הנשרפין פרק תשיעי סנהדרין
עו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה להיא. לשאר אשתו דין הוא להחמיר ולאסור את אם אמה שכן מצינו באותו שאר צד חמור שכן אמה בשריפה: ועוד מה היא
ב א
א)
ב) ג)
לא חלקת בין בתה לאם אמה אף הוא וכו'. כלומר מאי חזית דכי אמרת אוקים באתרה למילף שאר דידיה מיניה וביה דבר מדבר שנאמר
ה)
ג ב
ד)
דאם אמו היא בסקילה כאמו כי היכי דבשאר דידה אם אמה כאמה דילמא אוקמא באתרה ונימא דבשריפה היא כבתו כי היכי דבשאר
ה)
אמו בשריפה: אף היא כלתה אסורה.
דידה אם אמה כבתה והא לא אפשר
כיון דס"ל שריפה חמורה איכא למיפרך אמו בסקילה ואם
ו)
ז) ח)
כיון דרביתה הזכרים כנקבות השוה
אמר אביי ק"ו. אביי נמי אית
נמי נקבות כזכרים שאר אשתו כשארו
❖
מה להיא שכן אמה בשרפה תאמר בהוא
ד ג
ויהא אסור אף באשת חורגו ואנן
ליה גזירה שוה כדאמרינן
שאמו בסקילה ועוד הוא כהיא מה היא לא
הוא דאמרינן מותר אדם באשת
לעיל אלא דקאמר הכא לא צריך
חלקתה בה בין בתה לאם אמה אף הוא לא
תורה אור השלם
חורגו: כלתו בסקילה בפ' ד' מיתות
ומיהו קשה מפ"ק דכריתות
תחלוק בו בין בתו לאם אמו ולמאן דאמר
: איכא למיפרך.
גבי אל תהי ג"ש קלה בעיניך דמשמע
1. עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא
סקילה חמורה מהאי קושיא לא נידונה אי
תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא
בתחילת הדין לאוסרה: למ"ד שריפה
התם דאביי לא יליף בתו מאנוסתו
תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ:
מה הוא כלתו אסורה אף היא כלתה אסורה
חמורה. ואינה לפירכא קמייתא
אלא מגזירה שוה:
ויקרא יח טו
תני אבוה דרבי אבין כו'. מדבעי
אמר אביי אמר קרא אשת בנך היא משום
2. וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל
משום האי קושיא בתרייתא לא נדונה
1
לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא
אשת בנך אתה מחייבו ואי אתה מחייבו
קרא משמע דלית ליה גזירה
כלומר לא תילפינהו מהדדי ואפי'
מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:
שוה דהנה הנה וזמה זמה ותימה
לאוסרה דכיון דלא מצית למידן מינה
משום אשת בנה רבא אמר בין למ"ד דון
ויקרא כא ט
3. אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ
ומינה: ה"ג אבל הכא בשריפה
א"כ בת בתו ובת בנו מנא ליה
מינה ומינה בין למאן דאמר דון מינה ואוקי
לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה
כדאשכחן באמה. דהיינו אתרה דומיא
דבשריפה ועוד קשה דהאי איש
באתרה לא אתיא למאן דאמר דון מינה
הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ
❖
דידיה דכלתו כאמו: ועוד מה הוא
איצטריך לכדדרשינן בפרק ד' מיתות
ויקרא יט כט
זִמָּה:
ומינה מה הוא כלתו אסורה אף היא נמי
חלקת. כלומר מאי חזית דכי אוקמת
אע"פ שאינה כהנת
כלתה אסורה ומינה מה הוא בסקילה אף
ליה באתרה למילף שאר דידה מיניה
דמאיש דריש כדפירש בקונטרס:
הגהות הב"ח
היא נמי בסקילה למ"ד סקילה חמורה איכא
וביה שריפה כאמה דומיא דידיה
איזהו
(א) רש"י
למיפרך מה להוא שכן אמו בסקילה תאמר בהיא שאמה בשרפה ועוד
דכלתו כאמו אוקמת באתרה הכי
❖
ימי
ולמוד שאר דידיה מיניה וביה ואימא
בתה בשרפה וכלתה בסקילה הוא בעצמו יוכיח דבתו בשרפה וכלתו
הכי כיון דבתה בשריפה צריכין אנו
בסקילה אלא מה הוא לא חלקת בו בין אמו לכלתו אף היא לא תחלוק
לענוש בכלתה מיתה חמורה מזאת
מוסף רש"י
בה בין אמה לכלתה ולמ"ד שרפה חמורה מהאי קושיא לא נידונין ולמ"ד דון
ובסקילה והיינו מיניה וביה מבתה
וכי עונשין מן הדין.
מינה ואוקי באתרה מה הוא כלתו אסורה אף היא כלתה אסורה ואוקי באתרה
שהיא בשריפה אתה למד לכלתה
התם הוא דבסקילה אבל הכא בשרפה כדאשכחן באמה למ"ד סקילה
סקילה שצריך אתה לחלוק ולהחמיר
חמורה איכא למיפרך מה להוא שכן אמו בסקילה תאמר בהיא שאמה בשרפה
בין בתה לכלתה דמה הוא חלקת בו
ועוד מה הוא חלקת בו בין בתו לכלתו אף היא תחלוק בה בין בתה לכלתה
(חגיגה יא:)
להחמיר כלתו מבתו אף היא וכו'.
