בן סורר ומורה פרק שמיני סנהדרין
עא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חייב. משום ויין ושכר אל תשת וגו' . ובכהן עסקינן: כי סובא וזולל יורש. בתר קרא קמא כתיב להכי אתייה להכא: יורש. סופו להיות
כג א
א)
ב)
עני ומבקש למודו ואינו מוצא: וקרעים תלביש נומה. נומה שאדם מתגרה בה תלביש קרעים כלומר סוף כל בעל הנאות לבא לידי עניות:
ג)
נעשה לו קרעים. משכח למודו ואינו נזכר אלא בסירוגין: מתני' משל אחרים ואכל ברשות אחרים. ואפילו לא אכלן ברשות בעלים
ד)
גמ'
כד ב
עצמן וטעמא מפרש בגמרא: בעית. מתפחד מאביו שלא יבין הלכך לא ממשיך: עד שיגנוב משל אביו. דשכיח ליה לגנוב תמיד
ה)
ו) ז)
ואכל ברשות אחרים דלא בעית שלא
כה ג
ח)
על
מנת שאין לבעליך כו'. סוגיא
יראהו אביו ובכי האי גוונא ממשיך:
חייב: אינו נעשה בן סורר ומורה עד
ט)
עד שיקח בשר בזול. אבל אם גנב
זו כרב ששת דפ"ק דקדושין
שיאכל בשר וישתה יין: תנו רבנן אכל כל
י)
בשר ויין עצמן לא: מדמי סעודה
דאמר לרבנן אהני ליה
מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא
כ)
המוכנת. שהיו מעות מוכנים לקנות
תנאיה אבל ר' ק)(אליעזר) סבירא ליה
כו ד
ל) מ)
שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה עד
נ)
מהם סעודה לאביו ולאמו דכיון דלכך
דאפילו כי האי גוונא אין קנין לעבד
שיאכל בשר וישתה יין שנאמר זולל וסובא
כז ה
ס) ע)
1
נזדמנו משל אמו קרינן בהו דאיהי
בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה
פ) צ)
ואע"פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר שנאמר
נמי שייכא בהם מדינא דבעלה חייב
ומ"מ מתניתין לא תקשה דהוה משני
כח ו
ק) ר)
אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו ואומר
במזונותיה: על מנת שאין לבעליך
בדמי סעודה המוכנת לאמו אי נמי
(ג)
2
❖
❖
כט ז ח
רשות בהן. דאי לא אמר לה הכי
כי סובא וזולל יורש וקרעים תלביש
רבי אלעזר הוה מוקי לה בשנתן לה
3
בעלה דהא ר"א הוא דאמר בחזקת
זכה בהן בעל דלא עדיף ממציאתה:
נומה אמר ר' זירא א כל הישן בבית המדרש
אי נימא חייבי כריתות. שהיתה אמו
הבתים אחד וזה אחד
תורה אור השלם
מוסף רש"י
תורתו נעשית לו קרעים קרעים שנאמר
על אביו בכרת כגון אחותו דלאו בת
זה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ר):
וקרעים תלביש נומה: מתני' גנב משל
1. וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ
חייב.
ב
בן
קדושין: סוף סוף אביו ואמו נינהו.
בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ
אביו ואכל ברשות אביו משל אחרים ואכל
דהא בקרא לא כתוב אישות באמו
שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא:
ברשות אחרים משל אחרים ואכל ברשות אביו אינו נעשה בן סורר ומורה עד
דברים כא כ
אצל אביו: בשוה לאביו. בקול ומראה
2. אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן
(בכורות מה:)
שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים רבי יוסי בר' יהודה אומר עד שיגנוב
וקומה וטעמא מפרש לקמן: בקולנו.
לא תעשון כן לה'
בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ:
משל אביו ומשל אמו: גמ' גנב משל אביו ואכל ברשות אביו אע"ג דשכיח
אלהיכם.
משלי כג כ
חד קול משמע מדלא כתוב בקולותינו
3. כִּי סֹבֵא וְזוֹלֵל יִוָּרֵשׁ
או בקולינו ביו"ד: ואפילו מזוזה אחת.
ליה בעית משל אחרים ואכל ברשות אחרים אע"ג דלא בעית לא שכיח ליה
וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה:
וכל שכן אחד מן החומשין או ספר
משלי כג כא
וכל שכן משל אחרים ואכל ברשות אביו דלא שכיח ליה ובעית עד שיגנוב
4. וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ
מכל הנביאים שאזכרת השם כתובה
משל אביו ויאכל ברשות אחרים דשכיח ליה ולא בעית: רבי יוסי בר' יהודה
אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ
שם ולא קרינא ביה את כל שללה
בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל
אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו: אמו מנא לה גמה שקנתה אשה קנה
ושרפת: לא תעשון כן לה' אלהיכם.
שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ
בעלה אמר רבי יוסי בר' חנינא מסעודה המוכנת לאביו ולאמו והאמר רבי
(לקמן קיג.)
וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא
בתר ואבדתם את שמם כתיב: גריס
כשתי גריסין.
