הנשרפין פרק תשיעי סנהדרין
עז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נזקין עשה בו אונס כרצון. היכא דעביד בידים ואפי' ישן כדיליף
בפרק המניחב) היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון נשברה חבית
טז א
א)
ב) ג)
בב"ק פצע תחת פצע לחייב על השוגג כמזיד וכו': רב
בקורה חייב ואם עמד בעל חבית פטור ובשלהי השוכר את האומנין
❖
יז ב
אחא
פוטר. דגרמא בעלמא הוא דשמשא קטליה: מות יומת המכה
המעביר חבית ממקום למקום ושיברה רבי יהודה
יח ג ד
יט ה
וכו'. סיפיה דקרא דלעיל או באיבה
דרבינן מצמצם וכתיב רוצח
אומר שומר חנם ישבע וכו' מדפטרינן שומר חנם ולא מחייב מטעם
הוא מיעוטא למעוטי נזקין: כפתו
אדם המזיק ש"מ דבאונס שהוא כעין
תורה אור השלם
ומת ברעב. דבשעה שכפתו אין
גניבה ואבידה מיפטר ולכך מחייב
נזקין שעשה בהן שוגג כמזיד ואונס כרצון
1. אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ
כאן דבר הריגה והרעב בא מאליו
שומר שכר וא"ת הא שלהי כיצד הרגל
אינו דין שחייב בהן את המצמצם רב
וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה
רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית
מחייבים נפל מן הגג
והולך וחזק לאחר זמן כל שעה
אחא בר רב פוטר אמר רב משרשיא מ"ט
אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ:
ברוח שאינה מצויה אף על גב
ולא דמי לצמצם במים ובאור דההורג
❖
במדבר לה כא
דאבוה דאבא דפוטר אמר קרא 1 מות
מזומן: סוף חמה לבא פטור.
דרוח שאינה מצויה הוי כעין גניבה
יומת המכה רוצח הוא ברוצח הוא דחייב
כלומר אם לא היתה שם חמה בשעה
ואבידה כדאמר בפרק שור שנגח
לן מצמצם בנזקין לא חייב לן מצמצם
הגהות הב"ח
שכפתו אבל סוף לבא כאן וזה לא
ד' וה' גבי ד' שנכנסו
אמר רבא כפתו ומת ברעב פטור ואמר
(א) תוס'
יכול לעמוד וסופו למות פטור שלא
תחת הבעלים הרגו מועדין נהרגין
א
והכי
רבא כפתו בחמה ומת בצינה ומת חייב
היה ההורג מזומן להריגה וגרמא הוא
ומשלמין את הכופר וחייב לשלם דמי
ב
(ב) בא"ד
ואין דינו מסור לבית דין אלא לשמים:
שור לבעליו חוץ משומר חנם ומוקי
סוף חמה לבא סוף צינה לבא פטור
שהוציאוה
ג
(ג) בא"ד
כפתו
לפני ארי פטור. דאי נמי לא
לה דנטריה שמירה פחותה דשומר
ואמר רבא כפתו לפני ארי פטור לפני
או בבהמה
או
חנם כלתה שמירתו והנך אחריני לא
היה כפות לא היה יכול להציל
יתושין חייב רב אשי אמר אפילו לפני
כלתה שמירתן ודייק כמאן אי כרבי
עצמו מן הארי. בכולהו גרסינן
יתושין נמי פטור הני אזלי והני אתו איתמר
רבא: הני אזלי והני אתו.
יהודה דאמר שוכר כנושא שכר ניתני
אמר
כפה עליו גיגית ופרע עליו מעזיבה רבא
וכולן במועד פטורים מן הכופר פירוש
ולא מת על ידי יתושים הראשונים
ורבי זירא חד אמר חייב וחד אמר ד פטור
משום דמועד סגי ליה בשמירה פחותה
שהיו מוכנים שם שכמה כתות עברו
תסתיים דרבא הוא דאמר פטור דאמר רבא
עליו: כפה עליו גיגית. ומת
לרבי יהודה והיינו דלת שיכולה
בהבלא: או שפרע עליו מעזיבה.
