ווי"ן. לא קא חשיב ויפת לפי

❖

נבילות וטריפות שקצים ורמשים (אכל טבל

סג.], מ) ברכות מ. ע"ש,

עט טוי"ד סי' קטז:

שכיחי ליה מעות לגנוב כולי האי

ג)

שהוא שם: קיללו ברביעי.

נ) בס"א: וידע, ס) [ב"ב

ולא ממשיך: זולל. לשון זול

ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר

❖

דף צז:],

ואסמכתא למילתיה הוא: מולדה.

מה שלא קלל חם עצמו משום דאמר

שני והקדש שלא נפדו) אכל דבר שהוא

תורה אור השלם

שם אביו: יין חי. ממשיך מפני

בב"ר ר"י אומר לפי שכתב ויברך

מצוה ודבר שהוא עבירה אכל כל מאכל

1. כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן

הגהות מהר"ב

אלהים את נח ואת בניו ואין קללה

שמשובח הוא ולקמיה מוקי לה במזיג

ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין

סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ

רנשבורג ולא מזיג אבל בתר יין מזיג לא

במקום ברכה לפיכך ויאמר ארור כנען:

בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ

אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר

ממשיך: בשר חי. כדמפרש לקמן

בה

וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע

א] גמרא דריש עובר

וישתה יין שנאמר 2 זולל וסובא ואע"פ שאין

אֲלֵיהֶם: דברים כא יח

בשיל ולא בשיל דזו היא מדת גנב

2. וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ

גלילאה י"ג ווי"ן. נ"ב ר"ל

ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו:

למהר אבל בשיל שפיר לא ממשיך

שהם פעולות ויו"ד

בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ

גמ' אמר רבי זירא תרטימר זה איני יודע מהו אלא מתוך שכפל ר' יוסי

[שמושית] אחריהם וכמ"ש

שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא:

למעבד כי האי גוונא לפי שמתוך

רש"י לשון וי וכמ"ש

דברים כא כ

שהוא גנב ועושה בסתר אין לו שהות:

ביין נמצא כופל אף בבשר ונמצא תרטימר חצי מנה אמר רב חנן בר

3. אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן

מהרש"א בח"א יעו"ש

ד)

אמר רבינא יין חי. דקאמר רב

וממילא וי"ו דופניהם וגו'

בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ:

מולדה אמר רב הונא אינו חייב עד שיקח בשר בזול ויאכל יין בזול וישתה

אינה מן המנין כמו שגם

משלי כג כ

הונא מזיג ולא מזיג לאפוקי היכא

דכתיב זולל וסובא ואמר רב חנן בר מולדה אמר רב הונא אינו חייב עד

4. תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן

וי"ו דויפת אינה מן המנין

דנתן בו מים הרבה ואע"פ שרוב

וכמ"ש תוס': ב] שם מ"ש

לְמָרֵי נָפֶשׁ: משלי לא ו

שיאכל בשר חי וישתה יין חי איני והא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו

בני אדם שותין כן: בשר כיבא

5. אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם

רביעי נלטייה בהדיא. צ"ל

אכל בשר חי ושתה יין חי אינו נעשה בן סורר ומורה אמר רבינא יין חי

דלטייה ותיבת בהדיא מוחק

כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ

דאכלי גנבי. כוויה בגחלים ודכותה

מהרש"א ועיין תוס'

בְּמֵישָׁרִים: משלי כג לא

מזיג ולא מזיג בשר חי בשיל ולא בשיל כבשר כיבא דאכלי גנבי רבה ורב

❖

בעירובין (דף כט:) וניכבביה וניכול

6. וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל

ודו"ק:

יוסף דאמרי תרווייהו אכל בשר מליח ושתה יין מגיתו אין נעשה בן סורר

ובזבחים (דף מו:) לאפוקי כבבא דלא:

הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ

וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ:

בשר מליח ויין מגתו. לא חשיבי

ומורה תנן התם ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין ולא יאכל

ה)

בראשית כז כח

מוסף רש"י

ולא ממשיך: כל זמן שהוא כשלמים.

