עד:
בן סורר ומורה פרק שמיני סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אפילו
לשנויי ערקתא דמסאנא. לכאורה משמע דמנעליהם
ערקתא דמסאנא. שרוך הנעל שאם דרך העובדי כוכבים לקשור
נח א
א)
ב)
משונין משל עכו"ם כדאמר נמי בפרק הכונס
כך ודרך ישראל בענין אחר כגון שיש צד יהדות בדבר ודרך ישראל
גבי אלעזר זעירא דהוה סיים מסאני אוכמי וקאמר שהיה
להיות צנועים אפילו שנוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש
ג)
את השם בפני חביריו ישראל והאי פרהסיא מדבר בישראל: אתיא
נט ב מתאבל על ירושלים וכך משמע במסכת תענית גבי ההוא
תוך תוך. דעשרה בעינן וכולהו ישראל:
גברא דהוה מסיים מסאני אוכמי ולא
ס ג
להלן. במרגלים: והא אסתר פרהסיא
רמי חוטי וקשה דבסוף פ"ק דביצה
אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא וכמה
הואי. ונבעלה לעובד כוכבים ולא
סא ד תנן אין משלחין מנעל לבן
ד)
פרהסיא אמר ר' יעקב אמר רבי יוחנן אין
ה) ו)
מסרה נפשה לקטלא: קרקע עולם
ביו"ט מפני שצריך ביצת הגיר להשחירו
פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם פשיטא
ז)
היא. אינה עושה מעשה הוא עושה
ומפרש ר"ת דדוקא רצועות המנעל
ישראלים בעינן דכתיב 1 ונקדשתי בתוך
ח)
בה מעשה: הנאת עצמו. שאין
היו משונות משל עכו"ם דשל
בני ישראל בעי רבי ירמיה תשעה ישראל
ט)
העובד כוכבים מתכוין להעבירו
עכו"ם שחורות ושל ישראל לבנות
י)
ונכרי אחד מהו תא שמע דתני רב
❖
מיראתו אלא להנאת עצמו מתכוין
ומסאני אוכמי דבכל דוכתי היינו
ינאי אחוה דרבי חייא בר אבא אתיא תוך
שאני ואין כאן חלול השם ליהרג על
רצועות שחורות אבל המנעל ודאי
כך: הני קוואקי ודימוניקי. כלי נחשת
תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל
היה שחור:
והא
תורה אור השלם
אסתר פרהסיא הואי. תימה
שנותנין בהם גחלים גבוהין הן
וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאת
2
1. וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם
ועומדין לפני שולחן מלכים להתחמם
דה"ל לאקשויי עריות הואי
מה להלן עשרה וכולהו ישראל אף כאן
קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ
כנגדן: היכי יהבינן להו. יום חגה) היה
דרוצח ונערה המאורסה לכולי עלמא
א עשרה וכולהו ישראל והא אסתר פרהסיא
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְיָ
לפרסיים שנוטלין משרתי עבודת
יהרג ואל יעבור וכמו כן קשה בריש
מְקַדִּשְׁכֶם:
הואי אמר אביי אסתר קרקע עולם היתה
ב
ויקרא כב לב
כתובות דאמר דאיכא
כוכבים אור מכל בית ובית ומעמידין
2. הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה
רבא אמר ג הנאת עצמן שאני דאי לא תימא
צנועות דמסרו נפשייהו ופריך ולידרוש
בבית עבודת כוכבים שלהם ומתחממין
הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם
הכי הני קוואקי ודימוניקי היכי יהבינן להו
העם כנגדן והיו נוטלין אף מבית
להו דאונס שרי ומאי קושיא הא שפיר
כְּרָגַע: במדבר טז כא
3. לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח יְיָ
אלא הנאת עצמן שאני הכא נמי הנאת
ישראל בעל כרחם היכי יהבינן להו
עבדן דמסרו נפשייהו משום גילוי עריות
לְעַבְדֶּךָ בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית
ולא מסרי נפשייהו אקדושת השם הלא
ותירץ ר"ת דאין חייבין מיתה על בעילת
עצמן שאני ואזדא רבא לטעמיה דאמר
רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה
חק עבודת כוכבים הוא: אלא. הואיל
עובד כוכבים משום דרחמנא אפקריה
וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדִי
רבא עכו"ם דאמר ליה להאי ישראל קטול
וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בֵּית רִמֹּן
לזרעיה דעובד כוכבים כדאמרינן בפ'
והעכו"ם אינו מתכוין להעבירו
אספסתא בשבתא ושדי לחיותא ואי לא
בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן
נושאין על האנוסה דכתיב
אלא להנאת עצמו מתכוין שצריך
יִסְלַח יְיָ לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר
קטילנא לך ליקטיל ולא לקטליה שדי לנהרא
וזרמת סוסים זרמתם ומתוך כך היה
לאותו הכלי אין כאן קידוש השם
הַזֶּה: מלכים ב ה יח
ליקטליה ולא ליקטול מ"ט לעבורי מילתא
4. וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ לְשָׁלוֹם
רוצה ר"ת להתיר בת ישראל שהמירה
ליהרג עליו ואף על פי שהעכו"ם
וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ:
קא בעי בעו מיניה מר' אמי בן נח מצווה
❖
ובא עליה עובד כוכבים ושוב נתגייר
אינו צריך לו אלא לחוק עבודת
מלכים ב ה יט
על קדושת השם או אין מצווה על קדושת
עמה לקיימה ביהדות דלא שייך למימר
כוכבים הנאת עצמו הוא שצריך לאותו
ד
כלי ואינו אומר לי שאעבוד אני: קטיל
השם אמר אביי ת"ש שבע מצות נצטוו
אחד לבועל בביאת עובד כוכבים דהויא
אספסתא. קצור עשב מאכל בהמה: לעזי רש"י
כביאת בהמה והקשה הר"ר יצחק ב"ר
בני נח ואם איתא תמני הויין א"ל רבא
לו"ר אפרטינימינט. השייך
לקטול. האספסתא ולא לקטליה
מרדכי דע"כ בביאת עכו"ם נאסרה
אינהו וכל אבזרייהו מאי הוי עלה אמר רב
להם (מלה במלה:
לבעל כדאמרי' התם דאיכא פרוצות
העכו"ם דכיון דאינו מתכוין להעבירו
❖
אדא בר אהבה אמרי בי רב כתיב 3 לדבר
שייכותם).
בפ' האשה שנתארמלה
אלא לצורכי עצמו אין כאן חילול השם:
הזה יסלח ה' לעבדך בבא אדני בית רמון
שדי לנהרא. להעבירו הוא מתכוין ואי
גבי האשה שנחבשה בידי עכו"ם על
להשתחות שמה והוא נשען על ידי
מוסף רש"י
ידי נפשות אסורה לבעלה ואמרינן
פרהסיא הוא או שעת גזרת המלכותו)
והשתחויתי וכתיב ויאמר לו לך לשלום
נמי במגילה כאשר אבדתי
לקטליה ולא ליקטול אספסתא:
מה להלן עשרה.
4
ואם
מבית אבא כך אבדתי ממך אלמא
בן נח מוזהר על עבודת כוכבים
כדאמר בד' מיתות ואם אמר
לגבי בעלה לא חשיב' ביאת עובד
(מגילה
עבור ואל תהרג מצוה היא לקדש את השם או לא: אבזרייהו. כל מידי
כוכבים כביאת בהמה וגם לכהונה נפסלת בביאתו אע"פ שבביאת בהמה
כג:)
הדרן עלך בן סורר
אינה נפסלת דאין זנות לבהמה כדאמרינן בפ' הבא על יבמתו
דשייך בהו קדושת השם שייכא בהו דאם אומר לו לעבור על אותן מצות
ומורה
דזרעיה דעובד כוכבים הוא דאפקריה רחמנא לענין חייס אבל
או יהרג ואם לא יקדש את השם יעבור עליהם הלכך האי נמי בכללן
הוא: אבזרייהו. לו"ר אפרטנמנ"ט ודוגמתו במנחות עולה וכל
ביאת דעובד כוכבים לא אפקריה וכיון דנאסרה לבעל אסורה לבועל
ז) אביזרהא: לדבר הזה. מאחר שקבל עליו נעמן שלא לעבוד עבודת
מונטמאה ונטמאה ואמרינן נמי בסוטה בפרק ארוסה
כוכבים אמר לו לאלישע לדבר הזה יסלח ה' לעבדך שאני אנוס בדבר
דכותי מקנין על ידו ופוסל בתרומה ופריך פשיטא ונסתרה והיא
שאדוני נשען ע"י וכתיב ויאמר לו לך לשלום אלמא הודה לו:
נטמאה אמר רחמנא אחד לבעל ואחד לתרומהח) ומשני מהו דתימא כי
