עט:
הנשרפין פרק תשיעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מכה
אדם ומכה בהמה. תימה דבריש פ' הנחנקין מוקי
נתינה למעלה. גבי לא יהיה אסון ונתן בפלילים דמי
לח א
א)
ב)
ולדות: והא דתנא דבי חזקיה מפקא מדרבי ורבנן. דרבנן מחייבי
להאי קרא במכה אביו ומה שייך בו לחלק בין דרך ירידה
ליה מיתה לנתכוין להרוג את זה והרג את זה ורבי מחייב ליה
לדרך עלייה ויש לומר דהיקישא לאו מההוא קרא נפקא אלא מקרא
ג)
לט ב
ממון ואילו לתנא דבי חזקיה לא מיחייב ממון ולא מיתה: מכה
דלעיל מיניה ואיש כי יכה כל נפש אדם וכתיב בתריה מכה נפש בהמה
ד) ה)
ו)
אדם ומכה בהמה. לכך הוקשו בהאי
ישלמנה דההוא ברוצח כתיב כדאיתא
❖
ז)
קרא מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם
בפ' יוצא דופן
נתינה למעלה מה להלן ממון אף כאן ממון
1
יומת ומשמע בבהמה חייב ממון
ואע"ג דלפי גירסא אחת דבריש
אמר רבא האי דתנא דבי חזקיה מפקא
החובל משמע דההוא
ובאדם פטור מממון דכתיב בהמה
תורה אור השלם
מדרבי ומפקא מדרבנן דתנא דבי חזקיה
מ ג
קרא בחובל בחבירו איירי ליתא לההיא
ישלמנה ולא אדם והקיש לך הכתוב
1. וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ
2 מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה
גירסא כדפרישית שם ומיהו בפרק
פטור תשלומין של אדם לחיוב
אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ
לא חלקת בה בין שוגג למזיד בין מתכוין
א
וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ
הנחנקין משמע דמקרא
תשלומין של בהמה מה להלן לא
מא ד
יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו
לשאינו מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה
דמיתוקם במכה אביו הוי היקישא
חלקת בין מתכוין. לקמן מפרש ואזיל
בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן
מב ה ו
לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון אף מכה
דתנא דבי חזקיה ועוד משמע בפרק
מאי היא: דרך עלייה לא שייך
בִּפְלִלִים: שמות כא כב
2. וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה
אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד בין
למתני גבי בהמה אלא משום דבאדם
אלו נערות דמכה
ב
וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת:
❖
אשכחן ביה חילוק בהורג בשוגג דרך
אדם הוי היקישא דקאמר ולתנא דבי
מג ז
מתכוין לשאין מתכוין בין דרך ירידה לדרך
ויקרא כד כא
ירידה חייב גלות אבל דרך עלייה
חזקיה ממאי דבחול כתיב דילמא
עלייה לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון מאי
בהרימו את ידו פטור מגלות דכתיב
בשבת כתיב דבמכה בהמה גופיה
שאין
מתכוין אילימא שאין מתכוין כלל
מוסף רש"י
איכא לפלוגי ומשני לא ס"ד דכתיב
ויפל עליו וימת דרך
היינו שוגג אלא פשיטא שאין מתכוין לזה
נתינה למעלה.
נפילה בעינן ו): לפוטרו ממון. כלומר
מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת
אלא
לזה וקתני לחייבו ממון אלא לפוטרו
משמע דמההוא קרא הוי היקישא וצ"ל
לא חלקת בו שום צד להפטר מן
(חגיגה יא.) אף כאן
ממון ואי בר קטלא הוא מאי איצטריך
תשלומין אלא בכל צדדין הוא דמחייב
דאף על גב דמעיקרא בעי לאוקמי
ממון.
(שם) מכה אדם
למיפטריה ממון אלא לאו שמע מינה לאו
דרבינן כל נזקין בב"ק מפצע
קרא במכה אביו משום דלא כתב
ומכה בהמה.
