דיני ממונות בשלשה
פרק ראשון סנהדרין ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאתרו
ביה למלקות. ואתיא כמ"ד לאו שניתן לאזהרת
דאתרו ביה מלקות
ולא אתרו ביה קטלא. דהא ודאי לא מיקטלא
עג א ב (ג)
א) ב)
ג)
אלא לוקה דאין לך מיתת בית דין שלא נאמר בה לאו וקסבר לאו
מיתת ב"ד לוקין עליו ואם היינו יכולין לפרש במלקות
ד) ה)
שניתן לאזהרת מיתת בית דין לוקין עליו כי אתרו בה מלקות ולא
של מוציא שם רע היה מתיישב ותימה דמשמע הכא דסבר ר' מאיר
ו)
❖
❖
קטלא: משום ר' ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה. טעמא מפרש
מכות בג' אם כן הוה דריש
קרא והצדיקו לענין עדים זוממין דלקו
לקמן : אחד מן העדים. והיו
כדלקמן ומה הוה משני מהא
שם שלשה או ארבעה שיכולה עדות
דפריך תיפוק ליה מלא תענה דלא מצי
דאתרו ביה מלקות
ולא אתרו ביה קטלא
תורה אור השלם
רבינו חננאל
להתקיים בשאר: הא דרבי עקיבא
לשנויי כדמשני לקמן משום דהוי לאו
וקמיפלגי בפלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן
1. עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ
פשוטות הן רבינא אמר
במסכת מכות: לא בא שלישי כו'.
שאין בו מעשה מ"מ הוה לקי דהא
דתנן מכות בשלשה משום רבי ישמעאל
כגון שנמצא אחד מן
שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת
דממשמע שנאמר על פי
ר' מאיר גמר בפ"ק דמכות
העדים קרוב או פסול ר'
לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד
אמרו בעשרים ושלשה רבינא אמר כגון
❖
דעדים זוממין לוקין ומשלמין
שנים עדים (יקום) כל שכן שלשה
דברים יז ו
מאיר סבר לה כר' יוסי
אֶחָד:
שנמצא אחד מן העדים קרוב או פסול
דאמר בדיני נפשות בטלה
ממון ממוציא שם רע וה"נ דגמר
למה נאמר או שלשה עדים אלא
העדות כולה ואין שם דיני
וקמיפלגי בפלוגתא דרבי יוסי ורבי אליבא
לענין דלוקין דאע"ג דהוי לאו שאין
להחמיר עליו ליתן חומר בעדי שקר
נפשות כלל אבל יש בה
גליון הש"ס
דר' עקיבא דתנן רבי עקיבא אומר לא בא
בו מעשה וכ"ת דהוה משני משום
ששלישי זה אע"פ שלא היה זה נידון
דיני ממונות דהא רבי יוסי
תוס' ד"ה לא וכו' דפליג
הוא דאמר תתקיים העדות
שלישי אלא להחמיר עליו לעשות דינו
דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד
על פיו למיתה שהרי בשנים שהעידו
על ר"ש.
בשאר. ורבנן כרבי דאמר
חדא דאית ליה דלוקין עליו לפי
תחלה נמי היה נידון אפילו הכי עשה
כיוצא באלו א"כ ענש הכתוב את הניטפל
תתקיים העדות בשאר
❖
ואע"פ שנמצא אחד מהן
סברת רב אשי ועוד דר"מ אית ליה
הכתוב את דינו כיוצא באלו שאם
לעוברי עבירה כעוברי עבירה על אחת
קרוב או פסול השאר
אזהרה לעדים זוממין מקרא אחרינא
הוזמו יהרג אף השלישי מפני שניטפל
כמה וכמה שישלם שכר את הניטפל
כשרין לדיני נפשות דהא
לעוברי עבירה: קל וחומר שישלם
בפ"ק דמכות וי"ל דאע"ג
לא אתרו בהו ואמרי
הגהות הב"ח
לעושה מצוה כעושה מצוה ומה שנים
א
לאסהודי אתינן. ואנו
שכר וכו'. דקיימא לן ד) מדה טובה
דגמר עדים זוממין ממוציא שם רע
(א) תוספות
נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן
עתידין לפרשו במקומו.
מרובה ממדת פורענות הלכך קל
ה"מ לענין דלא דרשינן כדי רשעתו
היכי
בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב
וחומר הוא: במה דברים אמורים.
להכי אלא מוקמינא לה לדרשה
אמרינן להו אמר רבא
(ב) בא"ד
או פסול עדותן בטלה ומניין שאפי' מאה ת"ל
דעדותן בטלה: בדיני נפשות.
