עג:
בן סורר ומורה
פרק שמיני סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום
דהאי לאו אורחיה והאי קא פגים לה. לאו פירכא גמורה
דאורחייהו. בבעילות: ולא נפיש פגמייהו. כארוסה שחביבה ויעלת חן
נב א
א) ב)
ג)
היא דאיכא למימר אידך יוכיח וכי האי גוונא בפרק
על הארוס ועכשיו מתגנה עליו אבל שאר עריות פנויות בתולות לא
ד)
כיצד צולין גבי תמיד
ופסח דדחו שבת וטומאה
מפגמי כולי האי וכן נשואות בעולותג) לא מפגמי כולי האי כמו ארוסה:
ה)
חד
נג ב ולא יליף מינייהו שאר קרבנות צבור ה): למעוטי עובד ע"ז
ונכתב חטא מות. דאתרבו
לה כריתות ומיתות ב"ד ולא בעי נער
ו)
ז) ח)
וחד כו'. אי לאו כתיב אלא חד הוה
ונערה שהרי הן בכלל: חד למעוטי
❖
עבודת כוכבים. דסד"א תיתי בק"ו
נד ג מוקמינן ליה למעוטי בהמה ושבת
משום דהאי לאו אורחיה הוא והא קא פגים
כדלקמן: וחד למעוטי בהמה. משום
ותימה דבהמה ושבת היכי ממעט מחד
לה אבל שאר עריות דאורחייהו ולא נפיש
וטפי היה נראה לומר דמחד ממעט
דדמי לעריות. ושבת כדי נקטיה ואגב
תורה אור השלם
פיגמייהו אימא לא כתב רחמנא חטא ואי
1
ע"ז ושבת וא"ת ולמה לי קרא למעוטי
גררא איידי דתנן במתני' מיהו קרא
1. וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר
כתב רחמנא חטא הוה אמינא אפילו חייבי
שבת הא מציל גופיה קא מחלל שבת
לא בעי למעוטי דכיון דאמעיטא
אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי
לאוין כתב רחמנא מות ואי כתב רחמנא
1
כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל
דחובל בחבירו ואיך יחלל שבת להציל
עבודת כוכבים מהיכא תיתי שבת
רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן
מות הוה אמינא חייבי מיתות בית דין אין
חבירו מחילול שבת דאין זה מקלקל
הא לא סלקא דעתין לאתויי אלא
הַדָּבָר הַזֶּה:
❖
חייבי כריתות לא כתב רחמנא חטא ולכתוב
בחבורה דאיכא תקוני גברא כיון
בחילול חילול מעבודת כוכבים
דברים כב כו
דמיחייב מיתה כדפריך באחד דיני
כדלקמן: דרבי שמעון לקמן הוא
רחמנא חטא מות ולא בעי נער ונערה אין ה"נ
1
: איידי דכתב נער. להביא
ממונות וי"ל דמ"מ
ואלא נער נערה חד למעוטי עובד עבודת
גליון הש"ס
ס"ד דגזירת הכתוב כרבי אלעזר
את הזכור כתב נערה כלומר כפשטיה
כוכבים וחד למעוטי בהמה ושבת ולר"ש
בר"ש: חילול חילול מע"ז. כל
תוס' ד"ה במפותה כו'.
דקרא דעל כרחיה נערה קרינא ביה
בן יוחי דאמר עובד עבודת כוכבים ניתן
הני דלקמן בפרק הנשרפין
דהא בנערה משתעי ולנערה לא
להצילו בנפשו למה לי חד למעוטי בהמה
תעשה דבר ד): במקפדת על פגמה.
דכתיב בהו חילול לא גמרינן
וחד למעוטי שבת סד"א תיתי שבת מחילול
מע"ז אלא שבת דשבת וע"ז כתיב
דאי בשאינה מקפדת לא קאמרי רבנן
חילול מעבודת כוכבים ולרבי אלעזר ברבי
בהו חילול במקום מיתה:
למקטליה משום עבירה דלא חמיר
ממונא לא משלם עד גמר ביאה.