לעמוד ברוח מצויה ואינה יכולה
כפתו ומת ברעב פטור אדרבה תסתיים דרבי
לעמוד ברוח שאינה מצויה כדמוכח
וזה היה ישן ונכנסה שם הצינה
זירא הוא דאמר פטור דא"ר זירא האי מאן
ה
פטור שההורג בא לאחר זמן: בביתא
בריש הכונס
דעייליה לחבריה בביתא דשישא ואדליק ליה
דשישא. שסתום ביותר ואין הבל
ומדמחייבינן נושא שכר ופטרינן
שרגא ומת חייב טעמא דאדליק ליה שרגא
האור והנרא) יכול לצאת ממנו: טעמא
שומר חנם ש"מ דרוח שאינה מצויה
הא לא אדליק ליה שרגא לא אמרי
דאדליק ליה שרגא. שזמן את ההורג:
הוי כעין גניבה ואבידה ואפ"ה
התם בלא שרגא לא
מתחיל הבלא
הא לא אדליק ליה שרגא. ומת בהבל
מחייבינן ביה אדם המזיק כדפרישית
בשעתיה
וי"ל דרוח שאינה מצויה הוי כעין
פיו דומיא דכפה עליו גיגית פטור:
אבידה ומחייבין ביה המזיק ונתקל
בשעתיה
לרבי יהודה הוי כעין גניבה דפטרינן
ביה אדם המזיק כדאמר בהשואל
דגניבה קרובה לאונס ואבידה קרובה לפשיעה
ולענין שומר שכר מיחייבי תרוייהו וכן מוכח בהגוזל קמא גבי טבח אומן שקלקל דפריך למאן דפטר בחנם מברייתא
דקתני נתן בהמה לטבח וניבלה חייב מפני שהוא כנושא שכר אלמא ס"ד דהאי מקשה אפילו בחנם חייב כמו שומר שכר שחייב על
האבידה ומשני אימא מפני שהוא נושא שכר לפיכך בשכר חייב אבל בחנם פטור דהוי כעין גניבה:
בנזקין לא חייב לן מצמצם. משמע דמחייבי טפי ברוצח מבנזקין ואם כן מדפטרינן לקמן ברוצח תריס כ"ש בנזקין וכן משמע
בשלהי כיצד הרגל דפטרינן זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות אפילו קידם וסילקן וא"ת הא
אמרינן בריש הכונס הפורץ גדר בפני בהמת חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ופריך היכי דמי אי בכותל
בריא בדיני אדם נמי ליחייב ומאי קושיא הא דמיא לתריס דפטור ונראה לפרש דאכותל קאי (א) ולהכי פריך בדיני אדם נמי ליחייב אכותל
ויש ספרים שכתוב בהדיא אכותל ותדע דתנן התם הוציאוה ליסטים הליסטים חייבין ומוקמינן בגמרא דהכישוה במקל ש"מ דבלאו הכשה
לא מיחייבי אע"פ (ב) שפרצוה לסטים ומיהו יש לדחות דמתניתין להתחייב בנזקיה איירי אבל אאבידה דבהמה מיחייבי וא"ת למאי דפרישית
דקאי אכותל לישני דפטור מדיני אדם קאי אבהמה וי"ל דלא שייך למיתני פטור מדיני אדם אם היה שום חיוב (ג) (לא) בבהמה (ולא)
[או] בכותל אבל כשמתרץ בכותל רעוע אע"ג דאין דומה שיתחייב בדיני שמים אכותל שהוא רעוע כ"כ שיכול ליפול ברוח מצויה או
אפי' ברוח שאינה מצויה מ"מ שייך למיתני חייב בדיני שמים כיון שיש דבר שהוא חייב בו כגון הבהמה והשתא אתי שפיר דנקט
בפני בהמת חבירו ולא נקט הפורץ גדר של חבירו דמשום בהמה נקט לה ומיהו בסוף הסוגיא דקאמר מהו דתימא כיון דלמיסתר
קאי מאי עבד משמע דחיוב דיני שמים קאי נמי אכותל ומצי לפרש דה"ק כלומר למיסתר ולמיפל קאי אי נמי הכי קאמר כיון דלמיסתר
קאי שהבעלים מצווין לסותרו שלא יפול על בני אדם סד"א דכל הקודם במצוה זכה ואין לו להניח מלסתור בשביל בהמת חבירו
ובדיני שמים נמי לא מחייב קמ"ל אי נמי חייב בדיני שמים קאי נמי אכותל שנהנה הוא בה עד שיזדמנו לו פועלים לתקן:
כפתו ומת ברעב. אפי' היה רעב כבר בשעה שכפתו כיון דאם לא היה מתחזק עליו הרעב לא היה מת הוה ליה סוף רעב
