עב:
בן סורר ומורה פרק שמיני סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כאן
באב על הבן. ברייתא דאם ברור לך כשמש שאין לו שלום
אב הבא על הבן. במחתרת מספק אל יהרגהו בנו דודאי רחמי האב
מ א
א)
ב)
עמך הרגהו הא סתמא אל תהרגהו ובשמעתא קמייתא
על בנו ואפילו הוא מציל ממונו לא יהרגהו הלכך דמים לו עד שיודע
מא ב
ג)
לך כשמש שהוא אכזרי עליך ושונאך: בן על האב. וכ"ש איניש דעלמא
דפסחים דדרשינן לאור יקום רוצח אי פשיטא לך מילתא
מב ג
ד)
מג ד ה
כנהורא דאנפשות קאתי רוצח הוא וניתן להצילו בנפשו ופירש שם
הרגהו מספק דודאי אדעתא דהכי אתא דאי קיימת ליה לאפיה קטיל
ה)
מד ו ז
ו)
בקונטרס כגון בן על האב או כל אדם
לך עד שיודע לך כשמש שהוא רחמני
מה ח
עליך כאב על הבן: דמים לו. לשון
ולא יתכן כדאמרינן הכא דהני אפילו
כאן באב על הבן כאן בבן על האב אמר
א
רבים הוא להכי אתא לומר לך דבין
בסתמא רוצח הוא ולא בעינן שיהא
רב כל דאתי עלאי במחתרתא קטילנא ליה
פשוט כנהורא אלא התם יש לומר כולה
בחול בין בשבת אסור לבן להרוג את
לבר מרב חנינא בר שילא מאי טעמא אילימא
מו ט
באב על הבן דאי קים ליה בגוויה
אביו במחתרת שהרי לא בא על עסקי
ז)
משום דצדיק הוא הא קאתי במחתרתא אלא
ח)
נפשות: אין לו דמים. לשון רבים
ששונאו רוצח הוא וניתן להצילו בנפשו
ט) י)
משום דקים לי בגוויה דמרחם עלי כרחם
דכתיב גבי אינש דעלמא להכי אתא
ואי מספקא לך מילתא כליליא יהא
כ)
אב על הבן תנו רבנן דמים לו בין בחול בין
לומר לך אין לו דמים לא בחול ולא
בעיניך כגנב ולא ניתן להצילו בנפשו:
1
ל)
ישראל
מ)
הוא בן ברית הוא. ישראל
בשבת והרגהו: הרוגי בית דין
בשבת אין לו דמים בין בחול בין בשבת
ב
2
נ)
בשבת לא קטלינן. כדאמרינן בפרק
ולא כותי בן ברית ולא
בשלמא אין לו דמים בין בחול בין בשבת
ט) ❖
אחד דיני ממונות מלא
מומר לעבודת כוכבים דמומרין לעבודת
איצטריך סלקא דעתך אמינא מידי דהוה
תבערו אש בכל מושבותיכם : קא
כוכבים היו מורידין ולא מעלין :
מ)
נ)
ומה אהרוגי בית דין דבשבת לא קטלינן קמ"ל
תורה אור השלם
משמע לן. דקטלינן משום פקוח
דקטלינן אלא דמים לו בין בחול בין בשבת השתא בחול לא קטלינן ליה
נפש דהאיך: לפקח עליו את הגל.
1. אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ
בשבת מבעיא אמר רב ששת לא נצרכא אלא לפקח עליו את הגל תנו רבנן
אם כשהיה חותר נפל עליו (את) הגל
עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם
ג
יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר
מפקחין עליו היכא דלא בא על
והוכה בכל אדם ומת בכל מיתה שאתה יכול להמיתו בשלמא והוכה
ד
ה
2
בִּגְנֵבָתוֹ: שמות כב ב
עסקי נפשות אבל אם בא על עסקי
2. אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא
בכל אדם איצטריך סד"א בעל הבית הוא דקים (להו) דאין אדם מעמיד
הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ
נפשות כיון דניתן להרגו בלא התראה
עצמו על ממונו אבל אחר לא קמ"ל דרודף הוא ואפילו אחר נמי אלא ומת
שמות כב א
דָּמִים:
גברא קטילא הוא משעת י) סתירה:
3. אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ
בכל מיתה שאתה יכול להמיתו למה לי מרוצח נפקא דתניא 3 מות יומת
והוכה בכל אדם. אפילו אינו בעל
וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה
המכה רוצח הוא אין לי אלא במיתה האמורה בו ומנין שאם אי אתה יכול
רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית
הממון מותר להרגו מדלא כתיב
אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ:
להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה רשאי להמיתו בכל מיתה שאתה יכול
והכהו: בעה"ב הוא. דמותר להרגו
במדבר לה כא
4. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם
משום דלהאי גנב קים ליה בגוויה
להמיתו ת"ל מות יומת מ"מ שאני התם דאמר קרא מות יומת וניגמר מיניה משום
דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם
דבעה"ב אינו מעמיד עצמו על ממונו
דהוה רוצח וגואל הדם שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין
אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת
❖
הלכך אדעתיה דלמקטליה אתא:
הָאָדָם: בראשית ט ו
כאחד אין מלמדין תנו רבנן 2 מחתרת אין לי אלא מחתרת גגו חצירו וקרפיפו
אבל שאר כל אדם לא. שהרי גנב
מנין ת"ל ימצא הגנב מ"מ אם כן מה ת"ל מחתרת מפני שרוב גנבים מצויין
ו
2
זה לא בא אלא על עסקי נפשות של
במחתרת תניא אידך מחתרת אין לי אלא מחתרת גגו חצירו וקרפיפו מנין
מוסף רש"י
זה: קמ"ל. דכיון דעל עסקי נפשות
תלמוד לומר ימצא הגנב מ"מ א"כ מה תלמוד לומר מחתרת מחתרתו זו
אין לי.
ישראל אתא רודף הוא וניתן להצילו
ז
אלא במיתה
לבעל הבית בנפשו של זה: שאם אי
היא התראתו אמר רב הונא קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו קסבר רודף
ח
האמורה בו. (לעיל
אתה יכול להרגו בסייף. כגון שהיה
מה:) מנין שאם אי אתה
אינו צריך התראה לא שנא גדול ולא שנא קטן איתיביה רב חסדא לרב הונא
יכול כו'.
מכשף או שהיה לו נהר מפסיק ואתה
יצא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש ואמאי רודף
ט
יכול לירות בו חץ או אבן: שני כתובין
הוא שאני התם דמשמיא קא רדפי לה נימא מסייעא ליה רודף שהיה רודף
הבאין כאחד. בפרק נגמר הדיןכ) דלא
(ב"מ לא:) ת"ל מות
אחר חבירו להורגו אומר לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא והתורה אמרה
יומת. (לעיל
בעינן בהו קרא כדכתיב הלכך אי לא
מה:) שני כתובין הבאין
4 שופך דם האדם באדם דמו ישפך אמרה תורה הצל דמו של זה בדמו של זה
רבייה הוה אמינא ליבעי מיתה
כאחד אין מלמדין.
ההיא רבי יוסי ברבי יהודה היא דתניא רבי יוסי בר' יהודה אומר חבר אין
הכתובה בו כגון הכאה אבל לא לחונקו
(קדושין כד.)
להטביעו במים: ואין לי אלא מחתרת.
צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד ת"ש
אלא להבחין בין שוגג
שחתר כותל: גגו. ועלה לו בסולם:
למזיד.
רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו אמר לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא
חצרו וקרפיפו. ונכנס בו דרך הפתח
(לעיל
והתורה אמרה שופך דם האדם באדם דמו ישפך אם אמר יודע אני שהוא
ח:)
שמצאו פתוח מנין: ת"ל ימצא הגנב.
