עה:
הנשרפין פרק
תשיעי סנהדרין
תורה אור
מסורת הש"ס
מנין
לעשות שאר הבא ממנו כו'. ואם תאמר מה לשאר הבא
אמר אביי. האי זכרים ונקבות עליו ועל אשתו קאמר והכי קאמר
א)
1. עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת
ממנה שכן אם אמה אסורה תאמר בשאר הבא ממנו דאם
מניין לעשות שאר הבא ממנו דהיינו בתו ובת בנו ובת בתו מאנוסתו
בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן כִּי
ב)
עֶרְוָתְךָ הֵנָּה:
אמו מותרת ועוד למאן דאמר שריפה חמורה מה לשאר הבא ממנה
דלאו בכלל אשה ובתה דקרא נינהו דהתם באשתו ע"י קידושין קאמר
ג)
ויקרא יח י
דדרשינן לה ביבמות מקראי דרבה ד) רמי כתיב ערות בת בנך
שכן אמה בשריפה תאמר בהא שאמו בסקילה וי"ל דכיון דיליף מאי
2. עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא
דכתיב בהדיא גבי האי כאלו כתיב גבי
או בת בתך וגו'ה) הא בת בנה ובת בתה
תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת
ד)
בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת
שלא ילדה ממך גלה וכתיבו) ערות אשה
עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה האי לא שייך לאקשויי מידי:
אמר אביי הכי קאמר מנין לעשות שאר
ה) ו)
אמך היא. בפ' ד' מיתות
ובתה לא תגלה משמע בין שילדתו לך
ז) ח)
ויקרא יח יז
הבא ממנו כשאר הבא ממנה נאמר כאן
הִוא:
ט)
3. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת
דרשינן משום אמו
בין שילדתו לאיש אחר לא קשיא כאן
זמה ונאמר להלן זמה וכו' והא בשאר
י)
אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא
אתה מחייבו וכו' ותרתי ש"מ:
באנוסין כאן בנישואין אם אנוסתך או
כ)
בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן
דידיה לא כתיבא ביה זמה אמר רבא אמר
איכא
למיפרך מה להיא כו'. אין
ל) מ)
מפותה לך היא אי אתה מוזהר על
וְלֹא
תִהְיֶה
זִמָּה
❖
לי רב יצחק בר אבודימי אתיא הנה הנה
בְּתוֹכְכֶם: ויקרא כ יד
1
2
הג"ש מופנה משני צדדין
בתה אלא אם כן ממך היא ואם אשתך
4. עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת
אתיא זמה 3 זמה אמר מר מנין לעשות
ולכן למדין ומשיבין:
היא אתה מוזהר אף על בת שילדה
אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא
אמר קרא אשת בנך היא. וא"ת
למטה כלמעלה מאי למטה כלמעלה
לאיש אחר: כשאר הבא ממנה. כבת
מ)
לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ:
מוסף רש"י
ויקרא יח ז
אילימא בת בנה ובת בתה כבתה בהדי
אשתו ובת בתה ובת בנה דרבינן להו
אכתי אי מה הוא דודתו
אתיא הנה הנה.
לעילז) בגזירה שוה: והא בשאר דידיה
אסורה אף היא דודתה אסורה וי"ל
הדדי קאתיין אלא אם חמיו ואם חמותו
לא כתיב זמה. דמהאי קרא נפקא לן
דלא שייך לאקשויי אלא מחייבי מיתות
כחמותו האי למטה כלמעלה למעלה
בת בתו ובת בנו מאנוסתו ערות בת
ב"ד דלענין מיתה נאמרה גזרה שוה:
כלמטה הואי תני למעלה כלמטה אי הכי
בנך או בת בתך כדפרישית לעיל
אמר
נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה ומה השתא
ובתו לקמן יליף לה ובההוא קרא
אינהי לא כתיבה זמה דידהו כתיבא אמר אביי הכי קאמר מנין לעשות
זמה לא כתיב: אתיא הנה הנה
שלשה דורות למעלה כשלשה דורות למטה נאמר למטה זמה ונאמר
אתיא זמה זמה. מעיקרא מייתינן
למעלה זמה מה למטה שלשה דורות אף למעלה שלשה דורות ומה
לה בהנה הנה והדר בזמה זמה כתיב
הכא כי ערותך הנה
בעונש עשה למטה כלמעלה אף באזהרה נמי עשה למעלה כלמטה
וכתיב בשאר אשתו שארה
רב אשי אמר לעולם כדקתני ומאי למטה למטה באיסור אי מה היא
הנה מה להלן זמה עמו אף כאן
אם אמה אסורה אף הוא אם אמו אסורה אמר אביי אמר קרא 4 אמך
זמה עמו ובתר דאייתינן זמה לשאר
היא משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אם אמו רבא אמר
דידיה ילפינן בה שריפה בזמה זמה
בין למאן דאמר דון מינה ומינה ובין למאן דאמר דון מינה ואוקי באתרה
נאמר כאן זמה ונאמר להלן
לא אתיא למ"ד דון מינה ומינה מה היא אם אמה אסורה אף הוא נמי
בשריפה זמה מה להלן שריפה
(יבמות ג. וכעי"ז חגיגה יא:
אם אמו אסורה ומינה מה היא בשריפה אף הוא נמי בשריפה למ"ד שריפה
ולעיל נא.) אתיא זמה
אף כאן שריפה: אילימא בת בנה
זמה.
