בן סורר
ומורה פרק שמיני סנהדרין
עב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מסתברא
גמ' מגמר. מכלה: למודו. מה שהורגל בבשר
מילתיה דרב בששיבר. ואם
ויין: ח) שקט לצדיקים
תאמר מאי קמ"ל
לג א
א) ב)
ג)
הנייה להם והנייה לעולם. שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות:
תנינא ושיבר את החבית פטור ויש לומר אי ממתני'
ד)
מתני' הבא במחתרת. שאמרה תורה יהרג: נידון על שם סופו.
ה"א שיבר בעודו במחתרת קמ"ל רב אפילו שיבר אחר כך:
ה) ו)
אפילו
נטל. תימה הא תנן במרובה אין הגונב אחר
לד ב
דהא לא קטל ומקטיל משום דסופו להרוג בעל הבית כשיעמוד כנגדו
לה ג
ז)
להציל ממונו: יש לו דמים חייב. אם
הגנב משלם תשלומי כפל פירוש
לו ד
גמ' תניא רבי יוסי הגלילי אומר וכי מפני
אינו ראוי ליהרג כגון אב על הבן
כדדרשינן י) וגונב מבית האיש ולא
ח)
לז ה
דתניא לקמן דאין הבן רשאי להרוג את
מבית הגנב ואמר רב בגמרא כ) לא
שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין
ט) י)
אביו הבא עליו במחתרת משום דרחמי
שנו אלא לפני יאוש אבל לאחר יאוש
האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל
כ) ל)
האב על הבן ולא בא על עסקי נפשות
קנאו גנב ראשון וגנב שני משלם
❖
אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר
ואי הוה קאי בריה לאפיה להציל
תשלומי כפל לגנב ראשון אלמא קודם
ומורה שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש
לח ו ז
ממונו אין בדעתו של אביו להורגו:
יאוש לא קני ויש לומר דהתם בגנב
למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים
תורה אור השלם
חייב. לשלם החבית כשאר מזיק: אין
מגגו חצירו וקרפיפו דלאו בר קטלא
לט ח
ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי
1. אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא
לו דמים. כגון שאר כל האדם שניתן
הוא דבעי התראה אבל הכא במחתרת
הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ
ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנאה
רשות לבעל הבית להורגו פטור
דמחתרתו זו היא התראתו דלקמן:
דָּמִים: אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ
לא
קבלינהו הואיל ונפק מפומיה
מלשלם דחיוב מיתה וחיוב תשלומין
להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם ורע
עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם
❖
דרב. תימה הא מיחייב לצאת
באין כאחד ואע"פ שניצל פטור מן
יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר
לעולם שינה ויין לרשעים הנאה להם והנאה
בִּגְנֵבָתוֹ:
ידי שמים כדאמר בפ' הפועלים
התשלומין דקי"ל חייבי
❖
לעולם לצדיקים רע להם ורע לעולם שקט
שמות כב א-ב
מיתות שוגגין כגון שלא התרו בהן
גבי החוסם פרה ודש
מוסף רש"י
לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים
בה ל)(ואתנן) אסרה תורה אפילו בא
אין משלמין ממון שעם המיתה אע"פ
חזקה אין אדם מעמיד
הנאה להם והנאה לעולם פיזור לרשעים
שאין נהרגין: גמ' מאי טעמא
גליון הש"ס
על אמו ויש לומר דכאן $לא היו רוצים
עצמו.
הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם
דמחתרת. שאמרה תורה אין לו דמים
להחזיר אא"כ יתחייבו בדיני אדם:
גמ' אמר רבא מסתברא.
ורע לעולם: מתני' הבא במחתרת נידון
כלומר הרי הוא לך כמי שאין לו דם
כאן
א
תוס'
ונשמה ומותר להורגו: חזקה אין
על שם סופו היה בא במחתרת ושבר את החבית אם יש לו דמים חייב אם
ד"ה לא. לא היו רוצים
ב
אין לו דמים פטור: גמ' אמר רבא מאי טעמא דמחתרת גחזקה אין אדם
אדם מעמיד עצמו על ממונו.
