פ:
הנשרפין פרק תשיעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
למ"ד זה וזה גורם כו'. נראה דהא דחשיב ליה זה וזה גורם
איכא למימר. דהא כשנוצר לאחר גמר דין לאו איהו לחודיה גרמא
מח א
א)
ב) ג)
ליה שאף מן הזכר הוא בא דהיתר ואיסור גרמו לו שיבא: ואם עד
היינו כמאן דאמר חוששין לזרע האב דלמאן דאמר אין
שלא נגמר דינה הוכר עוברה. דהיינו בין נגיחה לגמר דין: ומשנגמר
חוששין חד גורם הוא ותימה ומאי קשיא ליה הא הך ברייתא כר' יהודה
ד)
דינה ילדה ולדה אסור. אע"ג דלא הוה בשעת נגיחה כיון דהוה בשעת
אותו ואת בנו
מט ב דאמר כונסין לכיפה ושמעינן ליה בפ'
ה) ו)
דאמר אין חוששין לזרע האב ומיהו
גמר דין נאסר בגמר דין עם אמו דעובר
נ ג
ז)
ירך אמו הוא: ש"מ. מדקתני ידונו
התם מיבעיא לן אי מיפשט פשיטא
אלא למ"ד זה וזה גורם מותר מאי איכא
א
ליה לרבי יהודה או ספוקי מספקא
בסקילהח) מותרה למיתה חמורה הוי
למימר אלא אמר רבינא אימא ב אם עד שלא
ח)
ליה ועוד יש לחלק דהתם בדבר דכל
מותרה למיתה קלה משום דקלה בכלל
נגמר דינה עיברה וילדה ולדה מותר ואם
ט)
חמורה דאי לא הוי מותרה למיתה קלה
חד באפי נפשיה התירא הוא פליגי
י) כ)
עד שלא נגמר דינה עיברה ומשנגמר דינה
ל) מ)
הנך דנתחייבו חמורה היאך נתחייבו
אבל הכא דחד איסורא וחד התירא
ילדה ולדה אסור עובר ירך אמו הוא: כל
בסקילהח) הא לא אתרו בהם מיתה זו
כולי עלמא מודו דחוששין תדע דבפ'
נ)
חייבי מיתות: ש"מ מותרה לדבר חמור
ונפטרי' לגמרי אלא נילף מהכא דהוי
כל האיסורין איכא
ס) ע)
הוי מותרה לדבר קל א"ר ירמיה הכא במאי
פ)
מותרה: א"ר ירמיה. מהכא ליכא
מאן דשרי לר' אליעזר נרבעו ולבסוף
❖
עסקינן כגון שהתרו בו סתם והאי תנא
למילף הכא בהתרו בהם מיתה סתם
עיברו ובפ' אותו ואת בנו
ולפיכך קלה וחמורה במשמע: והאי
מספקא ליה לרבי אליעזר אי
הוא דתניא ושאר חייבי מיתות שבתורה
תנא הוא. דקאמר לא בעינן להזכיר
חוששין או לא ומיהו בפרק בהמה
מוסף רש"י
אין ממיתין אותן אלא בעדה ועדים והתראה
שם אותה מיתה: ושאר חייבי מיתות.
המקשה איבעיא להו מהו
ושאר חייבי מיתות כו'.
ג ועד שיודיעוהו שהוא חייב מיתת ב"ד רבי
עובר
ירך אמו.
לחוש לזרעו:
חוץ ממסית שאינו צריך התראה
יהודה אומר עד שיודיעוהו באיזה מיתה הוא
משמע שכן הלכה מדלא פריך הניחא
דרחמנא אמרט) לא תחמול ולא תכסה
נהרג ת"ק יליף ממקושש ורבי יהודה אומר
עליו: עדה ועדים. לאו דוקא דמסית
למ"ד ירך אמו אלא למ"ד לאו ירך
מקושש הוראת שעה היתה: הנסקלין
אמו מאי איכא למימר כדפריך מזה
נמי עדים ועדה קא בעי והא דנקט
(לעיל ח:) בעדה.
(שם) ועד
בנשרפין: מתני ליה רב יחזקאל לרמי
ושאר משום התראה נקט לה: יליף
וזה גורם ומיהו יש לדחות דכולה
שיודיעוהו.
ממקושש. שהמוצאים אותו לא התרו
שמעתא לא מסיק לשנות הברייתא
בריה הנשרפין בנסקלין ר"ש אומר ידונו
מפשטא אלא לתרצה אליבא דרבא
בו שם מיתתו דלא הוו ידעי לה אלא
בסקילה שהשריפה חמורה אמר ליה רב
מיתה סתם: הוראת שעה היתה.