בשר ולא ישתה יין ותנא אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו בשר

7. וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ

ו) י

אכל מעשר שני. גנב

שלא עבר עליו זמן אכילת שלמים

לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן

מליח עד כמה אמר רבי חנינא בר כהנא כל זמן שהוא כשלמים ויין מגיתו

ממעות מע"ש וקנה בשר

וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:

שני ימים ולילה אחד עדיין בלחלחותו

ויין ואכל, דאי גנב בשר ויין

עד כמה לכל זמן שהוא תוסס ז) והתניא ח) מ יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה

תהלים קד טו

הוא ולא אקרי מליח ומשמח את הלב

8. לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי

עצמו אפילו דחולין נמי לא,

תסיסתו שלשה ימים הכא מאי התם משום שמחה הוא כל זמן שהוא

כדאמר עד שיקח בשר בזול

דכתיב (דברים כז) וזבחת שלמים

מִדְיָנִים לְמִי שִׂיחַ לְמִי

ויאכל ויין בזול וישתה (לקמן

כשלמים נמי אית ביה שמחה הכא משום אימשוכי הוא ובכל שהוא לא

פְּצָעִים חִנָּם לְמִי חַכְלִלוּת

ואכלת שם ושמחת אלמא בר שמחה

ב). עד שיקח בשר בזול.

עֵינָיִם: לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן

מימשיך ויין עד מ' יום א"ר חנן לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם

הוא אבל בתר הכי הוי מליח ונחלף

ט)

אבל אם גנב בשר ויין עצמן

לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ:

לא (לקמן עא.). שני

משלי כג כט-ל

שכר לרשעים שנא' 4 תנו שכר לאובד ויין למרי נפש א"ר יצחק מאי דכתיב

טעמו במלחו: כל זמן שהוא תוסס.

תבשילין. בשר ודגים או

9. וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה

שהוא נושך בגרון מחמת שהוא

אל תרא יין כי יתאדם אל תרא יין שמאדים פניהם של רשעים בעוה"ז ומלבין

בשר וביצים שעליו או דג

וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן

מחמיץ: הכא. בבן סורר ומורה:

וביצה שעליו כדאמר בפרק

וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ

פניהם לעוה"ב רבא אמר אל תרא יין כי יתאדם אל תרא יין שאחריתו דם

ערבי פסחים (קיד: תענית

אָה¢ לֹה: וַיַּרְא חָם אֲבִי

מאי. עד כמה לא קרינן מליח

רב כהנא רמי כתיב תירש וקרינן תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש

כו:). יין מגתו. חדש

י)

כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד

למיפטר בן סורר ומורה: ובכל

ומתוק ואינו טוב כיין ישן

לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ: וַיִּקַּח

רבא רמי כתיב 7 ישמח וקרינן ישמח זכה משמחו לא זכה משממהו והיינו

ומשלשל ומזיק (שם ל.). עד

שהוא לא ממשיך. משעבר לילה

שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה

דאמר רבא חמרא וריחני פקחין אמר רב עמרם בריה דר"ש בר אבא אמר ר'

כמה. הוי בשר גמור דלא

כ)

וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם

אחת מפיג טעמו ולא חשוב: לשלם

הוי בשר מליח, כל זמן

וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת

חנינא מאי דכתיב 8 למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיח למי פצעים חנם

שכר לרשעים. שמתעדנין בו בעולם

שהוא כשלמים. שלא

עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם

למי חכלילות עינים (וגו') למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך כי אתא רב

שהה במלחו אלא שני ימים

הזה ומקבלין בו שכר מצוה שעושין

אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם

ולילה אחד, כזמן אכילת

לֹא רָאוּ: וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ

בעולם הזה: לאובד. היינו רשע

דימי אמר אמרי במערבא האי קרא מאן דדריש ליה מרישיה לסיפיה מדריש

ל)

שלמים, ולהכי נקט שלמים

וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ

שנטרד והולך לו: למרי נפש. לאבלים

ומסיפיה לרישיה מדריש דריש עובר גלילאה י"ג ווי"ן א] נאמרו ביין 9 ויחל נח

דבזמן אכילת שלמים אשכחן

בְּנוֹ הַקָּטָן:

דאקרי בשר דכתיב (עי'

בראשית ט כ-כד

לפכוחי צערייהו: אל תרא יין.

איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו וירא חם

01. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן

ויקרא ז) והנותר מבשר זבח

כלומר אל תתן עיניך לימשך אחריו:

השלמים וגו', טפי לא

אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ ויקח שם ויפת את השמלה

חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ

שאחריתו דם. סופו יהרג עליו:

אשכחן דמקרי בשר,

וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ

וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם

שהטעם נפסל אחרי ב' וג'

וַיְעַנֶּהָ: בראשית לד ב

כתיב יין ישמח לבב אנוש. בשי"ן

ימים (תענית ל.). תוסס.

וגו' וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן רב ושמואל חד

דמשמע לשון שומם שמשממהו ונוטל

רותח (שם). אין בו משום

אמר סרסו וח"א רבעו מאן דאמר סרסו מתוך שקלקלו ברביעי קללו

חכמת לבו: וקרינן ישמח. לשון

גלוי. שאין נחש שותהו כי

יברח מרתיחתו (שם וכעי"ז

ברביעי ומאן דאמר רבעו גמר וירא וירא כתיב הכא וירא חם אבי כנען

שמחה: זכה. כלומר אם זכה וידע

. ולשלם שכר

ע"ז ל.)

להזהר בעצמו מלשתות יותר מדאי

את ערות אביו וכתיב התם וירא אותה שכם בן חמור וגו' בשלמא למ"ד סרסו

לרשעים. ששותין ושמחין

משמחו שמפקח את הלב: פקחין.

ומקבלין עולמן בחייהם

משום הכי קללו ברביעי אלא למ"ד רבעו מאי שנא רביעי נלטייה בהדיא הא

ב]

(ערובין סה.). לאובד. רשע

עשאוני פקח: אבוי. לשון צעקה

והא הואי ויחל נח איש האדמה ויטע כרם אמר רב חסדא אמר רב עוקבא ואמרי

. זכה. לשתות לפי

(שם)

בלשון ארמי כמו בייא בייא (לעיל דף

מדה, נעשה ראש.

לה מר עוקבא א"ר זכאי א"ל הקב"ה לנח נח לא היה לך ללמד מאדם הראשון

שמפקח לבו בחכמה (יומא

סד.): שיחי. צערי כמו אריד בשיחי

שלא גרם לו אלא יין כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן

עו:). כתיב ישמח. בשי"ן

(תהלים נה): למי כל אלה. למאחרים

לשון שממה, וקרינן

היה דתניא מ) ר"מ אומר אותו

אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה

על היין: מרישיה לסיפיה. מאן

ישמח. לשון שמחה (שם).

שאין

פקחין. פקחוני, עשאוני

דדריש ליה מרישיה לסיפיה: מדריש.

פקח (שם). מרישיה

נדרש משמעותיה יפה והכי קאמר

למי כל אלה למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך שחוקרין להיכן היין הטוב הממוסך

לסיפיה מדריש כו'. אם

ומאן דדריש ליה מסיפיה לרישיה מדריש.

בבשמים כמו מסכה יינה (משלי ט):

נדרש משמעותו יפה והכי קאמר למי שיש לו אוי

באת לדרשו למקרא זה, יש

לך לדרשו יפה בין בכתיבתו

ואבוי ושיח דהיינו אבלים ולמי שיש לו מדנים ופצעים חנם דהיינו רשע הנלחם עם הבריות ולמי שיש לו חכלילות עינים

בין בהיפוך (ברכות סג.).

מרוב שומנו ושקיטתו להם ראוי להיות מאחרים על היין: י"ג ווי"ן. לשון וי וי. ויאמר ארור כנען [בראשית ט] לא חשיב אלא עד דידע נ)

דנגמר לו עונשו של יין: מתוך שקלקלו ברביעי. שמנעו מלהוליד בן רביעי קללו בן רביעי שלו כוש ומצרים ופוט וכנען [שם י]: איש האדמה.

אמאי קרי ליה איש

האדמה על ידי

שהוכיחו הקב"ה היה לו

ללמוד

מאיש האדמה

דהיינו אדם הראשון

שהיין קנס עליו מיתה:

שאין