תִבָּנֶה עוֹד: דברים יג יז
חנן בר מולדה אמר רב הונא אינו חייב עד שיקנה בשר בזול ויאכל יין בזול
זה שיעור נגעים ושתי גריסין על
5. לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיְיָ
וישתה אלא אימא מדמי סעודה המוכנת לאביו ולאמו איבעית אימא דאקני
שתי אבנים דכתיב וחלצו
אֱלֹהֵיכֶם: דברים יב ד
מתני'
6. וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה
היה אביו
לה אחר ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן:
את האבנים תרתי משמע ובכל אחת
ד
הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת
שיעור נגע: בקרן זוית. ואותן שתי
רוצה ואמו אינה רוצה אביו אינו רוצה ואמו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה
בשתי כתלים
שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת אוֹ
ובקרן זוית.
אבנים יהיו בקרן זוית אחד בכותל זה
אֲדַמְדַּמֹּת וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל
עד שיהו שניהם רוצין רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו
(לקמן פז:)
מִן הַקִּיר: ויקרא יד לז
ואחד בכותל זה והנגע משוך בשתיהן
נעשה בן סורר ומורה: גמ' מאי אינה ראויה אילימא חייבי כריתות וחייבי
ארכו כשני גריסין
7. וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ
ארכו ב' גריסין ורחבו כגריס שיהא
ורחבו כגריס.
וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי
מיתות ב"ד סוף סוף אבוה אבוה נינהו ואמיה אמיה נינהו אלא בשוה לאביו
בכל אבן כגריס על גריס: מאי טעמא
עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ:
❖
דברים כא יט
קאמר תניא נמי הכי רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול
דר"א. דבעי קרן זוית: כתיב קיר.
(שם)
ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה מאי טעמא דאמר קרא איננו
ומראיהן שפל מן הקיר : חורבתא
שומע בקלנו מדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין כמאן אזלא
סגירתא. חורבה מצורע. (ב) מתרגמינן
גליון הש"ס
סגירתא שנותץ משם בית המנוגע:
הא דתניא בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל
גמ' כמאן כר"י.
מציינין אותו. שלא יאהילו עליו דאבן
(נדה יט.) וכתיב
שכר $כמאן כרבי יהודה איבעית אימא ר' שמעון היא דתניא אמר רבי שמעון
(א)
שם וישבתי על קברו.
קירות.
מנוגעת מטמא באהל דמצורע הוקש
❖
וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו
היה
(לקמן פז:)
למתנ) אל נא תהי כמתס): מתני' גידם.
אחד מהם.
מוציאין אותו לסקלו אלא לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש
(לעיל
ידו קטועה: בננו זה. משמע שרואים
וקבל שכר אמר ר' יונתן אני ראיתיו $ וישבתי על קברו כמאן אזלא הא
מה:) ולא חרשין.
אותו: חרשין. אינן יודעין אם קבל
הגהות הב"ח
דתניא עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה דרוש
דבריהם אם לאו שאם אמר להם איני
(א) גמ'
וקבל שכר כמאן כר' אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר כל עיר שיש
(שם)
מקבל אינן שומעין לו ואע"פ שרואין
מתרין בו בפני שלשה
בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת מאי טעמא אמר קרא
שאין מקיים מצותן מיהו איננו שומע
ומלקין אותו.
בקולנו כתיב ואיכא להפוכי בזכותי'
ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה ושרפת באש וכיון דאי איכא
4
ולמדרש דבשעת הקול קאמרי דלא
מזוזה לא אפשר דכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם אמר רבי יונתן
5
שמע דהאי קרא יתירא הוא כוליה
אני ראיתיה וישבתי על תילה כמאן אזלא הא דתניא בית המנוגע לא
כדאמר בגמ' ע): מתרין בו. לאו משום
היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר כמאן כר' אלעזר בר'
התראה גמורה כשאר עבירות שאין
(ב) רש"י
חזר וקלקל נדון
שמעון דתנן ר' אלעזר ברבי שמעון אומר ה לעולם אין הבית טמא עד שיראה
לוקין אלא בהתראה דהא התראת
בעשרים ושלשה.
מצורעת
כשתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בקרן זוית ארכו כשני גריסין ורחבו
(ג) תוס'
עדים בעי ועוד זו ספק התראה הוא
(לקמן פו.)
כגריס מאי טעמא דר' אלעזר ברבי שמעון כתיב קיר וכתיב קירות איזהו קיר
אם עובר הוא אם לאו שלא מיד
6
6
לאביו ולאמו
בפניהם הוא עובר אלא בסתר ולאחר
שהוא כקירות הוי אומר זה קרן זוית תניא אמר רבי אליעזר בר' צדוק
זמן הוא עושה אלא מוכיחין אותו
מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתא סגירתא אמר רבי שמעון
דבעינן ויסרו אותו פ) שלא ירגיל ואם
איש כפר עכו פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין אותו ואמרו
לא שמע מלקין אותו בב"ד ויליף להצ)
אבנים מנוגעות פינו לשם: מתני' ו היה אחד מהם גידם או חיגר או
מויסרו אותו: גמ' שמעת מינה
אלם או סומא או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר 7 ותפשו בו אביו
בעינן קרא כדכתיב. וסייעתא
ואמו ולא גדמין והוציאו אותו ולא חגרין ואמרו ולא אלמין בננו זה ולא סומין
דשמואל בפ' נגמר הדין :
כוליה איננו שומע בקולנו ולא חרשין ז מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו
חזר וקלקל נדון בעשרים ושלשה ח ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים
זה זהו שלקה בפניכם: גמ' שמעת מינה
שנאמר בננו
בעינן
קרא כדכתיב שאני הכא
דכוליה