דאמר ולד הנוגחת אסור היא וולדה
יהודה אבא לא תיתנייה הכי מאי איריא
נגחו דטעמא משום דעובר ירך אמו
ועל פי הדבור מיחייב ולא גמרינן
(שם) הנשרפין
דשריפה חמורה תיפוק ליה דרובה נסקלין
בנסקלין.
הוא וכדמוכח בתמורה
מינה לדורות הואיל ונפקא לן י)
ומיהו
נינהו אלא היכי אתנייה הנסקלין בנשרפין
התראה מיומת המת כ) שיתיר עצמו
מדרבא גופיה יש לדקדק דקאמר
ר"ש אומר ידונו בסקילה שהשריפה חמורה
למיתה אותה מיתה משמע: הנשרפין
היא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו
אי הכי אימא סיפא וחכ"א ידונו בשריפה
בנסקלין. משמע כגון דהוו נסקלין
וכן בפרק הפרה
שהסקילה חמורה תיפוק ליה דרובה נשרפין
דאמר רבא פרה שהזיקה גובה
רובא ואיערבא בהו מיעוטא נשרפין:
תיפוק ליה דרובא נסקלין נינהו.
מוולדה מאי טעמא גופה הוא אלמא
נינהו התם רבנן הוא דקאמרו ליה לר"ש
עובר ירך אמו ותימה דבאלו טריפות
היכי נקט טעמא משום דאי אתה
לדידך דאמרת שריפה חמורה לא סקילה
(קדושין לב.) אמר ליה
מייתי פלוגתא
רשאי למושכו למיתה חמורה בלאו
רב יהודה.
חמורה אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא
הכי נדיינינהו בסקילה (הוה) בתר
דוולד טריפה ר' אליעזר אומר לא יקרב
אבא
לא
לא תיתנייה הכי.
רובא: אלא היכי איתנייהו. אבוה
ורבי יהושע אומר יקרב ומשמע התם
מהדר ליה אלא היכי אלמדנו: אמר ליה רב יהודה הנסקלין בנשרפין.
דלמ"ד טריפה אינה יולדת פליג בעובר ירך אמו כשעיברה ולבסוף
נטרפה דרבי יהושע סבר עובר לאו ירך אמו והכי קיימא לן דטריפה
דאע"ג דנשרפין רובא מדתני לר' שמעון בסקילה מפני שהשריפה
חמורה: התם. הוא דקא מסיימי רבנן שהסקילה חמורה לאו למיתב
אינה יולדת כדאית' התםל) בהדיא הלכתא בזכר כל י"ב חדש בנקבה
כל שאינה יולדת וקיימא לן נמי כר' יהושע דרבי אליעזר שמותי הוא
טעמא למילתייהו מסיימי הכי אלא הכי קאמרי ידונו בשריפה כדינייהו
(שם)
בתר רובא ודקאמרת למיזל בתר מיעוטא משום דשריפה חמורה
ועוד אשכחן בפ"ק דביצה דאמרי ליה רב כהנא ורב אסי
הנסקלין בנשרפין.
ואין אנו רשאין למשוך את הקלים לאו חמורה היא אלא קלה היא:
לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה ביום טוב שהוא מותר
לא (שם) התם רבנן הוא
וי"ל דבכל דוכתי עובר ירך אמו הוא בר מלענין טרפות שהוא
דקאמרו כו'.