אחריתי באלו נערות אבל
שראוהו
גבי האי אי לאו דגלי קרא דלקי לא
דרחמנא אמר והצילו
עדים א"ר יוסי בד"א בדיני נפשות אבל בדיני
באחד שהרג את הנפש
1
(ג) בא"ד
הוה גמרינן כיון דכתיב לעשות
העדה דמהדרינן בתר זכותא לבטל
ממונות תתקיים עדות בשאר רבי אומר באחד
❖
העדות
דדרשינן מינה באלו הן הלוקין
העדות ולא יהרג לא הוא ולא הם:
דיני ממונות ואחד דיני נפשות ג ואימתי בזמן
רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד
דבעינן לאו שיש בו מעשה
שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן
דיני נפשות. שוין בכך דעדותן בטלה:
אי נמי י"ל דמוציא שם רע גופיה לא
מוסף רש"י
מה
ואימתי. בדיני נפשות עדותן בטלה:
נפקא לן דלקי אלא מוהיה אם בן הכות
מכות.
בזמן שהתרו. הקרוב או הפסול בעוברי עבירה שגילו דעתם שאף הם
הרשע כדאמר פרק נערה
למדנו ויסרו מויסרו
(לעיל ב.) אלא להחמיר
עליו.
נעשים עדים והרי הכתוב הקיש שלשה לבטל העדות אם יש קרוב או
ויסרו מבן ובן (מבן) מוהיה אם בן הכות הרשע:
ה)
לא בא השלישי להקל עליו אלא להחמיר עליו. אדר"ש קאי
פסול אבל לא התרו הקרוב והפסול בעוברי עבירה אלא שתקו
דקתני בפ"ק דמכות לעיל מהך ר"ש אומר מה
והכשרים התרו בהן אין אלו נעשים עדים ותתקיים העדות בשאר:
(מכות
שנים אין נהרגין עד שיהו שניהם זוממין אף שלשה וכו' ומצי למימר
דא"כ
ה:) על אחת כמה וכמה
$ דפליג אדר"ש וס"ל דנהרגין אע"פ שאין שלשתן זוממין דקסבר דאין להקיש שלשה לשנים לענין זה דכיון דכתיב ועשיתם לו
שישלם שכר כו'.
כאשר זמם הרי זממו שנים שיש כח בידיהם להרוג בפני עצמם ובקונטרס פירש במכות לא בא השלישי להקל עליו דלהקל עליו
לא צריך קרא דכתיב והנה עד שקר העד דמשמע כל העדות ואינן נהרגין עד שיוזמו כולן ולא בא הכתוב אלא להחמיר עליו
אבל אין לפרש לא בא השלישי להקל עליו גרידא אלא גם להחמיר עליו אע"ג דר"ש מודה דשלשתן נהרגין ה"מ כשבאו בתוך כדי
דיבור כדמפרש התם בגמרא אבל רבי עקיבא סבר שנענש אע"ג שבא אח"כ מדנקט נטפל דהא כיון דאית ליה לרבי עקיבא היקישא
(שם)
דעד שיהו שלשתן זוממין בבאו בבת אחת בבאו זה אחר זה נמי יקישם ו) להכי כי היכי דמקיש לענין לענש כמותם:
בזמן
שהתרו בהן. מפרש בפ"ק דמכות (א) הכי אמרינן להו לאסהודי אתיתו או למיחזי אתיתו אי אמרי לאסהודי אתינא
נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ואי אמרי למיחזי אתינא מה יעשו שני אחים כו' ונראה לר"י דמשום שנתכוונו
להעיד לא אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אלא שהולכים ומעידים כולן בב"ד אבל משום ראייה לחוד שנתכוונו
להעיד לא דאי לא תימא הכי כל גיטין כשנותנין אותן בפני קרובים או פסולים יהיו פסולים אם יתכוין הא' ולר' יוסי אפילו לא יתכוין
והאי דקאמר מה יעשו ב' אחים ודאי יכולין לתקן שלא ילכו שניהם להעיד אבל פעמים שלא ידע זה בזה ויעיד האחד אע"פ שהעיד אחיו
כבר בב"ד אע"פ שהשני העיד לאחר כדי דיבור מ"מ עדותן בטלה דשייך שפיר לאקושי להך מילתא שלשה לשנים אפילו בזה אחר זה כיון
דבשעת ראייה רואין יחד ומתכוונין להעיד לכך עדותן בטלה אפילו העידו זה אחר זה אע"ג דלענין שלשתן זוממין לא הוקשו אלא כשהעידו
