עג:
בן סורר ומורה
פרק שמיני סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום
דהאי לאו אורחיה והאי קא פגים לה. לאו פירכא גמורה
דאורחייהו. בבעילות: ולא נפיש פגמייהו. כארוסה שחביבה ויעלת חן
נב א מיי' פ"א מהל' רוצח
א) כתובות כט., ב) [סוטה
כו: יבמות נה:], ג) בס"א:
הלכה יב סמג לאוין
היא דאיכא למימר אידך יוכיח וכי האי גוונא בפרק
על הארוס ועכשיו מתגנה עליו אבל שאר עריות פנויות בתולות לא
בתולות, ד) [דברים כב],
קסא טוש"ע ח"מ סי' תכה
כיצד צולין (פסחים דף עז. ושם) גבי תמיד
ופסח דדחו שבת וטומאה
מפגמי כולי האי וכן נשואות בעולותג) לא מפגמי כולי האי כמו ארוסה:
ה) [וע"ע תוספות כתובות
סעיף ד:
חד
נג ב מיי' פ"א מהל' נערה ולא יליף מינייהו שאר קרבנות צבור ה): למעוטי עובד ע"ז
ונכתב חטא מות. דאתרבו
לה כריתות ומיתות ב"ד ולא בעי נער
לב. ד"ה שכן], ו) שייך לדף
עד., ז) [דף לח.], ח) [שם
בתולה הלכה יא סמג
וחד כו'. אי לאו כתיב אלא חד הוה
ונערה שהרי הן בכלל: חד למעוטי
❖
לח.],
עשין צד:
עבודת כוכבים. דסד"א תיתי בק"ו
נד ג מיי' פ"א מהל' מוקמינן ליה למעוטי בהמה ושבת
משום דהאי לאו אורחיה הוא והא קא פגים
כדלקמן: וחד למעוטי בהמה. משום
ותימה דבהמה ושבת היכי ממעט מחד
איסורי ביאה הלכה י
לה אבל שאר עריות דאורחייהו ולא נפיש
סמג לאוין כ [טוש"ע אה"ע
וטפי היה נראה לומר דמחד ממעט
דדמי לעריות. ושבת כדי נקטיה ואגב
תורה אור השלם
פיגמייהו אימא לא כתב רחמנא חטא ואי
סי' כ סעי' א בהגה]:
1
ע"ז ושבת וא"ת ולמה לי קרא למעוטי
גררא איידי דתנן במתני' מיהו קרא
1. וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר
כתב רחמנא חטא הוה אמינא אפילו חייבי
שבת הא מציל גופיה קא מחלל שבת
לא בעי למעוטי דכיון דאמעיטא
אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי
לאוין כתב רחמנא מות ואי כתב רחמנא
1
כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל
דחובל בחבירו ואיך יחלל שבת להציל
עבודת כוכבים מהיכא תיתי שבת
רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן
מות הוה אמינא חייבי מיתות בית דין אין
חבירו מחילול שבת דאין זה מקלקל
הא לא סלקא דעתין לאתויי אלא
הַדָּבָר הַזֶּה:
❖
חייבי כריתות לא כתב רחמנא חטא ולכתוב
בחבורה דאיכא תקוני גברא כיון
בחילול חילול מעבודת כוכבים
דברים כב כו
דמיחייב מיתה כדפריך באחד דיני
כדלקמן: דרבי שמעון לקמן הוא
רחמנא חטא מות ולא בעי נער ונערה אין ה"נ
1
(דף עד.): איידי דכתב נער. להביא
ממונות (לעיל דף לה. ושם) וי"ל דמ"מ
ואלא נער נערה חד למעוטי עובד עבודת
גליון הש"ס
ס"ד דגזירת הכתוב כרבי אלעזר
את הזכור כתב נערה כלומר כפשטיה
כוכבים וחד למעוטי בהמה ושבת ולר"ש
בר"ש: חילול חילול מע"ז. כל
תוס' ד"ה במפותה כו'.