תחת פצעז) לחייב על השוגג כמזיד ועל
ביה ומת היינו משום דצריכינן למדרש
בר קטלא הוא ולאו בר ממונא הוא:
מתני' ג רוצח שנתערב באחרים כולן
מיניה חבורה במכה אביו אבל
האונס כרצון ומכה בהמה נזק הוא:
אף מכה אדם. אין דין פטור תשלומין
במסקנא דנפקא לן חבורה באם אינו
פטורין ר' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה
ענין מנפש בהמה מיתוקם מכה אדם
הכתוב בו חלוק לשום צד שיתחייב ממון
ד כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה נידונין
ברוצח אע"ג דלא כתיב ביה ומת
אלא כל שעה פטור מממון בין בשוגג
בקלה הנסקלין בנשרפין ר' שמעון אומר
ומיהו קשה דבמסקנא נמי מפיק
ואין נתכוון דפטור ממיתה בין במזיד
נידונין בסקילה שהשריפה חמורה וחכמים
ונתכוון דחייב מיתה: אלא לפטרו.
מיניה התם דמותר להקיז דם לאביו
אומרים נידונין בשריפה שהסקילה חמורה
וצ"ל דמיירי בין במכה אביו בין
אלמא פטור מממון לתנא דבי חזקיה
(כתובות לה.)
אמר להן ר"ש אילו לא היתה שריפה
במכה חבירו במכה אביו מדכתיב
וממיתה נמי שמע מינה דפטר ליה
הכאה סתם ולא כתיב ומת ובמכה
מדאצטריך למפטריה מתשלומין
חמורה לא נתנה לבת כהן שזנתה אמרו לו
חבירו דבר הלמד מענינו דומיא
כדמפרש ואזיל ואי בר קטלא מי
אילו לא היתה סקילה חמורה לא נתנה
אצטריך למפטר: מתני' שנתערב
דקרא דלעיל מיניה דמיירי ברוצח
למגדף ולעובד עבודת כוכבים הנהרגין
באחרים. בגמרא מפרש הנך אחרים
ולצדדין מיירי לענין חבירו במיתה
(ב"ק לה.)
בנחנקין ר"ש אומר בסייף וחכ"א בחנק:
לשאין מתכוין.
מאן נינהו: כונסין אותן לכיפה.
ולענין אביו בחבורה בעלמא וכיון
גמ' מאן אחרים אילימא אחרים כשרים
(כתובות
דבכולהו איירי קרא גמרינן שפיר
ושם מאכילין אותן שעורים עד
לה.) בין דרך ירידה
פשיטא ותו בהא לימא רבי יהודה כונסין
ממכה בהמה:
שתבקע כריסן כדתני לקמן בפירקין
לדרך עלייה.
בין שוגג למזיד. בשלשה עניני
אותן לכיפה (סימן בשר"ק) א"ר אבהו אמר
: נדונין בקלה. מאחר
ממון איירי תנא דבי חזקיה דבין
שנתערבו ואי אתה מכיר מי המחויב
שמואל הכא ברוצח שלא נגמר דינו
ה
את החמורה ומי המחויב את הקלה
שוגג למזיד מיירי בממון אחר בהדי
שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן עסקינן
אי אתה רשאי להחמיר עליו למושכו
מיתה ונפקא לן מינה דחייבי מיתות
רבנן סברי ואין גומרין דינו של אדם אלא בפניו
(שם)
למיתה חמורה שלא נתחייב בה אלא
שוגגין פטורין מן התשלומין משום
הלכך
כולן פטורין ור' יהודה מיפטרינהו
ידונו בקלה שישנה בכלל החמורה:
דלא חלקת דאהכי מייתי לה בסוף
לגמרי
נמי לא כיון דרוצחין נינהו הלכך
(שם)
הנסקלין בנשרפין. אע"ג דרובא
המניח ובפרק אלו
כונסין
אותן לכיפה ריש לקיש אמר באדם
דהני נשרפין כדקתני נסקלין בנשרפין
נערות ולענין זה
דכולי
עלמא לא פליגי דפטירי אבל הכא
(ב"ק
משמע חד נסקל שנתערב בנשרפין
לכ"ע אית להו היקישא דבי חזקיה
לה.) כל חייבי מיתות
בשור
שלא נגמר דינו שנתערב בשורים
טובא אפילו הכי לר' שמעון ידונו
כדמוכח באלו נערות דפריך
שנתערבו זה בזה.
