עו:
הנשרפין פרק
תשיעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איזהו
עני רשע ערום.
הכי קאמר איזה עני רשע ערום. שבשביל עניות מרשיע זה המשהה
רשע ערום איכא טובא כדמפרש
ה א
א) ב)
ג) ד)
נוטל אבל עני רשע
בסוטה בפרק היה
וכו' והכי אתמר אין לך עני רשע ערום בישראל אלא המשהה בתו
ערום ליכא אלא האי לחודיה: סמוך לפירקן. משמע הכא
בוגרת: לפי דרכו. להנאתו: למען ספות. לחבור כמו ספו שנה על
ה)
שנה : רוה את הצמאה. שבע בדבר עם צמא לדבר זקן
דאבנו נמי קאי וקשה דבפרק חרש אמרינן דקטן
ו) ז)
ב
לא תקינו ליה נישואין ואמר בהאשה
וילדה זאת צמאה לתשמיש וזקן שבע
ח)
וכן גדולה לקטן: והמחזיר אבידה
רבה דנשותיהן פטורות
הכי קאמר איזהו עני רשע ערום זה המשהא
ו ג
לכותי ל). השווה וחבר כותי ל) לישראל
מן החליצה ומן הייבום אלמא בעילת
ט) י)
בתו בוגרת ואמר רב כהנא משום ר"ע הוי
כ) ל)
ד
זנות היא וי"ל דלא חשיב מיהא בעילת
ומראה בעצמו שהשבת אבדה
זהיר מן היועצך לפי דרכו אמר רב יהודה
מ)
זנות דהא אמר בפרק הכותב
אינה חשובה לו
מצות בוראו
נ)
אמר רב המשיא את בתו לזקן א והמשיא
ז ה
ס)
דקטן שהשיאו אביו אשה
מ) הוא
עושה כן שלא
שאף לכותי
אשה לבנו קטן והמחזיר אבידה לכותי עליו
ע)
ב
רוה. עובדי
כתובתה קיימת ע):
נצטווה
עליהם:
ח ו
והמלוה סלע לעני כו'. משמע
הכתוב אומר 1למען ספות הרוה את הצמאה
❖
כוכבים
ששבעים
ואינן צמאין
לא יאבה ה' סלוח לו מיתיבי האוהב את
ליוצרם. צמאה זו
כנסת ישראל
דמצוה קעביד וקשה
ג
אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך
שצמאה
ותאיבה ליראת יוצרה
דבפ"ק דחגיגה אמרינן
ד
ט ז
גליון הש"ס
מצותיו: והמכבדה.
ולקיים
צרות רבות ורעות זה הממציא מעות
בניו ובנותיו בדרך ישרה ה והמשיאן סמוך
י ח
גמרא מפני מה לא
בתכשיטין נאין: סמוך לפירקן.
לעני בשעת דוחקו ומפרש ר"ת דהכא
לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום
2
נאמרה יד בברזל.
עדיין קטנים הם: סמוך לפירקן
במלוה לצורך מזונות אבל התם מיירי
אהלך ופקדת נוך ולא תחטא סמוך לפירקן
❖
שאני. דלאו היינו קטן כולי האי
כשהמלכות דוחקת לגבות ממנו מס
שאני תנו רבנן האוהב את שכיניו והמקרב
יא ט
וגולגוליות וארנוניות ואם לא היה
דמשום שנה או חצי שנה לא תזנה
את קרוביו ו והנושא את בת אחותו והמלוה
עליו: תקרא וה' יענה. לעיל מיניה
מוצא היו מניחין אותו ועכשיו גורם זה
מוסף רש"י
סלע לעני בשעת דוחקו עליו הכתוב אומר
יב י
המלוה ודוחקתו המלכות ולימים בא
כתיב הלא פרוס לרעב לחמך וגו'
והמחזיר אבידה לכותי
אז תקרא וה' יענה תנו רבנן אותו ואתהן
המלוה וטורף ביתו ושדותיו ומפסיד
ומבשרך אל תתעלם היינו נושא בת
3
4
יג כ ל
כו'.
והיינו צרות רבות ורעות והיינו
אחותו ומקרב את קרוביו. ואוהב את
אותו ואת אחת מהן דברי רבי ישמעאל רבי
יד מ
דקאמר התם זוזי לעללא לא שכיח
שכניו נמי כמקרב את קרוביו דכתיב
(כתובות טו:) והמכבדה
עקיבא אומר אותו ואת שתיהן מאי בינייהו
יותר מגופו.
כלומר לקנות תבואה לתליתא שכיח
טוב שכן קרוב מאח רחוק.