תלוי בחיות והעובר יש לו חיות בפני עצמו ולא אמרינן עובר ירך אמו שנטרף עם אמו תדע דרבא גופיה שמעינן ליה בפרק בהמה המקשה
השוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי מותר וכו' ואע"ג דבשאר מילי נמי משמע בפרק כל האסורין מ)
דעובר לאו ירך אמו לר' יהושע דאמר רב הונא בר חיננא אמר רב נחמן מחלוקת בשעיברו ולבסוף נרבעו דר' אליעזר סבר עובר
ירך אמו ורבנן סברי לאו ירך אמו אין הלכה כן אלא כדקאמר התם רבא אמר רב נחמן דבנרבעו ולבסוף עיברו פליגי אבל עיברו ולבסוף
נרבעו ד"ה אסור דעובר ירך אמו אפילו לר' יהושע דרבנן דהתם היינו רבי יהושע בר פלוגתיה דרבי אליעזר ורבא נמי אית ליה דעובר
ירך אמו הכא והתם ואותו לשון דרבא אמר רב נחמן הוא עיקר דמייתי ליה בפ' כל הצלמים גבי משתחוה לקמה ומהא
(שם)
דאמר ר' יוחנן שלהי פ"ב דגיטין גבי שפחה דאם היתה עוברה זכתה לו משום דעובר ירך אמו ונעשה כמו שהקנה לה אחד
מאבריה אין ראיה שכן הלכה דהתם אליבא דרבי קאמר ושמא אין הלכה כמותו ור' יוחנן גופיה שפירשה כן אית ליה בתמורה בפ' כיצד
מערימין עובר לאו ירך אמו דאמר ר' יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בוולדה ומפרש טעמא
משום דסבר אם שיירו משויר עובר לאו ירך אמו והוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות מיהו יש לדקדק מזה דמותיב התם תיובתא דר'
יוחנן תיובתא ואע"ג דקאמר בתר הכי לימא אם שיירו משויר תנאי היא מ"מ הרי איתותב אלמא אין הלכה כן וכן דרך הש"ס כשאין
הדברים עיקר אומר תיובתא אע"פ שיכול למצוא תנאי דפליגי כדאשכחן בהניזקין דמסיק תיובתא דמאן דאמר היזק שאינו
ניכר נ) לאו שמיה היזק ובתר הכי קאמר נימא תנאי היא ובפ' השולח פליגי בהדיא בהיזק שאינו ניכר אליבא דעולא גבי עבד
שעשאו רבו אפותיקי ואע"ג דבפ' הערל מייתי מילתיה דר' יוחנן דתמורה ופריך עלה אלא הא דאמר רבא נכרית מעוברת
שנתגיירה בנה אין צריך וכו' ודחיק לשנויי שאני עובר דהיינו רביתיה לאו משום שיהו עיקר דברי ר' יוחנן אלא משום דבעי לאוקמי מלתיה
דרבא דנכרית אליבא דדברי הכל ורבא גופיה אית ליה הכא עובר ירך אמו ובתמורה ובפ' הפרה ור"ת מפרש דבכל
דוכתי קי"ל דלאו ירך אמו כדמשמע בחולין ובההיא דיבמות ובפ' כיצד מערימין לא גריס תיובתא בתרא אלא הכי
תיובתא דר' יוחנן לימא אם שיירו משויר תנאי היא והא דאמר רבא הכא ובתמורה ולד הנוגחת והנרבעת אסור לא פליגא והיינו
טעמא כיון דעד עכשיו היה חיות הולד תלוי באם הוי כאילו נגמר דין שניהם להריגה ולאו משום דהוי ירך אמו וכן הא דתנן בפ"ק דערכין
האשה היוצאת ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד ופריך בגמ' פשיטא גופה הוא התם נמי טעמא כדפרישית ומיהו ההיא דפ' הפרה
קשה אמאי כי ליתא לפרה משתלם רביע נזק מן הולד כיון דלאו ירך אמו אע"ג דהוא נמי אזיק למה ישלם חלקו וחלק פרה
אטו שני שוורים תמים שהזיקו אם אבד אחד מהן מי הוה משלם אידך חלקו וחלק חבירו פשיטא דלא משלם: הוי מותרה לדבר הקל.
פלוגתא בפ' אלו נערות במותרה למיתה אי הוי מותרה למלקות וא"ת ותפשוט מהא דתניא בפ' בן סורר
עשה כן בישראל ונתגייר חייב אם בא על אשת איש ישראל ואח"כ נתגייר משום דאי עביד השתא בר קטלא הוא ועל כרחיך בדאתרו ביה
דאי לא אתרו ביה אי עביד השתא לאו בר קטלא הוא אלמא מותרה לסייף הוי מותרה לחנק וי"ל דאפילו לא אתרו בהיותו נכרי יש
לנו לחייבו אע"פ שנתגייר הואיל וכבר נתחייב ולא מיפטר משום דלא אתרו ביה ומאחר דהשתא נמי אי אתרו ביה יש בעון זה חיוב
מיתה. וא"ת כי לא הוי נמי מותרה לדבר קל תיפוק ליה דהכא חייב כדאמר בפ' נגמר הדין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה
הנסקלין
בנשרפין. שאל הרב ר' יצחק בן הרב ר' מרדכי את
הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתות שאתה יכול ושם פירשתי ס): ע)
רבינו תם אמאי קאמר רבי שמעון
ידונו בסקילה שהשריפה חמורה ניזיל בתר רובא להחמיר בדיני נפשות כדאיתא בפרק קמא
דחולין ותירץ פ) דלא אזלינן
בתר רובא לחייב אותו שהוא
זכאי מכל וכל שלא הרג כלל ולא דמי לאותן
שהרגו ודאי אלא
דלא