ט: דיני ממונות בשלשה
פרק ראשון סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יוסי אומר לעולם אינו נהרג עד שיהיו פי שני עדיו מתרין
דא"כ מה יעשו שני אחין ואחד. כשר עמהם: שראו באחד שהרג
עד א
א) ב)
ג)
בו. וא"ת והא תנן באלו הן הגולין רבי יוסי אומר
את הנפש. ופלוגתא דר' מאיר ורבנן נמי כגון שנמצא אחד מן השלשה
ד)
השונא נהרג מפני שהוא כמועד ומותרה בפרק קמא דמכות
קרוב או פסול וראה ושתק ולא התרה ר' מאיר סבר לה כר' יוסי
עה ב ג
ה)
דאמר בדיני נפשות לא שנא התרה ולא שנא שתק עדותן בטלה ורבנן
פריך לה ומשני דההוא היינו (א) כרבי יוסי בר יהודה:
ו)
בפלוגתא דבן זכאי. תימה
ז)
סברי כרבי דהיכא דשתק תתקיים
ח)
העדות בשאר ומיקטלא: בבדיקות.
דמשמע דקאי אאביי
❖
מה יעשו שני אחים
ואחד שראו באחד
ט)
❖
דאמר דכ"ע חוששין ללעז א"כ לרבי
זה אומר כליו של בועל שחורים וזה
שהרג את הנפש ואיבעית אימא כגון
אומר לבנים: חקירות. איזה יום ואיזו
מאיר יהא נמי בכ"ג אע"ג דאיתכחיש
שהתרו בה אחרים ולא התרו בה עדים
רבינו חננאל
שעה וכיוצא בהם שהעדים באים על
בבדיקות דהא חיישינן שמא יבואו
וקמיפלגי בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן דתנן
תורה אור השלם
ידיהם לידי הזמה. ורבי מאיר סבר
עדים אחרים שזינתה בין לפ"ה בין
אי בעי תימא כגון
רבי יוסי אומר לעולם אינו נהרג עד שיהו
1. עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ
שהתרו בה ולא התרו
הכחשת בדיקות שמה הכחשה ולא
לפר"ת וי"ל דמיירי כגון דאמרי הנך
בה עדיה ר' מאיר כר'
שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת
פי שני עדיו מתרין בו שנאמר 1 על פי שנים
מיקטלא ורבנן סברי כיון דבחקירה
סהדי לא היה שם עד אחר וטעמא
יוסי וחכמים כרבנן. אי
לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד
עדים ואיבעית אימא כגון דאיתכחוש
נמצאו מכוונים הכחשה דבדיקות
דרבנן בעשרים ושלשה לפר"ת דאיירי
בעי תימא כגון דאתכחשו
דברים יז ו
ו)
אֶחָד:
העדים בבדיקות ור'
2. לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא
בבדיקות ולא איתכחוש בחקירות וקמיפלגי
לאו הכחשה היא דלא רמו סהדי
כשהכחישו עדי האב הכחשה גמורה
מאיר כבן זכאי וחכמים
אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע
אדעתייהו למיבדק כולי האי: בעוקצי
אע"ג דליכא למיחש לסהדי אחריני
בפלוגתא דבן זכאי ורבנן דתנן מעשה
כרבנן. אמר רב יוסף
לִהְיֹת עֵד חָמָס:
❖
תאנים. שאמרו העדים תחת תאנה
הביא הבעל עדים שזינתה
מ"מ איכא למיחש שמא יזים את
שמות כג א
ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים אמר רב
ונמצאו זוממין עדי הבעל
נעשה מעשה אמר לו תאנה זו עוקציה
עדי האב (ב) כגון דלא הוכחשו ויצטרך
יוסף הביא הבעל עדים שזינתה והביא
נהרגין ואין משלמין ממון
א
דקין או עוקציה גסין. עוקצין זנבות
נמי כ"ג אי נמי איירי דיש לבעל שני
נמצאו המזימין זוממין
הגהות הב"ח
האב עדים והזימום לעדי הבעל עדי
המזימין שבאו להזים
תאנים כמו ניטל
כתי עדים המכחישים זו את זו
(א) תוספות
הבעל נהרגין ואין משלמין ממון חזר והביא
נהרגין ומשלמין ממון
עוקצו: עדי הבעל נהרגין. שבאו
בבדיקות דתו ליכא למיחש לר' מאיר
ר'
לבעל ונפשות לעדים.