כן פטור ע"מ כן אני עושה חייב לא צריכא דקאי בתרי עיברי דנהרא דלא מצי
מדלא כתיב אם במחתרת ימצאנו
אצוליה מאי איכא דבעי איתויי לבי דינא בי דינא בעי התראה איבעית אימא
וכתיב הגנב יתירה משמע בכל צדדין
אמר לך רב הונא אנא דאמרי כתנא דמחתרת דאמר מחתרתו זו היא התראתו:
שיהא נראה לך גנב: מצויין במחתרת.
כלומר מצויין ורגילין לחתור: זו היא
מתני'
התראתו. שא"צ התראה אחרת אלא הורגו מיד דכיון דטרח ומסר נפשיה לחתור אדעתא דהכי אתא דאי קאי לאפאי קטילנא ליה ואמרה תורה
כיון דרודף הוא א"צ התראה אלא מצילין אותו בנפשו. אבל נכנס לחצרו וגגו דרך הפתח אינו הורגו עד שיתרו בו בעדים חזי דקאימנא באפך
וקטילנא לך וזה יקבל עליו התראה ויאמר יודע אני ועל מנת כן אני עושה שאם תעמוד לנגדי אהרוג אותך אבל בלא התראה לא דדילמא לאו
אדעתא דנפשות קא אתי אלא דאשכח פתחא להדיא ועל אדעתא דאי קאי באפאי ליפוק: קטן הרודף. את קטן אחר להרגו: ניתן להצילו בנפשו.
כדילפינן לקמן רוצח ניתן להצילו בנפשו והאי אע"ג דקטן הוא ולאו בר קבולי התראה הוא לגבי רדיפה דינו כגדול: קסבר. רב הונא
רודף אין צריך התראה לענין להצילו בנפשו דלא ניתנה התראה אלא לענין ב"ד דלא מצי למקטליה אם הרג בלא התראה: יצא ראשו. באשה
המקשה לילד ומסוכנת. וקתני רישא החיה פושטת ידה וחותכתו ומוציאתו לאברים דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לאו נפש הוא וניתן להורגו
ולהציל את אמו אבל יצא ראשו אין נוגעים בו להורגו דהוה ליה כילוד ואין דוחין נפש מפני נפש. ואם תאמר מעשה דשבע בן בכרי
הנה ראשו מושלך אליך דדחו נפש מפני נפש התם משום דאפילו לא מסרוהו לו היה נהרג בעיר כשיתפשנה יואב והן נהרגין עמו אבל אם היה
הוא ניצול אע"פ שהן נהרגין לא היו רשאין למסרו כדי להציל עצמן אי נמי משום דמורד במלכות הוה והכי מפרש לה בתוספתא דתמורה ל):
משמיא קא רדפי לה. לאמיה: והתורה אמרה שופך דם האדם באדם דמו ישפך. כל הרואה אותו ישפוך דמו בשביל אותו אדם שהוא רודף
דהיינו באדם בשביל הצלת אדם הנרדף. והא הכא דלא קתני יודע אני ועל מנת כן אני עושה ואין כאן קבלת התראה ואפילו הכי מיחייב:
ההיא ר' יוסי בר' יהודה היא. דאפילו בהרוגי ב"ד לא בעי התראה אלא להבחין הלכך חבר לא בעי התראה ולא הבחנה ועם הארץ בעי לאיתרויי
דלא נימא שוגג הייתי אבל קבלת התראה אפילו בעם הארץ לא בעי: פטור. כל כמה דלא אמר על מנת כן אני עושה שאהרג עליו כדילפינן
בהיו בודקין יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה. קא תני הכא גבי רודף דבעי התראה ואם לאו אין מצילין אותו בנפשו: דקאי בתרי
עברי נהרא. המתרה מצד זה והרודף והנרדף מצד אחר: דאצולי לא מצי. והאי פטור וחייב דקאמר אמיתת בית דין קאי ולאחר שהרגו
לנרדף: מאי איכא. כלומר מאי קא רמי עלייהו דהנך רואין למעבד: דבעי לאיתויי לבי דינא ומקטליה. דכתיב ובערת הרע
מקרבך הלכך בעי התראה דבלאו הכי לא מקטלי ליה: זו היא
התראתו. אלמא משום דמחזקינן ליה רודף
לא בעי התראה:
מתני'