אמר אביי משמעות דורשים איכא בינייהו
טו נ
כלומר כשדוחקין אותו למכור או
ומלוה סלע לעני בשעת דוחקו בכלל
(יבמות סב:) והנושא את
רבי ישמעאל סבר אותו ואתהן אותו ואת
בת אחותו.
למשכן ביתו ושדותיו כמו תלויה
פרוס לרעב לחמך וכי תראה ערום:
❖
אחת מהן שכן בלשון יוני קורין לאחת
אתהן. משמע ליה לר' ישמעאל את
וזבין ובקונטרס פירש
הינא ואם חמותו מדרשה אתיא רבי עקיבא
שם דקאי אאם טוב ואם רע זה
האחת מהן שכן בלשון יוני קורין לאחת
(שם) אז תקרא וה'
סבר אותו ואתהן אותו ואת שתיהן ואם
יענה.
הנותן מעות לעני בפרהסיא וקאמר
הינא וה"ק קרא ואיש אשר יקח את
תורה אור השלם
חמותו הכא כתיבא רבא אמר חמותו לאחר
זה הממציא מעות לעני בשעת דוחקו
אשה זו אשתו והדר את אמה באש
1. וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת
ישרפו אותו ואת חמותו: ר"ע אומר
וזוזי לעללא לא שכיח מפרש להמציא
מיתה איכא בינייהו ר' ישמעאל סבר חמותו
דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת
אותו ואת שתיהן. מפרש ליה הש"ס
צדקתו לעני בשעת הדחק ולא בשעה
וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר
לאחר מיתה בשרפה ורבי עקיבא סבר
שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי
שקודם הדחק שיוכל לבקש מזונותיו
ואזיל במאי קא מיפלגי הא ודאי לשרוף
ז איסורא בעלמא: מתני' ואלו הנהרגין
(שם סג.) אותו ואת אחת
בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן
את אשתו לא קאמר ר"ע: משמעות
לקנות תבואה בשעת הזול שהיה
מהן.
סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה:
הרוצח ואנשי עיר הנדחת רוצח שהכה
ח
ט
י
דורשין. לשון משמעות המקרא
מרויח לתליתא שכיח לקנות פת מן
לֹא יֹאבֶה יְיָ סְלֹחַ לוֹ כִּי
את רעהו באבן או בברזל וכבש עליו לתוך
אָז יֶעְשַׁן אַף יְיָ וְקִנְאָתוֹ
דורשין: לר' ישמעאל אתהן חדא
הפלטר מדי יום יום שיפסיד והיינו
(יבמות צד:) מאי
בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ
המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם
הוא. ואחמותו קאי ואם חמותו
אם טוב ואם רע וקרי תליתא על
בינייהו.
כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה
ומת חייב דחפו לתוך המים או לתוך האור
בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְיָ אֶת
שם שתולין הפת בסל ומיהו לאו
מדרשא דזמה אתיא כדאמר לעיל
שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:
אורחיה למעבד הכי כדאמר בערבי
מנין לעשות למטה כלמעלה וכו':
ויכול לעלות משם ומת פטור שיסה בו
כ
דברים כט יח-יט
לר"ע אתהן תרתי משמע. חמותו
פסחים תלאי בביתא
2. וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם
(שם) משמעות
את הכלב שיסה בו
את הנחש פטור השיך
דורשים איכא בינייהו.
אָה¢ לֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא
קשה לעניותא מיהו יש לפרש דקרי
ואם חמותו וה"ק ישרפו אותו ואתהן
בו את הנחש רבי יהודה מחייב וחכמים
איוב ה כד
תֶחֱטָא:
ליה תליתא משום דדרשינן
הן שתי אמהות כגון לקח את אשה
ל פוטרין: גמ' אמר
3. אָז תִּקְרָא וַיְיָ יַעֲנֶה
שמואל $ מפני מה לא
ואת אמה ואם אמה: רבא אמר
והיו חייך תלויים זה הסומך
תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם
נאמרה יד בברזל שהברזל ממית בכל
תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח
חמותו שבא עליה חתנה לאחר
על הפלטר ואית דגרסי איפכא
אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן:
שהוא תניא נמי הכי רבי אומר גלוי וידוע
מיתת בתה איכא בינייהו. אבל אם
לעללא שכיח כשקונה תבואה
ביחד
ישעיהו נח ט
לפני מי שאמר והיה העולם שהברזל ממית
4. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת
חמותו לתרווייהו מדרשא אתיא: ר'
מצוי פת בביתו לתליתא לא שכיח
אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא
ישמעאל סבר חמותו לאחר מיתה
בכל שהוא לפיכך לא נתנה תורה בו
כשלוקח פת מן הפלטר אין הפת
מ
בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן
בשריפה. כמחיים דה"ק קרא אפי'
מצויה בביתו:
שיעור והני מילי דברזיה מיברז: וכבש
וְלֹא
תִהְיֶה
זִמָּה
שברזל ממית בכל שהוא.