שמעון דאמר מחלל את השבת ניתן להצילו
מעבודת כוכבים ושבת: אפגמה
קפיד רחמנא. מדלא כתיב בהאי
פי' בקונטרס שהוא מוציא
בנפשו דאתיא שבת מחילול חילול מעבודת
בתוליה וקשה דבלא השרת בתולים
קרא אלא מידי דפגמה שמע מינה
כוכבים מאי איכא למימר חד מיעוט למעוטי
אפגמה קפיד: דמסרה נפשה
נמי משלם קנס כדאמר בפ"ק דקדושין
בהמה ואידך איידי דכתב רחמנא נער כתב
לקטלא. שיש צנועות שמוסרין עצמן
באו עליה עשרה בני אדם
נמי נערה: רבי יהודה אומר אף האומרת
ועדיין היא בתולה רבי אומר הראשון
למות שיהרגנה ולא תבעל לו ואמרה
הניחו לו שלא יהרגנה: במאי קמיפלגי אמר
תורה הציל דמה בדמו: הא קא פגים
בסקילה וכולן בחנק ואמרינן מודה
רבא במקפדת על פיגמה ומניחתו שלא
לה. ואי טעמא דקרא משום פגימה
רבי לענין קנס דכולהו משלמי ובפרק
יהרגנה רבנן סברי אפיגמה קפיד רחמנא
היא אמאי אמעיטו חייבי לאוין.
הבא על יבמתו
א
והרי מקפדת על פיגמה ורבי יהודה האי
מוקמינן ולו תהיה לאשה באשה
ואדרבנן קא פריך דאמרי טעמא
משום פגמה הוא: אפגמה רבה.
הראויה לו פרט לאלמנה לכהן גדול
דקאמר רחמנא קטליה משום דמסרה נפשה
בבא עליה שלא כדרכה אלא הכא
כגון עריות דכריתות שהן חמורות
לקטלא הא לא מסרה נפשה לקטלא אמר ליה
היינו טעמא דלא משלם אתחילת ביאה
והויא חרפתה מרובה שהולד ממזר
רב פפא לאביי אלמנה לכהן גדול נמי קא
משום דקם ליה בדרבה מיניה הלכך
ונעשית זונה בבעילתו אבל כהן גדול
פגים לה אמר ליה אפיגמה רבה קפיד רחמנא
לא משלם הכא עד גמר ביאה אבל
באלמנה אינה נעשית זונה אלא חללה:
אפיגמה זוטא לא קפיד רחמנא: חטא אלו
הבא על אחותו. כלומר אפילו בא
בעלמא משלם קנס משעת העראה
חייבי כריתות: ורמינהו ואלו נערות שיש
וי"מ דלא אתרבאי העראה כגמר ביאה
על אחותו דלא קרינא בה ולו תהיה
להן קנס הבא על אחותו אמרוה רבנן קמיה
[אלא] לענין עריות וחייבי לאוין ועשה
לאשה ד) אפילו הכי קרינא בה ונתן
ב
האיש השוכב עמהד) דאתרבי מקראי
❖
ויבמה ואשה לבעלה בפ' הבא על יבמתו
דרב חסדא משעת העראה דפגמה איפטר
אבל לענין קנס לא
בכתובות ואע"ג דחייב כרת
לה מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה
איתרבאי וא"ת על כרחיך למ"ד
לא מפטר מתשלומין ואי ניתן להצילה
הניחא למאן דאמר העראה זו נשיקה אלא
הגהות הב"ח
העראה זו הכנסת העטרה אי
בנפשו אמאי משלם הרי מיתה
למ"ד ג העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא
(א) רש"י
אהעראה לא מיחייב הא בגמר ביאה
ותשלומין יש כאן ואע"ג דלא אקטול
❖
למימר אלא אמר רב חסדא כגון שבא עליה
דאפגימה
לאו בתולה היא הא לאו פירכא היא
פטור מתשלומין כדקיימא לן
שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה רבא
דאהכי חייב רחמנא תדע מדלא
בכל חייבי מיתות בית דין שוגגין
אמר במניחתו שלא יהרגנה ור' יהודה היא
דנפקא לן מדתניא דבי חזקיה מה מכה
ילפינן העראה מנערה המאורסה דאי
מוסף רש"י
רב
בהמה לא חלקת בה כו' אף מכה אדם
אהעראה פטור בגמר ביאה היכי
ואלו נערות.