להחזיר.
שרואה שאחר נוטלו ושותק הלכך
❖
מעמיד עצמו על ממונו והאי מימר אמר אי אזילנא קאי לאפאי ולא שביק
יודע הגנב הזה שבעל הבית עומד
לי ואי קאי לאפאי קטילנא ליה והתורה אמרה אם בא להורגך השכם
על ממונו להצילו ומימר אמר הגנב
(יומא פה:)
להורגו אמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מאי טעמא בדמים
אי אזילנא לגביה קאי באפאי ואי קאי
הגהות מהר"ב
קננהו א] $ אמר רבא ד מסתברא מילתיה דרב בששיבר דליתנהו אבל נטל
רנשבורג קטילנא ליה ואמרה לך תורה אין לו
לא והאלהים אמר רב אפילו נטל דהא יש לו דמים ונאנסו חייב אלמא
דמים ומלמדתך מאחר שהוא בא
א] גמ'
להרגך השכם אתה להרגו: הבא
ברשותיה קיימי הכא נמי ברשותיה קיימי ולא היא כי אוקמינא רחמנא
(שמות
במחתרת. חתר את הבית ממש:
ברשותיה לענין אונסין אבל לענין מקנא ברשותיה דמרייהו קיימי מידי דהוה
כב א וכעי"ז ברכות נח.)
בדמים קננהו.
פטור. מלהחזירם אע"פ שהם קיימין:
אשואל תנן בא במחתרת ושיבר את החבית יש לו דמים חייב אין לו דמים
בדמים קננהו. בדמי נפשו קנאן
פטור טעמא דשיבר דכי אין לו דמים פטור הא נטל לא הוא הדין דאפילו
הואיל ונתחייב מיתה בלקיחתם:
(ב"ק קיד:)
נטל נמי והא דקא תני שבר את החבית קמ"ל דכי יש לו דמים אע"ג
הגונב כיס בשבת.
מסתברא מילתא דרב. דפטור
דשיבר נמי חייב פשיטא מזיק הוא הא קמ"ל דאפילו שלא בכוונה מאי
בששבר בין עכשיו בין לאחר זמן
(כתובות
קמ"ל אדם מועד לעולם תנינא אדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד
דליתנהו ותשלומין מדידיה לא מצינן
ה
לא.) חייב.
(שבת
בין באונס בין ברצון קשיא מתיב רב ביבי בר אביי הגונב כיס בשבת
לחיוביה במקום מיתה: אבל נטל
ו
צא:)
לא. מסתברא בהא מילתא דרב דפטר
חייב שהרי נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת היה מגרר ויוצא
בה דכיון דקיימין הן כל היכא דאיתנהו
(רשב"ם
פטור שהרי איסור גנבה ואיסור סקילה באין כאחד והלכתא דשדנהו
ז
ב"ב פו.) שכבר נתחייב
דמרייהו נינהו ואין זה חייב בתשלומין
בנהרא רבא איגנבו ליה דיכרי במחתרתא אהדרינהו ניהליה ולא קבלינהו
בגניבה.
דפקדון בעלמא נינהו גביה: והאלהים.
(שבת
אמר הואיל ונפק מפומיה דרב ת"ר 1 אין לו דמים אם זרחה השמש עליו
צא:)
שבועה אמר רב דפטור ואפי' איתנהו
וכי השמש עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו
וטעמא מהכא ט)דהאי אם יש לו דמים
שלום עמך הרגהו ואם לאו אל תהרגהו תניא אידך אם זרחה השמש עליו
כגון אב על הבן דמודה בהו רב דלא
(כתובות לא.) היה מגרר
דמים לו וכי השמש עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך כשמש שיש לו
ויוצא.
קנה וחייב להחזיר אחרי כן אמרינן
ח
(שבת צא:)
שלום עמך אל תהרגהו ואם לאו הרגהו קשיא סתמא אסתמא לא קשיא
דאפילו נאנסו מיניה משבאו לרשותו
חייב להחזיר דמיהן אלמא לא אמרינן
כאן
(כתובות לא.)