ולמ"ד נמי שרפה חמורה מהאי קושיא לא נידונין בתו מאנוסתו מנין האמר
והאי לאו דון מינה ומינה הוא אלא
גלויי מילתא בעלמא היא דכי ילפת
אביי א ק"ו על בת בתו ענוש על בתו לא כל שכן וכי עונשין מן הדין גלויי
שאר דידיה מיניה וביה יש לך
מילתא בעלמא הוא רבא אמר אמר לי ר' יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה
להחמיר בכלתה מבתה ואם באת
אתיא זמה זמה תני אבוה דרבי אבין לפי שלא למדנו לבתו מאנוסתו
לומר כן איכא למימר דאין לך ללמוד
הוצרך הכתוב לומר 2 ובת איש כהן אי מה בת כהן היא בשרפה ואין בועלה
כן אלא להשוות כלתה לאמה כי היכי
בשרפה אף בתו מאנוסתו היא בשרפה ואין בועלה בשרפה אמר אביי אמר
דכלתו שוה לאמו הלכך איכא למימר
קרא 2את אביה היא מחללת מי שמחללת את אביה יצתה זו שאביה מחללה
סקילה ואיכא למימר שרפה מש"ה
רבא אמר בשלמא התם אפיקתיה מדינא דבת כהן ואוקימתה אדינא דבת
לא נדונה: בתו מאנוסתו מניין.
בשאר דידיה בקרא דערות בת בנך
ישראל הכא אדינא דמאן מוקמת ליה אדינא דפנוייה מוקמת ליה אזהרה
וגו'ו) דאוקימנאז) באונסין לא כתיבא
לבתו מאנוסתו מניין בשלמא לאביי ורבא מהיכא דנפקא להו עונש מהתם
בתו: גלויי מלתא בעלמא הוא. ואין
נפקא להו אזהרה אלא לדתני אבוה דרבי אבין מאי אמר רבי אילעא אמר
זה עונש מן הדין דהא בת בתו
קרא 3 אל תחלל את בתך להזנותה מתקיף לה רבי יעקב אחוה דרב אחא
מקורבת דבתו היא דאתיא. והיכי
בר יעקב האי אל תחלל את בתך להזנותה להכי הוא דאתא האי מיבעי
דמי עונש מן הדין כגון ערות
ליה לכדתניא אל תחלל את בתך להזנותה יכול בכהן המשיא את בתו ללוי
אחותך בת אביך או בת אמך ו) אין
וישראל הכתוב מדבר ת"ל להזנותה בחילול שבזנות הכתוב מדבר במוסר
לי אלא בת אביו שלא בת אמו ובת
ב
את בתו שלא לשם אישות אם כן לימא קרא אל תחל מאי אל תחלל שמע
אמו שלא בת אביו ואם באתה להביא
בת אביו ובת אמו מק"ו זה עונש מן
מינה תרתי ואביי ורבא האי אל תחלל את בתך להזנותה מאי עבדי ליה אמר
הדין דהא לאו מכח קורבה דהא
רבי מני זה המשיא את בתו לזקן כדתניא אל תחלל את בתך להזנותה רבי
אתיא דזו קורבה מחמת עצמה וזו
אליעזר אומר ג זה המשיא את בתו לזקן ר"ע אומר זה המשהא בתו בוגרת
קורבה מחמת עצמה אבל הבא על
אמר רב כהנא משום רבי עקיבא אין לך עני בישראל אלא רשע ערום
בת בתו אינה קרובה לו אלא משום
והמשהא בתו בוגרת אטו המשהא בתו בוגרת לאו רשע ערום הוא אמר אביי
בתו: אתיא הנה הנה. לאיסורא
הכי
נאמר בשארו ו) הנה ונאמר בשאר
אשתו ו) הנה מה להלן בתה כבת
בתה אף כאן בתו כבת בתו ומאחר שנתרבית להיות כבת בתו אתיא לשריפה בגזירה שוה
דזמה זמה כבת בתו כדאמרינן לעיל : הוצרך הכתוב לומר ובת איש כהן. דהוה ליה למימר ובת כהן וכתוב איש לומר לך
בת איש מאנוסתו שאינה בת אשתו כי תחל לזנות את אביה כלומר שזנתה מאביה בשריפה: אי מה בת כהן. נשואה שזינתה מאחר
היא בשריפה ואין בועלה בשריפה: אף בתו מאנוסתו היא בשריפה ולא הוא. דהיא תשרף כתיב ולא הוא: רבא אמר בשלמא התם.
גבי בת כהן בנשואה או בארוסה משתעי קרא כדילפינן בפרק ד' מיתות כי אפיקתיה לבועל מדינא דבת כהן: ואוקמיה אדינא. דבועל אשת
איש דהא לא נפקא מכלל אשת רעהו אבל בא על בתו משום קורבא היא בין בפנויה בין בנשואה ואי מפקת לאביה מכלל דינא אהי דינא מוקמת
ליה אדינא דפנויה מוקמת ליה ומפטר אפשר לומר כן השתא איהי דלא עבדא מידי מיקטלא איהו מיפטר והא קיימא לן השוה
הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה: אל תחלל את בתך. אל תחללה בזנות: יכול בכהן המשיא בתו ללוי ולישראל. שמחללה ופוסלה
מתרומה כל (א) זמן היותה תחתיו: במוסר בתו. לאדם לבעילת זנות שלא לשם אישות: תחלל. שני חלולין משמע: המשיא בתו לזקן. ומתוך
שאינה מקבלתו מזנה היא עליו: זה המשהה בתו בוגרת. שמתאוה להפקירהח) ומזנה: אין לך עני בישראל. לקמן מפרש לה: משהה בתו
בוגרת לאו רשע ערום הוא. שמשהא אותה בשביל מלאכה וזו היא ערמת רשע שגורם להזנותה בשביל הנאתו שאין רוצה לקנות שפחה לשמשו:
הכי