הבעל עדים והזימום לעדי האב עדי האב
להורגה: ואין משלמין ממון. אע"פ
לעדים אחרים דאפילו יבאו יהיו
(ב) ד"ה
אמר רב יוסף פלוני
רבעו לאנסו הוא ואחד
נהרגין ומשלמין [ממון] ממון לזה ונפשות
מוכחשים מאלו בבדיקות ולרבנן איכא
שהיו מפסידין אותה כתובה אין משלמין
והוי כמו דלא
מצטרפין להרגו לרצונו
למיחש לעדים אחרים דהכחשה
טובת הנאת כתובתה כדין שאר זוממי
לזה ואמר רב יוסף פלוני רבעו לאונסו
הכחישום
ב
רשע הוא והתורה אמרה
(ג) בא"ד הוא
דבדיקות לאו כלום אי נמי דעדי
כתובה במסכת מכות דכיון
(ג)
אל תשת רשע עד. רבא
הוא ואחר מצטרפין להרגו לרצונו רשע
❖
אמר אדם קרוב אצל עצמו
האב
הזימו לעדי הבעל דלכולי
דבשבילה הן נהרגין אין משלמין לה
הוא והתורה אמרה אל תשת רשע
ועדות הקרוב פסולה היא
2
עלמא
ליכא למיחש לאחריני וטעמא
ממון דמתחייב בנפשו פטור מן
ואין אדם משים עצמו
עד רבא אמר ג אדם קרוב אצל עצמו
דרבנן דבכ"ג משום כבוד ראשונים
התשלומין דכתיב
לא יהיה
רשע וכן אם אמר פלוני
מוסף רש"י
ואין אדם משים עצמו רשע אמר רבא
אפילו
הזימו קודם גמר דין כל שכן
אסון ענוש יענש ואי משום מאה סלע
בעוקצי תאנים.
פלוני
לאחר
גמר דין דאתי טפי שפיר
דהוו בעו לאפסודיה לאב והוה ליה
דהוי בכ"ג ולרבי מאיר לא שייך כבוד ראשונים דלא היה כאן חיוב
מיתה לזה לאשה ותשלומין לזה לאב לאו עלייהו רמו לשלומי אלא
מיתה דהוכחשו בבדיקות: עדי האב נהרגין ומשלמין ממון.
על הבעל שהרי על ידן הבעל בא לשלם לאב דכל זמן שלא הביא
תימה דאמאי נהרגין דמצו אמרי לא לחייב עדי הבעל באנו אלא
הבעל עדים שזינתה תחתיו אינו מתחייב לשלם מאה סלע על ידי
(לקמן מ.)
מצטרפין להרגו.
לחייב הבעל ממון קאתינא כיון שלא התרו בהן דעדים זוממין לא
עצמו כדאמרינן בכתובות דלא קרינא ביה ואם אמת היה
(יבמות כה.) ואין
וגו' דבלאו עדים לא מיקטלא הלכך איהו נמי לא מיחייב אלא
בעו התראה וכה"ג אמרינן לקמן בפרק היו בודקין
אדם משים עצמו רשע.
אם כן הביא עדים שזינתה והוזמו: והזימום לעדי האב. היאך
למאן דאמר חבר א"צ התראה עדי נערה המאורסה אין נהרגין
מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו וי"ל דהכא שאני כיון
אתם מזימים את אלו לומר שעמכם היו במקום פלוני והלא אתם
עמנו הייתם במקום פלוני: עדי האב נהרגין. שרצו להרוג עדי
שיודעים דבאים להרוג את האשה יודעים שיהרגו אותן אם יוזמו
הבעל: ומשלמין ממון. מאה כסף לבעל שבאו לחייבו כשהזימו
דאי אפשר להיות זה בלא זה אבל התם לא ידעי שהיתה חבירה אי
את עדיו: ממון לזה. לבעל: ונפשות לזה. ונהרגין בשביל
נמי לא ידעי דחבר א"צ התראה והא דפריך התם אלא אשה חבירה
(שם כה:)
העדים דקסבר רב יוסף כי פטר רחמנא מתחייב בנפשו מן
דקיימא לן ז)(כר') יוסי ב"ר יהודה דמיקטלא היכי משכחת לה הוה
התשלומין היכא דמיתה וממון משום חד קאתו עליה: פלוני רבעו.
מצי לשנויי כגון דידעי שהיא חבירה וידעי שחבר א"צ התראה:
(לקמן
ממון לזה ונפשות לזה. הא דמקשה בפרק כיצד הרגל
כה.)