לבא דלא דמי לכפתו בחמה שכבר נפלה עליו חמה שראוי למות בה: סוף חמה לבא כו'. דלא רבי רחמנא מצמצם
אלא במקום שהתחיל בו ההיזק כבר ומיהו אם כפתו בפנים והביאו במקום שסוף חמה לבא וסוף צנה לבא נראה דחייב למ"ד אשו
משום חציו דלענין מיתה נמי מחייבין באשו משום חציו כדמוכח בכיצד הרגל ואין חילוק בין מקרב האש אצל הדבר
למקרב הדבר אצל האש כדמוכח בריש הכונס דפריך אי דמטא ניהליה ברוח מצויה בדיני אדם נמי ליחייב וההיא
דאשקיל עליה בידקא דמיא דבסמוך אפילו כפתו והביאו שם ואח"כ אשקיל פטור דדמיא לזרק חץ ותריס בידו דאפילו הוא קידם
וסילקו פטור וא"ת וההיא דהשיך בו את הנחש דפטור למ"ד מעצמו מקיא אמאי פטור לפי מה שפירש בפרק כיצד הרגל
בשמעתא דפי פרה ששם ידו לתוך פי הנחש והשיך ליחייב משום אשו דודאי הנחש יקיא את הארס וי"ל דשאני התם שעדיין אין הארס
בעולם ומיהו קשה ההיא דזרק צרור למעלה דבסמוך דמשמע דאי לא אזלא לצדדין אלא לתחת פטור אמאי ליחייב מידי דהוה אאבנו
וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה דחייב משום אשו אי בהדי דאזלי קא מזקי כדאיתא בפ"ק דב"ק ושמא
אינו מצוי כאן שתפול לתחת ממש ולא תיזיל כלל לצדדין ומיהו זה ודאי קשה דמשמע דלצדדין נמי לא מיחייב אלא משום כחו דפריך
אי כחו הוא תיזיל לעיל ודוחק לומר כח כחוש הוא וצריך לומר דהיינו למ"ד אשו משום ממונו והא דתנן בפ"ב דחולין נפלה
סכין מידו ושחט שחיטתו פסולה ודייק טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשירה כמאן כרבי נתן דלא בעי כוונה קשה נפלה נמי ליהוי
כי הפילה למ"ד אשו משום חציו אם לא נחלק בשחיטה ולא מסתבר לחלק כיון דאפילו מיתה גמרינן מממון אלא נראה דאתיא ההיא
סוגיא כמ"ד אשו משום ממונו ומיהו קשה דאי לתחת לאו כחו הוא מאי שנא מהא דתנן באלו הן הגולין היה מושך
במעגילה ונפלה עליו והרגתו פטור משום דשלא כדרך ירידתו הוא והשתא תיפוק ליה דלאו כחו הוא וי"ל דשאני התם דמתוך שמושך למעלה
נופל יותר למרחוק עוד יש לפרש דבכל הני דסוף חמה וצנה וארי לבא וזרק צרור למעלה ונפל לתחת אפילו כפתו והביאו שם פטור
דדמי לכח כחו ואש נמי שלא המיתה אלא ברוח ג)מצויה פטור ממיתה אלא דלענין ממון חייב נזק שלם ולא דמי לחצי נזק צרורות אע"ג דכח
כחו הוא דהא אשו נמי חייב משום ממונו כדמוכח בפרק כיצד הרגל דמאן דאית ליה משום חציו אית ליה נמי משום ממונו:
כפתו לפני ארי פטור. אין חילוק בין יתושין לארי אלא משום דסתם ארי עדיין לא התחיל לחבול בו שאם קפץ כבר עליו הארי לא היה
יכול להתעסק לכפותו אבל סתם יתושין כבר התחילו ליפול עליו ואע"ג דהני אזלי והני אתו קסבר לא שנא: כפה עליו גיגית
כו'. לא דמי לסוף חמה לבא לסוף צינה לבא דהתם ליכא חמה וצינה כלל ולא מתחיל ביה בשעתיה ולא דמי נמי לכפתו בחמה וצינה דהתם כבר
אתו עליה מקודם חמה וצינה שיש בהן כדי להמית אבל הכא ליכא אלא
הולך ומתחזק עליו ודמי לכפתו ברעב שכבר יש רעב מעט
ותמיד
מתחזק ואם תאמר מאי שנא פרע מעזיבה מתריס ובידקא דמיא בכח
שני ויש לומר דהכא חייב טפי כדמסיק דמתחיל ביה בשעתיה:
סתם