דקרא דעל כרחיה נערה קרינא ביה
בן יוחי דאמר עובד עבודת כוכבים ניתן
דהא רב פפא אית ליה.
הני דלקמן בפרק הנשרפין (דף
דהא בנערה משתעי ולנערה לא
תמיהני הא ע"כ ר"פ אמר
להצילו בנפשו למה לי חד למעוטי בהמה
הכי רק לר"מ מדקאמר
תעשה דבר ד): במקפדת על פגמה.
פג.) דכתיב בהו חילול לא גמרינן
וטבח בשבת חייב ולא ניחא
וחד למעוטי שבת סד"א תיתי שבת מחילול
מע"ז אלא שבת דשבת וע"ז כתיב
דאי בשאינה מקפדת לא קאמרי רבנן
ליה לר"פ לאוקומי בטובח
חילול מעבודת כוכבים ולרבי אלעזר ברבי
בהו חילול במקום מיתה:
למקטליה משום עבירה דלא חמיר
ע"י אחר וכדס"ל לרבה אבל
ממונא לא משלם עד גמר ביאה.
מתני' הא קתני להדיא דבא
שמעון דאמר מחלל את השבת ניתן להצילו
מעבודת כוכבים ושבת: אפגמה
על בתו פטור הרי דס"ל
קפיד רחמנא. מדלא כתיב בהאי
פי' בקונטרס שהוא מוציא
בנפשו דאתיא שבת מחילול חילול מעבודת
דגם בקנס אמרי' קלב"מ
בתוליה וקשה דבלא השרת בתולים
קרא אלא מידי דפגמה שמע מינה
ומה"ט ניחא הא דמוקי
כוכבים מאי איכא למימר חד מיעוט למעוטי
ר"פ במפותה לתרץ קושיית
אפגמה קפיד: דמסרה נפשה
נמי משלם קנס כדאמר בפ"ק דקדושין
בהמה ואידך איידי דכתב רחמנא נער כתב
הש"ס דניתן להצילו בנפשו
לקטלא. שיש צנועות שמוסרין עצמן
(דף ט:) באו עליה עשרה בני אדם
אף דרב פפא ס"ל דבקנס
נמי נערה: רבי יהודה אומר אף האומרת
ועדיין היא בתולה רבי אומר הראשון
למות שיהרגנה ולא תבעל לו ואמרה
מקטיל ומשלם. מ"מ מוכרח
הניחו לו שלא יהרגנה: במאי קמיפלגי אמר
לתרץ דמתני' דפטור על
תורה הציל דמה בדמו: הא קא פגים
בסקילה וכולן בחנק ואמרינן מודה
בתו דגם בקנס אמרינן
רבא במקפדת על פיגמה ומניחתו שלא
לה. ואי טעמא דקרא משום פגימה
רבי לענין קנס דכולהו משלמי ובפרק
קלב"מ א"כ שפיר י"ל
יהרגנה רבנן סברי אפיגמה קפיד רחמנא
דאתא כר"ע דברייתא.
היא אמאי אמעיטו חייבי לאוין.
הבא על יבמתו (יבמות דף נט. ושם)
א
וצע"ג אבל כך יש להוכיח
והרי מקפדת על פיגמה ורבי יהודה האי
מוקמינן ולו תהיה לאשה באשה
ואדרבנן קא פריך דאמרי טעמא
דלא אתא כר"ע דברייתא
משום פגמה הוא: אפגמה רבה.