במשכב זכור: לאונסו. על כרחו: הוא ואחר. הנרבע הזה
כשר להעיד עליו ואם יש אחר עמו נהרג הרובע על פיהם:
דפטר התם אפילו בגדי דחד ועבדא דחד מפורש
במקום אחר: לרצונו רשע הוא. ואע"ג דרבא בעי רשע דחמס
אל תשת רשע עד. דכתיב אל תשת ידך וגו': רבא
אמר. אין אדם נפסל לעדות בהודאת פיו דאדם קרוב אצל עצמו
בפרק זה בורר האי כמו רשע דחמס הוא דומיא דאוכל
נבילות לתיאבון כיון שעובר להנאתו על דעת קונו כמו כן היה
הלכך אין אדם יכול לשום עצמו רשע כלומר על עדות עצמו אינו נעשה
עושה בשביל הנאת ממון ומעיד שקר והא דאמר התם
רשע שהרי תורה פסלה קרוב לעדות ונהרג הרובע דפלגינן דיבורא
ומהימנינן ליה לגבי חבריה ולא מהימנינן ליה לגבי דידיה לפסול לעדות:
החשוד על העריות כשר לעדות פירש בקונטרס ח)לאו דאיכא סהדי
שבא על הערוה אלא שהוא גס בעריות ומתייחד עמהן והאי
פלוני
דקאמר ארבעים בכתפיה וכשר היינו משום דמלקין על ייחוד כל העריות חוץ מאשת איש דמלקין על לא טובה השמועה אי נמי התם
כשר משום דיצרו תוקפו כ"כ וחשוב כאנוס אבל ארביעה אין יצרו תוקפו כ"כ א"נ ה"נ יצרו תוקפו וכשר לעדות אחרת ולא ארביעה
דחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו והא דפריך בפ"ק דמכות נרבע יציל אין לפרש יציל לפי שהוא פסול מחמת ששונא
הרובע שרבעו לאונסו שכך היה נראה לפרש דומיא דהרוג יציל דהכי ט) מוכח דלאונסו כשר ואין שונאו כמו הרוג ועוד דהרוג גופיה
מצינא לפרש דלא מיפסל מחמת שנאה אלא מחמת שהוא טריפה ואינו ראוי להעיד ונראה לפרש דהתם מנרבע לרצונו פריך ואע"ג
דלרבא כשר התם איירי שיש עדים שנרבע לרצונו דאז אינו ראוי להעיד והוי נמצא עד אחד מהן פסול ועדותן בטלה וק"ק כיון
דבנרבע לרצונו איירי בחנם נקט לבסוף הורג ורובע יציל פירוש יצילו על עצמם דמנרבע לרצונו דמיירי ביה הוי מצי למיפרך
אכתי שיציל את עצמו וי"מ דמהרוג ונרבע כשהם קרובים פריך דיציל וכ"ת ה"נ הא כתיב ביה מכה אביו ואמו וגו'
אף על פי שהוא קרוב ונרבע נמי כתיב ערות אביך ואיכא למאן דדריש לקמן ערות אביך ממש:
ואין אדם משים עצמו רשע. הקשה ר"י בר' מרדכי מדקאמר בפ"ב דכתובות העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל
אנוסים היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו נאמנים ואמר רמי בר חמא בגמרא לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות
אבל אנוסים מחמת ממון אין נאמנים מ"ט אין אדם משים עצמו רשע ורבא הוא דמסיק התם הכי והשתא אמאי לא פלגינן דיבורא
ונהימנינהו במאי דקאמרי שהיו אנוסין אבל לא מחמת ממון ונראה דההיא דכתובות אתיא כמאן דאמר ביש נוחלין דלא
פלגינן דיבורא בחד גופא פי' בחד גופא כמו גירשתי את אשתי דלא פלגינן דיבורא בחד גופא לומר דלא מהימן לשעבר ומהימן להבא
וכן אנוסין היינו מחמת ממון שעל עצמו הוא מעיד כן דאי מהימנת ליה שהוא אנוס ניהמניה שהוא מחמת ממון נאנס וכן פלוני רבעו
לרצונו אין לפרש דלא מהימן במאי דקאמר לרצונו אלא פלגינן דיבורא לומר שרבעו לאונסו דא"כ הוה פלגינן דיבורא בחד גופא ובמקצת
מהימן אהאי גופא ובמקצת לא מהימן אלא פלגינן לומר שרבע אבל לא שרבעו וכן מוכח מפלוני רבע שורי דאי הוה אמרי' אדם קרוב
אצל ממונו ה"א דמהימן לומר שרבע שור אחר אבל לא שורו דבשורו אין שייך לחלק בין אונס לרצון וכן מוכח ההוא דזה בורר
דחד אמר לדידי אוזפן ברביתא דמהימן שהלוה בריבית אבל לא לדידיה ותדע דאם היה כהן נשוי אחותו והוא ואחר מעידין שפלוני בא
עליה סברא היא לרבא דמצטרפין להורגו אבל לא להרגה אפילו לאוסרה על בעלה אע"פ שנאסרת באונס ואע"ג דבההיא דכתובות
פלגינן דמהימנינן להו במאי דאמרי כתב ידינו הוא זה היינו אפי' בלא טעמא דפלגינן ועוד יש לומר דהתם בכתובות כיון דקיום
שטרות דרבנן דעדים שחתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד לא פלגינן דיבורא לומר שאנוסין היו מחמת נפשות ואע"ג
דאשכחן פלגינן דיבורא גבי עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסיי קנויין לך דאמר רבא עצמו קנה ונכסיו לא קנה לא דמי
דהתם כך הוא נוהג בכל שטרות דעלמא דבגט אשה ובגט שחרור הימנוהו רבנן על ידי בפני נכתב ובפני נחתם ובשאר שטרות הצריכו קיום:
אצל