עז:
הנשרפין פרק
תשיעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סתם
משחקין בכדור כמה דעיילי כו'. לא מסתבר לפרש כלל
בשעתיה. מיד בשעת כפייה מתחיל ואח"כ הולך וחזק: ואפילו הוא.
כ א ב
א) ב)
ג)
הדוחף עצמו: קדם וסלקו. קודם נפילתו של זה פטור: בעידנא
לענין חיוב מיתה במזיד דאי קאי גברא תוך ארבע אמות
כא ג ד
ד)
דשדייה יכול לעלות הוא. ופטור על הדחייה ומשום סלוק לא מצית
ואתרו ביה וקיבל עליו התראה אמאי פטור הא ודאי מתכוין הוא
כב ה
ה) ו)
לחיוביה דגרמא בעלמא הוא: ואפילו הוא קדם. הזורק את החץ
אלא נראה כלשון ראשון שפירש בקונטרס דלענין גלות איירי כדדרשינן
ז) ח)
כג ו
ט)
שלהי כיצד הרגל
ורץ לאחר זריקת החץ קודם שיגיע
י)
ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק
החץ לחבירו ונטל התריס הימנו:
❖
בשעתיה הכא בלא
שרגא נמי מתחיל
כד ז ח ט
סמנין. הראויין לרפאותו: בידו.
שתים וזרק ארבע והוא הדין נתכוין
הבלא בשעתיה: (סימן סול"ם תרי"ס סמני"ן
של הרוג: הלכך. כיון דאם יש שם
לזרוק ד' וזרק ב' כי הכא דסתם
בכות"ל) אמר רבא א דחפו לבור וסולם
הגהות הב"ח
סמנין הראויין לרפאותו בידו פטרת
משחקין בכדור מתכוין שתלך חוץ
בבור ובא אחר וסילקו ואפילו הוא קדם
(א) רש"י
ליה אפי' אינם בידו אלא שמצויין
לד' אמות ולא תוך ד' אמות ומיהו
וסילקו פטור דבעידנא דשדייה יכול לעלות
נתכוין
בשוק לקנות בשעת זריקה הרי אלו
קשה אי למיפטריה מגלות קאמר פרט
(ב) בד"ה
הוא ואמר רבא ב זרק חץ ותריס בידו ובא
כאלו הן בידו ופטור ואפילו לא
למתכוין לזרוק ב' וזרק ד' הא
המשחקין
אחר ונטלו ואפילו הוא קדם ונטלו פטור
שזרקו
נמצאו לאחר מכאן: נזדמנו לו סמנין.
דאמרינן בריש אלו הן הגולין
ואשמועינן
דבעידנא דשדייה ביה מיפסק פיסקיה
(אם בפתע) בלא איבה
למוכה אחר המכה ולא קנאן ולא
תנא דאם ההוא דזרק
ריפא עצמו: מהו. מי אמרינן הרי
פרט לשונא בלא צדיה פרט למתכוין
גיריה ואמר רבא זרק בו חץ וסמנין בידו
בכותל נתכוין שיהרוג
❖
לצד זה והלכה לצד אחר ואשר לא
היה יכול להתרפאות או דילמא כיון
ובא אחר ופיזרן ואפי' הוא קדם ופיזרן
צדה פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק
דבשעת זריקה לא הוי סמנין מיחייב
פטור דבעידנא דשדא ביה יכול להתרפאות
דהא מכת מות הוא: הרי יצא מב"ד
ארבע והשתא מקרא דואשר לא צדה
לעזי רש"י
הוה א"ר אשי הלכך אפילו סמנין בשוק
זכאי. כלומר הואיל וקודם עמדו בדין
דכתיב ברישא בפרשת ואלה המשפטים
❖
א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי נזדמנו
קולי"ר. לשפוך.
מצאו לו זכות אין לנו לחייבו: זרק
מוקמי בלא צדיה דפרשת ואלה מסעי
לו סמנין מהו אמר ליה הרי יצא מבית דין
צרור בכותל. ונתכוין להרוג את
הוה ליה למעוטי ההוא דדמי טפי
(א)
זכאי ואמר רבא זרק צרור בכותל וחזרה
לפטור כגון נתכוין לצד זה והלכה
חבירו וזרק צרור והכה בכותל בכח
מוסף רש"י
ג
לצד אחר ולא נתכוין לזרוק לצד
וחזרה מכחו לאחורי' והרגו חייב דהא
לאחוריה והרגה חייב ותנא תונא כגון אלו
הרי יצא מבית דין
נמי כחו הוא: כגון אלו המשחקין
הנרצח ובשלהי כיצד הרגל
זכאי.