הראויה לו פרט לאלמנה לכהן גדול
דקאמר רחמנא קטליה משום דמסרה נפשה
מדקתני במתני' דבא על
בתו דפטור מקרא דולא
בבא עליה שלא כדרכה אלא הכא
כגון עריות דכריתות שהן חמורות
לקטלא הא לא מסרה נפשה לקטלא אמר ליה
יהיה אסון ע"כ דילפינן קנס
היינו טעמא דלא משלם אתחילת ביאה
והויא חרפתה מרובה שהולד ממזר
מממון מסברא וא"כ ל"צ
רב פפא לאביי אלמנה לכהן גדול נמי קא
משום דקם ליה בדרבה מיניה הלכך
ונעשית זונה בבעילתו אבל כהן גדול
קרא למעט ארוסה ומוכח
פגים לה אמר ליה אפיגמה רבה קפיד רחמנא
כר"ע דמתני' דאלו לר"ע
לא משלם הכא עד גמר ביאה אבל
באלמנה אינה נעשית זונה אלא חללה:
דברייתא הו"ל למתני' בבא
אפיגמה זוטא לא קפיד רחמנא: חטא אלו
הבא על אחותו. כלומר אפילו בא
בעלמא משלם קנס משעת העראה
על בתו להביא מקרא דאשר
חייבי כריתות: ורמינהו ואלו נערות שיש
וי"מ דלא אתרבאי העראה כגמר ביאה
על אחותו דלא קרינא בה ולו תהיה
א)
לא אורסה. וזהו לחד תירוץ
בתוס' בכתובות דף לח ע"א
להן קנס הבא על אחותו אמרוה רבנן קמיה
[אלא] לענין עריות וחייבי לאוין ועשה
לאשה ד) אפילו הכי קרינא בה ונתן
ב
ד"ה ס"ד ודברי תוס'
האיש השוכב עמהד) דאתרבי מקראי
❖
ויבמה ואשה לבעלה בפ' הבא על יבמתו
דרב חסדא משעת העראה דפגמה איפטר
צע"ג:
(שם ד' נה.) אבל לענין קנס לא
בכתובות (דף כט:) ואע"ג דחייב כרת
לה מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה
איתרבאי וא"ת על כרחיך למ"ד
לא מפטר מתשלומין ואי ניתן להצילה
ב) הניחא למאן דאמר העראה זו נשיקה אלא
הגהות הב"ח
העראה זו הכנסת העטרה אי
בנפשו אמאי משלם הרי מיתה
למ"ד ג העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא
(א) רש"י ד"ה הניחא וכו'
אהעראה לא מיחייב הא בגמר ביאה
ותשלומין יש כאן ואע"ג דלא אקטול
❖
למימר אלא אמר רב חסדא כגון שבא עליה
דאפגימה היא דמיקרי:
לאו בתולה היא הא לאו פירכא היא
פטור מתשלומין כדקיימא לן (שם ד'
שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה רבא
דאהכי חייב רחמנא תדע מדלא
לה.) בכל חייבי מיתות בית דין שוגגין
אמר במניחתו שלא יהרגנה ור' יהודה היא
דנפקא לן מדתניא דבי חזקיה מה מכה
ילפינן העראה מנערה המאורסה דאי
מוסף רש"י
רב
בהמה לא חלקת בה כו' אף מכה אדם
אהעראה פטור בגמר ביאה היכי
ואלו נערות. דוקא נערה
לא תחלוק בו וכו': משעת העראה.
מחייב הא לאו בתולה היא אלא בהכי
משהביאה שתי שערות עד
שתבגר והם ששה חדשים
חייב רחמנא ומיהו בירושלמי דכתובות משמע דאהעראה משלם קנס
קרי ליה נבעלה ואפגימה במקצת ושוב אין מצילין אותה מגמר ביאה
שבין נערות לבגרות, אבל
דאמרינן הערו בה עשרה ועדיין היא בתולה כולהו משלמין קנס:
בנפשו וקנסא לא מיחייבי אלא משום גמר ביאה שהוא מוציא בתולי'.