בְּתוֹכְכֶם: ויקרא כ יד
אין מתקיימת אלא אחת מהן תשרף
עליו לתוך המים: רישא רבותא קמ"ל וסיפא
5. אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ
פירש בקונטרס שתוחב
דהא ודאי אאשתו לא קאמר קרא
רבותא קמ"ל רישא רבותא קמ"ל אף על גב
וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה
דתשרף: ר"ע סבר. אתהן שתיהן
לו מחט בושט או בלבו וקשה דא"כ
רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית
דלאו איהו דחפו כיון דאין יכול לעלות משם
אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ:
אפילו קוץ נמי אלא נראה משום
משמע וה"ק אם אשתו קיימת תשרף
❖
(שם) חמותו לאחר
במדבר לה כא
ומת חייב סיפא רבותא קמ"ל אע"ג דדחפו
דאמר בפרק רבי אליעזר דמילה
חמותו ואם לאו אין כאן עונש שריפה
מיתה בשרפה.
כיון דיכול לעלות משם ומת פטור כבש
אלא איסור ארור שוכב עם חותנתו :
ובפרק בהמה המקשה
נ)
מתני' כבש.
מנלן אמר שמואל דאמר קרא או באיבה
ובהערל
פרמי"ר בלע"ז. אוחז
לעזי רש"י
5
דברזלא מיזרף זריף:
ראשו של חבירו ותוקפו ס) במים כדי
לרבות את המצמצם ההוא גברא דמצמצמא
פרמי"ר [פרימבר"א].
רוצח שלא עשה בו אונס כרצון.
שלא יוכל להרים ראשו וננער ומת:
לדחוק.
לחיותה דחבריה בשימשא ומתה רבינא
פונט"ש [פוינ"ט]. נוקב.
שיסה. גירה: השיך. שאחז את
כי ההיא דפרק המניח
נ מחייב רב אחא בר רב פטר רבינא מחייב
הסותר את כותלו
הנחש בידו והוליכו והגיע שיני נחש
קל וחומר ומה רוצח שלא עשה בו שוגג
לאשפה אי דלא שכיחי רבים אנוס
בידו של חבירו. פלוגתא דרבי יהודה
כמזיד ואונס כרצון חייב בו את המצמצם
(שם)
ורבנן מפרש בגמ' : גמ' לא נאמר
הוא וכן היתה לו אבן מונחת בחיקו
וכבש עליו.
נזקין
יד בברזל. כמה שנאמר
ולא הכיר בה מעולם לענין נזקין חייב
השיך
(ב"ק כז.)
בו את הנחש.
לענין גלות פטור שלהי פרק כיצד ויש ענייני אונס
באבן יד בכלי עץ יד משמע שיש בה מלא אחיזה דבעינן שיעורא
אבל בברזל כתיב ואם בכלי ברזל הכהו: שהברזל ממית בכל שהוא.
דאפילו נזקין פטור כמו שמחלק בירושלמי בין בא וישן אצל הכלים
על ידי תחיבה שתוחב לו מחט בושט או בלבו: דברזיה מיבריז.
להיה ישן כבר והביאו כלים אצלו וכגון אפילה וקרן זוית
(שם כג:) רבי
יהודה מחייב.
פונש"ט בלע"ז. אבל הכהו לארכו דרך הכאה שיעורא בעי: אף
דפרק המניח ובהגוזל בתרא ובפרק
(שם) לפיכך לא נתנה
על גב דלאו איהו דחפו. אלא שנפל מעצמו ובא זה וכבש עליו
אלו נערות הניח להן אביהן פרה שאולה וטבחוה
תורה בו שיעור.
ולא נתנו להרים ראשו: שיכול לעלות משם. אדם אחר כיוצא
ואכלוה משלמין וכו' מה שנהנו אבל מה שהזיקו לא ובפרק
(במדבר לה
טז)
בזה ושעה גרמה לו: פטור. הדוחף דלא עביד שיעור מיתה:
הפרה גבי נכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות שפוטר
או לרבות את המצמצם. היינו כובש
שם את בעל הבית כשהזיק את
הנכנס
היכא דלא הוי ידע ביה ועוד
שמצמצמו
שם שלא יקום:
בפרק
נזקין