המשחקין בכדור שהרגו במזיד נהרגין
בכדור שהרגו. רגילין תינוקות
פירש בקונטרס לשון אחר
בשוגג גולין בשוגג גולין פשיטא במזיד
דחייב גלות וכן נראה לר"ת ולא
להכות הכדור בכותל בכח כדי שתחזור
נהרגין איצטריך ליה מהו דתימא התראת
לגמרי כפירושו דפירש פרט לנתכוין
לאחוריה הרבה ולאחר (ב) שזורק
ספק היא מי יימר דהדרה קמ"ל תני רב
לזרוק ב' וזרק ד' דלא הוי בכלל כי
הוא רץ וחבירו אוחז את הכדור ומכה
(לקמן עח:)
תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו
יזיד דכתיב בתריה אלא פרט דלא
אותו בה. אם יכול לכוון ההוא דזרק
דכפתיה. ואשקיל
כגון אלו המשחקין בכדור שהרגו תוך
עליה בידקא דמיא.
הוי בכלל מכה איש ומת דכתיב לעיל
בכותל אשמעינן תנא דאם נתכוין
ד
ארבע אמות פטור חוץ לארבע אמות חייב
מיניה ולהאי פי' לא מתוקמא שמעתין
שתהרוג את חבירו בחזרתה לאחוריה
גירא דידיה
ויש בו כדי להמית חייב: כגון אלו
לענין גלות אלא לענין חיוב מיתה
אמר
ליה רבינא לרב אשי היכי דמי אי
הוא.
המשחקין בכדור שהרגו תוך ד' אמות
כלשון שני שבקונטרס וא"ת ואמאי
דקא
ניחא ליה אפילו פורתא נמי אי דלא
(חולין טז.) בכח
פטורין. אם היה המוכה עומד בתוך
איצטריך לחייב גלות לנתכוין לזרוק
ראשון.
ניחא
ליה אפילו טובא נמי לא אמר ליה
ב' וזרק ד' מהיכא ס"ד דפטור
ארבע אמות של כותל ולא הספיקה
סתם
משחקין בכדור כמה (דעיילי טפי)
ולפטור ממיתה ודאי לא אתא דפשיטא
לחזור ד' אמות עד שמצאתו והרגתו
(שם) אבל
מינח ניחא ליה למימרא דכה"ג כחו הוא
פטור הזורק מגלות: חוץ לד' אמות
דשוגג פטור ממיתה וי"ל דהוה פטרינן
בכח שני.
ורמינהי המקדש ונפל קידוש על ידו
חייב. גלות: אי דניחא ליה. (שלא)
ליה מבלא צדיה כמו נתכוין לצד זה
ה
ו)
או על הצד ואחר כך נפל לשוקת פסול
שתחזור יותר: אפי' פורתא נמי.
והלכה לצד אחר ועוד יש לפרש
ליחייב גלות דהא הרג בשוגג וטעמא
דלעולם נתכוין לזרוק ב' וזרק ד'
הכא במאי עסקינן בשותת תא שמע
(שם)
ליכא למיפטריה: ואי לא ניחא ליה.
פטור מגלות ולא קשיא מידי מההיא
מחט שהיה נתונה על החרס והזה עליה
ו
שתחזור כל כך: אפי' טובא נמי.