קטנה ובוגרת אין להם קנס,
במניחתו
שלא יהרגנה ורבי יהודה היא. לא לגמרי כוותיה
והאי גמר ביאה לאו דווקא ביאת המירוק שהוא מזריע דקרא אבתולים
שיש להן קנס. אם אנסה
אדם נותן לאביה חמשים
דהא קתני נערה אין קטנה לא ולרבי יהודה אפילו
קפיד דכתיב (דברים כב) נערה בתולה אשר לא אורסה אלא גמר ביאה
כסף, כדכתיב (דברים כב)
דהכא הכנסת עטרה היא: הניחא למאן דאמר. ביבמות (ד' נה:)
קטנה כדמוכח בפרק אלו נערות (כתובות כט. ושם):
ונתן האיש השוכב וגו'
במפותה
ודברי הכל. תימה היכי מוקמ' במפותה הא קתני
העראה דהויא כבעילה היינו נשיקת אבר איכא לאוקומה דפגימה (א) היא
(כתובות כט.). העראה.
ו)
האמורה בתורה שהיא
סיפא אשת אחיו דיש לה קנס ועל כרחיך בנתארסה
דמיקרי בעולה ועדיין בתוליה לא יצאו לאיחיוביה קנסא דחמשים:
כגמר ביאה בכל העריות,
אלא למאן דאמר העראה. שעשה הכתוב בכל התורה כבעילה זו הכנסת
ונתגרשה דאי בעודה תחתיו חייבי מיתות פטורין כדתנן התם
כדכתיב (ויקרא כ) את
עטרה וגמר ביאה כגון דשפחה חרופה דכתיב בה שכבת זרע (ויקרא
ונערה שנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה כדקתני ר' עקיבא בסיפא
מקורה הערה, את שארו
הערה, זו נשיקה. משיק
ז)ואי במפותה הרי מחלה כדמוכח בפ' אלו נערות (שם ד' לב.) דמוקי
יט) היינו ביאת המירוק אין כאן הערא' פגם בלא הוצאת בתולים
השמש באותו מקום (סוטה
ונמצאו מיתה דניתן להציל ותשלומין באין כאחד: שבא עליה. הוא או
מתני' דאלו הן הלוקין ביתומה ומפותה וכ"ת דאתיא כרבי עקיבא
כו: וכעי"ז יבמות נה:). זו
הכנסת עטרה. אבל
אחר כבר שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה דלא ניתן בביאה זו
דברייתא דאמר נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לאביה
ח)
נשיקה לאו העראה היא.
להצילה בנפשו שכבר נפגמה: ר"י היא. דאמר לא ניתן להצילו בנפשו:
הא קתני סיפא הבא על בתו פטור משום דמתחייב בנפשו ובנתארסה
עטרה ראש הגיד היא ואינה
ונתגרשה איירי ואי דאב תיפוק ליה דאפילו בא עליה אחר קנסה
רב
מן הגיד אלא בשר (יבמות
נה:).
לאביה ואין לומר דאיצטריך היכא דלא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה דמה עמידה בדין שייך בדבר שהוא שלו ונראה לפרש דלעולם
לעצמה ואפילו במפותה מיחייב אי אמרה בשעה שבא עליה שאינה מוחלת הקנס מיהו בירושלמי פריך לה ומשני כגון שלא הספיקה לעמוד בדין
עד שמת האב אבל יש להוכיח דעל כרחיך מתניתין לא מתוקמא כר' עקיבא דברייתא $ דהא רב פפא אית ליה התם באלו נערות (ד' לד:)
חידוש הוא שחידשה תורה בקנס כו' והש"ס קאמר התם (ד' לח:) דמאן דאית ליה חידוש כו' על כרחך סבר לה כרבי עקיבא דמתני'
ובירושלמי בפרק אלו נערות אמתניתין דיתומה שנתארסה ונתגרשה איכא פלוגתא דאמוראי דאיכא למאן דאמר המפתה פטור בבשת ופגם
אבל קנס אינה יכולה למחול ואיכא
לאוקמי רב פפא דהכא
כי ההוא ומאן דאמר התם פטור
מן הכל סבר כאידך שינויא דהכא:
שלא