אמר ונסתרה והיא נטמאה הני מילי היכא דבהך ביאה אסירה ליה
ואם
לאפוקי עכו"ם דבלאו הכי אסירה ליה קמ"ל אלמא אפילו גבי עובד כוכבים שייך ונטמאה לאסור לבעל והוא הדין לבועל והא דלא פריך
הכא והא אסתר עריות הואי דקים ליה דמהני טעמא דקרקע עולם לענין דלא מיחייב' למסור עצמה משום עריות דהא מרוצח ילפינן
ורוצח גופיה כי מיחייב למסור עצמו ה"מ קודם שיהרג בידים אבל היכא דלא עביד מעשה כגון שמשליכין אותו על התינוק ומתמעך מסתברא
שאין חייב למסור עצמו דמצי אמר אדרבה מאי חזית דדמא דחבראי סומקי טפי דילמא דמא דידי סומק טפי כיון דלא עביד מעשה והא
דקאמר אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור יהרג גרסינן ואבועל קאי דעביד מעשה אבל הנערה עצמה שהיא קרקע עולם אין חייבת
למסור עצמה ואי גרס תהרג יש לפרש דתהרג הנערה קודם שתעשה מעשה שתביא עליה את הערוה אבל לענין חלול השם משום פרהסיא
לא ס"ד דמהני טעמא דקרקע עולם וכן נמי יש לפרש בההיא דריש פרק הבא על יבמתו דאמר רבא אין אונס לערוה שאין
קישוי אלא לדעת דאם אומר לו שיהרגהו או יניח שיביאוהו על הערוה ויודע שאם יביאוהו אי אפשר שלא יתקשה לא מצינו למימר דלא
עביד מעשה שהקישוי חשיב מעשה ואם היה כבר מקושה ועומד והעכו"ם הביאוהו על הערוה התם ודאי יש אונס ואין לו למסור
עצמו והא דפריך פרק מצות חליצה גבי יעל והא קא מתהניא מעבירה ומשני טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים
דכשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא לא בעי למימר דמהאי טעמא היה לה למסור עצמה אע"פ שהיא קרקע עולם משום דהנאה
חשיבא כמעשה כדדריש בפרק המניח ונכרתו הנפשות העושות דא"כ בשמעתין נמי ה"ל לאקשויי גבי אסתר ועוד דנראין
הדברים שלא היתה אנוסה שהרי בורח היה ולא הוה רשאי לאנסה ואדרבה היה צריך שתטמינהו מן הרודפים כמו שמוכיח הענין והיא
שידלתו בדבריה עד שבא עליה להתיש כחו והתם פריך על מה שהכתוב משבחה מנשים באהל תברך שרה רבקה רחל ולאה דאמרינן בפ' מי
שאמר ואני בנזיר גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה שהיו מתכוונות להבנות מבעליהן וחשיב לה שלא לשמה משום דנהנין מן
המצוה ולא הוי לשמה כל כך ומש"ה פריך דיעל נמי מיתהניא והשתא ניחא שהכתוב משבחה דאם היתה אנוסה במה הכתוב משבחה וא"ת
כשנתרצית אסתר לאחשורוש שאמרה כאשר אבדתי אבדתי למה לא גירשה מרדכי תחילה כדי שתהא מותרת לחזור לו דמחזיר גרושתו לא
אסירה בזנות בלא נישואין כדתנן בפ"ב דסוטה ט)הכל מודים שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס ולא על אחר שתתגרש שתסתרי
לאחר ותטמאי שאם תסתרי ותטמאי ואח"כ יחזירנה זה הכלל כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה וי"ל דלא היה רוצה
קטול
אספסתא ושדי לחיותא כו'. ההוא עובדא דשלהי יבמות דאמר ליה
לגרשה שהיה ירא פן יודע למלך י):
עכו"ם לישראל קטיל אספסתא ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלניא בר ישראל דאמרי ליה בשל לי קדירה בשבתא ולא בשיל וקטילתיה
שמא לא היה בקי בהלכה דמן הדין לא היה לו למסור עצמו במקום הנאת עצמן של עכו"ם: בן נח מצווה על קידוש השם.
וא"ת והא וחי בהם בישראל כתיב ואפילו ישראל היה מחויב למסור עצמו אפילו בצינעא אי לא דכתיב וחי בהם ויש לומר דדילמא
לא איצטריך וחי בהם אלא כי היכי
דלא נילף שאר מצות מרוצח ונערה המאורסה דאפילו
בצינעא יהרג ואל יעבור לכ"ע:
ואם