עא:
בן סורר ומורה פרק שמיני סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בן
ל א נח שבירך את השם ונתגייר כו'. תימה אי הוה מילתיה דרבי
כוליה קרא יתירא. דמצי למכתב והוצאתם אותו אל
שער העיר
א) ב)
ג)
ההוא וסקלתם: בפני שנים. דבעינן עדים שהוכיחוהו
ועבר שאין
חנינא כתנאי דפליגי בהחולץ מפני מה גרים
לא ב ג
ד) ה)
מעונין בזמן הזה מפני שלא קיימו ז' מצות שקבלו עליהן בני נח אלמא
אביו ואמו נאמנין עליו להרגו דכתיב על פי שנים עדים
ו) ז)
יומת המת: ומלקין אותו בפני ג'. כלומר יביאוהו בפני ג' דיינין
לב ד מיענשי ורבי יוסי פליג התם ואמר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא
ח)
ט) י)
מיענשי כלל ועוד קשה דסוגיא דהכא
והדיינין יחייבוהו מלקות וילקהו שליח
❖
דלא כחד דאמרינן עשה כן בישראל
ב"ד כשאר הלוקין דמלקות בפני ג'
דכוליה קרא יתירא
הוא: ומתרין בפני
בפרקא קמא : כדרבי אבהו.
חייב ואי כר' יוסי כקטן שנולד דמי
שלשה: למה לי בתרי סגיא אמר אביי הכי
בכתובות גבי מוציא שם רע
ונראה שיש לחלק דכולה שמעתין
תורה אור השלם
קאמר מתרין בו בפני שנים ומלקין אותו
מנא לן דלקי דכתיב ולקחו זקני העיר
בדיני אדם והתם בדיני שמים:
1. וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר
בפני שלשה מלקות בבן סורר ומורה היכא
קלה
בחמורה מישך שייכא. חנק
את האיש ויסרו אותו: למדנו ויסרו.
הַהִוא אֶת הָאִישׁ וְיִסְּרוּ
כתיבא כדר' אבהו דאמר ר' אבהו למדנו ויסרו
דברים כב יח
1
אֹתוֹ:
שהיא מיתה קלה היה ראוי
דמוציא שם רע מויסרו אותו דבן
2. כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן
2 מויסרו ויסרו 2 מבן ובן מבן 3 והיה אם בן
לו מתחלה ויותר ובסמוך גבי סרחה
סורר ומורה וההוא דיסרו דבן סורר
סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ
הכות הרשע: חזר וקלקל נידון בכ"ג [וכו']: האי
ולבסוף בגרה דקאמר בסקילה מ"ט
ומורה למדנו מבן דכתיב שם אם בן
(א)
בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ
וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע
מבעי ליה זה ולא סומין אם כן לכתוב
לא דכיון דאישתני אישתני הא דקרי
וההוא בן למדנו מבן
4
אֲלֵיהֶם: דברים כא יח
והיה אם בן הכות הרשע: אם כן.
ליה אישתני לאו אמיתה קאי אלא
בננו הוא מאי בננו זה שמע מינה תרתי:
3. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת
מתני'
אישתני גופה והא דאמר רבי יוחנן
דלהך מלתא לחודא אתא ולא למעוטי
הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט
ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך
א
וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ
סומין: לכתוב בננו הוא. סורר
לתנא תני תידון בסקילה והכא לא
הקיף זקן התחתון פטור ואם משנגמר דינו
דברים כה ב
בְּמִסְפָּר:
דיינינן ליה במיתה קמייתא משום
ומורה ומשמע הוא שלקה בפניכם
4. וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ
ברח ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב:
דהתם לא אישתני דינא כי הכא
ומדכתיב זה שמראין באצבעו עליו
בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ
גמ' אמר ר' חנינא בבן נח שבירך את השם
שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא:
ולא סומין: מתני' ברח עד שלא
ומיהו קשה דגבי סרחה ואחר כך
❖
דברים כא כ
ואחר כך נתגייר פטור הואיל ונשתנה דינו
נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן פטור.
בגרה לא משמע דאיירי בשינוי הגוף
(נשתנה) מיתתו נימא מסייעא ליה ברח עד
מדקאמר כ"ש הכא דאישתני לגמרי
דתו לא דיינינן ליה כיון דאילו עבד
גליון הש"ס
השתא לאו בר קטלא הוא: ואם
משמע דאישתני קמא כהאי ונראה
שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף זקן התחתון
משנגמר דינו ברח. משעת גמר דין
גמ' אלא קלה בחמורה
לפרש דהא דקאמר קלה בחמורה
פטור מאי טעמא לאו משום דאמרינן הואיל
מישך שייכי.
מישך שייכא לאו למימר דלא חשיב
הוי כגברא קטילא ושוב אין לנו לחפש
❖
ואישתני אישתני לא שאני הכא דאי עבד
בזכותו ולהצילו: גמ' הואיל ונשתנה
אישתני קטלא דמכל מקום קטלא
השתא לאו בר קטלא הוא ת"ש אם משנגמר
דינו (נשתנה מיתתו). דאילו
אישתני אלא כלומר אית לן למידייניה
דינו ברח ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב
בקלה כיון דמעיקרא נתחייב אף
מעיקרא נדון בעד אחד ובדיין אחד
הגהות הב"ח
נגמר דינו קאמרת נגמר דינו גברא קטילא
בחמורה מזו ולא דמי לבן נח שבירך
ובלא התראה ואילו עביד השתא
(א) רש"י
הוא תא שמע בן נח שהכה את חבירו ובא
גביה
את השם דלא דיינינן במיתה דהשתא
בעינן התראה וסנהדרין של כ"ג
ג
❖
ועדים: ונשתנית מיתתו. דכל מיתת
על אשת חבירו ונתגייר פטור עשה כן
דחמורה דמעיקרא לא איחייב בה
ובמיתה דמעיקרא נמי לא כיון
בני נח סייףח) ואילו עביד השתא בעו
בישראל ונתגייר חייב ואמאי נימא הואיל
דהשתא לא שייכא ביה:
למדייניה בסקילה והוא לא איחייב
מוסף רש"י
ואישתני אישתני דינו ומיתתו בעינן והאי
בהא מיתה הלכך פטור: שאני הכא
מסתברא
ויסרו מויסרו ויסרו
דינו אישתני מיתתו לא אישתני בשלמא
דאילו עביד השתא לאו בר קטלא
מבן.