פקדון הוו גביה ואבדו לבעלים אלא
פטור.
אמרינן ברשותו הן ואבדו לו הכא נמי לענין אין לו דמים אע"פ דאיתנהו אמרינן לאו פקדון נינהו אלא ברשותו ובאחריותו קיימי וכי
חיוב מיתה כאילו גובין משאר נכסים: ולא היא. מסקנא דמילתא דרבא הוא. ולא היא לא
גבו להו בי דינא מיניה יש כאן תשלומין עם
מסתברא טעמא דרב בהא דאע"ג דהיכא דיש לו דמים חייבין באחריותו לאו קנין הן לו להיות כשאר נכסיו דכי אוקמיה רחמנא ברשותיה
וחייב את הגזלנין לשלם ה"מ לענין שלומי דלא מצי למימר ליה נאנסו דאשכחן בשומרין דחייבן הכתוב לישבע אם לא שלח יד במלאכת רעהו
הא שלח אע"ג דטעין מת או נשבר דהיינו אונס חייב דנעשה עליה גזלן בשליחות יד: אבל לענין מקנא. לא קני אם קיימין הן אצלו
(שבת צא:)
והוא היה בא לעכבו ולומר דמים אני מחזיר לך לא קני ומהדר להו בעינייהו דכתיב והשיב את הגזילה והאי דכי נאנסו מחזיר
דמים ולא מצי אמר ליה נאנסו ומיפטר משום דלא גרע גזלן משואל דמשום דכל הנאה שלו אוקמינהו רחמנא ברשותו לשלומי אם נאנס
דכל כמה דקיימא הדרא בעינא הא נמי כל הנאה שלו ומיחייב לשלומי: מועד לעולם. אפילו שלא בכונה: קשיא. קשיא מתניתין לתרוצה
אליבא דרב. ומ"מ תיובתא לא הוי דלאו בהדיא קתני לה נטל חייב ואיכא לשנויי בדוחקא כדשנין דמשום רישא נקט שבר והיינו דאיכא
בין קושיא לתיובתא: מתיב רב ביבי. לרבא פריך דאמר נטל דאיתנהו חייב: הגונב כיס בשבת. שהגביהו וקנאו בהגבהה חייב
להחזיר ואע"ג שהוציאו אח"כ לרה"ר ונתחייב בהוצאתו מיתה: שהרי נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת. ובשביל חיוב מיתה
הבא עליו לאחר מכן אינו נפטר מן התשלומין: היה מגרר ויוצא. שלא הגביהו ולא קנאו בתוך הבית אבל כשיוצא לרה"ר קנאו בשנוי
רשות שהוציאו מרשות הבעלים. וצירף ידו למטה משלשה וקבלה בידו דידו חשובה לו כארבעה על ארבעה והרי הוא לו כחצרו ואע"פ
שאין כאן הגבהה והכי מוקים לה בכתובות : פטור. מתשלומין. אלמא אע"פ שהכיס והמעות קיימין אמרינן בדמי קננהו ולא מפקינן
ליה מיניה ותיובתא דרבא דאמר נטל לא: והלכתא. הא דקתני פטור כגון דשדנהו בנהרא דליתנהו: דכרי. אילים: אהדרינהו
ניהליה. הגנבים: ה"ג ת"ר אין לו דמים אם זרחה וגו' אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו וכו'. אין לו דמים
וסמיך ליה אם זרחה השמש ודרשינן סמוכין אימתי מותר להורגו בזמן שהשמש זרחה עליו כלומר שברור לך שלהרגך בא אם תעמוד
כנגדו אבל מספק אל תהרגהו: ותניא אידך אם זרחה השמש עליו דמים לו. אימתי אסור להרגהו בזמן שזרחה השמש עליו כלומר שברור
הדבר לך כאור שהוא רחמני עליך ואפילו אתה עומד כנגדו להציל ממונך מידו לא יהרגך ואם לאו שספקא הוא לך הרגהו. קשיין אהדדי:
אב