ובת בתה. שהן דורות תחתונים
חמורה איכא למיפרך מה להיא שכן אמה בשריפה תאמר בהוא שאמו
ואחרונים כלמעלה כלומר כבתה
בסקילה ועוד אמו בסקילה אם אמו בשריפה ועוד מה היא לא חלקת בה בין
שהיא קדמה והיינו עליונה: למעלה
אמה לאם אמה אף הוא נמי לא תחלוק בו בין אמו לאם אמו ולמ"ד סקילה
כלמטה היא. שהאבות לעולם עליונים
חמורה מהאי קושיא לא נידונה ולמ"ד דון מינה ואוקי באתרה מה היא אם
נקראו שהן קדמו: השתא אינהו לא
אמה אסורה אף הוא נמי אם אמו אסורה ואוקי באתרה התם הוא דבשריפה
כתיבן. אם חמיו ואם חמותו
(יבמות ג. וכעי"ז לעיל שם)
אבל הכא בסקילה כדאשכחן באמו למ"ד שריפה חמורה איכא למיפרך
לאזהרתן ולעונשן לא כתיבא: זמה
מה
דידהו כתיבא. בתמיה דקאמר נאמר
כאן זמה: הכי קאמר. לעולם אאם חמיו ואאם חמותו מהדר ובהאי צד נקטיה לדרשה דידיה: מנין לעשות. למעלה מאשתו שלשה דורות לאיסור דהיינו
אם חמיו שהוא דור שלישי לאשתו וכן אם חמותו: כשלשה דורות למטה. כמו שמצינו שהוזהר ונענש למטה הימנה שלשה דורות דהיינו בת בתה וכן
בת בנה: נאמר למטה זמה. שארה הנה זמה היא : ונאמר למעלה זמה. דכתיב כי יקח את אשה ואת אמה זמה היא: מה
ח)
(חגיגה יא:) בין למאן
למטה שלשה דורות אף למעלה שלשה דורות. אתרבו בדינא דקרא. הרי למדנו לעונש ועדיין אזהרה לא שמענו בהם דהא זמה
דאמר דון מינה כו'.
למעלה גבי עונש כתיב. והדר יליף מסקנא דברייתא מה בעונש עשה למטה בתה ובת בתה ובת בנה כלמעלה בחמותו דהא רבינן
להו לעיל שריפה אף באזהרה עשה למעלה חמותו ואם חמותו ואם חמיו שלא נאמר בהן אזהרה כלמטה כבתה ובת בתה ובת בנה
(יבמות עח:) דון מינה
הרי למדנו לעונש מאזהרה ט) ולישנא דברייתא הכי קאמר מנין לעשות למעלה מאשתו כלמטה מאשתו לענין שלשה דורות נאמר למעלה
ומינה.
מאשתו זמה ונאמר למטה מאשתו זמה ועשה הכתוב למטה כלמעלה בת בתה כבתה אף למעלה מאשתו עשה למעלה כלמטה עשה אם
חמותו כחמותו. הרי למדנום לעונש ללמדם לאזהרה שאף חמותו עצמה לא נאמר באזהרה מה בעונש למטה כלמעלה רבינן שאר של מטה
(זבחים צא: וכעי"ז
הימנה לשריפה כשאר של מעלה ממנה אף באזהרה עשה שאר של מעלה הימנה כשאר של מטה הימנה. ואע"ג דברייתא איפכא תני אביי
יבמות שם, ב"ק כה: שבועות
מפיך: רב אשי אמר לעולם כדקתני. דלא תצטריך לאפוכה ולמתני מה להלן למטה כלמעלה אף כאן למעלה כלמטה אלא אף כאן למטה
לא. וחולין קכ:) דון מינה
ואוקי באתרה.