כולן בסקילה מפני שהשריפה חמורה:
ומי איכא למ"ד חייבי מיתות שוגגין
אחרים שנגמר דינן קמיפלגי רבנן סברי
נידונין
לא נתנה למגדף ולעובד עבודת
חייבין וכו' אבל בין מתכוין לשאין
כמיתת בעלים כך מיתת השור ואין גומרין
ז
בקלה.
כוכבים. שפושטין ידן בעיקר: לא
מתכוין לאו בממון אחר בהדי מיתה
דינו של שור אלא בפניו הלכך כולן פטורין
ניתנה לבת כהן שזנתה. שעבירתה
איירי דמשוגג נפקא וק"ו הוא אלא
(קדושין
ור' יהודה סבר כונסין אותן לכיפה אמר רבא
לב.) לא נתנה למגדף.
לפטור מדמי הנהרג ולאפוקי מדרבי
חמורה שמחללת את אביה כדאמר
אי
דדריש בנתכוין להרוג את זה והרג
בארבע מיתות
שנוהגין
בו חול: בסייף. שחנק חמור: וחכמים אומרים בחנק. שסייף חמור.
את זה ונתתה נפש ממון והשתא קמ"ל תנא דבי חזקיה דכמו נתכוין
ולעבודת כוכבים.
וטעמא מפרש בארבע מיתות : גמ' אלא בפניו. כיון דאין מכירין
להרוג את זה והרג את שמתכוין פטור ה"נ שאין מתכוין דאהכי
(לעיל
אותו לא הויא בפניו: וכיון דרוצח הוא. שהרי קבלו העדיות
מייתי לה בשמעתין ובין דרך ירידה אתא לאשמועינן דכמו דרך
מט:) כמיתת בעלים.
ונשאו ונתנו בדבר: דפטירי. הואיל ואיכא חד דלא נגמר דינו אין
עלייה דלא נתנה שגגתו לכפרה דלא שקלינן מיניה ממונא ולפטריה
כך מיתת השור.
הכי נמי דרך ירידה אע"ג דנתנה שגגתן לכפרה ולפטור מזיד נמי
לך ראיה לזכות גדולה מזו ורחמנא אמר והצילו העדה :
אי
איצטריך ויש טועין לומר להפך לפטור שוגג דרך עלייה כמו דרך
ירידה אבל באלו נערות מוכחא סוגיא כמו שפירשתי בשמעתין דלא יהיה אסון: בשור שלא נגמר דינו כו'. והשתא לרבנן כולן
(לעיל ב.)
פטורין משום דאין גומרין דינו של שור אלא בפניו ור' יהודה סבר כונסין אותן לכיפה והקשה ר' יצחק ב"ר מרדכי דבפרק
התערובות תנן כל הזבחים שנתערב בהן שור הנסקל אפילו אחד בריבוא ימותו כולן והשתא מה התם דרובא
דהיתירא ופסידא דקדשים אמר ימותו כולן הכא דרובא דאיסורא ודהדיוט לא כ"ש ונראה לו דגרסינן כמו שכתוב בספר ישן אחד
בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים מעלייא עסקינן והשיב לו ר"ת דקתני במתניתין כולן פטורין משמע שהאחרים בני
חיובא ואע"ג דברישא דשמעתא קאמר מאי אחרים אילימא אחרים כשרים פשיטא ולא פריך פטורין פטור מבעי ליה כיון דמצי
למיפרך מגופה לא חש למידק ועוד דריש לקיש אדר' אבהו קאי דמשני הכא ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים עסקינן
ועלה קאי ריש לקיש ומשני באדם כולי עלמא לא פליגי דפטירי וכו' משמע דבההוא עניינא דאוקמא ר' אבהו באדם מוקי ריש
לקיש בשור לכך נראה כגרסת הספרים אבל נתערב בשוורים מעלייא אפי' בנגמר דינו היה אומר ר"ל ניכבשינהו דניניידו וכל דפריש
מרובא פריש ומתניתין דשלהי ע"ז דמשמע דשור הנסקל אסור במשהו מיירי בשנסקל דליכא למימר ניכבשינהו ותדע
דלא קתני שנגמר דינו ומתניתין דזבחים דקתני ימותו כולן בנתערב בזבחים מיירי ולגבוה וגזירה שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ומסקי מן
הקבוע