לא תחלוק בו וכו': משעת העראה.
מחייב הא לאו בתולה היא אלא בהכי
חייב רחמנא ומיהו בירושלמי דכתובות משמע דאהעראה משלם קנס
קרי ליה נבעלה ואפגימה במקצת ושוב אין מצילין אותה מגמר ביאה
דאמרינן הערו בה עשרה ועדיין היא בתולה כולהו משלמין קנס:
בנפשו וקנסא לא מיחייבי אלא משום גמר ביאה שהוא מוציא בתולי'.
במניחתו
שלא יהרגנה ורבי יהודה היא. לא לגמרי כוותיה
והאי גמר ביאה לאו דווקא ביאת המירוק שהוא מזריע דקרא אבתולים
שיש להן קנס.
דהא קתני נערה אין קטנה לא ולרבי יהודה אפילו
קפיד דכתיב נערה בתולה אשר לא אורסה אלא גמר ביאה
דהכא הכנסת עטרה היא: הניחא למאן דאמר. ביבמות
קטנה כדמוכח בפרק אלו נערות :
במפותה
ודברי הכל. תימה היכי מוקמ' במפותה הא קתני
העראה דהויא כבעילה היינו נשיקת אבר איכא לאוקומה דפגימה (א) היא
(כתובות כט.) העראה.
ו)
סיפא אשת אחיו דיש לה קנס ועל כרחיך בנתארסה
דמיקרי בעולה ועדיין בתוליה לא יצאו לאיחיוביה קנסא דחמשים:
אלא למאן דאמר העראה. שעשה הכתוב בכל התורה כבעילה זו הכנסת
ונתגרשה דאי בעודה תחתיו חייבי מיתות פטורין כדתנן התם
עטרה וגמר ביאה כגון דשפחה חרופה דכתיב בה שכבת זרע
ונערה שנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה כדקתני ר' עקיבא בסיפא
זו נשיקה.
ז)ואי במפותה הרי מחלה כדמוכח בפ' אלו נערות דמוקי
היינו ביאת המירוק אין כאן הערא' פגם בלא הוצאת בתולים
(סוטה
ונמצאו מיתה דניתן להציל ותשלומין באין כאחד: שבא עליה. הוא או
מתני' דאלו הן הלוקין ביתומה ומפותה וכ"ת דאתיא כרבי עקיבא
כו: וכעי"ז יבמות נה:) זו
הכנסת עטרה.
אחר כבר שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה דלא ניתן בביאה זו
דברייתא דאמר נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לאביה
ח)
להצילה בנפשו שכבר נפגמה: ר"י היא. דאמר לא ניתן להצילו בנפשו:
הא קתני סיפא הבא על בתו פטור משום דמתחייב בנפשו ובנתארסה
ונתגרשה איירי ואי דאב תיפוק ליה דאפילו בא עליה אחר קנסה
רב
(יבמות
נה:)
לאביה ואין לומר דאיצטריך היכא דלא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה דמה עמידה בדין שייך בדבר שהוא שלו ונראה לפרש דלעולם
לעצמה ואפילו במפותה מיחייב אי אמרה בשעה שבא עליה שאינה מוחלת הקנס מיהו בירושלמי פריך לה ומשני כגון שלא הספיקה לעמוד בדין
עד שמת האב אבל יש להוכיח דעל כרחיך מתניתין לא מתוקמא כר' עקיבא דברייתא $ דהא רב פפא אית ליה התם באלו נערות
חידוש הוא שחידשה תורה בקנס כו' והש"ס קאמר התם דמאן דאית ליה חידוש כו' על כרחך סבר לה כרבי עקיבא דמתני'
ובירושלמי בפרק אלו נערות אמתניתין דיתומה שנתארסה ונתגרשה איכא פלוגתא דאמוראי דאיכא למאן דאמר המפתה פטור בבשת ופגם
אבל קנס אינה יכולה למחול ואיכא
לאוקמי רב פפא דהכא
כי ההוא ומאן דאמר התם פטור
מן הכל סבר כאידך שינויא דהכא:
שלא