רוצח מעיקרא סייף והשתא סייף אלא אשת איש מעיקרא סייף והשתא חנק
הוא. אבל הכא אילו עביד השתא בר
בנערה המאורסה דאידי ואידי בסקילה והא עשה כן בישראל דומיא דאשת
קטלא הוה אע"ג דנשתנה דינו
חבירו קתני $ אלא קלה בחמורה מישך שייכא הניחא לרבנן דאמרי סייף
ומיתתו לא מיפטר ודיינינן ליה בדינא
חמור אלא לרבי שמעון דאמר חנק חמור מאי איכא למימר רבי שמעון
דהשתא: ת"ש. מסיפא תיובתא:
חייב. אלמא אע"ג דאשתני לא
סבר לה כתנא דבי מנשה דאמר כל מיתה האמורה לבני נח אינה אלא
אפטר: שהכה את חבירו. הרג דהוי
חנק בשלמא אשת איש מעיקרא חנק והשתא חנק אלא רוצח מעיקרא
בסייף וכן בא על אשת חבירו פטור
חנק והשתא סייף קלה בחמורה מישך שייכא לימא מסייעא ליה ד סרחה
משום דאילו עביד השתא לאו בר
(כתובות מו.)
ואחר כך בגרה תידון בחנק בסקילה מ"ט לא לאו משום דהואיל ואישתני
תידון בחנק.
קטלא הוא: עשה כן. בהיותו
אישתני וכ"ש הכא דאישתני לגמרי האמר ליה רבי יוחנן לתנא תני תידון
כותי ט): לישראל. כגון שהרג את
בסקילה: מתני' בן סורר ומורה נידון על שם סופו ימות זכאי ואל
ישראל או בא על אשת איש ישראל
ימות חייב שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם לצדיקים רע להן
ונתגייר חייב דאי עבד השתא בר
ורע לעולם יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן
קטלא הוא ואע"ג דנשתנה דינו לדון
בעדה ועדים והתראה אי הוה עביד
ורע לעולם פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע
השתא מיתתו לא אישתני דרוצח נמי
לעולם כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם
(שם מה.)
השתא בסייף: דאידי ואידי בסקילה.
שקט לרשעים רע להן ורע לעולם לצדיקים הנאה להן והנאה לעולם:
אם לא נתגייר נמי נדון בסקילה
גמ'
כדאמרינן נמי בפרקין דלעיל
לית להו ודיינינן להו בדינא דידן: והא
בא על ערות ישראל שאין להם לבן נח נדון בדיני ישראל ואוקימנא בנערה המאורסה דלדידהו
עשה כן בישראל דומיא דאשת חברו קתני. אלמא בישראל בעולת בעל עסקינן דאילו באשת חבירו ליכא נערה המאורסה כדאמרינן י)
בעולת בעל יש להן נערה המאורסה אין להם: אלא קלה בחמורה מישך שייכא. כלומר לעולם בא"א ודקא קשיא לך אמאי חייב הרי
נשתנה דינו ומיתתו אין כאן שינוי מיתה דיש בכלל מיתה חמורה מיתה קלה וכיון דמעיקרא הוי סייף דחמירא והשתא מיתת חנק קלה
בכלל מיתה זו הוה ויותר היה ראוי לו מתחלה. אבל ברכת השם מעיקרא הוה סייף קל והשתא סקילה דחמירא: מאי איכא למימר.
הרי נשתנה מיתתו דבמיתה חמורה זו לא היה ראוי: לימא מסייע ליה. לרבי חנינא דאמר בדינא דהשתא בעי למדייניה: סרחה. נערה
המאורסה בימי נערות שהיא בסקילה ולבסוף בגרה משעמדה בדין: תדון בחנק. כדינא דהשתא: בסקילה מאי טעמא לא. מתדנה
משום דכיון דאישתני גופה אישתני קטלא ונהי דלגמרי לא מיפטרא משום דקלה בחמורה מישך שייכא כל שכן הכא דאישתני לגמרי בין
בדינו בין במיתתו וכיון דלא מחייב בהא מיתה פטור לגמרי: תדון בסקילה. דמעיקרא אע"ג דאישתני גופה לא אישתני קטלא הכא נמי
נדייניה כדמעיקרא במיתתו הקלה: מתני' הנייה להם. שאין מוסיפין לחטוא: והנייה לעולם. ששקטה כל הארץ: רע להם. שהיו
מוסיפין זכיות: רע
לעולם. שהיו מגינין על דורם ומוכיחין את הדורות: יין ושינה לרשעים הנייה להם והנייה לעולם. כל זמן
חוטאין ואינן מריעין לבריות: לצדיקים רע להם. שאין עוסקין בתורה: ורע לעולם. שהתורה שהן עוסקין
ששותין וישנין אינן
פורענות בא לעולם: פיזור.
שנפרדין
זה מזה ואין יכולין
להועץ עצה רעה
ולסייע
זה את זה:
בה מגינה על הדור
וכשהן מתבטלין
גמ'