בתוך כדי דיבור דהתם הזמה משעת העדאת עדים קא אתיא ואע"ג דפריך במכות הרוג יציל אע"פ שאינו הולך להעיד בב"ד ה"מ
מעיקרא דאכתי לא אסיק אדעתיה יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר אבל לבסוף דמסיק יקום דבר במקיימי דבר לא צריכי
לשנויי קמאי דממעטי' הרוג וההורג מיקום דבר דבעינן שילכו לקיים דבר בב"ד וכן לענין אין עד נעשה דיין נראה
לר"י דדוקא בעד המעיד אין עד נעשה דיין אבל במתכוין להעיד לא דהא דטעמא דאין עד נעשה דיין נראה או משום דבעינן עדות
שאתה יכול להזימה וכיון שהעדים בעצמם דנין לא ירצו לקבל הזמה על עדותן או משום דכתיב ועמדו שני האנשים וגו'
שני האנשים אלו העדים לפני השם אלו הדיינין דבעינן שיעידו העדים לפני הדיינין ולא שיהו בעצמן דיינין והנך טעמי לא שייכי אלא
בעד המעיד בפיו ולא במתכוין להעיד ולא כפי' רבינו שמואל שפי' בעלמא שנתכוון להעיד אמרינן נמצא אחד מהם
קרוב או פסול עדותן בטלה וכן לענין שאינו נעשה דיין ודקדק מדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות שלשה שנכנסו לבקר
את החולה כו' משמע דווקא שנכנסו לבקר ולא נתכוונו להעיד אמרינן רצו עושין דין אבל נתכוונו להעיד אין עושין דין ועוד נראה לר"י לדקדק
דלא אמרינן אין עד נעשה דיין אלא עד המעיד דאי לא תימא הכי קשיא דרב יהודה אדרב יהודה דהא בפ"ק דמכות
פסיק רב יהודה הלכה כרבי יוסי דבראייה בעלמא נעשה עד אע"פ שאינו מכוין להעד ורב יהודה קאמר גבי ג' שנכנסו
לבקר את החולה וכו' רצו עושין דין ואמאי הא בראייה בעלמא נעשה עד ועוד להאי פירוש לית ליה לרבי יוסי לא תהא שמיעה גדולה
מראייה לא בעדות החדש בראוהו שלשה והן ב"ד ולא בסנהדרין (ב) באחד שהרג את הנפש שראוהו אע"פ שראוהו ביום ומיהו
נראה לרשב"א דהני לא פרכי נינהו דרבי יוסי על כרחך לית ליה שיעשה עד בראייה ואפי' יעיד לבסוף דהא ר' יוסי הוא דאמר עד שיהיו
פי שני עדים מתרים בו כדאמר בסמוך וכמו ששנים אין יכולין להעיד אא"כ התרו בו כך שלשה וכו' אלמא אותן יהו חשובין עדים אבל
השאר לא וכן נראה הדברים דאם הוזמו כולן לא היו נהרגין אותן שלא התרו בו דלא מהני סהדותייהו בלא סהדותא דאחריני ולא אמרינן
נמצא אחד מהן קרוב או פסול אלא באותן שהותרו והא דקאמר רבי בזמן שהתרו בהן לאו משום דרבי יוסי לא בעי התרו דאכתי טפי
מרבי בעינן דלרבי בנתכוונו להעיד בעלמא סגי כדמוכח במכות ור' יוסי בעי התראה ממש אלא דיני ממונות אתא לאוסופי והא
דמשמע הכא דלר' יוסי בראייה בעלמא אמרינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול כו' מדקאמר וקמיפלגי בפלוגתא דרבי ור' יוסי היינו במה
שנחלקו במשנה זו אבל מתוך משנה אחרת יש ללמוד דבעי ר' יוסי התראה ושמא רב יהודה פסק לגמרי כר' יוסי אי נמי לא פסק כוותיה
אלא במאי דקאמר אבל בדיני ממונות תתקיים (ג) העדים בשאר גרידא אבל בכוונת עדות סבר כרבי והאי דקאמר במכות היכי אמרינן
להו לרבי קאי וכן מוכח דקאמר אי אמרי למיחזי אתינא מה יעשו שני אחים כו' וה"פ היכי אמרינן להו דעל כרחך התראה לאו דווקא
דבדיני ממונות לא שייכא התראה אלא ודאי לא בעי אלא
שנדע שנתכוונו להעיד והיכי אמרינן להו וכו':
רבי