דמכות דלהכי נקט ברישא לצד זה
ספק על המחט הזה ספק על החרס הזה
משום דהתחיל לדרוש קרא דבלא
יותר מד' אמות ליפטר דלא נתקיימת
ומיצה עליה הזאתו פסול אמר רב חיננא
צדיה ברישא והתנא רצה להזכיר
מחשבתו דאמר מר
בר יהודה משמיה דרב מצא איתמר אמר
ואשר לא צדה ז) פרט למתכוין לזרוק
הפשוט יותר תחלה וא"ת ואמאי
רב פפא ז האי מאן דכפתיה לחבריה
שתים וזרק ד' אלמא כיון דלא ניחא
איצטריך בפרק אלו הן הגולין
ואשקיל עליה בידקא דמיא גירי דידיה הוא
ליה דניזיל לא: סתם משחקין בכדור
י) (מבשגגה) לפטור
כמה דעיילי. ומקרבי לכותל בשעה
ומיחייב הני מילי בכח ראשון אבל בכח
נתכוין להרוג בהמה והרג את האדם
ח
שזורקין מינח ניחא ליה כדי שתחזור
הא על כרחך היינו או נתכוין לזרוק
שני
גרמא בעלמא הוא ואמר רב פפא
הרבה הלכך בציר מד' אמות לא
לצד זה והלכה לצד אחר או נתכוין
זרק
צרור למעלה והלכה לצדדין והרגה
ט
ניחא ליה דתיזיל. אית דמפרשי האי
לזרוק ב' וזרק ד' וי"ל דהתם היו
חייב
אמר ליה מר בר רב אשי לרב פפא
חייבין ופטורין ממיתה וכגון שהתרו
האדם והבהמה זה אצל זה אי נמי
מ"ט
משום דכחו הוא אי כחו תיזיל לעיל
בו: דכי האי גוונא. שחזרה לאחוריה
כסבור בהמה ונמצא אדם ומיהו
ואי
מכח זריקתו חשיב להו כחו: המקדש.
תימה הא דפליגי רבי ורבנן בריש
אלו הן הגולין בנשמט הברזל מקתו ומן העץ המתבקע
מי חטאת באפר. נתינת אפר על המים קרי קידוש כדתנן במסכת
דמר מחייב בהאי ומר מחייב בהאי אמאי חייב הא הוי כמו נתכוין פרה ח) (הרי קודש) צף על המים: ואח"כ נפל לשוקת.
אבן חלולה שהמים נכנסין בו מן המעין דרך נקב שפופרת דכתיב
לזרוק ב' וזרק ד' שנתכוין לבקעת עצים שלפניו והלך למרחוק:
מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי. וקא ס"ד דהאי
בגוסס
נפל דקתני כגון שנפל על ידו בכח או על הצד כלומר על צד הכלי ומשם ניתז בכח לשוקת וקתני דפסול: בשותת. לא ניתז מכח
נפילה ראשונה אלא מעצמו חזר ושתת מידו לשוקת. שותת כמו מים שותתין על ברכיו קולי"ר בלע"ז שאינו ניתז
למרחוק אלא נופל ויורד כנגדו: והזה עליה. ונתכוון להזות עליה לטהרה מטמא מת וההזיה נראית עליה אבל ספק על המחט נפל
ההזיה כשיוצאת מידו ספק על החרס הזה תחלה: ומיצה עליה. כלומר ומן החרס חזרה ונתזה עליה וקתני פסולה אלמא לאו כחו
היא: מצא אתמר. לאו לשון מצוי דהוה התזה ט) קתני אלא לשון מציאה כלומר ההזאה נמצאת עליה ואין ידוע אם בתחלה הזה עליה
או חזר מכח היתוז או שמא לא זה ולא זה אלא על החרס הזה והיה מדרון והלכה ההזאה על המחט דליכא כחו כלל: דכפתיה.
קשר ידיו ורגליו על שפת הים: ואשקיל עליה בידקא דמיא. הפנה את מרוצת המים עליו: גיריה דידיה הוא. הן הן חציו והרי הוא
כזורק בו חץ וכדמפרש ואזיל שהמים באים בכח ראשון עליו מיד כגון שהניחו סמוך לשפת הים והשפה מדרון: בכח ראשון.
כשפינה להם דרך לצד זה מיד נפלו עליו דהוי כחו: אבל בכח שני. שהניחו רחוק קצת ולא נפלו המים מיד בצאתן מגדרותיהן עליו אלא לאחר
מכאן הלכו על המקום שהוא שם גרמא הוא ולא מכחו: והלכה לצדדין. דרך נפילתה שלא נפלה כנגדו אלא כשהיא חוזרת לארץ היתה מתרחקת
לצדדין אבל אם נפלה נוכחה והרגה פטור דלאו כחו הוא אלא היא חוזרת לארץ מאליה: תיזיל לעיל. דהא כלפי מעלה זרקה כנגדו ולא לצדדין:
אי