כלמעלה ומאי למטה דקאמר למטה באיסור. איסור הקל קרי למטה והחמור קרי למעלה והכי קאמר מנין לעשות אם חמיו ואם חמותו
שהן רחוקות ואסוריןי) למטה כחמותו שהיא קרובה ואיסורה עליון וחמור נאמר כאן זמה [כו']. ורב אשי לא קשיא ליה הא דקשיא לן לעיל
השתא אינהו לא כתיבי זמה דידהו כתיבי דהאי נאמר כאן זמה לאו עלייהו קאי אלא הכי נקט למילתיה נאמר כאן בחמותו זמה ונאמר
(יבמות שם)
להלן בבת אשתו זמה מה להלן למטה באיסור כלמעלה באיסור חייב הכתוב על בת בתה ובת בנה כבתה אף כאן נעשה אם חמיו ואם
חמותו כחמותו והיינו למטה באיסור כלמעלה באיסור. וסיפא דהדר תני מה כאן למטה כלמעלה אף להלן למעלה כלמטה רב אשי
כאביי מפרש לה למילף אזהרה בחמותו ואם חמותו ואם חמיו והכי קאמר ומה כאן בעונש רבינן בגזרה שוה שאר של מטה הימנה כשאר
(שבועות לא.)
של מעלה הימנה לשריפה אף באזהרה החמורה כ) בשאר של מטה נרבה שאר של מעלה מאשתו חמותו ואם חמותו כשאר של
מטה באזהרה: אי. כיון דאמרת מניין לעשות שאר הבא הימנו כשאר הבא הימנה נימא מה היא אם אמה אסורה לו אף הוא אם
אמו אסורה לו משום ערוה ואנן גבי שניות מדברי סופרים תנן לה ביבמות בפרק כיצד : אמך היא. מיעוטא הוא:
ל)
(זבחים
רבא אמר. לא מבעי ליה קרא למעוטי דלא תיסק אדעתין לאתויי הא בגזירה שוה דבין למאן דאמר בכל גזירות שוות שבתורה
צא: וכעי"ז חולין קכ:)
דון מינה ומינה בין למאן דאמר וכו' לא אתיא שפיר כדמפרש ואזיל: דון מינה ומינה. לכל דבריה נלמוד ממנה מאחר שעיקרו
של דבר למדתי מחבירו אף לכל דבריה נלמוד ממנה. וכן אם באת ללמוד אם אמו מאם אמה לאיסורא צריך אתה ללמוד הימנה
אף לשריפה שתהא בשריפה: בין למאן דאמר דאמרינן דון מינה ואוקי באתרה. דון עיקר הדבר ללמדו מחבירו אבל לשאר דבריו
שאתה מוצא דינו מפורש בו ואתה יכול ללמוד מיניה וביה דבר מדבר ואינך צריך ללמד מחבירו העמידנו במקומו ואל תשווהו
לחבירו. וכאן נמי למוד אם אמו מאם אמה לאיסורא דלא כתיבא בה בהדיא אבל לענין מיתה תעמידנה במקומה למילף שאר דידיה
מיניה וביה דבר מדבר ולמוד אף אם אמו בסקילה מאמו שהיא בסקילה דהא גבי דידה נמי אם אמה כאמה שויא לשריפה: ולא
אתיא. כדמפרש ואזיל: מה היא בשריפה אף הוא בשריפה. כלומר מה שאר אשתו אם אמה בשריפה היא אף הוא שאר שלו אם
אמו בשריפה: איכא למיפרך. בתחלת הדין דילפת מיניה לאיסורא: מה להיא. לשאר אשתו דין הוא להחמיר ולאסור את אם אמה שכן
החמיר הכתוב על אמה לשריפה ואשכחן בה צד חמור: ועוד אמו בסקילה. שהיא קלה אם אמו תהא בשריפה חמורה בתמיהה: ועוד. כיון
דאית לן למידן מינה ומינה מאי חזית דדיינת הכי דון הכי מה היא לא חלקת בה בין אמה לאם אמה אף הוא לא תחלוק וכו' הלכך לא
אתיא לשריפה וכיון דלא מצית למילף מינה ומינה אף תחילת הדין לאיסורא לא תלמוד. ולמאן דאמר נמי סקילה חמורה וליתנהו תרתי פירכי
קמאי מיהו משום האי קושיא בתרייתא לא נדונם זה מזה: איכא
למיפרך. על תחילת הדין דקא ילפת לה לאיסורא אם אמו מאם אמה:
מה